מחבר: asaf

לאן נעלמו זקני צפת?

לאן נעלמו זקני צפת?

סיפורה של צפת הוא סיפור עצוב של פספוס. צפת נהנית מאוויר הרים קריר וצלול המצנן את הנפש גם בימי הקיץ הלוהטים ולכן עד המצאת מיזוג האוויר נחשבה צפת לעיר תיירות מבוקשת ולמוקד משיכה לישראלים שהגיעו אליה כמקום מפלט מימי שרב וחמסין. אבל המצאת המזגן שינתה את מפת התיירות בארץ והנחיתה מכת מוות על התיירות בצפת. במהלך שנות ה80 וה90 החלה בנייה מסיבית של בתי מלון ממוזגים במקומות חמים יותר ובעיקר באילת, ים המלח וטבריה ועד מהרה צפת הלכה ואיבדה מהקסם שלה. בעשורים שלאחר מכן, דווקא אווירת המסתורין והקדושה שאופפת את צפת מאז ימי המקובלים שינתה לחלוטין את פני העיר והביאה להתחרדות כמעט מוחלטת של העיר. רבים מתושביה מתפרנסים כיום מידי שמים וכבר אין להם צורך בתעשיית תיירות ובאירוח מבקרים לפרנסתם. בתי מלון בעיר נסגרו בזה אחר זה והפכו לישיבות, וגם רובע האומנים המפורסם של העיר דעך וניטש והעיר איבדה מקיסמה. כנראה שגם זקני צפת נטשו אותה, או לפחות חבשו שטריימל.

צפת העתיקה, צילום משנת 1862 של פרנסיס בדפורד. גבעת המצודה מתנשאת משמאל

למרבה המזל הקסם של צפת לא נגמר בגבולות העיר. העיר מוקפת במעיינות, פלגי מים, בוסתנים ופינות חמד נסתרות. מפורסמים במיוחד הם שמורת נחל עמוד ונחל ראש פינה היוצא מצפת, אבל מסלול הסיור שלנו מתמקד דווקא במקומות הידועים פחות שמסביב לעיר.

חשוב במיוחד לשים לב לכך שרוב המעיינות שסביב העיר הפכו למקוואות להיטהרות לתושבי העיר ההדוקים ואלה פוקדים את המעיינות בימי חול ובעיקר בימי ששי כדי להיטהר לקראת שבת. דווקא בשבת, מתרוקנים המעיינות (שנמצאים מחוץ לתחום השבת) ולכן זה היום המתאים ביותר לבקר בהם.

בוסתני נחל העכברה

מצוקי ענק, מהגבוהים בארץ, מתנשאים מעל נחל העכברה. הצוקים והמערות שבהם כה נשגבים ובלתי נגישים שמסורת עממית עיקשת טוענת שבנקרות אשר בסלעים אלה הוטמנו אוצרות המקדש. ב1799 פגשה המסורת את המציאות כשנפוליון, בעת שניסה לכבוש את ארץ ישראל, שלח למקום גדוד הנדסה לחפש את המטמון הגנוז. הגדוד הצרפתי לא השיג את מטרתו אך הותיר אחריו מפולות אבנים בעקבות פיצוצי מצוקים שעשה בחיפוש הכושל אחר האוצר האבוד. כל הנופים הדרמטיים האלה נמצאים בחלקו התחתון של הנחל שמדרום לגשר הענק שמעל כביש 89, אך הבוסתנים של נחל העכברה נמצאים דווקא בחלקו הצפוני של הנחל.

הבוסתנים של נחל עכברה: בחלקו העליון של נחל העכברה המשתרע במעלה הואדי שבין הגשר הענק לבין העיר צפת פרוסים שרידי בוסתנים שנטעו ערבי צפת לפני 1948. קטע זה של הנחל נודע בעבר בשם ואדי חמרה. כאן, מסביב לוואדי מפוזרות טרסות וחלקות עיבוד שחרבו וניטשו, ולצידן שברי בריכות מים ותעלות השקיה שהובילו ממעיינות שסביב הנחל. בבוסתנים עצי פרי בני מאות שנים, ובהם מטעי זית נרחבים ובינם משובצים עצי תות שאמי ותות לבן, עצי שקד שהפכו מרירים במרום גילם, מעט תאנים וכמה גפנים זקנות ועצי רימון רבים. מסביב נישאים עצי אלה, אלון ומייש. בערוץ הנחל שיחי פטל ובמקומות בהם זורמים מים ישנם מקבצי גרגיר הנחלים. על הגבעות שבקרבת צפת אפשר לראות ערוגות שיחי הדס בצבע ירוק עז אותן מגדלים תושבי צפת לפרנסתם.

בלב הוואדי עובר ערוץ הנחל. מים זורמים כאן לאורך כל הנחל בחורף ובאביב. גם בקיץ היבש ישנם קטעים בנחל עם מים זורמים. בנחל ישנם 7 מעיינות ושניים מהם נמצאים בחלקו העליון. עין המבי”ט שבתחילת הערוץ נמצא ממש מתחת למגרש הכדורגל. כאן זורמים המים בערוץ גם בימות הקיץ ולאורך 200 מטר יש ריכוז יפה של עצי תות שאמי, לימונים, תאנה, שיחי פטל ושאר עצי פרי. המעין הבא במורד המסלול הוא עין רזים, אך נביעתו דלה ומכוסה צמחיה.

נחל העכברה בשיא יופיו ופריחתו בחורף ובאביב שאז הוא צבוע בירוק ובשלל צבעי פריחה וזורמים בו מים רבים, אך אם נרצה לאכול מהתות נצטרך להגיע החל ממאי (תות לבן) או ביולי (תות שאמי).

הגישה לבוסתנים: קיימות שתי אפשרויות גישה. הבוסתנים נמצאים בקטע שבינן. הראשונה מובילה לתחילת הנחל ויוצאת בשביל היורד ממגרש הכדורגל של צפת (המגרש מסומן במפה) ויורד לאורך נחל העכברה והחלופה השניה שבמורד הנחל היא לנסוע בדרך האספלט היורדת מכביש 89 אל הכפר עכברה ואחרי חצי ק”מ מתפצלת ממנה לכיוון שמאל דרך עפר צרה המגיעה אל עמודי הענק שעליהם ניצב הגשר בלב הוואדי.
כדאי לסיים את הטיול לקראת שעת בין ערביים ואז לעלות למרפסת התצפית שביער לימונים ולהשקיף אל המצוק של נחל העכברה הנצבע בצבעי דמדומים.

איך חרבו הבוסתנים?

מאמר נוקב וחריף בעיתון דבר משנת 1951 מספר כיצד חרבו ודעכו הבוסתנים ונופי המורשת של צפת בעקבות מלחמת השחרור ועל רקע מחדלי העירייה והממשלה דאז: “שכונה ערבית גובלת עם העיר, “אל-חמרה” שמה: על שם אדמתה האדומה והפוריה. בשעתו, כלכל מקום זה מאות משפחות צפתיות, ויצאו לו מוניטין בסביבה. כאן היו החסות הטעימות ביותר, מטעיו מלאו פירות, ומעיינותיו ספקו מים בשפע לחי ולצומח כאחד. תושבי פרבר זה היו מן הבריאים והחסונים בעיר, ותוצרתם העצמית סיפקה את כל תצרוכתם. ומה עלה בגורלו של גן פורח זה? 
את מימיו העבירו בצינורות, והמטעים שטופחו במסירות במשך שנים הולכים ונחרבים. עוד מעט והמקום יהפוך למדבר שממה…ואין זה עדין הכל. כפר זה גובל עם ואדי לימון (נחל עמוד). זהו גן עדן בגליל. ארצנו דלילה במקורות מים טבעיים, והנה כאן זורמים, והנה כאן זורמים להם מים בשפע כל ימי השנה, ומשני עברי הנחל, על שטח של 400 דונם – מרוכזים מטעי פירות צפופים מכל הסוגים והמינים. נוף כזה ספק אם עוד קיים בארצנו. זהו גו’נגל ברוך פירות, מים וצל. מחנה נופש טבעי. אך בה בשעה שאנו עושים הכל להרחבת תוצרתנו החקלאית – הנה הולכים כאן מדי שנה טונות רבות של פירות לאיבוד, מאלה שאינם בנמצא אצלנו בשפע: תפוחי עץ, שזיפים, שסק, דובדבנים ומישמש…וכבר עתה ירדו לטמיון שבעים אחוז מן המטעים. ובעוד שנה-שנתיים אף גיא חמדה זה יהפוך לחזיון העבר”. 
וכך הולך לאיבוד עושר יקר, שיש בכוחו להפוך את צפת למרכז תעשייתי למוצרי שמן ושימורי פירות, ולפינת מרגוע ונופש ובו בזמן אפשר היה לספק עבודה ומזון לאלפי משפחות עולים…האמנם נסתפק בהשמדת האתמול ולא נחדש דבר לקראת המחר?”

עץ תות ענק באפיק נחל העכברה בין עין המבי”ט לעין רזים. הנחל עובר בשמאל התמונה. מים זורמים כאן גם בקיץ.

כתבה נרחבת באתר הנקבה הפלסטינאי על קורותיה של צפת ומלחמת השחרור לוקחת את הסיפור עוד כמה צעדים ומסכמת את מצבה של צפת בשפה ציורית ובוטה במיוחד: “צפת כיום מונה כ-25,000 תושבים, כמעט כולם יהודים. השלטונות הציוניים הרסו את מרבית השכונות הערביות… במקום השכונות הערביות שנהרסו בנו השלטונות הציוניים שיכונים מכוערים ובנייני דירות עלובים שאין להם כל קשר ליופיה של צפת העתיקה… המסגד האדום משמש היום כאולם אירועים “עד 400 איש”. העיר יוהדה לחלוטין…. העיר נראית מוזנחת ומשוועת לשיקום. בעשר השנים האחרונות השתלט על העיר אופי דתי-חרדי, התיירות ירדה, רוב המלונות נסגרו ומעטים פוקדים את “רובע האמנים”. אין ספק שצפת נמצאת היום באחת מנקודות השפל שלה. השלטון הציוני נחל כישלון חרוץ. נראה כי רק על ידי החזרת העיר לידי תושביה המקוריים ניתן יהיה לשקם אותה ולהחזיר לה את תהילת העבר.”

השייח’ שעושה כביסה

עין כובס

בשולי העיר ומעל האפיק התלול של נחל עמוד נמצא עין כובס, אחד המעיינות היפים והמיוחדים של צפת. למקום מגיעים בנסיעה של 2 ק”מ בכביש היוצא דרומה מאזור התעשייה הדרומי של צפת.  בימות חול, ובעיקר בששי, עין כובס עמוס חרדים, המכנים את המקום מעין בנימין הצדיק, ובאים למקום להיטבל ולהינות מקדושת המקום ותוך כדי כך מגרשים נשים ונערות המבקשות לבוא למקום, אך דווקא בשבת המעין ריק למדי. מי המעין זורמים במורד לכיוון נחל עמוד. כדאי ללכת לאורכם ולספוג מהנוף ההולך ונפתח ולהמשיך במורד כעשר דקות הליכה אל מבנה הקבר היפה של שייח קוויס שסביבו נופים נפלאים, במיוחד בשעות אחרי הצהריים. קברו של השייח, שעל שמו נקרא המעין, הוא מקום מצוין לפיקניק.

שיח כוויס שבמורד הפלג הנשפך מעין כובס לנחל עמוד

בעקבות הפלמ”ח לעין זיתים

המעין בעין זיתים

כביש 8900 מצומת עין זיתים למרכז צפת חולף למרגלות חורבות הכפר הערבי הגדול, עין זיתון, שנקרא על שם כרמי הזיתים שהיו כאן. נזהה את המקום לפי רחבת חניה קטנה בצידו המזרחי של הכביש שמעליה מתנשא ביתו של אחד משועי הכפר. זהו המבנה היחידי שנותר על תילו מהכפר הגדול שאכלס בשעתו קרוב לאלף נפש. בקירו הפנימי של המבנה נמצא פתח נקבת המעין ולמרגלותיה בריכת המעין הקטנה. אל הנקבה ניתן להיכנס בהליכה שפופה עם פנס.  המקום מקסים בימים בהם אינו עמוס או מלוכלך. בימי קדם נודע המעין באיכותו ומסופר שהנציב הבריטי הרברט סמואל אף הכריז עליו “לאחר שטעם את מי המעיין במקום: ‘מים אלה טעימים מן היין העתיק ביותר שהכרתי’.

במבצע יפתח שנערך בתחילת חודש מאי של 1948, כבש הגדוד השלישי של הפלמ”ח את הכפר כמהלך הכנה לקראת כיבוש העיר צפת ואף פוצץ את בתי הכפר מיד לאחר מכן כדי להטיל מורא על ערביי צפת. וכך נותרו במקום גלי אבנים רבים, ובין החורבות עצים הגדלים פרא, זכר לבוסתני הכפר.

עין ליאור

עין ליאור שבמבואות צפת

היעד האחרון במסלול הסובב את העיר צפת הוא עין ליאור. מעין עין ליאור נמצא בהמשך כביש 8900 כק”מ לאחר עין זיתון, אך מאחר ויש קו הפרדה רציף בכביש יש להמשיך בנסיעה עד לככר שבכניסה לעיר ולעשות פנית פרסה. לאחר כק”מ נראה מצד ימין רחבת חניה עם פח אשפה גדול. נעצור כאן ונעלה 40 מדרגות בואנו לבריכה קטנה שנבנתה ביד אוהבת לזכרו של נער שטבע בים. המים מפכים מטה ומשקים בדרכם עצי בוסתן. פינת חמד מקסימה, במיוחד כשהיא ריקה ממבקרים.

 

רשימת הירקות: מ-א’ (אבטיח) עד ת’ (תרד)

רשימת הירקות: מ-א’ (אבטיח) עד ת’ (תרד)

כתבה במדריך המשתלה הביתית של גינת בוסתן

ירקות בעונתם

עד לפני שנים לא רבות גדל כל ירק ופרי בעונתו. סלט עגבניות ומלפפון נאכל בימי הקיץ וסלט חסה או כרוב החליף אותו בימי החורף. התות המתוק נמכר רק בחורף והאבטיח הגיע לשווקים בקיץ. אך ימים אלה חלפו ללא שוב. תחום המזון תועש והונדס במלואו וגם גידול הירקות הונדס ונוטרלה כמעט לחלוטין השפעת עונות השנה ומזג האוויר. כיום מובלים ירקות ופירות לסופרמרקט השכונתי שלנו מארצות רחוקות ואין לנו דרך לדעת האם התפוחים, האגסים, הענבים, הקיווי ואפילו העגבניות והמלפפונים גדלו כאן או הגיעו מארצות אחרות. מעבר לכך שוכללו טכניקות המאפשרות להתגבר על העונתיות החל מגידול בחממות, דרך שימור פירות בחדרי קירור או בעזרת חומרים משמרים ועד פיתוח זני ירקות שפותחו כדי להאריך את משך החיים שלהם (לעתים על חשבון הטעם, כפי שקרה לעגבנייה שאיבדה את טעמה בדרך זאת).

אבל בגינה הביתית או הקהילתית עונות השנה עדין ממלאות תפקיד מפתח. כל ירק גדל בעונתו ונקטף לצלחת רק כשהוא בשיאו, הן מבחינת טעמו והם מבחינת ערכיו הבריאותיים.

זהו פרק נוסף במדריך המשתלה הביתית של גינת בוסתן והוא מפרט את ההבדל בין ירקות קיץ לירקות חורף ופורס את רשימת הירקות המתאימים לגידול בגינה הביתית תוך עמידה על הקשיים המיוחדים לכל אחד מהם. הפרק הבא במדריך עוסק בטכניקות לגידול ירקות בגינה, התמודדות עם הקשיים המיוחדים בגידולם בגינה הביתית, ומציע שיטות להעשרת האדמה וטיפוחה.

ירקות החורף

סלט חילופי עונות (מחודש מאי): עגבניות השרי הראשונות פוגשות בקערת סלט את אחרוני העלים והפרחים של האביב – רוקט, פטרוזילה, ופרחי שום הבר.

אם חושבים על זה יש הגיון רב בחלוקה בין ירקות קיץ וירקות חורף. ירקות החורף הם אלה שיודעים להתמודד עם תנאי החורף, כלומר עם קור וגשם. לכן מתחת לאדמה מתפתחים שורשים ופקעות גדולות ומעל לאדמה גדלים עלים, אך פרחים יתחילו לגדול רק בסופו. בהתאם לכך ירקות החורף הם ירקות עלים, ירקות שורש, פקעות ובצלים, ובהמשך גם ניצני פריחה.
את ירקות החורף זורעים ושותלים החל מתחילת הסתיו, בחודש ספטמבר ועד מארס. בשיא החורף (ינואר-פברואר) רק מכדי לזרוע בגינה ברוב הארץ, אבל ניתן לזרוע במשתלה מחופה בניילון ולהעביר את השתילים לגינה החל מסוף פברואר ולאחר שהשתילים יגדלו ויתחזקו.

ירקות עלים: חסה, עלי בייבי, רוקט/אורוגולה, עלי גרגיר הנחלים, מנגולד, כרוב לבן ואדום, פטרוזיליה, סלרי, שמיר, בוק-צ’וי, קייל, עירית, בצל ירוק, עולש.
ירקות שורש: סלק, גזר, לפת וגם שורש סלרי ופטרוזיליה.
פקעות ובצלים: תפוח אדמה, בצל, שום, צנון, /צנונית,כרשה.
ניצני פריחה: בהמשך החורף מבשילים – ארטישוק, ברוקולי, כרובית.
קטניות ודגנים: קטניות כמו חומוס, שעועית, עדשים, אפונה ותורמוס, וגם חיטה, דורה ודגנים אחרים
יוצאים מהכלל: תותים הם פירות הנאכלים בשלהי החורף.

ירקות הקיץ

הירקות אינם שונים משאר הצמחים. עם בוא האביב ולקראת הקיץ הירוק שבטבע מתחלף בפריחה ולאחר מכן בזרעים. זהו מחזור הגדילה השנתי של הטבע. כך גם ירקות הקיץ שהם צמחים שבהם אנו אוכלים את הפירות שלהם (שגדלו לאחר הפריית הפרח, למשל על ידי דבורה או חרק) ואת הזרעים שלהם.

את ירקות הקיץ זורעים ושותלים החל מסוף החורף, מחודש מארס ועד תחילת הקיץ בחודש יוני (או יולי ואף אוגוסט במקומות מוצלים)

פירות: עגבניה, מלפפון, פלפלים מכל הסוגים, דלעות ודלועים מכל הסוגים כולל קישוא, דלורית, אבטיח, מלון, וגם חציל, במיה דומיהם.
זרעים: תירס, חמניה, שומשום, קצח, שעועיות.
יוצאים מהכלל: בזיליקום ונענע הם ירקות קיץ בהם אוכלים את העלים. גם הפקעות של הבטטה, הארטישוק הירושלמי והשומר הן ירקות קיץ.

רשימת הירקות

אבטיח
ירק קשה יחסית לגידול בגינה.
ירק קיץ שזורעים באביב.
האבטיח אוהב הרבה שמש והרבה מאד מים וזקוק להרבה מקום בין שתילים.
האבטיח משתייך למשפחת הדלועים ועל כן זקוק בגינות לתשומת לב ל3-העקרונות של גידול דלועים: הפריה ידנית (קישור לכתבה על הפרית דלועים), שתילה מוקדמת כדי להימנע מהחום של שיא הקיץ שמונע הפריה, והקפדה על מועד הקטיף.

ברוקולי
ירק קשה לגידול בגינה.
ירק חורף שזורעים בין ספטמבר לדצמבר.
בברוקולי אוכלים את ראשי הברוקולי (שהם ניצני הפרחים לפני הפריחה) שמוכנים לקטיף כ-60-90  יום לאחר השתילה. ברוקולי זקוק להפריה חיצונית מדבורים או מזנים אחרים של משפחת הכרובים שיפרו אחד את השני אם יגדלו בסמוך.

בצל
ירק קיץ ששותלים בחורף בשל זמן הגידול הארוך.
בתחילה הוא מפתח עלים ושורש עד הקיץ בו הוא מתבצל ומוכן לאכילה.
הוא אוהב אדמה אוורירית. יש להפוך את האדמה לפני השתילה.

גזר
ירק קשה לגידול בגינה.
ירק חורף שזורעים (רק זורעים. לא לשתול) מסוף הקיץ ועד תחילת החורף. הגזר נאסף כעבור 4-6 חודשים.
את הגזר שותלים בעומק עמוק יחסית של ס”מ, ולאחר שיוצאים הנבטים (שבוע-שבועיים) יש לדלל את השתילים למרחק של 10-15 ס”מ האחד מהשני כדי להשאיר מספיק מקום לצמיחת העלים. לא להתאכזב אם נקבל גזר מקומט וקטן. הוא יהיה טעים ובריא פי כמה מאחיו היפה שנרכוש בסופר.
הגזר אוהב הרבה מים וזקוק גם לאדמה אוורירית.
ירק קשה לגידול בגינה ביתית. ראשית יש לתחח את האדמה היטב לעומק של 30 ס”מ כדי שהשורש יוכל להעמיק ולגדול ולהפוך לגזר. שנית, בגזר הזריעה עדיפה על שתילת שתיל מאחר שהעברת שתיל תקלקל את השורש שהוא הגזר האכיל. שלישית, יש להקפיד על השקיה עודפת ביחס לשאר גינת הירק, ולבסוף – משך הגידול ארוך מאד – סביב 4 חודשים ולכן בגידול חקלאי נהוג לדשן את האדמה.

דלעת
ירק קשה יחסית לגידול בגינה.
ירק קיץ. זקוק למרווח רב בין שתילים.
הדלעת, כשמה כן היא, משתייכת למשפחת הדלועים ועל כן זקוקה בגינות לתשומת לב ל3-העקרונות של גידול דלועים: הפריה ידנית (קישור לכתבה על הפרית דלועים), שתילה מוקדמת כדי להימנע מהחום של שיא הקיץ שמונע הפריה, והקפדה על מועד הקטיף.

כרובית
ירק קשה לגידול בגינה.
הכרובית נמנית על ירקות החורף ומומלץ לזרוע בתחילת הסתיו (ספטמבר-אוקטובר) או לשתול עד תחילת החורף (נובמבר-דצמבר). נזרע בעומק 0.5 ס”מ ולאחר שינבטו השתילים (כעבור שבוע-שבועיים) נדלל. הכרובית זקוקה למרווח גדול של 30-40 ס”מ בין שתיל לשתיל.
בכרובית אנו אוכלים למעשה את הפרח.
הצלחת הגידול דורשת התמודדות עם מספר אתגרים. ראשית נדרשת אדמה עשירה בחנקן ולכן בגידול חקלאי נהוג לדשן במרץ, בנוסף במידה ואין גשמים בתקופה בה גדל הפרח נדרשת השקיה רציפה. כמו כן נצטרך להתמודד עם כנימות, זחלים וחלזונות שירצו לאכול את פרח הכרובית לפנינו. ואם לא די בכל אלה יש להקפיד בדיוק רב על מועד הקטיף. כ3-4 חודשים אחר הזריעה מתחילה פריחת הכרובית. אם נקדים בקטיף נקבל ירק שאינו אכיל ואם נאחר בכמה ימים יפרוץ הפרח ויוציא ממנו פרחים קטנים שיעידו על כך שפספסנו את המועד.

מלפפון
ירק קשה לגידול בגינה.
הבעיה הראשונה במלפפון הוא שהוא משתייך למשפחת הדלועים משתייך למשפחת הדלועים ועל כן זקוק בגינות לתשומת לב ל3-העקרונות של גידול דלועים: הפריה ידנית (קישור לכתבה על הפרית דלועים), שתילה מוקדמת כדי להימנע מהחום של שיא הקיץ שמונע הפריה, והקפדה על מועד הקטיף. בעיה מרכזית נוספת במלפפון היא שהפרח הנקבי לא גדל בחום שמעל 30 מעלות ולכן מלפפון חייב לגדול בחממה או בהצללה שתגן בשיא החום.
ירק קיץ שניתן לזרוע או לשתול החל מתחילת האביב.
מטמינים באדמה 2-3 זרעים כל 25-50 ס”מ לאורך הערוגה. מעל הערוגה כדאי להכין רשת הדליה, אליה נכוון את הצמחים לקבלת תמיכה כשיגדלו. המלפפון אוהב מים.
המלפפונים שאנו קונים בסופר גדלים רובם ככולם בחממות ומעניין שכמעט כולם מגיעים ממקום אחד – החממות של מושב אחיטוב שבעמק חפר שבשטחיו גדלים 3/4 מכל המלפפונים בארץ. המלפפפונים הגדלים בחממות הם מזן שלא זקוק להפריה, אך לא כך המלפפונים מהזנים הגדלים בלאדי בשדה או בגינה. בימינו כבר כמעט שלא מגדלים מלפפוני בלאדי בעונתם מחוץ לחממות על אף שטעמם חזק ומרענן. הסיבה פשוטה. הקונים מעדיפים מלפפון גדול ונוצץ שמחזיק מעמד שבועות ארוכים, וזמין בסופר בכל ימות השנה. מלפפוני הבלאדי המעטים שנותרו גדלים בעיקר בכפרי הגליל המערבי ומגיעים במאי-יוני לשווקים הערביים או משמשים להכנת חמוצים.

פלפל
ירק קיץ שזורעים או שותלים מאמצע מארס ועד הקיץ.
אוהב שמש מלאה וחייב לא פחות מ- 5 שעות שמש ביום. אחרת הצמח יהיה שברירי וחלש. צמחי הפלפלים הם רב-שנתיים, הם נחלשים בחורף אך במידה ושרדו הצמח ישתקם מחדש ברגע שהתנאים יאפשרו לו.

צנון והצנונית
ירק חורפי שיש לזרוע בסתיו או בחורף.
זורעים בעומק עמוק של 2 ס”מ. תקופת גידול מלאה של צנון/צנונית היא כ 100 יום, אך ניתן ליהנות מצנון צעיר כבר לאחר כ 45 יום.

קישוא
ירק קשה לגידול.
ירק קיצי שזורעים באביב.
זקוק למרווח גידול רב – בשדה חקלאי נהוג רדיוס של 150 ס”מ בין השתילים.
אין צורך בהשקיה מרובה.
איסוף הקישוא: את הקישוא קוטפים ואוכל בוסר. יש לקטוף אותו 7-10 ימים לאחר ההפריה, כלומר לפני שהוא מבשיל ומגיע לשיא גודלו. קישוא שיגדל יותר משבועיים יתמלא זרעים גדולים וטעמו יהיה מר.
הקישוא משתייך למשפחת הדלועים ועל כן זקוק בגינות לתשומת לב ל3-העקרונות של גידול דלועים: הפריה ידנית (קישור לכתבה על הפרית דלועים), שתילה מוקדמת כדי להימנע מהחום של שיא הקיץ שמונע הפריה, והקפדה על מועד הקטיף. בנוסף, בית השורשים של צמח הקישוא גדול ולכן צורך כמות אוויר גדולה דבר המחייב להפוך את האדמה לעומק ולאוורר את הקרקע היטב לפני השתילה.

שומר

שומר

השומר הוא צמח גבוה ומיוחד שהפך פופולארי בשנים האחרונות בשל טעמו המיוחד וגילוי סגולותיו הבריאותיות המבוססות בין היתר על פיטוכימקל נוגד דלקות שכפי הנראה אף מקטין את הסיכון לחלות בסרטן. קיימים שני סוגי שומר. הראשון הוא שומר הבר, אותו ניתן לראות גדל לגובה של מטר או שניים בטבע בכל רחבי הארץ והשני הוא הזן המתורבת של השומר אותו מגדלים בשדות חקלאיים פתוחים ושייחודו בפקעת הגדלה מעל האדמה ואותה אוכלים. השומר קל לגידול וכמעט שלא נתקף על ידי מחלות ומזיקים והוא יתאים כמעט לכל סוג קרקע. משומר הבר אוכלים את העלים שלהם טעם עדין של אניס (שהוא צמח מאותה המשפחה) וגם את הזרעים הגדלים בקיץ. הזרעים משמשים בתערובת הזרעים הנודעת, הרב-דה-פרובאנס. מהשומר המתורבת אוכלים את הפקעת שניתן לפרוס אותה דק לסלטים או להכין ממנה תבשילים ואנטיפסטי.

שום
ירק חורפי שזורעים בסתיו או בחורף אך בתנאי צל ניתן לגדלו כל השנה וכך לקבל עלים חריפים ורעננים לתיבול כל סלט או חביתת ירק. כ-3-4 חודשים לאחר השתילה נוכל לקבל ראשי שום אך אין טעם לחכות. העלים הירוקים דמויי הבצל ירוק טובים לא פחות.
זקוק לשמש מרובה ועדיף השימוש בערוגות מוגבהות בהן הניקוז טוב יותר.
הזריעה נעשית על ידי הפרדת פקעת השום לשיני שום בודדות. כדי לגדל שום יש לרכוש בסופר שום ישראלי (בצבע סגלגל) ולא את הזן הסיני (הלבן) הנפוץ יותר שלא יצליח לגדול אצלנו. כעת נפריד את שיני השום בלא לקלף את הקליפה ולאחר שנהפוך את האדמה עם קלשון יש לזרוע בעומק 3-5 ס”מ כאשר הקצה החד פונה כלפי מעלה.
שום הבר: השום שגדל בשדות החקלאיים תורבת משום הבר. זן הבר הנפוץ בארץ הוא השום המשולש שפרחיו לבנים וקטנים והוא יוצא מפקעת קטנה בהרבה משל השום המסחרי. לאחר שתורבת בעת העתיקה היה נפוץ ברחבי המזרח הקדום כצמח מאכל וצמח מרפא חזק והיה ידוע כבר בימי יציאת מצרים כמסופר “זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם , את הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים” (במדבר יא ,ז).

תירס
ירק קשה לגידול בגינה ביתית.
ירק קיץ. התירס הוא הגידול הנפוץ ביותר בחקלאות בעולם. ההשקעה בגידולו קטנה ביחס ליבול המתקבל ממנו ולכן הוא כדאי מבחינה כלכלית ומשמש להפקת מגוון מרכיבים המשמשים כחומרי גלם למזון תעשייתי וכאוכל לחיות. התירס זקוק לאדמה מתוחחת לעומק המועשרת במנות גדושות של דשן או קומפוסט, וכמובן גם לשמש ומים. נהוג לזרוע תירס באפריל ונדרשים 90 יום להבשלה. את התירס יש לזרוע בעומק עמוק יחסית של 3 ס”מ. הסיבוך המרכזי בגידול ביתי (מעבר לתיחוח העמוק ולדישון האדמה) הוא שחייבים לשתול קבוצה גדולה וצפופה של שתילים, לפחות חלקה של 1-2 מ”ר ורצוי יותר. התירס מפרה את עצמו באמצעות הרוח. כדי שתהיה הפריה חייבים לגדל קבוצה צפופה וגדולה של צמחים שיפרו זה את זה.

תפוח אדמה
ירק חורפי הגדל מתחת לאדמה. שותלים מספטמבר עד ינואר. כשבועיים לאחר השתילה נצפה לראות ניצנים ירוקים ובחלוף 3-4 חודשים, כשעלי הצמח מתחילים לנבול, נדע שהפרי מוכן ונחטט באדמה להוציא את תפוחי האדמה.
השתילה היא של תפוחי אדמה ישנים (כאלה שיש להם עיניים ירוקות). כדי לשפר את התנובה רצוי לחתוך כל תפו”א כזה לכמה חתיכות שבכל אחת יש עיניים ולשתול בעומק של 2-5 ס”מ. מאחר שתפו”א גדלים מתחת לאדמה חשוב לאוורר קודם את האדמה לעומק ולרוחב גדול ככל האפשר כדי לתת לשורשים להתפשט ולהפוך לתפו”א גדולים. האדמה צריכה להיות מועשרת בחומר אורגני ולכן תפו”א גדלים יפה דווקא בערימות קומפוסט. תפו”א אוהבים גם מים ושמש.
טיפ לקבלת יבול רב יותר – גידול בשכבות – לאחר שיוצא הצמח הירוק רצוי לכסות בשכבה של אדמה נוספת כדי לאפשרמקום לצמיחת תפוחי אדמה נוספים. אסור לאכול תפוחי אדמה לא מכוסים שצבעם ירוק מאחר והם רעילים.

תרד
מסובך יחסית לגידול.
התרד הוא ירק חורפי הזקוק לתקופת קור ממושכת כדי לגדול. בתנאים טובים התרד יבשיל כ45 יום לאחר זריעתו.
הקושי בגידולו מתחיל ברגישות למחסור בחנקן  (מתבטא בעלים צהובים ועיכוב התפתחות) לכן יש להעשיר את האדמה, באמצעות שתילה מוקדמת של קטניות או פיזור קומפוסט איכותי לפני שתילת התרד או הוספת אבני גיר מרוסקות.
את התרד קשה להעתיק ולכן עדיף לזרוע ביעד הסופי. התרד זקוק להמון מים ויש להקפיד על השקיה עודפת ביחס לשאר החלקה.
זני תרד:
♦ תרד ניו-זילנדי – ניתן לזרוע כל השנה אך עדיף בסתיו/חורף. עלים קטנים ובשרניים. מתאים לבישול ומילוי אך זקוק לחליטה קצרה מאד (כדקה) להוצאת המים העודפים מהעלים.
♦ תרד טורקי – זריעה בסתיו/תחילת החורף. העלים גדולים יותר ודקים. זקוק לחליטה של דקה או שתיים. טעמו מעודן יותר ולכן מתאים גם לאכילה בסלט וגם למילוי.
♦ תרד בלאדי – זן של תרד טורקי שגדל בשדה ולא בחממה.

 

ירקות רב שנתיים
את רוב הירקות זורעים בעונתם אך ישנם גם ירקות רב שנתיים שכדאי לנסות ולהשקיע בגידולם כולל ארטישוק (צמח גדול שדורש מקום רב), ארטישוק ירושלמי (צמח גבוה הדומה לחמנייה שלצד דורשיו גדלות פקעות אותם אוספים ואוכלים אך אם נשאיר כמה מהן יגדלו צמחים נוספים בעונה הבאה), בטטה ואספרגו (עבורו נדרש ידע מקצועי להצלחה). ישנם גם צמחי עלים שמזריעים עצמם משנה לשנה במידה ומותירים חלק מהצמחים ולא מפריעים להם בתהליך הטבעי של גידול זרעים ופיזורם באדמה שסביב  (צמחי חרדל, מנגולד, פטרוזיליה, גרגר הנחלים, סלרי, שומר, שמיר, בצל ושום).

מדריך המשתלה הביתית

כתבה זאת מתפרסמת בסדרת דפי הגינה שבמדריך המשתלה הביתית של גינת בוסתן הכוללת (עד כה):

רשימת הירקות: מ-א’ (אבטיח) עד ת’ (תרד)

ירקות בעונתם עד לפני שנים לא רבות גדל כל ירק ופרי בעונתו. סלט עגבניות ומלפפון נאכל בימי הקיץ וסלט חסה או כרוב החליף אותו בימי החורף. התות המתוק נמכר רק בחורף והאבטיח הגיע לשווקים בקיץ. אך ימים אלה חלפו ללא שוב. תחום המזון תועש והונדס במלואו וגם גידול הירקות הונדס ונוטרלה כמעט לחלוטין השפעת עונות השנה ומזג האוויר. כיום…

0 comments

מה הסוד להצלחה בגידול מלפפונים, קישואים ואבטיחים? על הפרית דלועים

במשפחת הדלועים חברים כמה מפירות וירקות הקיץ החשובים והטעימים ביותר ובהם האבטיח, המלון, המלפפון, הקישוא והדלעות לסוגיהן. הדלועים מצטיינים מבחינה בריאותית. הם בעלי ערך קלורי נמוך, אפס שומן ואפס כולסטרול. הם עשירים בסיבים תזונתיים, בנוגדי חמצון שמפחיתים סיכוי לחלות בסרטן ומחלות לב, במגנזיום וחומצה פולית, באשלגן, וגם בויטמינים A,B,C. את הדלועים שותלים מסוף פברואר ובמשך מארס-אפריל ומקבלים…

2 comments

גידול ירקות בגינה הביתית

  אמא אדמה. הכל נובע מהאדמה. כל מה שסביבנו, החי, הצומח והדומם, בא מהאדמה, ניזון ממנה ולבסוף מת לתוכה כחלק ממעגל החיים והטבע. כמעט בכל תרבות, דת ומיתולוגיה מזוהה האדמה עם אלוהות נשית, אמא מיתולוגית,  ועוצמת הטבע. זהו פרק נוסף במדריך המשתלה הביתית של גינת בוסתן והוא מציע שיטות להעשרת האדמה וטיפוחה, טכניקות לגידול ירקות בגינה,…

0 comments

גיזום עצי פרי

את גיזום עצי הפרי הנשירים מומלץ לעשות בחורף (ינואר-פברואר) כאשר העצים בתרדמת ובשלכת, ואת גיזום ההדרים רצוי לעשות בסוף החורף (פברואר-מארס) לפני הפריחה. קיימות שתי שיטות גיזום עיקריות המתאימות למרבית עצי הפרי: גיזום גביע וגיזום ענף מוביל עם גביע צירי. בנוסף קיימות שיטות ספציפיות המתאימות לגיזום עצי הדר, תאנה, גפן, זית, רימון ותות. על כל אלה נפרט כאן.…

0 comments

נטיעת עצי פרי

כשמגדלים עצי פרי כדאי להפעיל שיקול דעת של הורים או מחנכים. שתילת עץ פרי היא השקעה לטווח ארוך. לכן לא נלך דווקא בדרך הפשוטה והקלה אלא נעדיף לעשות נכון גם אם המעשה הנכון איננו הקל והאינטואטיבי ביותר. כך למשל, כשנוציא את השתיל שזה אתה רכשנו במשתלה מהעציץ לא נרחם על השורשים אלא נגזור אותם כדי…

0 comments

תות שדה

אתרי מכירות באינטרנט מציעים שלל זרעי תות שדה. הפרסומים מבטיחים תותים נפלאים וגדולים כמו תפוח אדמה שמגיעים בכל צבעי הקשת, מכחול זרחני, דרך סגול ועד שחור. רק חבל שלא נוכל לגדל מזרעים אלה תותים כמו אלה שבפרסומים של אתרי המכירות. מעבר לעובדה שרוב המודעות פשוט מזויפות ואין תותים כחולים, קשה מאד לגדל תות מזרעים. זאת עבודה…

0 comments

על יחורים וריבוי עצים – איך מקימים בוסתן עצי פרי מקומיים?

רוב בני האדם לא שמעו מעולם על ייחורים ומתפלאים כאשר מראים להם עץ פרי בוגר ומספרים כיצד הוא נולד מענף קטן. מה שטוב במיוחד הוא שקל לעשות ייחורים מכמה מעצי הפרי המקומיים הטעימים ביותר – תאנה, רימון, גפן ותות. זאת גם דרך נפלאה לשמר אצלנו בגינה או ביישוב את הזנים המקוריים (זני הבלאדי) של עצי הפרי…

2 comments

איך מתחילה גינה? ריבוי צמחי תבלין וירקות

כדאי שתהיה לגינת המאכל משתלה משלה. אפשר כמובן לבחור במקום זאת בדרך קלה יותר וללכת למשתלה מסחרית ושם נוכל לקנות שתילים מכל סוג וצבע שנרצה. זה קל, מהיר ונוח וגם לא יקר מדי. אבל אם ניקח שיעור בבית הספר של הטבע ונלמד את רזי השתילה ואת שיטות ריבוי הצמחים נוכל במקום זאת להקים משתלה קטנה משלנו, כזאת…

0 comments

שתילת פרחי בר בגינה

למה הגינה תמיד פורחת? לפעמים נראה שכל הגינות נראות אותו דבר. בטבע שסביב המגוון עצום ומשתנה ממקום למקום ולאורך השנה אך למרבה הצער במשתלות ובגינות שוררת אחידות עגומה. בגינה הישראלית הטיפוסית קשה למצוא קשר בין מראה הגן לבין מראה הטבע שמסביב ואין בה כמעט רמז לארץ ולמקום בו היא נמצאת או לזמן ולעונת השנה.  האם מצב זה נובע…

3 comments
מה הסוד להצלחה בגידול מלפפונים, קישואים ואבטיחים? על הפרית דלועים

מה הסוד להצלחה בגידול מלפפונים, קישואים ואבטיחים? על הפרית דלועים

כתבה במדריך המשתלה הביתית של גינת בוסתן

במשפחת הדלועים חברים כמה מפירות וירקות הקיץ החשובים והטעימים ביותר ובהם האבטיח, המלון, המלפפון, הקישוא והדלעות לסוגיהן. הדלועים מצטיינים מבחינה בריאותית. הם בעלי ערך קלורי נמוך, אפס שומן ואפס כולסטרול. הם עשירים בסיבים תזונתיים, בנוגדי חמצון שמפחיתים סיכוי לחלות בסרטן ומחלות לב, במגנזיום וחומצה פולית, באשלגן, וגם בויטמינים A,B,C.

את הדלועים שותלים מסוף פברואר ובמשך מארס-אפריל ומקבלים פירות במאי-יוני. לאחר מכן, בשיא הקיץ לא ניתן להצליח בגידול דלועים.

הדלועים היו חלק מהתפריט המקומי שלנו מאז ומעולם. בני ישראל, בנדודיהם הארוכים במדבר התרפקו על זכרון הקישוא המקראי: “זכרנו, את-הדגה, אשר-נאכל במצריים, חינם; את הקישואים, ואת האבטיחים, ואת-החציר ואת-הבצלים, ואת-השומים. ועתה נפשנו יבשה”. הקישוא שאנו אוכלים היום הגיע מאמריקה כך שמדובר כנראה בפקוס או בזן מלפפון קדום אחר (במדבר, י”א, ה’).

עד כאן הכל טוב, אלא שכדי להצליח בגידול דלועים בגינה הביתית חייבים לשים לב לשלושה דברים

ראשית, הפרית דלועים

בסופר קונים מלפפונים בזול ובלי קושי אבל אם נרצה לגדלם בגינה שלנו נצטרך להשקים קום בבוקר ולעבוד.

משפחת הדלועים זקוקה לסיוע מאתנו כדי להניב פרי. אם נתן לטבע לעשות את שלו נקבל יבול דל מאד. הדלועים הם צמח דו-מיני ולכן זקוקים להאבקה. בלעדיה נראה שרוב הפרחים הופכים לפירות קטנים אך קמלים לפני שהם גדלים ומבשילים.  לכן בשדות החקלאים מפזרים כוורות. הדבורים נמשכות לפרחים הצהובים והן עושות את העבודה, אך לנו בגינה אין כמעט דבורים ונצטרך לעשות את העבודה בעצמנו.

פרחי הדלועים הנקביים נפתחים בבוקר וזה הזמן לצאת לשדה. ראשית נצטרך להבדיל בין הפרח הזכר לנקבה. את הזכר נזהה לפי שהוא פורח בקצה גבעול משלו (באורך כ 20 ס”מ) ובתוכו עמוד של אבקנים דביקים. הדלועים חונטים פרי עוד לפני ההפריה ולכן את הפרח הנקבי נזהה בכך שהוא צומח בקצה הפרי הקטן  (קישוא, מלפפון או דלעת) ובתוכו פתח דמוי צלקת או פלחי פרי קטן. נזהה את פרח המלפפון הנקבי בכך שהוא גדל על מלפפון קטן. שני סוגי הפרחים מייצרים צוף שמושך חרקים מכל סוג.

אז מה עושים? קמים מוקדם בבקר ומחפשים צמחים בהם יש פרחים פתוחים משני הסוגים – זכר ונקבה. קוטפים פרח זכרי, ומקפלים מעט את עלי הכותרת על מנת לחשוף את עמוד האבקנים. כעת ניקח אותו כאילו היינו אנחנו הדבורה ונביא אותו לגעת בבליטה שבלב הפרח הנקבי. במלפפון התהליך דומה אבל מאחר ויש לו פרחים קטנים מאד ישנם כאלה שמבצעים את הזיווג בעזרת נגיעות של מכחול קטן במקום לקטוף.

טיפ: לעתים נראה רק פרחי זכר. מצב זה נפוץ בשלב הראשון של גדילת הצמח. כך הוא קורא לדבורים ומודיע להם שכדאי להגיע. פרחי הנקבה יופיעו בד”כ תוך כמה ימים. לעתים פוחתת כמות פרחי הנקבה, במיוחד כאשר הטמפרטורה חמה מדי או כאשר הצמח חולה או במצוקה ופשוט אין לו יכולת להשקיע בהעמדת צאצאים.

הבעיה השניה בגידול הביתית היא שהדלועים לא גדלים בחום של שיא הקיץ

את הדלועים חייבים לשתול מוקדם יחסית, כלומר מסוף פברואר ועד אפריל ומקבלים פירות במאי-יוני. לאחר מכן, בשיא הקיץ לא ניתן להצליח בגידול דלועים. החום של שיא הקיץ מקשה מאד על הפריה, מעודד מחלות בצמח ומושך כנימות מציקות.

הבעיה השלישית בגידול דלועים בגינה היא מתי לקטוף את הפרי?

קל לטעות במועד הקטיף ולקטוף פרי בוסר או פרי בשל מדי שאינו אכיל. תיאור מפורט יותר מופיע בתגובה בתחתית הכתבה.

למידע נוסף:

א. קישור לסרט של מתן הגנן על הפרית דלועים

ב. קישור לתיאור של תהליך מסובך יותר הכולל מספר שלבים בימים ושעות שונות כמתואר באתר של זרעי מורשת.

ג. סדרת התמונות למטה מדגימות את השלבים עבור מלפפון וקישוא:

מלפפון – פרחי זכר

הפריית מלפפון – לקיחת פרח זכר, קיפול עלי הכותרת וקירובו לפרח הנקבה

שיח מלפפון

מלפפון – הפרית פרח הנקבה באמצעות מגע עם פרח הזכר

קישוא – מימין פרח נקבה פתוח לרווחה ומוכן להפריה, משמאל למטה פרח נקבה סגור. שניהם קלים לזיהוי בשל פרי הקישוא הקטן שעליו גדל הפרח. משמאל למעלה פרח זכר שגדל על עמוד פריחה.

קישוא – פרח זכר – ניצב על עמוד זקוף ולכן קל להבדיל אותו מפרח הנקבה שגדל על פרי קישוא קטן

הפרית קישוא – קוטפים ומביאים את פרח הזכר אל הנקבה

קישוא – שבוע לאחר ההפריה

 

מדריך המשתלה הביתית

זהו פרק נוסף בסדרת דפי הגינה של גינת בוסתן מדריך הכוללת (עד כה):

רשימת הירקות: מ-א’ (אבטיח) עד ת’ (תרד)

ירקות בעונתם עד לפני שנים לא רבות גדל כל ירק ופרי בעונתו. סלט עגבניות ומלפפון נאכל בימי הקיץ וסלט חסה או כרוב החליף אותו בימי החורף. התות המתוק נמכר רק בחורף והאבטיח הגיע לשווקים בקיץ. אך ימים אלה חלפו ללא שוב. תחום המזון תועש והונדס במלואו וגם גידול הירקות הונדס ונוטרלה כמעט לחלוטין השפעת עונות השנה ומזג האוויר. כיום…

0 comments

מה הסוד להצלחה בגידול מלפפונים, קישואים ואבטיחים? על הפרית דלועים

במשפחת הדלועים חברים כמה מפירות וירקות הקיץ החשובים והטעימים ביותר ובהם האבטיח, המלון, המלפפון, הקישוא והדלעות לסוגיהן. הדלועים מצטיינים מבחינה בריאותית. הם בעלי ערך קלורי נמוך, אפס שומן ואפס כולסטרול. הם עשירים בסיבים תזונתיים, בנוגדי חמצון שמפחיתים סיכוי לחלות בסרטן ומחלות לב, במגנזיום וחומצה פולית, באשלגן, וגם בויטמינים A,B,C. את הדלועים שותלים מסוף פברואר ובמשך מארס-אפריל ומקבלים…

2 comments

גידול ירקות בגינה הביתית

  אמא אדמה. הכל נובע מהאדמה. כל מה שסביבנו, החי, הצומח והדומם, בא מהאדמה, ניזון ממנה ולבסוף מת לתוכה כחלק ממעגל החיים והטבע. כמעט בכל תרבות, דת ומיתולוגיה מזוהה האדמה עם אלוהות נשית, אמא מיתולוגית,  ועוצמת הטבע. זהו פרק נוסף במדריך המשתלה הביתית של גינת בוסתן והוא מציע שיטות להעשרת האדמה וטיפוחה, טכניקות לגידול ירקות בגינה,…

0 comments

גיזום עצי פרי

את גיזום עצי הפרי הנשירים מומלץ לעשות בחורף (ינואר-פברואר) כאשר העצים בתרדמת ובשלכת, ואת גיזום ההדרים רצוי לעשות בסוף החורף (פברואר-מארס) לפני הפריחה. קיימות שתי שיטות גיזום עיקריות המתאימות למרבית עצי הפרי: גיזום גביע וגיזום ענף מוביל עם גביע צירי. בנוסף קיימות שיטות ספציפיות המתאימות לגיזום עצי הדר, תאנה, גפן, זית, רימון ותות. על כל אלה נפרט כאן.…

0 comments

נטיעת עצי פרי

כשמגדלים עצי פרי כדאי להפעיל שיקול דעת של הורים או מחנכים. שתילת עץ פרי היא השקעה לטווח ארוך. לכן לא נלך דווקא בדרך הפשוטה והקלה אלא נעדיף לעשות נכון גם אם המעשה הנכון איננו הקל והאינטואטיבי ביותר. כך למשל, כשנוציא את השתיל שזה אתה רכשנו במשתלה מהעציץ לא נרחם על השורשים אלא נגזור אותם כדי…

0 comments

תות שדה

אתרי מכירות באינטרנט מציעים שלל זרעי תות שדה. הפרסומים מבטיחים תותים נפלאים וגדולים כמו תפוח אדמה שמגיעים בכל צבעי הקשת, מכחול זרחני, דרך סגול ועד שחור. רק חבל שלא נוכל לגדל מזרעים אלה תותים כמו אלה שבפרסומים של אתרי המכירות. מעבר לעובדה שרוב המודעות פשוט מזויפות ואין תותים כחולים, קשה מאד לגדל תות מזרעים. זאת עבודה…

0 comments

על יחורים וריבוי עצים – איך מקימים בוסתן עצי פרי מקומיים?

רוב בני האדם לא שמעו מעולם על ייחורים ומתפלאים כאשר מראים להם עץ פרי בוגר ומספרים כיצד הוא נולד מענף קטן. מה שטוב במיוחד הוא שקל לעשות ייחורים מכמה מעצי הפרי המקומיים הטעימים ביותר – תאנה, רימון, גפן ותות. זאת גם דרך נפלאה לשמר אצלנו בגינה או ביישוב את הזנים המקוריים (זני הבלאדי) של עצי הפרי…

2 comments

איך מתחילה גינה? ריבוי צמחי תבלין וירקות

כדאי שתהיה לגינת המאכל משתלה משלה. אפשר כמובן לבחור במקום זאת בדרך קלה יותר וללכת למשתלה מסחרית ושם נוכל לקנות שתילים מכל סוג וצבע שנרצה. זה קל, מהיר ונוח וגם לא יקר מדי. אבל אם ניקח שיעור בבית הספר של הטבע ונלמד את רזי השתילה ואת שיטות ריבוי הצמחים נוכל במקום זאת להקים משתלה קטנה משלנו, כזאת…

0 comments

שתילת פרחי בר בגינה

למה הגינה תמיד פורחת? לפעמים נראה שכל הגינות נראות אותו דבר. בטבע שסביב המגוון עצום ומשתנה ממקום למקום ולאורך השנה אך למרבה הצער במשתלות ובגינות שוררת אחידות עגומה. בגינה הישראלית הטיפוסית קשה למצוא קשר בין מראה הגן לבין מראה הטבע שמסביב ואין בה כמעט רמז לארץ ולמקום בו היא נמצאת או לזמן ולעונת השנה.  האם מצב זה נובע…

3 comments
סלט פריקי עם שקדים

סלט פריקי עם שקדים

אוכל מקומי במיטבו

למי שעדין לא מכיר, חיטת הפריקי היא אחת מאוצרות המזון של המטבח המקומי המסורתי והיא חוזרת לאחרונה לשימוש רחב יותר בשל ערכיה הבריאותיים וגם בשל החיפוש אחר מטבח מקומי שאף הביא כמה מסעדות שף לשלב מתכוני פריקי בתפריט.  הפריקי היא חיטה ירוקה שנאספת באביב לפני הבשלתה ועברה קלייה. הקלייה נותנת לה את טעמה המחוספס והאגוזי אך היא לא פוגעת בערכיה הבריאותיים.

למרות שמדובר בחומר גלם מקומי משובח, חיטת הפריקי מתחילה רק כעת לצאת מגבולות המטבח הערבי המסורתי שבו היא היתה מרכיב מזון יסודי ויום-יומי. על אף שהיא נגישה, שימושית ובריאה מאד, עדיין לא זכתה הפריקי לכבוד הראוי לה במטבח הישראלי המודרני, וחבל. זוהי דוגמא יפה למטבח מקומי מסורתי במיטבו שחוזר לחיים לאחר שנים בהם הפנה המטבח הישראלי גב למקורות האוכל האותנטיים שלו וחיפש מתכונים בשדות זרים.

למה לאכול פריקי?

הפריקי נחשבת חיטה בריאה במיוחד. היא נקצרת לפני הבשלתה, בטרם התפתח בה החלבון, ולכן דלה מאד בגלוטן המזיק ועל כן פריקי עדיפה לרגישים לגלוטן. גם הערך הגליקמי שלה (קצב התפרקות הסוכרים) נמוך מאד ביחס לחיטה רגילה ולכן פריקי עדיפה גם לסוכרתיים. ואם כל זה לא מספיק היא מכילה כמות סיבים, חלבונים, מינרלים וויטמנים גדולה יותר מאשר בחיטה המלאה הרגילה או באורז המלא. ניתן להשיג פריקי בחנויות טבע או בשווקים ערביים.

מה זה פריקי?

הפריקי מכונה בתורה “אביב קלוי באש” (ויקרא ב, י”ד), כינוי המתמצת היטב את תכונותיה.
קליית הפריקי אפשרה לשמור אותה לאורך זמן וכך היא היתה זמינה החל מהאביב והיתה מרכיב יסוד בתפריט היום-יום של תושבי הארץ והמרחב השאמי כולו (סוריה, לבנון, ישראל וירדן) לפחות עד שהגיעה הקידמה הטכנולוגית והביאה עמה את התפריט המבוסס על קמח לבן, פיתות ואורז לבן שהביא נוחות עליה שילמו במחיר של בריאות.

כשהחיטה בשדות עדין היתה ירוקה, כלומר בין אפריל למאי, היו הכפריים קוצרים את שיבולי החיטה הירוקות, לפני שהן הצהיבו והבשילו לחלוטין, ואז היו קולים אותן באמצעות שריפת השיבולים במדורה. לאחר כיבוי האש היו מותירים את השיבולים ליבוש בשדה למשך חודש ואז היו מפרקים את הפריקי. הפריקי קיבלה את שמה מהשורש פ.ר.ק שבעבירת וערבית. הפירוק נעשה באמצעות סינון להפרדת הגרעין משאר מרכיבי החיטה. מלאכת הניקוי היתה עבודה קשה וממושכת שהיתה בתחום האחריות הבלעדי של נשות המשפחה, הרבה לפני המצאת הפמיניזם. לאחר שניקו, הכניסו הנשים את הפריקי לשקים גדולים והעבירו לגריסה במטחנה לקבלת פתיתים קטנים יותר.

בימים שלפני המצאת המקרר והסופרמרקט היה צורך לאגור מזון עמיד שיחזיק בכל עונות השנה. כל משפחה הצטיידה במלאי של שקי פריקי אגורים ומוכנים לשימוש, ולצדם הונחו שקי בורגול, חיטה ועדשים, צימוקים ושמן זית כדי שבימי החורף הקרים, יהיה ממה להכין אוכל לבני הבית. בבישול, הפריקי מתנהגת כמו אורז ואופן הכנתה דומה. בעוד החיטה שימשה להכנת קמח לאפיית לחם ומאפים, שימש הפריקי להכנת תבשילים יום-יומיים שאותם מכינים כיום עם אורז, ולמרקים וסלטים, וגם למנות חגיגיות יותר כמו פריקי עם בשר כבש.

סלט פריקי

פריקי אוהב ירוק. הרבה ירוק. סלט פריקי מחבר אל הפריקי המון עלים ירוקים, בצל, יוגורט עזים, ומיץ לימון בהגזמה. את העשבים אפשר לאסוף בגינה בחורף או באביב או ללקט עלים ירוקים על מדף הסופר.

חומרים (3 מנות)
1 כוס פריקי (רצוי לסנן במים כדי לנקות)
1.5 כוס מים רותחים
קערת עלים ירוקים טריים מכל סוג (רוקט, בייבי, בצל ירוק, פטרוזיליה, עלי סלק, נענע וכו’)
מיץ לימון מלימון גדול
תבלינים: מלח, פלפל, צ’ילי. אפשר גם קינמון וסומאק.
שקדים: קלויים או שקדים ירוקים חתוכים לפרוסות
שמן זית
1/2 כוס יוגורט עזים (ואפשר גם יותר).

המתכון לסלט פריקי ירוק
1. מכינים את הפריקי: מחממים בסיר קטן מעט שמן זית ומוסיפים את הפריקי. מחממים במשך שתי דקות כדי שיצבור טעמים אך מקפידים לערבב כדי שלא ישרף, ואז מוסיפים את המים הרותחים ומכסים. מבשלים למשך 20 דקות על אש נמוכה ותוך כדי מוסיפים מלח ומערבבים עד לספיגת המים, כמו באורז או פתיתים. לאחר הבישול מכבים את האש ונותנים לתבשיל להתקרר כ10 דקות.
2. מכינים את סלט הירקות: קוצצים דק את כל הירוקים, מוסיפים לימון, שמן ותבלינים ומערבבים.
3. בקערת ההגשה מניחים את יוגורט העזים ומעליו את סלט הירקות, הפריקי והשקדים.

גפן בגינה – איש תחת גפנו

גפן בגינה – איש תחת גפנו

אוי תל אביב, כמה הכל יפה לך. לא סתם אומרים יין ישמח לבב אנוש…” טודו בום, שירם הפופולרי של סטטיק ובן אל תבורי הוא לא סתם אוסף אקראי של מילים. המקור לפתיח הוא בספר תהילים ק”ד. שם מתוארות נפלאות הבריאה שאחת מהן היא המצאת היין שמתומצתת בביטוי  “יין ישמח לבב אנוש“. מאז ימי בראשית מגדלים בני האדם גפנים למאכל ובעיקר להכנת יין.

לטייל

בסטף שבהרי ירושלים מטפחת הקרן הקיימת בוסתן מופלא המאכלס ומקיים כמו מוזיאון חי עשרות זנים של זני הבלאדי המקוריים של גפני ארץ ישראל (לכתבה על סיור בסטף).

ביד השמונה, גם היא בהרי ירושלים, למרגלות בית ההארחה, משתרע גן תנ”כי מטופח שפתוח למבקרים. בגן טרסות, כרמי ענבים, מטעי זית, שביל טיול ושחזור מתקני חקלאות עתיקה.

חרבת צרמן (גם צורמן) שבמרכז רמת הגולן נמצאת בסמוך לגבול הסורי, מזרחית לעין זיוון. האזור ממוקש ומחייב הליכה בשבילים בלבד. בין חורבות הכפר צרקסי החרב לבין הגבול ישנם בוסתנים ובהם עצי משמש, שקדים שלא כולם הפכו מרים, גפנים, תות שאמי שחור, אגוזי מלך ותאנים רבות.

לאכול

עלי גפן

עלי גפן טריים, כאלה שנקטפו קטנים ובצבע ירוק עז בתחילת העונה (עד תחילת מאי) טעימים כפי שהם. בלי בישול ובלי החמצה. ניתן לשלב אותם בכל סלט, תבשיל אורז או קדרה.

אם נותרו לנו בסוף עונת הקיץ ענבים יבשים על הגפן – אל חשש – כי נוכל להכין מהם צימוקים (קישור לכתבה על יבוש פירות וצימוקים).

מסעדות ערביות טובות לעלי גפן (ובכלל לאוכל מקומי אמיתי): שראביכ בכפר ראמה, ואל-תנור שבתחנת דלק בין ריינה לנצרת.

 

זני גפנים מקומיים

בארץ גדלים עשרות זני גפנים מקומיים. הם נפוצים הרבה יותר בחקלאות המסורתית והערבית ונעדרים לחלוטין מהחקלאות המודרנית והמתועשת שבה מעדיפים זנים מיובאים. ברשימה שלמטה מופיעים כמה מהבולטים שבהם. ניתן לטעום מכולם בעונת הקיץ בחלקת הבעל בסטף.

כמעט כל זני הגפן המקומיים הם של ענבי מאכל. למרבה הצער, זני ענבי היין המקומיים נעלמו כמעט כולם באלף שנות שלטון מוסלמי בארץ שבהן נאסרה שתיית אלכוהול והוכחדו אט-אט כמעט כל כרמי היין, להוציא הכרמים המעטים שהיו מוגנים בתוך חומות המנזרים או בבעלות הקהילה היהודית.

דבוקי / בלאדי / חברונית– ענב ירוק של פעם במתיקות עדינה, מומלץ וטוב. ענבים גדולים ומאורכים עם גרעינים רבים, פורה מאד. הדבוקי הוא הנפוץ בזני הבלאדי של ארץ ישראל בשל טעמו הטוב, קצב הצימוח המהיר, העמידות הגבוהה, יכולתו לשגשג בסוגי אדמות שונים ובמקומות שונים בארץ והתאמתו למאכל, צימוקים, חומץ ובשל מתיקותו הרבה גם להכנת עראק ויין. גם כיום ישנם יקבים בארץ, כמו במנזר הכרמיזאן שמדרום לירושלים, המכינים יין לבן מזן הדבוקי. הדבוקי מכונה גם אל-חלילי, כלומר גפן חברונית (שמקורה מהעיר חברון) או אל-בלאדי, כלומר המקומי או הכפרי. הדבוקי נפוץ בכל רחבי הארץ מהרי יהודה והשפלה ועד הגליל העליון והתחתון והוא גדל בתנאי בעל בכרמים ובבוסתנים נטושים.

ואדי פוכין – סוכת גפנים מעל בריכת אגירה ושדות ירק

שאמי – ענב מצוין, אדום, גדול עם גרעינים גדולים, מבשיל מאוחר, פורה. ענב השאמי הנקרא על שמה של דמשק או סוריה הגדולה, נחשב אחד מענבי הבלאדי החשובים והוותיקים של ארץ ישראל ויש עדויות כתובות לגידולו בארץ החל מהתקופה המוסלמית הקדומה.
בלוטי
– אדום, טעים ומתוק, מבשיל מוקדם, פורה מאד.
תמר חולתי – ירוק ללא גרעינים.
חלוואני  – חמצמץ עם גרעינים רבים.
סיקוטי – טעם מיוחד, גרעינים, הבשלה מאוחרת, פורה מאד.
חדוואר – טעים למדי, ירוק ופורה מאד.
חרובי – אדום, מתוק עם חמיצות טובה, גרעין, פורה.
תופאחי/תופחי – אדום במתיקות מתונה, גרעין. אשכולות גדולים עם ענבים עגולים. זן עתיק המתועד באזורנו מימי הביניים.
סולטנינה – ענב ללא גרעין. מתאים לצימוקים.

זנים מודרניים

לא כל שימושי הגפן שרדו. כיום דבש הענבים הוחלף על ידי הסוכר המזוקק הזול והמזיק שמציף אותנו. גם הצימוקים שאנחנו אוכלים בארץ מיובאים ומכילים גופרית כחומר משמר ותזקיק נפט בשם פראפין שמספק להם את הברק הנוצץ. מעלי הגפן עדין מכינים תבשילים מסורתיים, בעיקר במטבח הערבי.

ענבי מאכל נפוצים שניתן להשיג כשתילים במשתלות: ענבים לבנים למאכל כוללים את זן ג-1/סופריור (שמבשיל מוקדם אך טעמו תפל מעט), תומפסון/סולטנינה (מבשיל לאחר הסופריור וטעים ממנו). זנים אדומים למאכל: איזבלה (זן עמיד ביותר ולכן ישרוד מזיקים בלא ריסוס. מומלץ מאד לכל גינה) אך יש בו גרעינים ועליו אינם מתאימים לבישול, אוטום בלאק/אוטום רויאל, פלם סידלס, קרימזון, רד גלוב (זן טעים מצ’ילה עם חרצנים ומשך חיי מדף מופלגים). זני היין כוללים את כל השמות הצרפתיים הנודעים.

ענבי טלי הנפוצים והמוכרים לנו היטב מהפרסומות וממדפי הסופר מכונים בעגת המשתלות ענבי ג-1. הזן המקורי נקרא סופריור ובמקור הוא זן פטנטי מקליפורניה שהובא לארץ. לעומת ענב הדבוקי המקומי הנפוץ שחיי המדף שלו הם ימים ספורים מצטיינים הזנים המודרניים בחיי מדף ארוכים מאד מה שמבטיח הם מקום של כבוד במדפי הסופר.

ארץ ישראל והגפן

ראשון הייננים בארץ היה לא אחר מאשר נח שנזקק כנראה לכוס יין גדולה כדי להתאושש מתלאות המבול. מיד לאחר צאתו מהתיבה מיהר לטעת כרם: “ויחל נח איש האדמה וייטע כרם, וישת מן היין וישכר...” (בראשית, ט’, כ’). ואכן הוא השתכר כהוגן כפי שמתאר המשכו העגום של הסיפור, ואחריו הגיע לוט ששתה לשוכרה, והותיר לנו את הביטוי “שיכור כלוט”. מאז נח ועד ימינו, גידלו תושבי הארץ גפנים בחצרות ביתם והכינו בעצמם מהענבים יין, חומץ, צימוקים ואף דבש ענבים שהיה הסוכר של העת העתיקה. אבותינו שתו יין באופן יום-יומי, והרבה. מצוות שתיית 4 הכוסות בסדר פסח משקפת כנראה את מציאות החיים בעת העתיקה. היין זרם כמים.

“מה גפן זו? בהתחלה היא נרפסת ברגל ואחר כך עולה על שולחנות מלכים, כך ישראל…” (ויקרא רבה ל”ו). הגפן היתה חלק מרכזי מחייהם של אבותינו, ועל כן התנ”ך, שלא היה ספר גינון או בישול, נזקק לגפן כדי להמשיל עשרות משלים ונבואות על גורל עם ישראל. הגפן דומה לעם ישראל. היא שורדת בכל מצב אך זקוקה להשגחה כדי לשגשג ולהניב פרי. אחד היפים שבמשלי התנ”ך האלה הוא משל הכרם מספר ישעיהו. שם אלוהים נמשל ליוגב, כלומר לחקלאי, ועם ישראל נמשל לכרם שלו ומתואר בו תהליך בניינה החקלאי של הארץ וחורבנה (הרחבה על משל הכרם – בכתבה על הסטף).

לבלוב הגפן בחודש מארס – ניצני הסמדר גדלים על השריגים

מילון למונחי הגפן (מקור כל המילים בתנ”ך): בדים – ענפי הגפן העבים והחומים מהשנים הקודמות. זמורות – הענפים מהשנה שעברה שהחלו להתעצות ומהן ניתן לעשות יחורים ולשתול כגפנים חדשות (לכתבה על גידול גפן מיחורים). שריגים – הזמורות הצעירות, בנות פחות משנה, שעליהן גדלים הענבים. סמדר – פריחת ניצני הענבים (“והגפנים סמדר נתנו ריח)”.  קנוקנות – בעונת הצמיחה באביב מצמיחה הגפן חוטים עגלגלים שמסייעים לה לטפס על ענפים או על סוכה. עוללות – שאריות הבציר שנותרו על הגפן. שורק – גפן מובחר.

גידול גפנים

הגפן נעלמת בכל שנה לקראת החורף ושוקעת בתרדמת עמוקה עד לצמיחתה מחדש בעצמה רבה באביב. את הגפן כדאי לשתול לקראת סיום התרדמת, בשלהי החורף. בתחילת האביב, הגפן מתעוררת לחיים בפרץ של לבלוב ופריחה ואז גדלים מדי יום עלים חדשים ולאחריהם יוצאים ניצני הפרי, הסמדר.

הגפן היא צמח חזק. גפנים ישרדו גם בתנאי בעל בלי השקיה כלל, באדמות שונות ומשונות, וגם באזור סלעי עם אדמה מועטה. שורשי הגפן חודרים לעומק וגם לסדקים בין סלעים ולכן היא מצליחה כגידול בעל באזורי ההר הטרשיים. גפנים גדלים במדבר החם וגם בהרים הגבוהים והקרים.

הגפן אמנם תשרוד כמעט בכל מצב, אך כדי לשגשג זקוקה הגפן להשגחת אדם ויד אוהבת. תשומת הלב נדרשת הן בעת השתילה והן בכל עונה לאחר מכן, במיוחד אם רוצים לקבל הרבה פרי ולאורך שנים.

סוכת גפנים באפריל. הגפנים מוקפות גדרות כדי להגן מנמיות ושפני סלע. האשכולות מוגנים בשקיות מחוררות מפני ציפורים רעבות.

ראשית יש להגן על הגפן ולגדרו מפני חיות הבר שישמחו להתחלק איתנו בפירות ובעלי הגפן. שפן סלע שמן אחד יכול לזלול גפן שלם בפחות משעה. שנית, בעונת החורף רצוי לעבד או לקלטר את האדמה שסביבו. שלישית, וגם זה בחורף כשהגפן בתרדמת, כדאי להקפיד על גיזום נכון של ענפי הגפן. רביעית, והפעם באביב כשהענפים גדלים, יש לפרוס את ענפי הגפן על מוטות (הדליה), וחמישית בתחילת הקיץ עם גדילת הפירות, יש להקפיד על השקיה סדירה וגם להגן עליהם מציפורים באמצעות עטיפת האשכולות בשקיות נייר או ניילון מחורר.

קישור לכתבות הדרכה על:
– גיזום הגפן בשנותיו הראשונות ובניית ההדליה.
גידול גפנים מיחורים.

השקיה: לכל אורך תקופת גידול הפרי, משלב פריחת הסמדר (אפריל) ועד לאחר הקטיף (סביב ספטמבר). ההשקיה צריכה לעשות פעם או פעמיים בשבוע. כמות הענבים ומשקלם עולה ככל שמשקים יותר ולכן החקלאים שמוכרים לפי ק”ג נוטים להשקות הרבה. דווקא בגידול ענבי יין איכותיים מקפידים על השקיה מעטה וכך מקבלים טעם חזק יותר.

לאחר נטיעת גפנים אין לצפות לתוצאות מהירות. הגפן נותנת פירות ראשונים רק לאחר 4-5 שנים כך שבמידה ושתלנו יחורים נצטרך להמתין 3-4 שנים. במידה וקנינו שתיל רגיל ממשתלה נצטרך להמתין כנראה שנתיים עד לקבלת ענבים.

ישנה אמת רבה במשפט התנכ”י האלמותי “וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו” (מלכים א’ ה’, ה). גפנים ותאנים גדלים היטב יחד באותה חלקה ונראה שהם מסייעים זה לזה לגדול.

 

 

מסע בזמן – טיול בנחל המעיינות (נחל ביתר)

מסע בזמן – טיול בנחל המעיינות (נחל ביתר)

מעטים המקומות והנופים שלא השתנו מאז ימי אבותינו

נחל המעיינות -עין אל עמוד/עין אל בלד – הסככה הצמודה למעין משמשת מקום מפגש לפלאחים, לסוחרים ולמבקרים [5 במפה]

מדי יום נבנים בארץ עוד מגדלי מגורים נוצצים וסביבם נפרשים ככורי עכביש רשתות כבישים מהירים ולצידם נפתחים מרכזי קניות חדשים מעל כל חלקת אדמה. כך הולכים ומתמעטים להם השטחים הפתוחים והחקלאים וגם שיטות העיבוד החקלאי הולכות ומשתכללות. כנגד כוחות אדירים אלה הולכת ונעלמת לה החקלאות המסורתית שפרנסה את תושבי הארץ מתקופת התנ”ך ועד לפני מאה שנה וכבר כמעט שאין לה זכר בארצנו. למרבה המזל שותפות אינטרסים מפתיעה עוזרת לשמר מספר קטן של מקומות מופלאים שבהם עדיין חיים ומתפרנסים בני אדם מחקלאות בעל ושלחין שכמעט ולא השתנתה מאז ימי התנ”ך. במקומות אלה הזמן פשוט נעצר מלכת. במקומות אלה שרק מעטים מכירים ונמצאים ברובם בשטחי יהודה ושומרון, מעבדים אנשים את אדמתם כפי שעשו אבותיהם ואבותינו. שם נטועים עצי זית בני מאות שנים על מדרגות האבן העתיקות שבמורדות ההרים. למרגלותיהם משתרעות חלקות ירק קטנות לאורך נחלים ופלגי המים היוצאים מהמעיינות שבהר.

 בין המקומות הנדירים האלה ניתן למנות את נחל המעיינות ואת ואדי פוכין הסמוך לו, שניהם בקרבת בית”ר עילית שבהרי יהודה. בהרי השומרון ישנם ואדי זרקא (נחל נטוף), ובמידה פחותה גם נחל קנה ונחל דולב. בהר חברון  ישנו העמק הציורי של ואדי ארטאס שבקרבת בריכות שלמה. סה”כ נותרו בין חמישה לעשרה מקומות שכאלה ובכולם יש רגישות ביטחונית המחייבת טיול בקבוצה. גם בתחומי הקו הירוק, סביב ירושלים נותרה חקלאות מסורתית במספר מקומות כמו בסטף, שם שוחזרה החקלאות המסורתית בחלקות ירק מושקות במי המעיין ובבוסתן הבעל בו מטפחת הקק”ל עצי פרי מקומיים, וגם בעין רפא שם מזין מעין הכפר שדות עם ירקות עונתיים המשמשים את מסעדת רשטא שבכפר, ובמידה מסויימת גם בחורבות ליפתא ובכפר עין כרם. בבקעת בית נטופה שבגליל התחתון מגדלים הכפריים בקיץ בחלקות משפחתיות זעירות אבטיחים, חיטה מזנים מקומיים וירקות בלאדי קיציים. 

,נחל המעיינות -תחילת הנחל מול חוסאן [4 במפה] – פלאחית עובדת בחלקת הירק המשפחתית

ברית מופלאה

בברית המופלאה והבלתי רשמית שמגנה על מקומות אלה פועלים יחדיו באופן נדיר וייחודי הרשות הפלסטינית, עם תמיכה מהאיחוד האירופאי, מארגון אונסקו של האו”ם וארגוני שמאל ישראלים ביחד עם מתנחלים שמתנגדים אידאולוגית לגדר ההפרדה ועם גורמים ישראלים ירוקים ובהם רשות הטבע והגנים ובית ספר שדה כפר-עציון. כולם פועלים במרץ, כל אחד משיקוליו שלו, לשימור מקומות אלה ולעצירת הזמן בהם.

המכנה המשותף של חברי הקואליציה היא הרצון לשמור על ערכי הטבע והנוף של הארץ בה אנו חיים בלי קשר לשאלה מהו שמה של אותה הארץ (ישראל מבחינת היהודים, פלסטין מבחינת הערבים או הארץ הקדושה מבחינת הנוצרים) ומי בעל הבית שלה. הנוף התרבותי מספר את סיפורם של התושבים, את המורשת הרוחנית וההיסטורית ממנה באו ואת החלומות שלהם ועל כן חובה לשמר אותו. מכאן קצרה הדרך גם להתנגדות העקרונית של כל גופי הקואליציה להקמת גדר ההפרדה שמהווה מכשול פיזי בלתי עביר הפוגע במרקם הנוף והחיים באותם אזורים בהם נשתמרו באופן כה ייחודי נופי התנ”ך ואורח החיים של ימי קדם כפי שהוא משתקף באופן ייחודי בנופי החקלאות הקדומה של הרי יהודה שבאזור נחל רפאים, ובייחוד בנחל פוכין ונחל המעיינות.

נחל המעיינות – שדות פורחים באביב סביב עצי הזית

הנוף בהרי יהודה איננו נוף טבעי. אלה נופי תרבות. מעשה ידי אדם. כאן התנחלו בהר בני ישראל לפני למעלה מ3,000 שנה וכאן הם בנו אלפי מדרגות חקלאיות במורדות ההרים ועליהן נטעו עצי זית ועצי פרי משבעת המינים. לאחר מכן למדו גם כיצד לווסת את נביעות המים הטבעיות. המעיינות אשר אנו רואים היום בהר אינם מעיינות טבעיים אלא מעשה ידי אדם.  התושבים בימי קדם זיהו את בצבוצי המים לאחר הגשם מעל שכבת החוואר וחפרו ניקבות בתוך הסלע להוצאת המים אל בריכות אגירה שבנו ומהן חפרו תעלות להשקיית חלקות שלחין. בשדות שבעמקים שתלו חיטה, שעורה, חומוס ושומשום. נופים אלה עוצבו בידי תושבי הארץ לדורותיהם במשך 3,000 שנה.

מסיבות אלה גם הכיר אונסק”ו בנוף התרבותי של החקלאות המסורתית ההררית שסביב הכפר בתיר כאתר מורשת עולמי. ההכרה עוזרת לשמר את נופי החקלאות המסורתית הכוללת מדרגות אבן במורדות ההרים, שומרות שבהן לנים תושבי הכפר בעונת המסיק, שפע מעיינות המזינים מערכות השקיה שמאפשרות קיום חלקות עיבוד קטנות. אונסק”ו כידוע איננו ארגון חובב ציון וההכרה ניתנה בעקבות פניה דחופה של הרשות הפלסטינאית שמתנגדת גם היא כמובן מסיבות ברורות להקמת גדר ההפרדה. מימון לפיתוח ולשימור החקלאות המסורתית ניתן גם על ידי האיחוד האירופאי. תושבי הכפרים שבמרחב מדרום לנחל רפאים (פוכין, חוסאן, בתיר ואל-וואלג’ה) הם עובדי אדמה המגדלים את תוצרתם החקלאית בשיטה המסורתית של חקלאות בעל באמצעות טרסות וחקלאות שלחין – שליחת המים מבריכות אגירה לערוגות ולשדות שבהם הם מגדלים חצילים, קישואים, עגבניות, נענע ריחנית ושאר ירקות עונתיים.

כדי לבקר במקומות אלה אפשר להצטרף לטיולים המודרכים שנערכים בהרי יהודה על ידי בית ספר שדה כפר עציון (בחוה”מ פסח, סוכות ומועדים אחרים שמתפרסמים באתר). במרחב השומרון נערכים מעת לעת (ובעיקר בחוה”מ פסח ובחגים אחרים) טיולים דומים בהובלת מרכז סיור ולימוד שומרון/מדרשת חלקת השדה, בית ספר שדה עפרה, מרכז הדרכה שומרון של רשות הטבע והגנים, בית ספר שער הגיא. סיורי קבוצת עמיתים לטיולים נערכים בכל הארץ ובכל ימות השנה.

אל נחל המעיינות

מפת נחל המעיינות (על בסיס מפת המרכז למיפוי ישראל)

נחל המעיינות הוא כינויו של נחל ביתר (או ואדי גָ’מְעַה בערבית) היוצא מהכפר חוסאן ועובר למרגלותיו ולמרגלות הכפר בתיר בדרכו אל נחל שורק. חלקו העליון של הנחל משובץ במעיינות רבים שממיהם נאגרים בבריכות ומשם נלקחים להשקיית חלקות משפחתיות קטנות בעיבוד אינטנסיבי. מעל חלקות השלחין נמצאות חלקות הבעל. על גדות הנחל סדרת מדרגות אבן שנבנו ביד מוכשרת בימי קדם ויוצרות טרסות אבן שעליהם גדלים עצי זית רבים ולצידם פזורים גם עצי שקד, תאנה, תות, גפן, משמש ועצי פרי אחרים.

מרבית תושבי הכפר חוסאן אינם עוינים וחלקם ישמחו לשוחח ואף להציע למבקרים מפרי גינתם, אך בכל זאת ניתן לטייל במקום רק בקבוצות עם נשק. עדיף לבקר בשעות הבקר שאז בד”כ המעיינות (ובייחוד עין אל הָוּוִיָה שהוא גולת הכותרת של הביקור בנחל)  פנויים יחסית. על אף יופיו ויחודו של הנחל אין בו כמעט מבקרים ישראלים ואולי זה חלק מקסמו של המקום.

הגישה מאזור בית שמש נעשית בכביש 386 (או 375 מעט דרומה משם). בין צור הדסה למבוא בית”ר עובר הכביש את גדר ההפרדה במחסום בית”ר (1, במפה) ומיד לאחריה נעצור בתחנת הדלק סונול (2). זאת נקודת היציאה. עוברים ברגל את הכביש לצידו השני ויורדים בירידה מתונה על שביל עם סימון שחור (שקשה למצוא) אל הנחל. כעבור 5 דקות הליכה נגיע אל הטרסות הראשונות שעליהן מטעי זיתים -עתיקים (3). נלך ימינה לאורך הטרסות ותוך 5 דקות יתגלה לנגד עינינו מצד שמאל נוף הנחל המרהיב (4). למרגלותינו נראה במורדות הוואדי סדרת מדרגות אבן בנויות לתלפיות כאשר בטרסות שמעליהן מטעי זית ובוסתני פרי ובתחתית הנחל נפרס תשבץ צבעוני של חלקות ירק קטנות שבינן בריכות השקיה קטנות ומהן יוצאות תעלות מים להשקיית החלקות, כל אחת בתורה.

הליכה של 5 דקות נוספות על דרך העפר המוליכה מהכפר אל המחסום תוביל אותנו לפאתי הכפר חוסאן. כאן נראה את הפלאחים והפלאחיות כפופי הגב העמלים בשדות, חלקם מוליכים חמור בעבודת החריש, אחרים מסדירים את חלוקת המים להשקיה או אוספים עשבים ויש הקוטפים את פרי עמלם, ירקות הבלאדי העונתיים. מעניין לראות שרוב העובדים בטרסות הם גברים ובשדות הרוב הן נשים.

נחל המעיינות -עין אל עמוד (5 במפה)

בריכת מים גדולה בפינת הכפר, במקום בו נפגשת דרך העפר עם תחילת הוואדי מהווה מקום מפגש ומנוחה לפלאחים. זהו עין אל-בלד (5) שהיה ונותר מוקד מרכזי של חיי הכפר. במפה המקום מסומן כ’עין אל עמוד’ על שם העמוד הרומאי שמוצב כאן. לכאן מגיעים חמורים, מכוניות ואנשים לאיסוף הסחורה. במוצא הבריכה אל הוואדי ברז מים גדול שממנו יוצאים המים דרך תעלות בטון לחלקות האדמה הסמוכות. החלקות קטנות וכל אחת בבעלות משפחה אחרת. הברז נפתח על ידי אנשי הכפר בשעות נקובות כדי להקצות לכל חלקה את המנה המגיעה לה.

על הקיר ממול לעין אל-בלד מוצב תחריט אבן עם מפה המתארת את המעיינות והבריכות של הכפר. ממול לבריכה ומעבר לדרך העפר יוצא שביל צר בין השדות ומוליך לקבוצת הנביעות שנקראת עין נמוס (6) שנפרסת סביב קו המצוק במפגש בין שכבת הגיר האפורה לשכבת החוואר הצהובה. לאורך השביל שנמשך פחות מ100 מטר סדרה של מעיינות קטנים ובריכות ובהמשך סלע גדול ובקצה השביל נקבת מעין קטנה החודרת לתוך ההר.

נחל המעיינות -אחת הבריכות בנביעות עין נמוס [6 במפה]

נחזור לדרך העפר. כמה מטרים מערבית לעין אל בלד יורד השביל המוליך לתוך נחל המעיינות (7). בחלקו הראשון, מוביל אותנו השביל בתוך תוואי הנחל לצד חלקות ירק המושקות באמצעות תעלות בטון שיוצאות מבריכות איגום קטנות לאגירת מים. המשך השביל מוליך אותנו על קו גובה אחיד בגדה המזרחית של הוואדי וכך ככל שמתקדמים בדרך, עולה השביל מעל תוואי הנחל ובהדרגה נגלה למרגלותינו נוף הנחל הנראה כפאזל של חלקות ירק קטנות. השביל עובר לצד טראסות שעליהן מטעי זית וגפן.

מעין האהבה

נחל המעיינות – עין אל הוויה [8 במפה]

הליכה של 10 דקות על השביל מעין אל-בלד מובילה למפגש עם דרך עפר המגיעה מהכפר חוסאן ויורדת מכאן בסדרת מדרגות שהוסדרו במימון האיחוד האירופאי אל עין אל הָוּוִיָה שהוא המעיין היפה והמטופח ביותר בנחל המעיינות (8). הָוּוִיָה בערבית היא אהבה (וגם תעודת זהות כפי שיודע כל חייל ששירת בשטחים). יופיו וקסמו של המעין מושך אליו זוגות צעירים מהכפר הסמוך. המקום עמוס במקומיים במיוחד בימי ששי בצהריים לאחר התפילה במסגדים. מי המעין ממלאים בריכה מקסימה בנויית בטון בגודל 5X3.5 מטר ובעומק 70 ס”מ המתאימה לרחצה וגם לשתייה. למעין נקבה צרה ויפה שבסופה חדר אליו נשפכים המים במפל.

נחל המעיינות – עין אל הוויה [8 במפה] – בני טרופר מעביר הדרכה לסיור של בית ספר שדה כפר עציון

מעין אל הָוּוִיָה ניתן לבחור לסיים את הטיול ולחזור לנקודת המוצא או להמשיך במורד הנחל. כדי לחזור נעלה בשביל שבתוך הנחל. כ30 מטר מעל המעין חוצה את הנחל קיר אבן מרשים שמייצר שתי טרסות. המדרגה התחתונה מושקת במי המעין וגדלים בה חצילים ושאר ירקות עונתיים והעליונה מאכלסת בוסתן זיתים, תאנים וגפנים ובתוכה בור אגירה חרב. בלב קיר האבן נקובים 3 חלונות המיועדים לאפשר זרימת מי גשמים בחורף. מהטרסה העליונה ניתן להמשיך בשביל בתוך הנחל חזרה לכיוון עין אל-בלד שבחוסאן אך כדי לחזור לרכב נעלה במדרגות האבן שבגדה הימנית ולאחריהן נעלה בשביל המעפיל בין הטרסות לאורך הגדה המערבית של הוואדי. כעבור 10 דקות מגיעים לדרך העפר היוצאת מעין אל בלד לכיוון מחסום ביתר. הליכה של 15 דקות נוספות על הדרך ובהמשך על השביל ממנו יצאנו תחזיר אותנו לתחת הדלק ממנה יצאנו.

8 ימים בשבוע

אם נרצה להמשיך בטיול במורד הנחל נצא מעין אל הָוּוִיָה בשביל היורד בתוך הוואדי ועובר בסדרת מדרגות אבן לצד חלקות שמיעוטן מושקות במי המעיינות ורובן חלקות בעל המסתפקות במי הגשמים הזורמים בנחל בחורף. לאחר 5 דקות הליכה במורד נגיע לצמד בריכות איגום נוספות למי השקיה (9) ומצידו השני של הוואדי לעין אל-בסין שגם לו נקבה קצרה ובריכה. אם ממשיכים בירידה באפיק הוואדי  עוברים משטח הכפר חוסאן לשטח הכפר בתיר שמתנשא מעל הנחל. ראשון המעיינות של בתיר הוא עין גָ’מָעַה, כלומר ‘המעין של החברה’ שנמצא לצד דרך עפר במבואות הכפר (10). לעין גָ’מָעַה בריכה גדולה ועתיקה הבנויה מאבנים אך המקום אינו נעים לביקור כמו עין אל הָוּוִיָה. מעל המעין נוכל לראות פארק מים המיועד לבילוי משפחות עם בריכה, מדשאות ומגלשת מים לילדים (11). בהמשך הוואדי עובר השביל לצד שני מעיינות נוספים המשמשים את תושבי בתיר להשקיה (12) עד לסופו של הוואדי במפגש עם נחל רפאים שלאורכו מתפתלת מאז שנת 1892 מסילת הרכבת לירושלים. מעלינו, בלב העתיק של הכפר נמצא המעין המפורסם של בתיר שאינו חלק ממסלול הטיול בנחל.

נחל המעיינות – מים קפואים בעין אל הוויה (8 במפה)

בכפר ביתר 8 משפחות גדולות ובריכת מעין אחת ועל כן מחולק השבוע בביתר ל8 ימים במקום 7 ימים כמקובל בשאר העולם. גם ימי השבוע נקראים בכפר על שם שמונת החמולות וכך מדי יום מגיע אחד מזקני הכפר אל בריכת המעין, בדיוק כפי שעשו אבותיו ואבות אבותיו, ומקצה בעזרת מקל מדידה את מנת המים היומית אל התעלות המובילות לחלקות הירק של המשפחה שהגיעה תורה להשקות את שדותיה (13 במפה – העליה ללב הכפר בתיר ולתל ביתר) – קישור לסרטון על מעין בתיר.

בסיום הנחל, מתנשא מעל הגדה הימנית תל קדום. זהו מקומה של חרבת אל יהוד, הלא היא ביתר העתיקה, מעוזו האחרון של בר-כוכבא, גיבור עלילות ל”ג בעומר, שהוביל את המרד הכושל כנגד הרומאים. כאן, בגבעה שמעל הנחל, הגיע סופו המר של המרד שבעקבותיו חרבה הארץ ונסתיים השלטון היהודי בה. כך החלה הגלות בת אלפיים השנה. על שמה של אותה ביתר הקדומה נקרא הכפר הערבי בתיר שמעלינו, כמו גם הישובים היהודים שהוקמו בסמוך – מבוא בית”ר ובית”ר עילית.

עולם הולך ונעלם

היעלמות החקלאות המסורתית לא מתרחשת בוואקום. אין זה תהליך מקרי וגם לא תוצר לוואי מחויב המציאות של הקדמה הטכנולוגית.  חקלאות מסורתית היא חלק מאורח חיים איטי יותר, עצמאי יותר, משפחתי יותר, מקומי יותר וכזה שמסתפק בפחות, פחות קניות, פחות כסף ופחות צריכה מיותרת. לרוע המזל כל אלה ערכים שמנוגדים לאידאולוגיה הניאו-ליברלית שמובילה את העולם בעשורים האחרונים ומקדשת גלובליזציה ללא גבולות, מאפשרת צמיחת תאגידי ענק חסרי מעצורים וכזאת שמפעילה כל מניפולציה אפשרית כדי להפוך אותנו מבני אדם לצרכנים.

נחל המעיינות – עין אל הוויה (8 במפה)

מה הסיכוי שמישהו ירצה לטרוח ולשמר זרעים מעונה לעונה כאשר חברות ענק שמייצרות זרעים וכימיקלים מציעות לו זרעים בזול? הרי את המחיר האמיתי החקלאי והצרכנים (כלומר אנחנו) ישלמו רק בעוד שנים מאחר והזרעים האלה מייצרים תלות הולכת וגדלה ביצרן ומגיעים עם חומרי ההדברה מסוכנים שנדרשים במינון הולך וגדל. או מה הסיכוי שמישהו בגליל או בשפלת יהודה יוכל לטעת כרם קטן ולצידו לפתוח יקב ומרכז מבקרים כמו בדרכי היין היפות של טוסקנה, פרובאנס וקליפורניה, כאשר התקנות בישראל מאפשרות לו לפתוח יקב רק באזור תעשייה כאילו שמדובר במפעל תרופות. ולמה שמישהו יתאמץ לשמר בחצרו את הזנים המקומיים של הגפנים, התאנים והשקדים שהם חלק מהמורשת התרבותית והמגוון הביולוגי שלנו, כשמדיניות הממשלה מקלה כל כך על יבוא זול של פירות כאלה?

חברה חקלאית מסורתית מבוססת על יחסים קרובים במשפחה. כל בני המשפחה חייבים להתגייס ולעבוד ביחד בעונות החריש והקטיף. והילדים עוזרים להוריהם כשצריך ולא כשבא להם. בחברה כזאת גם הקהילה המקומית כולה מגובשת הרבה יותר. בעולם כזה דני מגדל תותים ומוכר לרינה שמכינה מהם ריבה שמוכרת אותם לדליה שאופה מהריבה עוגות ומוכרת אותם, ומהכסף שהיא מקבלת היא יכולה להזמין את הבת של דני לעשות אצלה בייביסיטר. יש כאן מעגל ששומר את הכסף והמשאבים ומגלגל אותם שוב ושוב בתוך הקהילה. אין בה צורך בתאגידי ענק וגם אין בה מקום למנגנונים שמאפשרים התעשרות אינסופית של מעטים, ובוודאי שאין בה צורך לעודד צריכה אינסופית של עוד ועוד מוצרים מיותרים. בחברה כזאת לא מופעל לחץ לבלות כל רגע בעבודה, בבהייה פסיבית במסך או בקניה של עוד משהו טפשי. אנשים כאלה מעריכים זמן פנוי ושמחים על כל רגע של בטלה מתחת לסוכת גפנים, שיחה נעימה או סתם בהייה בכבשה שלועסת עשב בשדה מנוחה.

של מי המקום הזה?

טרסות אבן מעובדות במורדות הכפר בתיר

בהרי יהודה יש נופים של אף אחד. מקומות שמי שבנה אותם לא השאיר אחריו כתובת או סימן בעלות ברור. כך הם המעיינות והנקבות שחצובות בהר, השבילים שנסללו ברגלי ההיסטוריה, החוות החקלאיות שנעזבו, קברים קדושים המתנשאים מעל ראשי ההרים, חומות ומצודות שחרבו ונשכחו, ומעל לכל בולטים בנוף אלפי מדרגות אבן שמשתרעות על מורדות ההרים.

מי בנה את אותן מדרגות אבן שקיימו חקלאות ברת-קיימא ובכך אפשרו את קיום החיים באזור ההר? מסתבר שזאת שאלה פוליטית ולא היסטורית. כי רק דבר אחד ידוע בוודאות – היו אלה אנשים פשוטים שחיו את חיי היום-יום שלהם. לא היו אלה המלכים והשליטים שכתבו את ספרי ההיסטוריה והשאירו אחריהם תעודות, מטבעות או מקראות שנועדו לתעד ולפאר את מעלליהם, מלחמותיהם והצלחותיהם.

על פניו נראה שמדרגות האבן נבנו בתקופת הזוהר של ממלכת יהודה המתוארת בתנ”ך. גרסה אחרת משייכת את רובן לתקופת הפריחה של עם ישראל בשלהי ימי בית שני. מדרגות האבן היפות שסובבות את ביתר, מעוזו האחרון של בר-כוכבא, ממחישות היטב את עוצמת החיים שהיו כאן באותם ימים סוערים ערב החורבן. לעומתם יש חוקרים המשערים שהמדרגות נבנו דווקא בתקופה הביזנטית כאשר הארץ היתה מאוכלסת עד אפס מקום וישנם אף מחקרים המעידים שדווקא הערבים הם אלה שבנו את מדרגות האבן במאות השנים האחרונות.

יתכן שהתשובה הנכונה היא שכולם צודקים. כנראה שהמדרגות הן הסיפור של כולנו. הסיפור של הארץ. דור אחרי דור בנה ושיקם את מה שחרב לפניו. ראשונים היו הכנענים ואחריהם באו מלכי יהודה שהקימו את תשתית הטרסות הנרחבת שאותה שיפרו וחיזקו אבותינו בימי בית שני טרם צאתם לגלות, לאחר מכן באו הכובשים הרומאים, ולאחריהם חקלאים ביזנטיים שהתיישבו כאן. אחריהם פסעו צלבנים שהגיעו מארצות אירופה הקרות, ולבסוף שיקמו את הטרסות תושבי הארץ המוסלמים שרבים מהם נטשו לבסוף את בתיהם בעקבות מלחמת העצמאות וכך היו האחרונים בשרשרת הדורות שהשאירה לנו את נופי התרבות של אף אחד.

 

מפות האזור

במפה של המרכז למיפוי ישראל (מאתר Govmap) נראה בפירוט חלקו הראשון של המסלול (או המסלול המקוצר) - אל המעיינות, החלקות והטראסות של הכפר חוסאן.

במפה המנדטורית (משנת 1940, בקנ"מ 100:000 מאתר Govmap) נראה כל מרחב החקלאות המסורתי שבכפרים מדרום לנחל רפאים - אל וואלג'ה, בתיר, חוסאן ופוכין.

במפת Googlemap נראים – נקודת המוצא בתחנת הדלק, הכפרים חוסאן (למטה) ובתיר (למעלה) והנחל שמשמאל לכפרים. בהגדלת המפה ניתן לראות היטב את השבילים הרבים שבאזור.

[mappress mapid=”1″]

לקריאה נוספת

(1) כתבה יפה המציגה כיצד גם החברה הפלסטינאית הופכת מחברה מסורתית וקהילתית לחברה מודרנית וצרכנית ותוך כדי כך מאבדת את ערכיה ועוצמתה החברתית, וכל זאת בלי האשמה אחת כנגד ישראל.

(2) אתרי עתיקות במאבק הפוליטי –  פרסום של ארגון “עמק שווה” על אתרי גוש עציון ומרחב בתיר מנקודת מבט פלסטינאית.

(3) עמדת רשות הטבע והגנים נגד הקמת גדר ההפרדה באזור נחל רפאים ובתיר.

(4) מצגת טיול בנחל המעיינות של בית ספר שדה כפר עציון.

(5)  ההכרזה של אונסק”ו על הנוף התרבותי של החקלאות המסורתית ההררית שסביב הכפר בתיר כאתר מורשת עולמית

(6) נופי החקלאות הקדומה בהרי יהודה, כולל סקירת האתרים (בעיקר בשטחי הקו הירוק) החל מעמוד 116. פרסום של נקודת ח”ן – ארגון אקולוגי ביוזמת משפחת רוטשילד.

(7) סרט תיעודי של אל-גזירה על הכפר בתיר והחקלאות המסורתית שסביבה.

הנוף מתחילת נחל המעיינות. מימין חוסאן (מימין) ובמורד עין אל הוויה (בלב הוואדי). מצולם מדרך העפר (מספר 4 במפה).

נחל המעיינות – טרסה מעל עין אל הוויה עם 3 פתחים לזרימת המים בשטפונות החורף

נחל המעיינות – בריכת השקיה לצד השביל היורד בוואדי (7 במפה)

נחל המעיינות -ביקור פמליית שר החקלאות הפלסטינאי

 

 

ליקר תפוזים – מיץ תפוזים למתקדמים

ליקר תפוזים – מיץ תפוזים למתקדמים

ליקר תפוזים – שלב א’ – קילוף הקליפות בעדינות כך שנקבל את החלק הכתום בלא הפנים הלבן והמר

יש משהו קסום בבקבוק ליקר מתוצרת בית. כיף להכין אותו, נעים להגיש אותו וטעים לשתות ממנו.

במדף המשקאות, ליקר תפוזים משלים את ליקר הלימונים, הלא הוא הלימונצלו שמתכון להכנתו מפורט בפוסט אחר. המשותף לשניהם הוא שנצטרך פירות אורגניים מאחר שבהכנת ליקר מפרי הדר עושים שימוש בקליפת הפרי ולא נרצה פרי שנרכש בסופר, כזה שעבר ריסוס ממזיקים או טיפול בחומר כימי להארכת חיי מדף.

משקה קיץ ומשקה חורף

ליקר תפוזים – שלב ב’ – מילוי צנצנת זכוכית עם ברנדי וקליפות התפוז

הליקר הביתי נעשה במיטבו כאשר הוא מוכן בעונתו – את הלימונצלו רוקחים בקיץ ועל כן הוא טעים במיוחד כשהוא מוגש צונן היישר מהמקפיא. לעומתו, את ליקר התפוזים מכינים בחורף, בעונה בה התפוזים מבשילים על העץ, וטעמו המתקתק מחמם את החיך והבטן בימות החורף הקרים.

בעוד ליקר הלימונים הוא מסורת איטלקית, הצרפתים היו אלה ששיכללו את אומנות הכנת ליקר התפוזים והם אלה שהביאו לעולם את משקאות הקונטרו והגראנד-מרינר. המשקה הביתי טעים לא פחות ועלותו היא כמחצית ממחירם של המשקאות הצרפתיים המשובחים.

מתכון לליקר תפוזים

ליקר תפוזים – שלב ג’ ו-ד’ – לאחר השרית הברנדי והתפוזים למשך חודש מתחילים בשלבים הסופיים – הרתחת מי סוכר

המרכיבים להכנת כמעט ליטר של משקה:

לשלב הראשון נצטרך:
א. בקבוק ברנדי – סטוק 84 או כל ברנדי אחר

ב. שש תפוזים גדולים אורגניים עם קליפה נאה ובשרנית
ג. כלים – צנצנת בנפח ליטר הניתנת לאטימה
לשלב השני נצטרך:
ג. מים איכותיים (מינרלים או מסוננים) – חצי כוס

ד. סוכר – כוס
ה. כלים – קערה גדולה, סיר קטן, מסננת, נייר ניגוב.

ההכנה

א. השלב הראשון כולל את השריית הברנדי עם קליפות התפוזים בצנצנת אטומה. שוטפים את התפוזים ומייבשים. מגרדים את קליפת התפוז בקולפן עדין. יש לקלף בעדינות וזהירות יתרה. הקליפה הכתומה, הטובה והטעימה, דקה מאד ומאחריה שכבה לבנה ומרה שחייבים להימנע ממנה. לכן נקפיד להשתמש בקולפן עדין שמסיר רק את השכבה החיצונית הכתומה. זהו שלב חשוב ואסור לטעות כאן. הקליפה הלבנה תקלקל את המשקה וחייבים לקלף לאט ובעדינות. אם בכל זאת קילפנו קליפות עם שכבה לבנה נגרד ונסיר אותם בזהירות מהקליפה עם סכין או פשוט בעזרת הציפורן.

ב. שופכים את הברנדי ואת קליפות התפוז שקילפנו לצנצנת זכוכית אטומה ומניחים במקום חשוך וקריר לחודש (ראה תמונה של השלב הראשון).

ג. מדי שבוע (לא חייבים לדייק) מנערים את הבקבוק. לאחר חודש תם השלב הראשון וכעת נגש להכנת הליקר.

ד. כעת מחממים את המים והסוכר בסיר בישול עד להמסה.

ה. השלב הבא הוא סינון תערובת הברנדי והקליפות. שופכים בזהירות את התערובת מהצנצנת דרך מסננת דקה אל קערה גדולה ומשליכים את הקליפות לקומפוסט. לאחר מכן עוברים לסינון עדין יותר במסננת דקה במיוחד או בעזרת הנחת נייר ניגוב על המסננת. נחזור על הסינון העדין פעם שניה לקבלת נוזל צלול ונקי.

ו. לסיום נאחד את שתי התערובות: נשפוך את מי הסוכר אל הצנצנת ובה הברנדי שקיבל את טעמו של התפוז ונעביר בזהירות את המשקה לבקבוקי ליקר לאחסון.

ז. אפשר לשתות נקי או לערבב עם מיץ תפוזים וקרח בכוס גדולה.

סוף דבר

מתכונים דומים:
מתכון להכנת ליקר לימונים – לימונצלו

ליקר תפוזים – שלב ה’ – סינון ראשוני של תערובת הברנדי להוצאת קליפות התפוז

ליקר תפוזים – שלב ה’ – סינון תערובת הברנדי להוצאת קליפות התפוז – סינון עדין

ליקר תפוזים – שלב ו’ – סיום ההכנה – מילוי בבקבוקים בליקר שהכנו

גידול ירקות בגינה הביתית

גידול ירקות בגינה הביתית

 
כתבה במדריך המשתלה הביתית של גינת בוסתן

אמא אדמה. הכל נובע מהאדמה. כל מה שסביבנו, החי, הצומח והדומם, בא מהאדמה, ניזון ממנה ולבסוף מת לתוכה כחלק ממעגל החיים והטבע. כמעט בכל תרבות, דת ומיתולוגיה מזוהה האדמה עם אלוהות נשית, אמא מיתולוגית,  ועוצמת הטבע.

זהו פרק נוסף במדריך המשתלה הביתית של גינת בוסתן והוא מציע שיטות להעשרת האדמה וטיפוחה, טכניקות לגידול ירקות בגינה, והתמודדות עם הקשיים בגידולם בגינה הביתית. הפרק הבא במדריך כולל את רשימת הירקות מ-א’ עד ת’ ובו פירוט על סוגי הירקות השונים ועל ההבדל בין ירקות קיץ לירקות חורף.

הכול מתחיל באדמה טובה

 פוריות האדמה היא הבסיס לחקלאות אורגנית. האדמה היא המקום. בשפה הערבית למילה ‘ארד’ יש משמעות כפולה – היא גם אדמה וגם ארץ. משימתו החשובה ביותר של הגנן היא להקפיד על טיפול קבוע באדמה להשבחת הפוריות, כדי שיוכל לקבל תנובת פרי וירק טובה. 

את איכות האדמה אפשר לחוש לפי המבנה שלה ולפי בעלי החיים שבה. ככל שיש בתוך האדמה יותר בעלי חיים קטנים, מוזרים ואף מכוערים כמו שלשולים, חיפושיות וטחבים, כך היא בריאה ומניבה יותר. ניתן לחפון ביד מתוך הקרקע גוש אדמה ולעמוד על טיבו. אדמה במבנה פתיתי עדין ורך היא סימן לאיזון נכון בין מרכיביה השונים.

כדי להגיע לרמת פוריות גבוהה צריכה האדמה להכיל מספיק חומר אורגני שהוא הבסיס לצמיחת הצמחים. אדמת גינה טובה מכילה  5-10% חומר אורגני. החומר האורגני מאוורר את האדמה ובכל מאפשר לצמח להשתרש, משפר את השפעת ההשקיה, מעודד גידול מיקרואורגניזמים חיוניים ומאזן את חומציות הקרקע.  אדמה שאיבדה את החומר האורגני היא אדמה מתה ולא נוכל לגדל בה ירקות וצמחי תועלת אחרים. אדמה כזאת קשה ואטומה ורק עשבים שוטים יגדלו בה. על כן כדאי לגנן להיטיב עם האדמה ולהקפיד להעשיר אותה בחומר אורגני לפני כל עונת שתילה.

 הגדלת אחוז החומר האורגני באדמה נעשית באמצעות הוספת חיפוי קרקע אורגנית כמו עלים וגזם דשא, שתילת צמחי כיסוי או זבל ירוק, פיזור והטמעה של קומפוסט, ובגידול במיכלים גם הוספת הומוס. נדע שהצלחנו כשהאדמה תהיה עמוסה בבעלי חיים קטנים הזוללים אותה ללא הרף. 

איזה סוג אדמה יש לי?
מבדילים בין קרקע כבדה לקרקע קלה. בכל אחת צריך לטפל אחרת ולכן חשוב להכיר את האדמה שלנו.
קרקע קלה מאופיינת בחוליות, ולכן אחיזת המים נמוכה ומי השקיה או גשם מתנקזים מהר והיא נותרת יבשה.
בקרקע כבדה המצב הפוך. המים לא מתנקזים ממנה והיא נשארת רטובה זמן רב. מצד שני יש בעיות שנגרמות בשל ניקוז לקוי ובהתהדקות הקרקע

לעתים יש גינות עם ערבוב בין סוגי אדמה, למשל גינות רבות בחיפה ובכרמל כוללות שילוב של אדמה מקומית כבדה ופוריה מסוג טרה-רוסה (אדמת הרים שצבעה אדום בשל תכולת הברזל שבה, ומופיעה לרוב כשכבה דקה משובצת באבנים על מסלע אבן גיר קשה) עם אדמת חמרה חולית שהיא אדמת מילוי קלה-בינונית (לרוב זוהי למעשה תערובת אדמה גננית המורכבת מ40% חול, 40% טין ו20% חרסית) שהובאה למקום כדי ליישר חלקות משופעות. אם חייבים לערבב סוגי אדמה שונים, אסור לשים אדמה כבדה על קלה, אבל ניתן לשים קלה על כבדה.

אז כיצד נדע איזה אדמה יש בגינה שלנו?
> קישור למפת קרקעות בישראל– אדמה קלה נפוצה בעיקר במישור החוף, ואדמה כבדה בהרים ובעמקים. לעתים בגינה יש מילוי שהגיעה ממקום אחר.
> קרקע קלה עשירה בחול ולעומתה קרקע כבדה עשירה בחרסית. גרגירי החול גדולים יותר וכך אפשר להבדיל.
> לאחר השקיה בהצפה או גשם נותרת קרקע קלה רטובה לכל היותר במשך יומיים, קרקע בינונית 3-5 ימים וקרקע כבדה מעל 5 ימים.

מה המשמעות?
> השקיה – אדמה קלה יש להשקות באופן תכוף יותר (ופחות מים בכל פעם) ואדמה כבדה עדיף להשקות במנות גדולות אף במרווחי זמן גדולים יותר.
> הוספת קומפוסט – מועילה לשיפור המבנה של שני סוגי האדמות. לאדמה כבדה היא מאפשרת אוורור ולאדמה קלה היא משפרת את אחיזת המים.

גידול בעציצים ואדניות
לגידולים במיכלים שאינם במגע עם הקרקע עדיף לא לעשות שימוש באדמה, לא קלה ולא כבדה. הן לא מתאימות. באדמה קלה יש ניקוז יתר ובאדמה כבדה אין ניקוז טוב ואין מספיק אוויר לשורשים. לכן אין טעם למלא את העציץ באדמה מהגינה. במקום זאת יש לרכוש  במשתלה תערובת שתילה לעציצים. מדובר במצע שתילה שמכיל תעורבת חומרים שהותאמה במיוחד למיכלים והוא נותן תוצאות טובות בהרבה. תערובת השתילה כוללת גם דשן כימי בשחרור איטי (בצורת כדורים) המאיץ את צמיחת השנים אך משך החיים שלו כשנה. לאחר שנה יש להוסיף מדי שנה מנה חדשה של קומפוסט או הומוס ולתחח לתוך האדמה. בגידול במיכלים יש להומוס יתרון. בגידול במיכלים כדאי להשתמש בעציצים גדולים ועמוקים ככל האפשר

אבות המזון
המזון של הצמח נמצא באדמה ועליה להיות עשירה במזון כדי שהצמח לא ישאר רעב. המזון כולל:
> מקרו-אלמנטים: 3 העיקריים והחשובים הם K אשלגן (ליצור עמילן), N חנקן (ליצור חלבון), P זרחן (כנ”ל). בחקלאות משתמשים בדשן כימי כדי להוסיף את מרכיבי הN,P,K. הוספת קומפוסט איכותי או הומוס נותנת תוצאה דומה.
> מיקרו-אלמנטים: ובהם ברזל, אבץ ומנגן. החשוב שבהם הוא הברזל. בחקלאות משתמשים בדשן אורגני להוספת מרכיבים אלה. ניתן להשתמש גם בהומוס או קומפוסט אם כי האפקט חלש יותר.

הקמת ערוגה חדשה

בניית ערוגה חדשה בגינה מתחילה בחירת מיקום נכון, נמשכת בהקמת תשתית להגבהה והגנה ומילוי אדמה וחומר מתאים.

מיקום הערוגה: ירקות הקיץ זקוקים לשמש, שמש ועוד שמש. כמה שיותר שמש. ירקות העלים הגדולים של החורף יסתדרו היטב גם בשמש חלקית.

הגבהת הערוגה מעל פני השטח: ההגבהה מיועדת לשיפור אוורור הקרקע ומחזקת את ניקוז המים וכך תורמת לצמיחה. הערוגה המוגבהת מקשה מעט גם על הגעת זרעים של עשבים שוטים ומצמצמת דריכה על האדמה בטעות. את ההגבהה מבצעים לרוב באמצעות תחימת שטח באבנים, לבנים, עצים או חומר טבעי אחר ומילוי הפנים באדמה. אין להשתמש בעץ מעובד או עץ מחוטא שמכילים רעלים. עדיף גם שלא להשתמש בקרשים כי אלה יתפרקו תוך שנתיים-שלוש. לאורך עונת הגידול מצטמצם נפח האדמה בערוגה ולכן לקראת כל עונת הגידול יש לשפוך קומפוסט מחדש ולקלטר את האדמה פנימה באמצעות קלשון או מעדר ובכך להשלים את החסר בנפח ובחומר אורגני.

הופכים את הקרקע: ישנן שיטות שונות לבניית האדמה בערוגה חדשה ובהן הפיכת הקרקע לעומק רב ושיטת השכבות. בשיטה הראשונה, נהפוך את הקרקע לעומק רב ככל שכוחנו יאפשר לנו, אפילו 30-50 ס”מ אם נצליח. זה עומק שורשי ההזנה של הצמחים (שורשי המים עמוקים יותר). לשם כך נשתמש כאת חפירה או קלשון. לאחר שלב החפירה וההעמקה נערבב לתוך האדמה קומפוסט (10 ק”ג, כלומר שקית קטנה, לכל 1 מ”ר אדמה) ורצוי גם חומר אורגני גס יותר וכדאי להוסיף חומרים לשיפור מבנה האדמה ובהם חול, ואף מעט אבני טוף קטנות או אדמת כבול כדי שאויר ומים יחלחלו לעומק וכדי שלשורשים יהיה נוח להתפשט. אם יש על האדמה עשבים נוסיף גם אותם לחגיגה. כל אלה יביאו גם להגבהה האדמה.

גן הירק בקיץ – שיחי עבגניה, ארטישוק, מנגולד, עלי שום ירוקים, ומאחור שתילי קייל ושומר.

שיטת השכבות: קיימת תורה שלמה כיצד להרכיב את אדמת הערוגה משכבות של חומר אורגני כדי להבטיח צמיחה מרבית לאורך שנים. העיקרון המרכזי שבבסיס השיטה הוא שהשכבות התחתונות יהיו עשירות בחומר אורגני ומטרתן להעשיר את האדמה בחומר אורגני גס שיתפרק בהדרגה, ואף לאורך שנים, לדשן ויחסוך מאתנו את הצורך להעשיר את האדמה בחומר אורגני בכל עונה מחדש וכמובן למנוע צורך בדישון כימי. השכבה התחתונה בערימה תהיה חומר אורגני גס כולל חתיכות בולי עץ דקות, כפות תמר חתוכות לגודל קטן ושברי ענפים. השכבה הבאה שמעל תהיה שכבת חומר אורגני עדינה יותר, כולל ענפים קטנים וחומר אורגני גס מערמת הקומפוסט שנמצא במצב ריקבון חלקי או גזם ועלי שלכת. מעליה נשים שכבת אדמה רגילה. את החלק העליון של שכבת האדמה נרכיב מאדמה באיכות גבוהה מעורבבת עם קומפוסט. לבסוף נשים שכבת חיפוי מעל האדמה (mulch) של כ 5 ס”מ גזם, קש, רסק שאספנו ביער, ואפילו חתיכות קרטון או כל חומר אורגני עדין אחר חוץ ממחטי אורנים שמונעות נביטה.

שכבת החיפוי היא השמיכה שמגנה על האדמה שלנו. החיפוי מונע מגוון בעיות – אידוי מים בקיץ, קור קטלני בחורף, הוא מקשה על נביטת עשבים פולשניים, מאפשר בית גידול לחרקים מועילים ולבסוף הוא מתפרק וכך מעשיר את האדמה בעוד חומר אורגני. הערת אזהרה: מאחר והחיפוי מונע צמיחת זרעים יש להיזהר שלא לשים חיפוי מעל זרעים שנשתלו, אלא רק מעל שתילים ששתלנו או לאחר שהנבטים הפכו לשתילים.

אבל לפני השמת שכבת החיפוי יש לבצע הכנה לאדמה לזריעה ושתילה: לאחר סיום ההקמה ולפני הזריעה או השתילה, חשוב לתת לאדמה זמן להתאושש, לקלוט את הקומפוסט ובעיקר להוציא עשבים שוטים שיכולים להפריע מאד לגידול ירקות שהם מטבעם עדינים וחלשים יותר. לשם כך יש להשקות במשך שבועיים על מנת שזרעי העשבים ינבטו ואז נקלטר את העשבים שצמחו ונהפוך שוב את החלק העליון של האדמה פנימה לתוך האדמה על מנת שתהיה נקייה ככל האפשר מזרעים ונביטה של עשבים זרים.

כעת הערוגה החדשה מוכנה לשתילה או זריעה.

 רק לשים לב: בניית ערוגה בשיטת שכבות והפיכת הקרקע הם שיטות שמתאימות לערוגה חדשה בלבד או בעת שיקום ערוגה שאדמתה מתה. בתחזוקה שוטפת של ערוגה אסור להפוך את האדמה לעומק רב כי כך נעקור את מרקם החיים שהתפתח בתוכה המבוסס על איזון עדין של בעלי חיים, שורשים ופטריות מיקורזים. ולכן במקום הפיכת האדמה נקלטר אותה לעומק של 10 ס”מ או נשפר על ידי גידולי זבל ירוק. 

שמירה על בריאות האדמה

ההבדל בין קומפוסט והומוס

ערימת הקומפוסט תשמח לבלוע את כל הגזם והעלים שנשרו בגינה

הקומפוסט פועל פעולה כפולה – הוא מטייב את האדמה מבחינה טכנית וגם מדשן אותה. הקומפוסט מתפרק לאט ולכן מיטיב עם האדמה לאורך זמן. חומרי הדישון שבו משפרים את כמות ואיכות המינרלים הזמינים כמזון לצמחים ולחיזוק והגדלת האוכלוסייה האורגנית בקרקע. כדאי לתחח את הקומפוסט לתוך האדמה אך אפשר גם לחפות מעליו בעלים יבשים ואז לחכות לגשם שיספח אליו את החומר ויחדיר אותו לעומק האדמה.

ההומוס הוא התמצית של החומר האורגני בקומפוסט לאחר שהיגע לרמת פירוק מירבית והוא פועל רק כדשן מהיר המכיל את המרכיבים המזינים של החומר האורגני אך בלא השפעה מטיבה על מבנה הקרקע. לכן הוא פחות מתאים להשבחה ארוכת טווח של פוריות האדמה ופחות שימושי מקומפוסט בגינון רגיל. הומוס מיועד לחזק שתיל במצוקה, לאיזון אדמות חומציות מדי ובעיקר נדרש לפיזור במיכלים שאינם מחוברים לאמא אדמה.

הכמויות הנדרשות
בתחזוקה שוטפת של גינת ירק – לפני כל עונת שתילה לפזר כ-5 ליטר קומפוסט, או 2 ליטר הומוס, למ”ר אדמה קרקע.
בהקמת ערוגה חדשה או בריפוי אדמה חולה – מומלצת כמות קומפוסט כפולה (10 ק”ג למ”ר אדמה).
גם לעצי פרי כדאי להוסיף קומפוסט לפני תחילת עונת הצמיחה שלהם (להדרים בסתיו, לנשירים בסוף החורף).
בערוגות של עשבי תבלין או תמחים רב שנתיים אין צורך בהוספת קומפוסט (מספיקה פעם אחת בשתילה).

לקלטר את האדמה
עקרון בסיסי בגינון האורגני הוא שאין להפוך את האדמה לפני כל מחזור שתילה (חוץ מבפעם הראשונה בעת הכנת הערוגה) כדי לא לפגוע במיקרואורגניזמים שמזינים את האדמה. במקום זאת לפני כל עונת שתילה צריך לקלטר את האדמה. הקילטור דומה להפיכת האדמה אך הוא עדין בהרבה ונעשה רק לשכבת האדמה העליונה. את החירור נעשה באמצעות מעדר, מגרפה או קלשון לעומק של 10 ס”מ בלבד. פעולת הקלטור מביאה לכך שאוויר ומים יחלחלו לשורשים וחשוב לא פחות היא עוקרת את העשבים הלא רצויים ובכך נותנת לזרעי הירקות שנשתלים יתרון בצימוח על פני זרעי העשבים.  אין צורך לפנות את העשבים לאחר הקילטור. להיפך, הם ישתלבו בתוך הקרקע ויזינו אותה.

מחזור זרעים
כדי שהגינה לא תתעייף ותמשיך להניב שנה אחר שנה נהוג בגינון האורגני לקיים מחזורי זרעים, כלומר גידול של צמחים שונים ממשפחות שונות בזה אחר זה באותו מקום על מנת שלא תתפתח ותתחזק בקרקע אוכלוסיית מזיקים מסוג מסוים שהתפתחה בתגובה לגידול אחיד לאורך שנים. כך ניתן ליצור ‘גינת עוגה’ העשויה למשל מ-7 כאשר בכל שנה זורעים ירק אחר באחת הפרוסות וכל שנה נותנים לאחד החלקים לנוח ומאפשרים בו לעשבים לצמוח. עשבי בר מחזירים חומרים חיוניים לקרקע.

שכבת חיפוי
לא לשכוח לפרוס את השמיכה של האדמה – 5-10 ס”מ של חומר אורגני לאחר כל שתילה.

לא לדרוך
אין לדרוך על האדמה, במיוחד לא כשהיא ספוגה במים. אדמה שמתקשה היא אדמה מתה.

סינרגיה בין צמחים  1+1=3

ערוגת תירס ודלועים. תחילת הקיץ בגינה המאפשרת שברמות הנדיב.

בגינה האורגנית משלבים בין צמחים. זאת תפיסה מנוגדת למונוקולטורה שבלב החקלאות התעשייתית שבה מגדלים גידול אחיד על פני שטח עצום ביעילות כלכלית גבוהה, בעזרת מיכון, כוח אדם זול מארצות רחוקות ושלל חומרי הדברה ודשנים כימיים המזיקים לאדם ולסביבה. באופן מעניין בחקלאות התעשייתית המודרנית מגדלים מעט מאד סוגי גידולים ובעיקר תירס וחיטה שמהם מזקקים את מרבית החומרים להכנת האוכל התעשייתי.

לעומת זאת, בערוגה משולבת, צמח אחד מגן על צמח סמוך מפני מחלות ומזיקים או מסייע לו בחומרי הזנה. בגידול משולב יש להבחין בין גידולים המעשירים את הקרקע לבין גידולים המנצלים את הקרקע, כאשר על ידי התמדה במחזורי זרעים מגיעים לשיווי משקל בינם.

באופן דומה, אפשר גם לשתול פרחים ליד הירקות כדי לסייע במשיכת דבורים וחרקים להאבקה. צמחי תבלין כרוזמרין ומרווה יגנו מפני מזיקים וימשכו דבורים ופרפרים הדרושים להאבקה של חלק מהירקות ובעיקר דלועים. את צמח השיבה יש לשתול לצד עצים כאפרסק ונקטרינה. השיבה מושך אליו כנימות ובכך מנקה את עצי הפרי מהם במקום שיפגעו מהם. גם אלת המסטיק דוחה כנימות ומזיקים וכדאי לשלב אותה סביב עצים וירקות הפגיעים למזיקים.

שילוב צמחי בר
בין הערוגות כדאי לשמור ואף לטפח צמחי בר מועילים כמו חרדל (ממנו נלקט באביב עלים ותרמילים בטעם חרדלי חריף), בבונג (פרחי הקמומיל הלבנים-צהובים שניתן לייבשם לתמצית תה), חוביזה (מעולה להכנת פשטידות וחביתות ירק בחורף) וגם סרפד (קוצני אך מלא חומרים מיטיבים לאדמה). בגינון הרגיל נוהגים לעקור ולהדביר אותם בשל חוסר מודעות או רצון בגינה נקייה.

מזיקים ועשבים
חשוב לגדל כל ירק בעונתו. צמח הגדל בעונה המתאימה לו ובתנאים מתאימים של אור, מים ואדמה טובה כמעט ולא יזדקק לסיוע וטיפול. הוא יתגבר בעצמו על המזיקים והמחלות.

בגינון אורגני לא נלחמים בעשבים שוטים עד למיגורם, אלא פועלים לשלוט בהם ומכבדים את יתרונותיהם שכוללים העשרת האדמה בחומר אורגני ותוספת יופי וגיוון. יפה לשמור על חלקים מהגינה כחלקות בר עם צמחי בר שגדלים באופן טבעי וגם כאלה שנשתול בעצמנו להוסיף גיוון ויופי ועוד דבר חשוב לא פחות – שיקוף הזמן ועונות השנה בגן.

כדאי לזכור גם שמה שאנו מכנים עשבים שוטים הם בעצם צמחי הבר המקומיים שחשובים לאיזון הטבעי בגינה ומושכים אליה חרקים טובים כמו פרות משה רבנו הנלחמות בכנימות וגם דבורים ופרפרים שיוסיפו נוי לגינה ויפרו את עצי הפרי וירקות הזקוקים להפריה. צמחי בר גם מונעים ממזיקים להתמקד אך ורק בזלילת צמחי המאכל.

הכלי העיקרי לשליטה בעשבייה הוא הכיסוח/גיזום. אין הכרח לעקור מהשורש במיוחד שלעתים השורש עמוק מכדי להצליח בכך. מספיק להקפיד על גיזום בשלהי החורף או בתחילת האביב לפני הפריחה או מיד לאחריה, אבל בכל מקרה יש לגזום לפני שהעשב מפיץ זרעים וכך נקטין את כמות העשבים שתגדל בעונה הבאה.

אמצעי שני להיפטר מעשבים היא חיטוי סולארי, כלומר באמצעות שריפת העשבים והזרעים שמחכים לעונה הבאה באמצעות חום השמש. לשם כך יש להניח יריעה שחורה על הקרקע למשך הקיץ.

דרך טיפול נוספת בעשבים היא קילטור האדמה, כלומר חפירה עדינה לעומק כ10 ס”מ באמצעות קלשון או מעדר כדי להפוך את האדמה פנימה ולאוורר אותה. פעולה זו עוקרת את העשבים והופכת גם אותם לתוך האדמה ושם הם מתפרקים ומעשירים אותה.

לצד שמירה על חלקות צמחי בר בגינה, חשוב לטפח מקום מזמין לבעלי חיים מועילים שיעזרו לנו בציד המזיקים שזוללים את הפרי והירק של הגן. כך חרקים קטנים כמו חיפושית פרת משה רבנו, שפיריות, ארינמל וגמלי שלמה, כמו גם ציפורים, קיפודים ואפילו צפרדעים מועילים בציד מזיקים.

זיהוי מחסור בברזל וחנקן
בעיות רבות בצמחים נגרמים בשל מחסור בברזל וחנקן.
> כיצד נעשה מחסור בברזל? גם כאן העלה בהיר מהרגיל וגם נראה את העורקים שלו. ומה נעשה? להוספת ברזל לקרקע ניתן להשתמש בדשן אורגני המכיל ברזל, תה סרפדים, וגם הוספת הומוס.
> כיצד נזהה מחסור בחנקן? העלה יהיה בהיר מהרגיל. ומה נעשה? הפרק הבא עוסק בהעשרת אדמה בחנקן.

ריפוי אדמה חולה – העשרת הקרקע בחנקן

 תרופה טובה לריפוי אדמה חולה היא שתילת זבל ירוק ממשפחת הקטניות. התרופה עובדת לאט יותר מאקמול וידרשו כמה חודשים כדי להשפיע לטובה, אבל התוצאה הסופית היא ריפוי של ממש לא רק הקלת התסמינים.  

העשרת האדמה בחנקן היא תנאי להצלחה בגידול עגבניות, תרד, תירס וכרוב

חלק גדול מהקשיים בגידול ירקות בגינה נובע ממחסור בחנקן. אדמה דלה בחנקן תניב לנו ירקות קטנים, צהובים ועלובים במראה ובטעם (*). בחקלאות המסורתית התקיים מעגל חיים כאשר העזים והתרנגולים אכלו את העשבים עשירי החנקן שסביב השדות והצואה שלהם העשירה את השדות החקלאיים בחנקן. בגידול החקלאי המודרני (לרבות חקלאות אורגנית) משתמשים בדשנים כימיים רבי עוצמה המעשירים את האדמה בחנקן. לעומת אלה, בגינה הביתית קשה יותר להעשיר את האדמה בחנקן.
אחת השיטות בחקלאות בת-קיימא היא פיזור קומפוסט ותיחוחו לתוך האדמה. קומפוסט איכותי מכיל את אבות המזון של האדמה הטובה – חנקן, זרחן ואשלגן (**). שיטה אחרת היא מחזור זרעים או גידול מחזורי של יבולים עתירי חנקן ולאחר מכן גידול מחזור או שניים של ירקות הזקוקים לחנקן. בשיטה זאת, נשתול בערוגה חדשה צמחים מיטיבי קרקע המכונים גם גידולי חלוץ או זבל ירוק. אלה משפרים את מרקם האדמה ומעשירים אותה במינרלים והם יבואו במקום העשבים המקומיים שאותם נעקור לפני השתילה כדי שלא יפריעו לערוגה. צמחי חלוץ/זבל ירוק המעשירים את האדמה בחנקן כוללים קטניות למיניהן (שעועית, אפונה, עדשים, פול, חומוס, פולי סויה, אספסת/אלפלפא ותלתן) וגם חרדל, תלתן, בבונג/קמומיל, שעורה, חיטה, שיבולת שועל, שיפון וכוסמת. הקטניות ורוב צמחי הכיסוי הם צמחי חורף כך שעונת השתילה היא בין ספטמבר לדצמבר.

הנחיות לזריעת נבטי קטניות: כדי להבטיח נביטה טובה רצוי להשרות את הקטניות במים למשך יומיים כאילו שאנו עומדים להכין חמין או נבטים. לאחר מכן לפזר כמויות גדולות של זרעים, לקלטר לתוך האדמה ולהשקות בהתמדה. כעת מניחים לצמח לצמוח וקוצרים לפני הפריחה. חשוב לשים לב לשתי עקרונות: חייבים לקצור לפני הפריחה מאחר שבפריחה הצמח מנצל את החנקן לעצמו במקום להעשיר את האדמה. כמו כן, לא עוקרים את הצמחים מהשורש כי בכך נקטין את אפקט פיזור החנקן. כדאי להשאיר את הגבעולים הקצורים על האדמה כחומר חיפוי.

כעת נוכל לשתול את שתילי הירקות הזקוקים לחנקן, כמו למשל עגבניות, כרוב/ותירס. בשיטת מחזורי הגידול לאחר עונה של גידול ירקות הזקוקים לחנקן נעבור למחזור גידול של ירקות שדורשים פחות חנקן כמו חברי משפחת הדלועים (למשל קישוא וחציל) או אפונה המשתייכת למשפחת הקטניות המעשירות את האדמה בחנקן.

(*) קישור למצגת של משרד החקלאות המאפשרת זיהוי הנזקים הנגרמים לצמחים ממחסור/עודף בכל אחד מחומרי היסוד כולל חנקן, אשלגן, זרחן, סידן, מגנזיום, גופרית, בורון ואבץ.
(**) בקומפוסט לא בשל שעדין לא סיים את תהליך הקומפוסטיזציה יהיה יחס הפחמן/חנקן גבוה מדי ולכן הוא דווקא יפחית את כמות החנקן באדמה.

 

הפרית דלועים

בסופרמרקט קונים מלפפונים בזול אבל אם נרצה לגדלם בעצמנו נצטרך לקום מוקדם בבוקר ולעבוד בגינה.

משפחת הדלועים, שחבריה המפורסמים הם דלעת, קישוא, מלון, אבטיח ומלפפון, זקוקה לסיוע מאתנו כדי להניב פרי. הדלועים הם צמח דו-מיני ולכן זקוקים להאבקה. בלעדיה נראה שרוב הפרחים הופכים לפירות קטנים אך קמלים לפני שהם גדלים ומבשילים. נצטרך לעשות את ההפריה באמצעות האבקה ידנית.

קישור לכתבה מפורטת על האבקה ידנית להפריית דלועים

 

מדריך המשתלה הביתית

כתבה זאת מתפרסמת בסדרת דפי הגינה שבמדריך המשתלה הביתית של גינת בוסתן הכוללת (עד כה):

רשימת הירקות: מ-א’ (אבטיח) עד ת’ (תרד)

ירקות בעונתם עד לפני שנים לא רבות גדל כל ירק ופרי בעונתו. סלט עגבניות ומלפפון נאכל בימי הקיץ וסלט חסה או כרוב החליף אותו בימי החורף. התות המתוק נמכר רק בחורף והאבטיח הגיע לשווקים בקיץ. אך ימים אלה חלפו ללא שוב. תחום המזון תועש והונדס במלואו וגם גידול הירקות הונדס ונוטרלה כמעט לחלוטין השפעת עונות השנה ומזג האוויר. כיום…

0 comments

מה הסוד להצלחה בגידול מלפפונים, קישואים ואבטיחים? על הפרית דלועים

במשפחת הדלועים חברים כמה מפירות וירקות הקיץ החשובים והטעימים ביותר ובהם האבטיח, המלון, המלפפון, הקישוא והדלעות לסוגיהן. הדלועים מצטיינים מבחינה בריאותית. הם בעלי ערך קלורי נמוך, אפס שומן ואפס כולסטרול. הם עשירים בסיבים תזונתיים, בנוגדי חמצון שמפחיתים סיכוי לחלות בסרטן ומחלות לב, במגנזיום וחומצה פולית, באשלגן, וגם בויטמינים A,B,C. את הדלועים שותלים מסוף פברואר ובמשך מארס-אפריל ומקבלים…

2 comments

גידול ירקות בגינה הביתית

  אמא אדמה. הכל נובע מהאדמה. כל מה שסביבנו, החי, הצומח והדומם, בא מהאדמה, ניזון ממנה ולבסוף מת לתוכה כחלק ממעגל החיים והטבע. כמעט בכל תרבות, דת ומיתולוגיה מזוהה האדמה עם אלוהות נשית, אמא מיתולוגית,  ועוצמת הטבע. זהו פרק נוסף במדריך המשתלה הביתית של גינת בוסתן והוא מציע שיטות להעשרת האדמה וטיפוחה, טכניקות לגידול ירקות בגינה,…

0 comments

גיזום עצי פרי

את גיזום עצי הפרי הנשירים מומלץ לעשות בחורף (ינואר-פברואר) כאשר העצים בתרדמת ובשלכת, ואת גיזום ההדרים רצוי לעשות בסוף החורף (פברואר-מארס) לפני הפריחה. קיימות שתי שיטות גיזום עיקריות המתאימות למרבית עצי הפרי: גיזום גביע וגיזום ענף מוביל עם גביע צירי. בנוסף קיימות שיטות ספציפיות המתאימות לגיזום עצי הדר, תאנה, גפן, זית, רימון ותות. על כל אלה נפרט כאן.…

0 comments

נטיעת עצי פרי

כשמגדלים עצי פרי כדאי להפעיל שיקול דעת של הורים או מחנכים. שתילת עץ פרי היא השקעה לטווח ארוך. לכן לא נלך דווקא בדרך הפשוטה והקלה אלא נעדיף לעשות נכון גם אם המעשה הנכון איננו הקל והאינטואטיבי ביותר. כך למשל, כשנוציא את השתיל שזה אתה רכשנו במשתלה מהעציץ לא נרחם על השורשים אלא נגזור אותם כדי…

0 comments

תות שדה

אתרי מכירות באינטרנט מציעים שלל זרעי תות שדה. הפרסומים מבטיחים תותים נפלאים וגדולים כמו תפוח אדמה שמגיעים בכל צבעי הקשת, מכחול זרחני, דרך סגול ועד שחור. רק חבל שלא נוכל לגדל מזרעים אלה תותים כמו אלה שבפרסומים של אתרי המכירות. מעבר לעובדה שרוב המודעות פשוט מזויפות ואין תותים כחולים, קשה מאד לגדל תות מזרעים. זאת עבודה…

0 comments

על יחורים וריבוי עצים – איך מקימים בוסתן עצי פרי מקומיים?

רוב בני האדם לא שמעו מעולם על ייחורים ומתפלאים כאשר מראים להם עץ פרי בוגר ומספרים כיצד הוא נולד מענף קטן. מה שטוב במיוחד הוא שקל לעשות ייחורים מכמה מעצי הפרי המקומיים הטעימים ביותר – תאנה, רימון, גפן ותות. זאת גם דרך נפלאה לשמר אצלנו בגינה או ביישוב את הזנים המקוריים (זני הבלאדי) של עצי הפרי…

2 comments

איך מתחילה גינה? ריבוי צמחי תבלין וירקות

כדאי שתהיה לגינת המאכל משתלה משלה. אפשר כמובן לבחור במקום זאת בדרך קלה יותר וללכת למשתלה מסחרית ושם נוכל לקנות שתילים מכל סוג וצבע שנרצה. זה קל, מהיר ונוח וגם לא יקר מדי. אבל אם ניקח שיעור בבית הספר של הטבע ונלמד את רזי השתילה ואת שיטות ריבוי הצמחים נוכל במקום זאת להקים משתלה קטנה משלנו, כזאת…

0 comments

שתילת פרחי בר בגינה

למה הגינה תמיד פורחת? לפעמים נראה שכל הגינות נראות אותו דבר. בטבע שסביב המגוון עצום ומשתנה ממקום למקום ולאורך השנה אך למרבה הצער במשתלות ובגינות שוררת אחידות עגומה. בגינה הישראלית הטיפוסית קשה למצוא קשר בין מראה הגן לבין מראה הטבע שמסביב ואין בה כמעט רמז לארץ ולמקום בו היא נמצאת או לזמן ולעונת השנה.  האם מצב זה נובע…

3 comments

 

מסע בזמן – לחיפה ב1865, לירושלים של שנת 1000 ומכתב בן 2000 מרומא

מסע בזמן – לחיפה ב1865, לירושלים של שנת 1000 ומכתב בן 2000 מרומא

גינת הכרמל, 1865

מרי אליזה רוג’רס, מחברת הספר “חיי היום-יום בארץ ישראל” Daily life in Paletine  שיצא לאור ב-‏1865, התברכה בשילוב תכונות אנגלי אופייני של ציניות חריפה עם יכולת ציוריות מדויקת להפליא וכך היא מיטבה לתאר את ביקורה באחד הבוסתנים שבחיפה לפני כ-150 שנה (עמוד 124): “באחד הימים הנעימים שבחודש אוקטובר יצאתי עם אחי אחרי הצהריים לשוטט באחד הבוסתנים הצמודים לחיפה. פסענו בזהירות בשביל מוקף גדרות צבר דוקרני וחלפנו על פני בקתה קטנה עשויה בוץ ואבן שבה גרו הגנן ובני משפחתו. הם היו מצריים ועל כן בקיאים יותר מהפלסטינים המקומיים בהלכות עיבוד האדמה. עצי תאנה, רימונים, שקדים, סמבוק, זיתים, תמרים, לימון ועצי פומלה המכונים בערבית לימון מתוק וגם מלפפונים מכל סוג שגשגו באדמתו. מאחר וכל פרי וירק נמכר בשווקי חיפה לפי מחיר שנקבע על ידי השלטונות אין לגננים המקומיים תמריץ לשפר את איכות הפרי. כמות ולא איכות היא השיקול במזרח…”

שדות בית לחם, תצלום של P.Z – Photochrom Zürich, 1885

ספרה של מרי אליזה רוג’רס הוא ספר מסעות. היא שוטטה ברחבי הארץ רכובה על סוס, לעתים עם אחיה שהיה הקונסול האנגלי בחיפה, ולעתים בגפה, מה שנחשב להעזה נדירה בוודאי באותם ימים. על אף היותה אישה היא לא חששה להתערות בחברת הפטריארכלית המקומית. רוג’רס ניחנה בכישורים נדירים שהפכו את יומנה לסיפור רחב אופקים ומרתק כאחד. היא היתה בקיאה בכתבי הקודש, צברה ידע עצום על החי והצומח, הפליאה בסיפור ובציור ולא פחות חשוב מכל אלה דיברה ערבית שוטפת. היא מביאה תיאורים מגוונים של חיי היום ומספרת בפירוט על אחד ההרמונות של חיפה וחבורת הנשים שסבבו בו את בעל הבית, על חתונות, ארוחות, מסיבות, חיי המיעוט היהודי ואפילו על שיחות וסודות הטרקלינים הפוליטיים של הקונסולים וכל זאת על רקע תיאורים היסטוריים של התפתחות חיפה באותה העת ובלא להחסיר מתיאור תלאות מסעותיה שהיו עתירי מפגשים עם טיפוסים מפוקפקים, חיות טרף וסכנות אחרות שארבו לה בדרכים.

גם גנו של שלמה המלך, הלוא הוא גן המלך המקראי (לכתבה על סיור בעקבות גן המלך), מתואר באופן ציורי בספרה של מרי אליזה רוג’רס. בזמנה היה גן המלך שמוזכר 3 פעמים בתנ”ך מזוהה עם עינות ארטאס שבקרבת בית לחם במקום המוכר כיום כעין עיטם המזין את בריכות שלמה, וכך היא מספרת (עמוד 69): “גם בימי הזוהר של שלמה המלך המקום לא יכול היה להיות יפה ומרענן יותר מאשר הוא כיום, עם עצי רימון שמניבים פרי טעים, גפנים פורחות, ותאנים ירוקות המשתרעות מעל מי המעין – באר המים החיים. ערוגות ירק ובהן מלפפונים, מלונים ועגבניות משתרעות על העמק ובהן נפרסים עלים רחבים ופירות בוהקים בשמש. לצידם שדות בהם גדלים עדשים, שעועית, תפוחי אדמה, דוחן וכתמים בצבע זהב של שדות תירס. חלקות טבק ושומשום פורחות ונראות נפלא. מעל העמק משתרע בוסתן מרהיב ובו משגשגים עצי אפרסק, תפוח, אגס ושזיף לצד העצים האופינים יותר לארץ וכולם מושקים על ידי תעלות מים שחוצות את הגנים והבוסתנים כמו חוטי כסף דקים.” התמונה שלמטה מראה שהמקום כמעט ולא התשנה ב150 השנים שחלפו מאז.

גינת מנזר הורטוס קונקלוזוס (“הגן הנעול” בלטינית) שבכפר ארטאס שמדרום לבית לחם. המנזר הציורי מתנשא מעל העמק של ואדי ארטאס היוצא מבריכות שלמה הסמוכות בדרכו אל נחל תקוע ומשם לים המלח. העמק שלמרגלות ארטאס משובץ לאורכו בשורה ארוכה של חלקות חקלאיות המקבלות את מימיהם מעין ארטאס שבלב הכפר. המנזר הקתולי מיועד לנזירות והוקם ב1902. העמק שלצידו מעוטר בעשרות שדות שלחין ומטעי פרי,ובינהן תעלות השקיה ושלל בריכות קטנות. הכפר נמצא בשליטה פלסטינאית. סיורים בקרבת מקום (בריכות שלמה ותל עיטם המקראית) נערכים מעת לעת ע”י בית ספר כפר עציון.

 

 

איך נראתה הארץ לפני אלף שנה? “ארץ מבורכת, זולה, עשירה ומלאה בצדיקים קדושים”

דודא רפואי – Mandragora. מתוך ,c.1375, Tacuinum Sanitatis, ÖNB Codex Vindobonensis

ישנם אנשים שאוהבים לכתוב באריכות ומצליחים לתאר את מסעותיהם באופן ציורי ומהנה ואחד מהם חי בארץ במאה העשירית, לפני למעלה מאלף שנה. ההיסטוריון המוסלמי מוקדסי היה בן ירושלים (כפי שמעיד שמו שמקורו מהמילה ‘בית המקדש’, שמה של ירושלים בערבית באותה העת) וכמה שנים לפני שנת 1,000 לספירה הוא פירסם ספר רחב היקף על מסעותיו במרחב השאמי של סוריה הגדולה. הספר ערוך כמדריך לסוחר והוא מתאר בסגנון תמציתי, תוך פירוט על אזורי הארץ, הישובים בה, ענפי הכלכלה והחקלאות ומידע פרקטי רב לסוחרים ואנשי עסקים כולל תקנות מסחר, מיסוי, מקומות לינה למבקרים, מידות ומשקלות, מידע על המרת כספים, זמני נסיעה בין ערים, מזג האוויר והוראות בטיחות. ואת כל אלה הוא מתבל בסיפורי פלאות ואגדות אותם שמע במסעותיו.

מוקדסי הרבה לשבח את הארץ ובייחוד את פרי הארץ ומטעמיה. כך למשל הוא מתאר את עושרה החקלאי (מתוך עמודים 15-16 באסופה Palestine Under the Musliems): “סוריה ממוקמת במקום נעים…האקלים שלה נוח…סוריה היא ארץ מבורכת, זולה, עשירה בכל פרי ומלאה בצדיקים קדושים…דע לך שבמחוז פלסטין נמצאים 36 מוצרים שלא ניתן למצוא אותם מקובצים יחדיו בשום מקום אחר…הצנוברים, החבושים, צימוקים מזני עיוני ודורי, השזיף, תאנה מזן סבעי והתאנה הדמשקאית, חבצלת המים, השקמה, החרוב, הארטישוק, קנה הסוכר והתפוח הסורי. התמרים הטריים, הזיתים, הפומלה, האינדיגו, הערער, התפוז, הדודא הרפואי, השיזף התרבותי, האגוז, השקד, התורמוס, אספרגוס, בננה, תבלין הסומאק, הכרוב, פטריות הכמהין, השזיף המקדים להבשיל הנקרא שלג, חלב התאו, דונג הדבש, ענבים מזן עסימי והתמר. בנוסף יש להם ממרח מתוק בשם קובד העשוי מדבש חרובים, אגוזים ופיסטוק. גם החסה נחשבת בפלסטין למעדן”.

דודא רפואי, עליו רעילים למאכל אך לשורש והזרעים שלו יש שימושים ברפואה מסורתית

בהמשך מספר מוקדסי על המסחר ומפרט על ענפי היצוא של סוריה ופלסטין: “מפלסטין מייצאים זיתים, תאנים מיובשות, צימוקים, פרי החרוב, בדים משובחים עשויים משי וכותנה, סבון ומטפחות ראש. מירושלים מייצאים גבינות, כותנה ואת הצימוקים המשובחים מזני עיוני ודורי, תפוחים מצויינים ובננה שהיא פרי מיוחד הדומה בצורתו למלפפון אך כשמסירים את קליפתו נגלה פרי שמזכיר בטעמו את המלון רק שטעמה מעודן ועסיסי יותר. ובנוסף מייצאים משם צנוברים משובחים, מראות, נרות חרס ומחטים לתפירה. והרשימה נמשכת עד אין קץ ומתארת  בהמשכה את סחורות היצוא של בית שאן, יריחו, מואב, דמשק, צור, חלב, בעלבק ושאר ערי המרחב השאמי כולו בימים לפני שהוא פוצל והופרד למדינות ולעמים הנלחמים זה בזה.

 

על נפלאות הוילה הרומאית

פליניוס הצעיר, עורך דין ומלומד רומי, שחי בין השנים 62-113 לספירה, זכה לחיות בשנות השיא של האימפריה. כיאה לעורך דין באותם הימים הוא ידע לכתוב יפה ולהתנסח ברהיטות. לפי סגנון חייו המתואר במכתביו הוא גם התפרנס היטב ועשה הון רב מכישרונו. הוא הותיר לנו מאות מכתבים שכתב לחברים ומכרים שונים ובכמה מהם תיאור מלבב על נפלאותיה של הוילה הכפרית שאהב עד מאד ועל הגינה הנרחבת שסביבה שאותה אהב לא פחות וגם על בית הנופש שלו בטוסקנה שבו בילה את חופשות הקיץ.

המכתבים מציירים בשפה מוחשית את החיים הטובים של אציל רומי שנהנה מכל מטעמי החיים שהיו זמינים לאזרחי רומא העמידים אך באותה עת הוא ידע ליהנות היטב גם מהדברים הקטנים והחשובים שמרכיבים את חייו של אדם.

פליניוס הצעיר היה בן דודו של פליניוס הזקן, איש רב פעלים שחיבר אינציקלופדיה על תולדות הטבע (בקישור – קטע מכתביו של פליניוס הזקן על גידול עצי תאנה). שני המכתבים מובאים בתרגום מתומצת מהנוסח שבפרויקט גוטנברג.

Letter 23. To Gallus

ציור קיר (פרסקו) של וילה רומאית והגינה שלה, מחפירות הווילה הרומאית של Agrippa Postumus, Boscotrecase, Naples

הוילה שלי נמצאת רק 17 מייל מרומא כך שבסוף יום עבודה מספק ולאחר שסיימתי את עסקי בעיר אספיק לבלות בה את הערב. הדרך הביתה קצרה ונוחה על גב הסוס. הנוף מגוון, לעתים סגור על ידי יערות ולעתים פתוח עם שדות מרעה עשירים המזמנים בקר וכבשים שמגיעים לכאן בהמוניהם להינות משדות המרעה הטובים. הוילה בגודל נוח ועל כן אחזקתה לא יקרה מדי. הכניסה לוילה נעשית דרך אכסדרת עמודים מקורה (portico) שסוגרת בתוכה מתחם חביב המוגן מרוח ופגעי מזג האוויר. מכאן נכנסים אל הסלון (hall) המרכזי שנשפך אל עבר הים, כך שכשנושבת רוח בריזה מערבית היא מביאה את גלי הים למרגלותיו. בכל אחד מצידי הסלון המרכזי יש דלתות מתקפלות או חלונות בגודל דומה שמהם נשקף נוף לחזית ואל הים שבשני הצדדים.

מעבר לאכסדרת העמודים נראית החצר ולאחריה היער וההרים. הזוית הנוחה שבה מחממת השמש את חדר האוכל וחדר ההסבה שסמוכים לסלון מגבירים את חום השמש ולכן מתחם זה הפך למגורי החורף שלנו ולחדר הלימוד (gymnasium) המשפחתי המוגן כמעט מכל רוח. חדר שלישי סוגר את המבנה לצורת מעגל והוא מתוכנן כדי לקלוט שמש במשך כל שעות היום. בקירות החדר ספריה ובה שורות ספרים שאנו קוראים מעת לעת. צמוד אליו חדר השינה והם מחוברים בצינורות המובילים חום שמתפזר לכל רחבי החדר. בהמשך חדרי המגורים של העבדים והשכירים שעובדים במשק הבית שלי ואפילו שם רוב חדרי השינה מוכבדים מספיק כדי לארח את האורחים שמגיעים אלי. ממול ניצבת סדרת חדרי שינה נעימים ומרווחים שחלקם מיועדים לאורחים ומשם מגיעים אל בית המרחץ שכולל חדר קר בכניסה, חדר חם, חדר הלבשה וחדר רחצה שניתן לשחות בו תוך מבט אל הים.

שדרת העצים (gestatio) מוקפת מסביב בשיחי רוזמרין ושיחים מפוסלים. לאורך השדרה פרוס כרם הענבים שאדמתו כה רכה שנעים להלך בו ברגליים יחפות. בבוסתן גדלים בעיקר עצי תאנה ותות שאליהם האדמה נדיבה בדיוק כפי שהיא מתאכזרת לכל סוג עץ אחר. וכאן נמצא חדר אוכל נוסף שאמנם מרוחק יותר מהים אך נשקף ממנו נוף נעים לא פחות של הגן. צמודות לו שתי דירות שמחלונות שלהן נראית הכניסה לווילה וגינת המטבח. מכאן יוצאת שדירת עמודים (portico) ארוכה שצידה האחד פונה לים והשני פונה אל הגן ובשניהם משובצים חלונות אותם פותחים כשאין רוח וסוגרים כשנושבת רוח פרצים. למרגלות האכסדרה שרועה טרסה עם ריח עז של סיגליות המתחממות להן בהשתקפות אור השמש מהאכסדרה.

ציור קיר (פרסקו) של גן רומאי מחפירות העיר פומפי, מהווילה של Pompei – villa Livia, Primaporta garden

בקצה האכסדרה והטרסה עומד בית גינה מבודד שני שאותו אני מכנה בשם החיבה “החביב עלי” משום שבניתי אותו בעצמי. יש בו חדר חורף חם במיוחד שחלונותיו משקיפים אל הים והם חשופים לאור השמש. חדר השינה נפתח אל האכסדרה באמצעות דלתות הזזה מתקפלות. חדר הסבה צמוד שניתן לחברו או להפרידו מחדר השינה באמצעות חלון שקוף ווילון הזזה מאכלס ספה ושתי כסאות. כאשר אתה משתרע על הספה אתה רואה לפנייך את הים ומצדדיך את הווילות השכנות והיערות. חדר השינה עצמו מבודד היטב מכל רעש ואור וכל עוד לא פותחים את החלונות לא שומעים בו לא את קולות העבדים ולא את רחש גלי הים וגם אין מסתנוורים בו מאור הברקים או מאור השמש.

היער הסמוך מספק לנו את כל דלק הבעירה לו אנו זקוקים ובכפר אוסטיה ניתן למצוא את כל מה שאדם מהישוב זקוק לו. שלושת בתי המרחץ שבכפר מועילים במיוחד כאשר מגיע אלי אורח לביקור בהתראה קצרה מכדי שאוכל להכין את בית המרחץ הפרטי שלי עבורו. כל אזור החוף משובץ וילות והמראה נעים ומלבב. לא אוכל לומר שהים שלנו עשיר בדגים משובחים אך הוא נותן לנו די שרימפס ופירות ים וגם החלב שלנו מצוין מאחר והוילה נמצאת באזור מצוין לגידול פרות. לבסוף, אמור לי כעת האם אין לי סיבה טובה לגור, להישאר ולאהוב מקום מפלט שכזה שמי שלא תאב אליו כנראה יש לו אהבה חולנית לחיי העיר.

Letter 52. to Apollinaris

את ימות הקיץ החמים בילה פליניוס בבית הקיץ שלו שבטוסקנה, למרגלות הרי האפנינים, וגם אותו הוא מתאר באופן ציורי ונלהב באחד ממכתביו: אין לך סיבה לדאוג לבריאותי כאן. מזג האוויר כאן בקיץ יפה להפליא ובכל עת נושבת בריזה נעימה. האזור מלא בסיפורים על אנשים המגיעים לגיל מופלג וניתן לראות צעירים רבים שלהם סבא ואף סבה-רבא ותשמע מהם סיפורים על ימי קדם רחוקים.

קשה לעבד את האדמה כאן ובני המקום נזקקים לשור חזק שיעבור תשע פעמים על השדה עם מחרשה כדי להכשירו לזריעה. השטחים הפתוחים והאחו מלאים פרחים והם מסתירים פטריות כמהין ומעדני ליקוט אחרים שטעמם משובח בשל זרמי המים הרבים שממלאים כל פינה כאן. הנוף נראה דמיוני כאילו צויר בידי צייר מיומן עם עפרון דק. לכל כיוון שתפנה תראה הרמוניה.

חזית הבית פונה דרומה, אל השמש. החדרים משתרעים מאחורי אכסדרת העמודים שלפניה טרסה ועליה שיחים מעוצבים בצורת חיות ולצידה מדשאה רכה להפליא. כל זה מוקף שביל הליכה היקפי שסביבו שיחים מפוסלים ומסביב שדרת עצים צפופה ואת המתחם כולו מקיפה וסוגרת גדר חיה משיחים מעוצבים בצורת מדרגות. מעבר לגדר משתרע טבע נפלא ואחו פתוח.

סידור חלקי הבית שלי נעים להפליא. הבית ניצב בלב האחוזה הכפרית. הוא מוקף עצי דולב נמכוסים שיחי קיסוס שמדלגים מעץ לעץ ומחברים אותם יחדיו. בין עצי הדולב משובצים גם עצי ארז ומאחור נגלית חורשת עצי ער אציל (עלי דפנה). שבילי ההליכה והשטחים הפתוחים משובצים בוורדים וההולך בהם נהנה מניגוד נעים של קרירות מצל עם חום השמש. כמה מהשבילים המפותלים מובילים אל שביל ישר מרכזי והם מופרדים זה מזה בגדרות חיות עשויות שיחים. במקום אחד בגן יש אחו קטן ובמקום אחר עוצבו שיחים לאלפי צורות שונות, חלקם אותיות המרכיבות את שם בעלי האחוזה. בין לבין מזדקפים עמודי אובליסק המתערבבים בין עצי פרי שונים, אך כאשר אתה משוטט בשבילים אלה, לפתע לפתאום באמצע המבנה המסודר כל כך, אתה מופתע לגלות חיקוי יפה של הטבע האקראי. במקום אחד נגלים עצי דולב ננסים שמאחוריהם עץ שיטה שצורתו עקומה ומיוחדת במינה ומעט הלאה מכאן ניצבת גומחה עשויה שיש המוצלת בסוכת גפנים הבנויה על 4 עמודי שיש מעוצבים. מעל הגומחה פורצים מים מצינורות בזרם עז ונשפכים אל אגן שיש המעוצב בשלמות כה רבה עד כדי כך שהוא תמיד מלא אך לעולם לא נשפכים מים החוצה מעבר לדפנות. כאשר אני סועד את ארוחת הערב כאן משמש האגן כמגש לכלי האוכל. הגדולים שבהם מונחים על הדפנות בעוד הכלים הקטנים מושמים לצוף על המים כאילו היו עופות מים. מהעבר השני נמצאת מזרקה שמתמלאת ומתרוקנת לסירוגין מאחר והמים שבה מועפים לגובה רב ואז נבלעים במהירות לתוך המזרקה.

כעת אתה מבין מדוע אני מעדיף את הווילה הטוסקנית שלי על פני הבתים האחרים שבבעלותי. מעבר לכל היתרונות שתיארתי יש בה את הבידוד והריחוק מהעיר ומהלקוחות המעיקים. הכל כאן רגוע ומעוצב להפליא ולכך מתווסף האוויר הנקי והשמים הבהירים שתורמים כל כך הרבה לבריאות הנפש והגוף שלי שאותו אני מתחזק ומחזק באמצעות פעילויות של למידה וציד. ואכן אין מקום מתאים יותר למשפחתי והלוואי והאלים ימשיכו לתת לי אושר ולכבד את הווילה שלי.

פברואר (שבט) בגינת המאכל

פברואר (שבט) בגינת המאכל

צינת החורף חולפת, הימים הולכים ומתארכים אט-אט ועם חלוף ימי החודש ניתן לראות כיצד החורף מתקרב לסיומו והאדמה אוגרת כוח לקראת האביב שכבר נראה באופק.

מנוחת החורף נגמרה וכעת מחכה לנו עבודה רבה בגינה. הימים שבין ט”ו בשבט לערב הפסח נחשבים למתאימים ביותר לשתילה. זה הזמן לצאת לעבודת הגינה. האדמה עדין ספוגה מגשמי החורף והיא אגרה כוחות לאפשר מחזור צמיחה חדש של שתילים וזרעים. ההתחממות והימים המתארכים מאיצים את הצמיחה ולאחריה את הפריחה בתקופה הקצרה שעד בוא החום המצמית של הקיץ. 

כעת השקד כבר פורח ולאחריו יפרחו גם יתר העצים הנשירים, כמו האפרסק, השזיף והתפוח ובקרוב יתמלאו שיחי הלוטם בפריחה ורודה ולבנה. פרחי הבר יצאו מהפקעות והם מלבלבים בשיאם ועמם מגיעה עונת הליקוט לשיאה עם שלל צמחי בר צעירים וטעימים.   

 

גיזום ושיקום הבוסתן לקראת האביב

גיזום – בשיא החורף (ינואר וחלקו הראשון של פברואר) רוב הצמחים כמעט ולא מתפתחים. קר להם מדי מכדי לגדול ועל כן הטיפול בגינה מתמקד בגיזום ושיקום נזקי הגשם והרוח. עצים ושיחים רבים שרויים בשלכת וזה הזמן המתאים לגזום אותם לקראת עונת הצמיחה הבאה. המטרה בגיזום היא חידוש, חיזוק ורענון לקראת עונת הצמיחה הבאה. נגזום כעת את עצי הפרי הנשירים והגפנים (קישור למאמר), ונגזום באותה הזדמנות גם שיחים רב שנתיים כמורן החורש, אוג, מרוות נוי וורדים.

הוצאת העשבים שצמחו סביב עצי הפרי כדי שלא יתחרו עמם על המים כשנחדש את ההשקיה עם בוא האביב. סביב לעצים נשירים הפגיעים לכנימות (כמו אפרסק ונקטרינה) נשתול צמחי שיבא שמונעת מהכנימות לפגוע בעץ וננצל את האזור שסביב העץ גם  לשתילת צמחי תבלין אחרים או ירקות שינצלו את מי ההשקיה שנתן באביב ובקיץ.

הוספת קומפוסט סביב עצי הפרי כדי לסייע להם ולחזקם לקראת הלבלוב והצמיחה של האביב. ניתן לפזר סביב העצים גם עלי שלכת או עשבים שנעקרו כדי שיהפכו בהדרגה לקומפוסט.

שתילת עצי פרי חדשים – מאמצע פברואר, במהלך מארס ועד תחילת אפריל: נטיעת עצים נשירים, רימון, תאנה, גפן, פסיפלורה ותות.

יחורים – כעת כשעצי הפרי (במיוחד בגפן, תאנה, רימון, תות ופסיפלורה) נמצאים בסוף עונת השלכת זה הזמן הנכון לנצל את כוח הריבוי האדיר שגלום בהם ולהרבות אותם באמצעות יחורים.

הרכבת עצי פרי – נשירים בפברואר והדרים במארס.

גינת ירק בחורף – מנגולד, חסה, עלי רוקט ועלי בייבי, שום ירוק ובצל.

גינת הירק

מנה אחרונה של ירקות חורף – לאחר חודש ינואר בו היה קשה לזרוע ולשתול (להוציא באזורים חמים או בחורפים חמים) ניתן לשתול מנה נוספת ואחרונה של ירקות חורף כמו חסות, עלי בייבי, רוקט, מנגולד, קייל, סלק, כרישה, בצל ופטרוזיליה. תחילה הצימוח יהיה איטי אך ככל שיתחממו ויתארכו הימים בחודש מארס נראה זינוק בצמיחת ירקות החורף. אם אין גשם חשוב מאד להשקות לאחר הזריעה ולהמשיך בהשקיה ככל שהאדמה יבשה.

גינת צמחי התבלין – כדאי לגזום באופן נמרץ (עד 50% מנוף הצמח) את צמחי התבלין הרב-שנתיים כמו אורגנו, אזוב, מרווה, לבנדר, טימין, מליסה ולואיזה. את חלקם נוכל לייבש ולשמר. כמו עצי הפרי, גם צמחי התבלין עומדים להתעורר ולהתפרץ באביב וזאת העונה לקטום את הקצה הירוק והחדש שלהם ולעשות גם מהם יחורים בגינה (מאמר על יחורים בירקות וצמחי תבלין).

ניקוי הגינה מעשבים – בגינות רגילות, כאלו שמטופלות על ידי גנן, קשה יהיה לראות עשבי בר ושם ימהרו לעקור או להדביר כל עשב שצומח בלא הזמנה. אך אם לא נפחד מעשבי הבר נראה שרבים מהם דווקא מועילים, את חלקם ניתן לאכול, יש בהם יופי רב והם מחברים לטבע, לעונות השנה ולזרימת הזמן בעולם.

על אף זאת, עשבי בר נוטים להתרבות משנה לשנה וכמות מוגזמת שלהם יכולה להפריע ולכן כדאי לשלוט בכמות העשבים בגינה. לא מדובר בעבודה קלה. אם נרצה לדלל את כמות עשבי הבר בגינה, נצטרך לעקור את העשבים מהשורש כדי שלא יצמחו שוב. נצטרך לעשות זאת בחורף ולפני שהפריחה של האביב תביא לפיזור הזרעים שיבטיחו את המשך התרבות העשבים גם בשנים הבאות. הזרעים שכבר התפזרו באדמה יכולים להמתין בה חבויים לשעת כושר מתאימה לנביטה גם מעבר לשנה אחת. במידה ונשמור על גינה נקייה מעשבים במשך 3 שנים כמעט ולא יצמחו עשבים חדשים בשנה שלאחר מכן.

ארוחה בשדה בגמר סיור ליקוט ברמות מנשה בהובלת אורי מאיר ציזיק.

טיולי ליקוט ותבשילי חורף

פריחת עצי השקד מתחילה והשדות שסביב נצבעים ירוק בוהק, צמחי הבר גדלים והפריחה הצבעונית מתחזקת. צמחי בר רבים נובטים וגדלים בגינה או בשדות ובטבע שסביב ובהם מיטב צמחי המאכל של ארצנו. עונת הליקוט בשיאה. נוכל לצאת ולאסוף עלי חוביזה, חרדל, אספרג החורש, עולש, סרפד, גדילן, ברקן, מרוות ירושלים ורבים אחרים. לאחר שנחפש אותם ונלקט מעליהם נוכל להכניסם לתוך הסלט, להכין לצידו חביתת ירק או קציצות חוביזה וכמובן להינות מתה חם עם עלי מרווה וזוטה לבנה שגם אותם קל יחסית למצוא.

כתבות נוספות וקישור לחודשים הסמוכים:

 

מה זה לחם?

מה זה לחם?

היכן מתחיל סיפורו של הלחם?

שדה חוביזה ליד מאהל בדואי בחמאם אל מליח שבבקעת הירדן

כדי לספר על הלחם נתחיל מהחוביזה. מסוף החורף וביתר שאת באביב מתמלאת הארץ בצמחי חוביזה גדולים עם עלים בשרניים המתאימים לכל תבשיל, מחביתת ירק ופשטידות ועד פסטות, מאפים, מרקים, תבשילים וקציצות. טעמה דומה לשל תרד ומנגולד והיא יכולה להחליף אותם בכל תבשיל. לחוביזה שמור מקום של כבוד במטבח הערבי ומשפחות ערביות רבות יוצאות ללקט את העלים להכנת תבשילים מסורתיים. החוביזה התפרסמה כאשר שימשה את תושבי ירושלים הנצורים והרעבים בימי מלחמת השחרור כמקור מזון מרכזי להכנת מיני מאפים ותבשילים בימים בהם לא הגיעו שיירות עם מזון לעיר.

אבל לא רק טעמה של החוביזה מעניין אלא גם שמה. בערבית משמעות המילה חוּבֶּז (خبز) היא לחם ושמו הערבי של הצמח ‘חוביזה’ ניתן לו בשל היותו נפוץ כל כך ועל כן מרכזי בתרבות הליקוט ובתזונה המסורתית בארץ. בהתאמה בעברית נקרא הצמח ‘חלמית’, כלומר לחם בהיפוך אותיות.

אם אין לחם תאכלו בשר!

הסיפור הופך מעניין עוד יותר מאחר ובערבית המילה בשר הינה לא אחרת מאשר ‘לַחַם’ (لحم). המשמעות הזאת נוצקה בעבר ברחוק כאשר אצל הערבים הנוודים במדבר שלא נהנו מחיי הנוחות של ישובי קבע נחשב הבשר למזון העיקרי. לעומתם אצל העברים ועמים הים התיכון האחרים שחיו בישובי קבע וגידלו תבואה נחשב הלחם למזון העיקרי. נראה שבתרבויות ושפות שמיות שונות היתה המילה ‘לחם’ פשוט מילה נרדפת לאוכל בכלל ולעתים רבות היא פשוט ייצגה את המזון העיקרי שהיה נהוג בכל תרבות ולא דווקא את מה שאנו תופסים כיום כלחם. לחם היה כמעט שם נרדף למזון.

שדות הלחם, חיטה ירוקה בתקופת העומר שבין פסח (קציר השעורים) לשבועות (קציר החיטים)

המקורות העבריים עמוסים בביטויים נפלאים על לחם וגידולי השדה שמסבירים מדוע תלמיד שקדן מכונה ‘חרשן’ או מדוע טיפש מכונה ‘בור’. המילה לחם מופיעה בתנ”ך לא פחות מ280 פעם ובמשמעויות שונות. בחלק מהאזכורים של לחם בתנ”ך הוא מופיע במשמעות המקובלת והמוכרת לנו כיום ואף מלווה בביטויים כמו פת לחם, ככר לחם או חלת לחם. אבל המילה לחם משמשת בתנ”ך גם כביטוי כללי לאוכל מכל סוג, כפי שאפשר לראות למשל בספר דברים “ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה – לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי” (דברים ט, 9), “לא על הלחם לבדו יחיה האדם” (דברים ח, 3) והפסוק האלמותי “עשה משפט יתום ואלמנה, ואהב גר, לתת לו לחם ושמחה”  (דברים י, 10). 

כבר באזכור הראשון של לחם בתנ”ך בסיומו של סיפור גן העדן בספר בראשית פרק ג’ הוא מקבל משמעות של אוכל במובן הכללי ביותר: “ארוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ, בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם”. ספר יחזקאל אפילו מספק לנו מתכון של ממש להכנת לחם שבימינו היה זוכה לשם קדרת דגנים וקטניות: “וְאַתָּה קַח לְךָ חִטִּין וּשְׂעֹרִים וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְדֹחַן וְכֻסְּמִים וְנָתַתָּה אוֹתָם בִּכְלִי אֶחָד וְעָשִׂיתָ אוֹתָם לְךָ לְלָחֶם” (פרק ד’, 9).

מעניין שבכמה מהטקסטים הקדומים שבתנ”ך הלחם הוא בעצם בשר, בדומה למשמעות המילה הערבית: “ויזבח יעקב זבח בהר ויקרא לאחיו לאכול לחם” (בראשית ל”א נ”ד). אפשר רק לשער שבימי האבות ובתקופת ההתנחלות כאשר בני ישראל היו רובם, או חלקם, נוודים עדין לא זכה הלחם למעמד המרכזי שיש לו כיום ועל כן שימשה המילה לחם בעברית המקראית במשמעות רחבה יותר ובעיקר התייחסה לבשר שהיה המזון העיקרי בחברות הנוודים. השפה הערבית שימרה את אותה מסורת הקדומה המקשרת בין לחם לבשר, בעוד התרבות עברית התפתחה באופן ששיקף את הקידמה והמעבר מחברת נוודים לחברת תושבי קבע ובהתאם שינתה השפה העברית את משמעות המושג לחם למאפה הדגנים כפי שמקובל בימינו.

שיבולת חיטה

המצאת הלחם

“המהפכה החקלאית”, ששיאה היה ביות חיטת הבר, התרחשה לפני כ10,000 שנה לערך כאשר יושבי קבע באזורנו החלו לגדל זנים של חיטה במקומות הישוב שלהם ולאחר מכן טחנו אותם לקמח שממנו הכינו במדורה מאפה של קמח ומים. המהפכה החקלאית נחשבת אירוע מכונן בהתפתחותה של התרבות האנושית. היכולת לביית צמחי בר ולהפכם לגידולים חקלאיים לצורכי מזון היא שאחראית על המעבר מתקופת האדם הקדמון בו חיו בני אדם במשך מאות אלפי שנים כלקטים–ציידים בקהילות קטנות ליושבי קבע. בהתחלה היו אלה כפרים קטנים אך בהמשך אלה גדלו והתפתחו כדי להכיל את המנגנון המנהלתי, הכלכלי והתעשייתי המתפתח שנדרש לגידול, הכנה, שימור וחלוקת מזון. תוך זמן קצר יחסית הפכו היישובים הקטנים האלה לערים שהתפתחו לממלכות ובהמשך לאימפריות ומשם קצרה הדרך לתרבות המערב של ימינו.

אבני רחיים קדומות

כמה אלפי שנים לאחר המהפכה החקלאית גילו המצרים הקדמונים את סוד הכנת הלחם. ראשון היה לחם השאור שנתגלה סביב שנת 3,000 לפנה”ס ולאחר מכן הגיע לחם השמרים ועד מהרה פיתחו המצרים עשרות סוגי לחם והפכו אותו לאבן יסוד בתזונה. ממצרים הפרעונית התפשט הלחם לאימפריות של המזרח הקדום ובהמשך גם ליוונים ולרומאים שאימצו אותו בחום כמרכיב תזונה עיקרי ושיכללו את הטכניקות להכנתו באמצעות טחנות קמח גדולות מופעלות במים ובתנורים תעשיתים שהפיקו אלפי כיכרות ביום. מאז נחשב הלחם למרכיב התזונה העיקרי במרבית תרבויות הים התיכון. במקומות שונים בעולם התפשט בהדרגה השימוש בדגנים אחרים כשעורה (שנחשבת חלופה נחותה לחיטה והיתה מקובלת כמזון לעבדים ולעניים), שיבולת שועל, וגם תירס מדרום אמריקה, אורז שגדל במקומות עשירים במים ודוחן ולצידם גם קטניות כעדשים, שעועית וחומוס.

בתיאורים מקראיים רבים מובא צירוף המילים “דגן, תירוש ויצהר” כדי לבטא את המזונות העיקריים שהיו נהוגים בארץ בימי קדם, כלומר “תבואה (לחם), יין ושמן זית”. הדגן מופיע ראשון בין שלושת המזונות והוא היה ללא ספק החשוב בהם. חשיבותו של הלחם ניכרת בתפריט ובמסורות שהתפתחו סביבו. מחצית מהקלוריות של אבותינו, כמו גם של מרבית תרבויות הים התיכון בעבר, הגיעו מלחם. גם במישור התרבותי נחגג הלחם בשניים מהחגים המרכזים של עם ישראל, בפסח חגגו אבותינו את הבשלת החיטה ולאחר ששה שבועות בחג השבועות חגגו את קציר החיטה ומכל הארץ עלו בני ישראל לירושלים עם ביכורי החיטה.

הדרך מלחם מזין ללחם מזיק

מרכיב התזונה העיקרי של מרבית ערביי הארץ הוא הפיתה (חובז) והיא נהנית ממעמד מיוחד ונחשבת לאבן יסוד כמעט בכל ארוחה. חוץ מהלחם והפיתה, במטבח הערבי המסורתי נהוג לאכול מאכלים נוספים מחיטה כמו בורגול ופריקה. הבורגול היא חיטה מלאה שבושלה לריכוך ונגרסה לפתיתים היא מגיעה בשני גדלים, גס למג’דרה ודק לסלט טאבולה ועשיית קובה. הפריקי היא חיטה מלאה ירוקה קלויה שנקצרה באביב עוד לפני שהבשילה ולכן היא אכילה כפי שהיא לאחר קלייה באש.
עד לא מזמן נאפו הפיתות בטאבון המשפחתי שבחצר הבית או בטאבון של הכפר. אבל הפיתות שנאפו היו מקמח מלא, כי הפלאחים שהיו עניים טחנו את גרעיני החיטה על קליפתם באבני רחיים פשוטות ביד. לפיכך, הקמח המלא נחשב קמח של עניים ודווקא הקמח הלבן שהוא תוצר טחינת הגרעין הפנימי בלבד שדרש עבודה רבה לניפויו נחשב קמח של עשירים. מעניין שחלוקה דומה היתה גם באירופה הפאודלית של ימי הביניים שבה היה הלחם הלבן מוצר יקר שרק העשירים והאצילים יכלו להרשות לעצמם בעוד דלת העם הסתפקו בלחם שחור מקמח מלא. כך זכה הלחם הלבן שהיה אז נדיר, כמו מלח וסוכר, לתדמית יוקרתית, איכותית ונחשקת שהשפעתה המזיקה תבוא לביטוי רק מאות שנים לאחר מכן כאשר יומצא התהליך התעשייתי שיאפשר הפקת קמח לבן בזול וביצור המוני.

הכנת הלחם היתה מלאכה קשה ומייגעת לתושבי הארץ שעמלו על גידול התבואה, הקציר, הדיש, הניפוי, והמלאכה הקשה במיוחד של טחינת הקמח ולבסוף אפיית הלחם. לא לחינם מסתיים מגיע סיפור גן העדן לסופו העצוב לאחר גירוש אדם וחווה בעונש שהטיל אלוהים על בני האדם: “בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ…” (בראשית ג, יט). התהליכים הכרוכים בהכנת הלחם כמעט ולא השתנו משחר ההיסטוריה ועד הגעת הקדמה לאזורנו בשלהי המאה ה19 ותחילת המאה ה20.

מרבית תושבי הארץ השתמשו באבני רחיים פשוטות (תמונה למעלה) לטחינת הקמח בבית אך לאורך ההיסטוריה הומצאו שכלולים תעשייתיים שהקלו מעט את תהליך טחינת הקמח. בימי הרומאים היה נהוג השימוש ברחיים פומפיות, המכונות גם רחיים של חמור, העשויות משני חרוטים (תמונה מעין גדי). רחיים כאלה הונעו על ידי חמור או עבדים. מעט לפני כן בתקופה ההלניסטית הומצאה טחנת הקמח המונעת בזרם מים שנלקחים בתעלה מנחל ונשפכים במפל מעל גלגל מים אנכי המסובב בכוחו אבני רחיים שבהן נטחן הקמח. מתקן זה כונה במשנה “רחיים של מים”. בנחלים בהם זרמו מים כל השנה הקימו בעלי האדמות טחנות קמח שהפעילו אבני רחיים בכוח המים אבל מעטים הנחלים בהם זורמים מים כל השנה ולמרבית האנשים לא היתה גישה או ממון מספק כדי לקנות קמח מוכן מטחנה כזאת. רוב תושבי הארץ במרבית השנים אכלו לחם מתוצרת בית שהם עצמם הכינו, החל מטחינת הקמח ועד לאפיה.

אבני רחיים מעין גדי, כפר יהודי משגשג משלהי ימי הבית השני

לנו שחיים במאה ה21 ורגילים לקנות את הלחם בסופר או במאפיה קשה להבין כיום עד כמה היתה הכנתו עבודה קשה עבור בני הארץ בימים קדם. הכנת הלחם היתה חלק חיוני מחיי היום-יום של תושבי הארץ אך היא היתה כרוכה בעבודה מרובה. הטחינה של החיטה לקמח נעשתה באבן רחיים על ידי האישה מדי יום ביומו והיתה מלאכה קשה וממושכת שדרשה ממנה מדי יום כשעה או שעתיים של עבודה כדי להכין מספיק קמח לאפיית לחם למשפחה שלמה ולאחר מכן להמשיך לעבוד ואף להישאר בבית בשעות היום כדי לאפות את הלחם.

שחרור האישה

אבל לפני כמאה שנים כל זה השתנה כאשר הלחם הלבן המתועש הומצא. התיעוש של הלחם מבוסס על המצאת מכונות ניפוי שאפשרו הפרדה קלה של גרעין הקמח לשלושת חלקיו ובכך הפרידו את הקמח הלבן מהגרעין והקליפה ואיפשרו יצור מהיר וזול של קמח לבן שהפך בן לילה ממוצר יקר ונדיר לזול והמוני. עד מהרה הוקמו גם מאפיות תעשייתיות גדולות וחדישות.

בארה”ב באמצע המאה ה19 שוכלל תהליך יצור הלחם הלבן התעשייתי באופן שאפשר יצור לחם לבן מהר ובזול. בארץ השינוי החל בשלהי המאה ה19 כאשר המתיישבים הגרמניים הטמפלרים הביאו עמם מיכון תעשייתי להכנת לחם ועד מהרה קמו בכפרים ובערים טחנות קמח מונעות קיטור. תהליך המיכון של יצור הלחם הואץ ביתר שאת לאחר הכיבוש הבריטי ב1917 שהביא להקמת תחנות קמח תעשייתיות גדולות ולגלובליזציה של סחר בחיטה שהביא לכך שהלחם שאנו אוכלים כיום מיוצר מחיטה מיובאת. 

מטחנת הקמח המשוכללת הביאה עוד חידוש שנראה בתחילה כברכה ורק כעבור שנים הסתבר כקללה. בעבר טחינת הגרעין באבני הריחים של גרגיר החיטה המלא היתה כרוכה בכתישת הסובין והנבט עתיר השומן שהביא לכך שלקמח המלא היתה תוחלת חיים קצרה מאד. זאת הסיבה שבמשך אלפי שנים אנשים טחנו קמח בבית מדי כמה ימים או שהלכו פעם בשבוע לטוחן המקומי. לעומת זאת במטחנה החדשה נטחן רק החלק הלבן של הגרעין והקמח הלבן שהתקבל לא התקלקל באחסון ממושך. כך נסללה הדרך ליצור תעשייתי וסחר בינלאומי של קמח לבן בכמויות גדולות כסחורה עוברת לסוחר. עד מהרה נעלמו הטחנות הכפריות המקומיות וטחנות קמח תעשייתיות הוקמו להחליפן באזורי נמל.

כך לאחר תחילת המנדט האנגלי, החלו האנגלים לעודד יבוא לארץ של קמח לבן שממנו הוכנו במאפיות פיתות לבנות שהיו קלות להכנה ועל כן זולות. עד מהרה הפכו תהליכי הכנת הלחם הביתי המקומי והמלא שהיו נהוגים בארץ אלפי שנים למעמסה מיותרת. אבני הרחיים הביתיים והטאבון הקשים לתפעול ולהחזקה נזנחו . האישה ובנותיה שוחררו מהעול הקשה בו עסקו אלפני שנים.

סביב תחילת המאה ה20 התפתח עוד תהליך הרה גורל שעיצב את התזונה שלנו. עד אז היו בארץ מאות זני חיטה מקומיים שהתאימו את עצמם במרוצת הדורות לתנאי הגידול בכל חבל ארץ, אלא שהתחנות התעשייתיות פעלו באופן יעיל רק עם זנים מסוימים של חיטה. זנים אלה גדלים טוב יותר רק באזורים מסוימים ועל כן התפתחה גלובליזציה של גידול וסחר בחיטה. תוך שנים ספורות נעלם רוב גידול החיטה המקומי שוהחלף על ידי יבוא ועמו נעלמו לנצח זני החיטה המקומיים של ארץ ישראל. עם זנים אלה נעלם הטעם והערך הבריאותי הייחודי שלהם שכלל גם מעט גלוטן לעומת החיטה המודרנית ולכן החיטה המקומית התאימה פחות לאפיית לחם טעים ואוורירי, מה שהתבטא בלחם קשה יותר, אך היא אפשרה למי שנחשב כיום כרגיש לגלוטן לאכול בעבר לחם בלא כל בעיה.

 

הקשר בין המצאת הקמח הלבן למגיפות הרגישות לגלוטן וההשמנה

יעבור זמן רב מדי עד שהסתבר ששינויים תזונתיים אלה הביאו להפיכת הלחם ממזון מלא ובריא לאוכל ריק, עתיר גלוטן ופחמימות פשוטות ונטול כל מה שטוב בלחם האמיתי – ויטמינים, סיבים תזונתיים, נוגדי חימצון בריאים ומינרלים מזינים. היום זה נראה מצחיק אבל בתחילה שווק הקמח הלבן והלחם הלבן התעשייתי  דווקא כמוצר משובח ומועדף ואף יוחסו לו תכונות תדמיתיות ובריאותיות כמו ערכים תזונתיים עדיפים, ניקיון וקידמה. לעומתו הוצג הלחם המלא כ”לחם שחור” של אנשים שחורים, פרימיטיביים עניים ומלוכלכים.

מרבית העולם מיהר לאמץ את תהליך השינוי בו הפך הלחם הלבן התעשייתי למרכיב תזונה עיקרי. השינוי הונע משילוב אינטרסים כלכליים של יצרנים יחד עם תדמית שהתגבשה במשך דורות רבים בהם היה הלחם הלבן מוצר נדיר ויוקרתי. גרוע לא פחות הוא מקורו התעשייתי של מרבית הלחם הלבן המשווק כיום שמכיל גם שלל תוספים מלאכותיים שמיועדים לאפשר את תהליך הכנתו המהיר והזול ולא פחות חשוב את שימורו של הלחם לאורך זמן בלא שיתקלקל. המעבר של העולם המערבי לתזונה מבוססת לחם הלבן תעשייתי תודלק והואץ על ידי רצון היצרנים והמשווקים במרכולים לצבור רווח מיצור ושיווק של מוצר זול עם חיי מדף ארוכים. אך המחיר הבריאותי היה גבוה. הכנתו של לחם לבן בתהליך תעשייתי הופכת אותו למוצר מזיק, רעיל, שמנוני ובעיקר מיותר. מכאן קצרה היתה הדרך למגפות הסוכרת, ההשמנה ושאר המחלות שהפכו נפוצות כל כך בעידן המודרני.

ללחם המלא יש יתרונות תזונתיים מוכחים על פני הלחם העשוי מקמח לבן מנופה. סיבי החיטה שנמצאים בלחם המלא אך מנופים החוצה בהכנת הקמח הלבן כוללים שלל ויטמינים ומינרלים, אך חשוב יותר לבריאות ארוכת טווח הם מכילים סיבים תזונתיים המועילים לפעילות מעיים בריאה, נוגדי חימצון המועילים ללב ולכלי הדם, חומצה פיטית וחומרים נוגדי דלקות ופעילות סרטנית. מבחנת שיעור הגלוטן והפחמימות/סוכר אין הבדל של ממש בין לחם מחיטה מלאה ללחם מקמח לבן אך ללחם המלא יתרון גדול בכך שהאינדקס הגליקמי שלו נמוך יותר כלומר הפחמימות שלו מתפרקות לאט יותר בגוף. כדי להינות מהיתרונות של הלחם המלא חשוב לשים לב שקונים לחם מחיטה מלאה אמיתי כזה שנעשה כולו (או כמעט כולו) מקמח מלא העשוי מטחינת הגרעין המלא ולא מעירוב של נבט, סיבים ועמילן ממקורות שונים.

אפיית לחם שאור בתנור ביתי

כל מי שאפה לחם יודע שצריך להתפיח אותו כדי שיצא טעים. ככל שהלחם תופח יותר כך הוא טעים יותר וככל שהוא תופח מהר יותר כך קל יותר להכינו. החומר שמאפשר את התפיחה הוא הגלוטן ומכל הדגנים מצטיינת דווקא החיטה בשיעור הגלוטן הגבוה ביותר. לכן הפכה החיטה לדגן המרכזי בתפריט בישראל כמו בשאר העולם המערבי. אם לא די בכך הרי ש”השבחת” זני החיטה בעת המודרנית הביאה לכך שבחיטה כיום יש כמות גלוטן גדולה יותר משהיתה בה בעבר וקל עוד יותר להתפיחה להכנת לחם ועוגות. אבל כנראה שבכל טוב יש גם רע.

הבעיה בגלוטן עבור אנשים רבים הוא הקושי שלו לעבור במערכת העיכול ולכן עולה בשנים האחרונות בחדות כמות החולים במחלת הצליאק וברגישויות אחרות כמו כאבי בטן ובעיות עצירות ושלשולים. מחלת הצליאק היא עוד מחלה של העידן המודרני וכמעט שלא נודעה לפני המאה העשרים שבה הפכה החיטה למרכיב דומיננטי בתזונה, כנראה דומיננטי מדי. נראה שהפתרון לבעיית הגלוטן נעוץ בחזרה לתזונה מאוזנת יותר כפי שהיתה בעבר, כלומר מעבר מתפריט מבוסס על לחם, עוגות ומאפים מחיטה בלבד לשילוב של מגוון דגנים כולל דגנים דלי גלוטן כמו שיפון וכוסמין או שיבולת שועל שבה אין בכלל גלוטן, וגם קמחים מקטניות כקמח חומוס או קמח עדשים חומוס שגם בהן אין גלוטן.

על אף שהתנ”ך איננו ספר בישול הוא מוסר לנו מתכון מפורט ללחם כזה המורכב משילוב נכון ובריא של דגנים וקטניות דלי גלוטן ועתירי סיבים וחומרים מזינים אחרים: “וְאַתָּה קַח לְךָ חִטִּין וּשְׂעֹרִים וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְדֹחַן וְכֻסְּמִים וְנָתַתָּה אוֹתָם בִּכְלִי אֶחָד וְעָשִׂיתָ אוֹתָם לְךָ לְלָחֶם” (יחזקאל, פרק ד’, 9).

 

אז מה נשאר?

טחנת הקמח של ראס עלי מעל נחל ציפורי

החיטה והלחם המסורתיים כמעט ונעלמו לטובת הקמח המיובא והלחם המתועש. מעל 90% מהחיטה המשמשת להכנת לחם בארץ כיום מיובאת.

למרות שבשנים האחרונות הולך ומתברר הקשר בין מזון לבריאות ואנשים רבים נעשים מודעים ועוברים לצריכת אוכל טבעי ולא מעובד, עדין נותר נושא גידול החיטה ללחם וטחינתה בשיטה המסורתית לקמח נחלה כמעט בלבדית של המגזר הערבי ולמרבה הצער גם הם הולכים ומתמעטים.

חיטה לקמח עדיין מגודלת בארץ במספר מקומות בודדים כמו בקעת בית נטופה שם מגדלים הפלאחים שדות קטנים של גידולי בלאדי. בכל זאת עדין נותרו כמה טחנות קמח מסורתיות שמשמרות את השימוש בקמח מקומי ואת אומנות טחינת הקמח באבני רחיים כדי לאפשר הכנת לחם מסורתי מזין וטוב. כמה מהן הן המטחנה והמאפיה הצמודה אל-בלד שבכפר נחף ליד כרמיאל, טחנת אל באבור (שיבוש המילה הלועזית ואפור, כלומר תחנה מונעת בקיטור) שבכפר הדרוזי ירכא בגליל המערבי ומאפיית מנחת הארץ שעושה קמח אורגני מקומי בעבודה עברית ומשווקת אותו בחנויות ברחבי הארץ.

ניתן לבקר גם בשרידי טחנות קמח עתיקות. כמה מהבולטות בהן הן הטחנות שלאורך נחל עמוד, נחל צלמון, נחל חרוד ליד בית שאן, בסחנה, נחל ראש פינה (בתמונה למעלה), טחנת הנזירים בנחל ציפורי ונחל הדרבשייה שבמורדות הגולן. בגן הלאומי של נחל תנינים ישנו מפעל תחנות קמח של ממש המורכב מסכר רומאי גדול שהוקם לאגור מים כדי לספק מי שתייה לקיסריה הסמוכה. למרגלות הסכר הוקמו והופעלו עד לאחרונה שורה של טחנות קמח.

קישורים:
מאמר על רחיים וטחנות קמח בתקופת המשנה

סוסיתא העתיקה – וילה בג’ונגל

סוסיתא העתיקה – וילה בג’ונגל

סוסיתא זה לא רק מכונית ישנה, אלא גם עיר עתיקה ומפוארת להפליא המשקיפה אל הכנרת מעל קיבוץ עין גב. מאז שנת 2000 נערכות במקום חפירות ארכאולוגיות נרחבות בהובלת אוניברסיטת חיפה. אחד הממצאים המרתקים שנתגלו הוא מערכת ביצורים חזקה ששימשה להצבת מכונות מלחמה מאיימות. הביצורים הוקמו ופעלו דווקא בשיא תקופת השלום הרומאי וכאשר הישובים והערים האחרות בסביבה כמעט ולא היו מבוצרים. מדוע טרחו שליטי העיר העשירה להקים מערכת ביצורים כה חזקה וממי הם חששו? וכיצד צברה העיר את עושרה המופלא בתקופה בה חיו אלפי אנשים חיי דלות ועוני בישובים שסבבו אותה?

ההיסטוריה היא גלגל

הפודיום בפורום הרומאי שעליו הוצב פסל הקיסר

סוסיתא היתה אחת מעשרת ערי הדאקפוליס (“עשר הערים”), ברית ערים גלובלית וקוסמופוליטית שהתגבשה באזור מקומי ומרוחק ממרכזי האימפריה הרומית. ערי הדקפוליס נמצאות בגולן ובעבר הירדן ותרבותן ושפתן היתה זאת של המעצמות הרומיות-יווניות ולא זאת של המרחב השאמי-יהודי בו הם התקיימו. סוסתיא נמצאת פיזית בארץ ישראל אבל מעולם לא היתה באמת חלק ממנה. שמה של העיר ניתן לה על שם צורת ההר עליה העיר יושבת הדומה לסוס ולכן שמה היווני המקורי היה היפוס, כלומר סוס, ומכאן התגלגל תרגום השם סוסיתא לארמית ועברית.

סוסיתא נוסדה על ידי אנטיוכוס הגדול, המלך היווני הסלוואקי שצבאו שלט בסוריה וגם בחלק מארץ ישראל במאה השנייה עד לגירושו על ידי החשמונאים בעת שהרחיבו את ממלכתם לאחר מרד המכבים שנחגג עד ימינו כל שנה בחג החנוכה. בעקבות הכיבוש החשמונאי אולצו כל תושביה לעבור ברית מילה. על אף זאת נותרו תושביה הלניסטיים, כלומר יוונים בתרבותם, ועובדי אלילים בדתם והם שנאו בכל מאודם את הישוב היהודי שפרח באותה העת סביבם. למזלם של תושבי סוסיתא הם נאלצו להמתין שנים מעטות עד שהתהפך גורלם שוב כאשר בשנת 63 לפנה”ס, השתלט המצביא הרומאי פומפי על ארץ ישראל. תושבי סוסיתא ראו אותו כמשחרר העיר מעול הכיבוש היהודי.

מאז נאבקה סוסיתא כנגד טבריה, העיר היהודית החשובה שעמדה מנגד בצידה השני של הכנרת, עד למרד הגדול שבראשיתו ניסו היהודים ללא הצלחה לעלות על העיר ולכבשה ובהמשכו כשגברה ידם של הרומאים השתתפו תושבי סוסיתא בטבח היהודים סביב הכנרת ואף תפסו את היהודים המעטים שגרו בעיר ומכרו אותם בשווקי עבדים. כששים שנה לאחר מכן בעקבות כישלונו של מרד בר-כוכבא בשנת 135 קיבלה העיר זריקת מרץ נוספת מהשלטון הרומאי והגיעה לשיא פריחתה כאשר הוקמו בה שלל מבני ציבור ושלטון מפוארים לפי מיטב המסורת וסגנון הבניה הרומאי.

רחובה הראשי של העיר נסלל אז מחדש ורוצף במרצפות שהונחו במלאכת מחשבת ונותרו על מקומם עד היום כאשר מעליהן הוצבו מאות עמודי גרניט אדומים שהובאו ממצרים הרחוקה, עדות לעושרה הבלתי רגיל של העיר באותה העת וליחסי המסחר הפתוחים שהיו באותה עת ברחבי האימפריה.

גת לסחיטת ענבים ליין באזור התעשייה שבלב סוסיתא

בריכות אגירה לצד הגתות באזור התעשיה. כאן היה היקב בו הוכנו היינות של תושבי העיר.

בליבה של העיר הרומית נחשף מבנה מפואר בצורה בלתי רגילה, הבזיליקה הרומאית, הבנויה עם 32 עמודי ענק ולהם כותרות קורינטיות מסותתות בדיוק ויופי מושלם. הבזיליקה עמדה במרכז כל עיר רומאית שכיבדה את עצמה. החל מהמאה הרביעית כשהנצרות הפכה לדת הרשמית ברחבי האימפריה הפכו מבני בזיליקה רבים לכנסיות ומכאן אימצה הכנסייה את השם בזיליקה שהפך לתיאור גנרי לכנסיה. לצידה של הבזיליקה נחפר הפורום הרומאי, שהיה מבנה ציבור מפואר לא פחות אך פתוח בלא תקרה. שני אלה, הפורום והבזיליקה היו הלב החי של העיר הרומאית וניתן למצוא אותם במרכז כל עיר רומאית שכיבדה את עצמה. כאן פעלו השווקים והתנהל המסחר ולצידו חלפנות כספים ומקום למשפט ולמפגש חברתי לתושבי העיר ומבקרים מבחוץ.

מתקני מים בסוסיתא – חולית צינור מאמת המים, מדרגות הכניסה למאגר המים התת-קרקעי ותעלת ניקוז שהובילה מים מאזור הפורום למאגר המים.

אספקת מים היתה חיונית בכל ישוב קדום. בראשיתה קיבלה העיר את מי השתייה שלה מבורות מים שנחצבו בה אך בתקופה הרומית הובטחה אספקת מים שוטפת באמצעות אמת מים מחרס שהובילה מים זורמים מעין פיק ובהמשך נסללה גם אמה משוכללת שהוליכה מנחל אל-על שבמרחק 25 ק”מ מהעיר. האמה נבנתה בחלקה מחוליות צינור אבן שהובילו את המים במעלה הגבעה לפי חוק הכלים השלובים.

וילה בג’ונגל

אחד הממצאים המפתיעים שנתגלו בחפירות שנערכות במקום בשנים האחרונות ע”י אוניברסיטת חיפה היא מערכת ביצורים חזקה שהוקמה בצידה הדרומי של העיר מעל לדרך הגישה העולה לעיר. מערכת הביצורים שאורכה 52 מטר כללה סדרת עמדות להצבת מכונות המלחמה המאיימות ביותר של העת העתיקה – בליסטראות שהטילו אבנים וקטפולטות שירו חצי ברזל. באחד המגדלים שבביצור אף נחשף פתח גיחה ממנו יכלו לצאת לוחמים בחשאי להתקפת פתע כנגד האויב העולה על העיר. לפי הממצאים שנתגלו הוקמו הביצורים במאה הראשונה לספירה, ככל הנראה במסגרת ביצור ערי הדקפוליס בהוראת ומימון השלטון הרומאי ערב המרד הגדול או במהלכו והם נותרו בשימוש גם לתוך המאה השנייה, תקופת הפקס רומנה – “השלום הרומאי”. מערכת הביצורים משתלבת בחומות החזקות שהגנו על העיר מכל עבר וכללו גם מגדלים מבוצרים, שערי כניסה ואף חפיר שנחפר בסלע שבאוכף ממנו מגיעים אל העיר. מעניין מדוע דווקא בתקופה זאת בה היו רוב ישובי הארץ ללא חומה השקיעו פרנסי העיר משאבים רבים כל כך בהגנה על עירם. בעידן “השלום הרומאי” החלו נזנחות רבות ממערכות הביצורים העירוניות ברחבי הארץ ואף פרחו בה ערים גדולות ובלתי בצורות, כדוגמת בית שאן, ציפורי וטבריה.

בית מגורים מפואר עם חצר פנימית בלב העיר

הנוף הנשקף אל הכנרת מחלקו העליון – המזרחי – של האתר

הפתרון לחידה נמצא כנראה בפוליטיקה של הזהויות. בימינו נראה שישראל הולכת ומתפצלת לשבטים ולמגזרים המתרחקים זה מזה ובהם האשכנזים, הרוסים, המזרחיים, הדתיים, החרדים, התל-אביביים והערבים, כאשר כל שבט דואג לעצמו ומנוכר למגזרים האחרים ולגורלם לעתים עד כדי פחד, הסטה ושנאה. גם ימי השלטון הרומי בארץ ישראל התאפיינו בריבוי תרבויות ומגזרים שהקשר העיקרי בינם היה השנאה ההדדית שנצברה בלבבות והמתינה לשעת כושר להתפרץ כפי שהיה במרחצי הדמים שאירעו במרד הגדול ובמרד בר-כוכבא.

עמוד שיש וריצוף באפסיס של אחת הכנסיות במרכז העיר

תושביה של סוסיתא לא ראו עצמם חלק מהישוב היהודי הגליל ובגולן. להפך, הם בזו ליהודים שגרו סביבם ולסגנון חייהם הכפרי והסגפני, לאמונתם המשונה, ולמנהגי האכילה והשבת המוזרים שלהם. תושבי סוסיתא ראו עצמם כבני התרבות היוונית-רומית שאותה ראו כנעלה וגבוהה יותר. הם דיברו יוונית, עבדו את אלי יוון ורומא, אהבו את החיים הטובים, היו קשורים בקשרי מסחר אל האימפריה וינקו את תרבותם, אומנתם, עושרם ואת סגנון חייהם הראוותני וההדוניסטי ממנה. עשרות אלפי יהודים חיו בכפרים ובעיירות סביב הכנרת ובגולן. תושבי סוסיתא שנאו את היהודים האלה וחששו מהם שינצלו שעת כושר כדי לעלות על העיר ולהחריבה ועל כן ביצרו את עירם במיטב הציוד הצבאי הרומי המשוכלל כדי להגן על ממלכתם.

סוסיתא אמנם נמצאת בארץ ישראל אבל היא מעולם לא היתה חלק ממנה. כמו וילה בג’ונגל היא ניצבה על גבעה רמה, התנכרה לסביבתה והתנשאה מעליה.

סעודה כיד המלך

היותה של סוסיתא בשר מבשרה של האימפריה הרומית בלב סביבה מנוכרת ועוינת הביאה מצד אחד לכך שהעיר נאלצה להתבצר ולהתקיים תחת איום קיומי ובחשש מתמיד מסביבתה, אך מצד שני היא הביאה לעיר מבני פאר מרשימים, עושר וחיי רווחה מפנקים. תושביה נהנו מפינוקים כמו מים זורמים שהגיעו לבתיהם, מרחצאות, הצגות תאטרון ומרכזי קניות ובילוי מפוארים בהם נמכרו סחורות מרחבי תבל. כמו שכניהם היהודים הדלים הם אכלו מדגי הכנרת אך תושבי סוסיתא אכלו אותם בכלי חרס יוקרתיים מיובאים ושתו לצידם יין משובח שהוגש בכלי זכוכית עדינים שהונחו על שולחנות שיש בבתי מגורים בנויים כהלכה ומעוצבים בטעם טוב.

סוסיתא – הבסיליקה הרומית – פריט שיש

תושבי העיר לא התפרנסו בדחק מעבודת כפיים חקלאית או דיג כמו שכניהם בכפרים היהודים שסביב. רובם נהנו מפרנסות קלות ורווחיות יותר כמו מסחר, עיצוב והנדסה (למשל בניין העיר) או נשאו משרות ממשל מקומי שינקו את כוחן מעטיני השלטון הקיסרי שהיה זקוק לכוחות נאמנים בערים ההלניסטיות שברחבי האימפריה. הגודל והפאר של מבני הציבור בעיר, הבזיליקה המקורה והפורום הפתוח, מעידים שהעיר היתה מקום מסחר מרכזי לכל האזור.

החיבור בין העיר לממשל נעשה גם דרך השירות הצבאי. באימפריה הרומית זכה חייל משוחרר שהשלים שרות מלא לקבל נחלה ופנסיה ברחבי האימפריה. נראה שחלק מהחיילים המשוחררים בחרו להתיישב בסוסיתא וליהנות מחיי העיר ותרבותה ההלניסטית. בחפירות נמצאה כתובת מהמאה השלישית או הרביעית שלשונה “במזל טוב, איזידורוס ודומיטינוס, הווטרנים (משוחררי הצבא) של הפרטוריום הקדוש (מקדישים פסל זה) למולדת העצמאית”.

הבזיליקה הרומית

בסופו של דבר חרבה העיר הרומית המפוארת לא מידי אויביה שמהם חששה והתבצרה, אלא דווקא מידי שמים, כאשר רעש האדמה שפקד את אזורנו בשנת 363 מוטט את בניניה וארמונותיה המפוארים והפך את העיר לעיי חורבות. לאחר מכן בתקופה הביזנטית שוקמה העיר בהדרגה עד שרעש אדמה נוסף שארע בתקופת השלטון המוסלמי בשנת 749 הביאה לחורבנה הסופי של העיר ממנו לא קמה שנית.

סיור בסוסיתא העתיקה

סוסיתא – מפת האתר(התרשים – אוניברסיטת חיפה)

סוסיתא נמצאת על גבעה רמה המתנשאת לגובה 350 מטר מעל הכנרת. העיר הקדומה מוקפת תהומות מכל עבר להוציא אוכף צר שמאפשר אליה גישה נוחה יחסית מצד מזרח. אל האוכף עולים בכביש צר ומפותל היוצא מכביש 92 . כביש הגישה לסוסיתא יוצא מכביש 92  המקיף את הכנרת. בכניסות לכביש הגישה מוצבים שלטי אזהרה האוסרים על נסיעה בכביש אך הוא אינו חסום פיזית. לאחר נסיעה של כעשר דקות בכביש המשובש והמפותל מגיעים אל החניה הקטנה של האתר המסומנת בשילוט ‘סוסיתא – גן לאומי’ וממנה מגיעים אל העיר בהליכה קצרה לאורך האוכף המוביל אל העיר. בשנים האחרונות משקיעה רשות הגנים רבות בחפירות ובהסדרת האתר וכפי הנראה בשנים הקרובות ייסגר האתר ויהפוך לגן לאומי בתשלום אך בינתיים עדיין ניתן להנות מביקור חופשי ופתוח בו.

אורכו של שביל הגישה שעל האוכף כ300 מטר ולא כדאי למהר ללכת בו מאחר ויש סביבו אתרים וממצאים מעניינים. מצידו הימני של האוכף ניתן לראות חוליות אבן דמויות צינור ולצידם שברי מבנים וארונות גדולים מאבן. חוליות הצינור הן שרידי אמת המים שהוליכה מים זורמים אל העיר ושברי הארונות הן שדה סרקופגים (ארונות מתים ביוונית) שבהם הונחו תושבי עיר המתים שהשתרעה על האוכף. בעיר המתים נמצאו גם חורבות של מספר מבני מאוזוליאום שבהם נקברו עשירי העיר. אחד מהם נחפר ונחשף במלואו. מצידו השמאלי של האוכף נראה סדרת חפירות חדשה (2014-2017) שחשפה מתחם חיצוני לעיר ובו סדרת מבנים מעניינים אליהם נרד בשביל מסודר פחות. ראשית נעבור בשער מונומנטלי מפואר שהוביל לתוך המתחם ובהמשכו נתגלה בית מרחץ גדול שעדין לא נחפר ובהמשך השביל (כ100 מטר מהשער לכיוון הגבעה) נתגלה מקומו של התאטרון של העיר בשקע טבעי במורד הגבעה. רק קטע קטן מהתאטרון נחפר אך לפי מבנה השטח משערים שקוטרו היה 60 מטר והוא הכיל כ6,000 מושבים. לאחר הסיור במתחם החיצוני נשוב אל השביל שעל האוכף ונעבור את החפיר שנחצב בסלע ברוחב 7 מטר כדי להגן על החומה מפני פולשים. לאחריו מתחילה העליה הקצרה אל הגבעה. נעבור בתוך שער העיר המערבי שסביבו נראה את החומה ושרידי מגדל שמירה עגול מהתקופה הרומית. כאן נוכל לשים לב שבביצורים הקדומים משתלבים גם תעלות קשר שהיו חלק ממוצב צבאי ישראלי שהוחזק במקום עד שחרור הגולן במלחמת ששת הימים.

את העיר חוצה לכל אורכה רחוב רומי מפואר, הדקומנוס מקסימוס. אורכו של הרחוב 600 מטר והוא סלול היטב ומרוצף במרצפות אבן נאות מבזלת ומסביבו פזורים עמודי שיש וגרניט שנפלו ברעש האדמה. מחצית מאורך הרחוב נחשפה ושוקמה בחפירות ובמקומות שונים נוכל לראות מתחתיו תעלת מים שהובילה את מי האמה לתוך העיר ופיזרה אותם לבתים ולמרחצאות. לאחר הליכה קצרה ברחוב הראשי נעבור על פני שני מבנים גדולים עשויי בטון הנמצאים משני צדי הדרך העתיקה. אלה בניניו של המוצב הישראלי שהיה כאן עד 1967. שטחי החפירות העיקריים מתחילים לאחר הבניינים. מיד לאחר הבניין הדרומי נראה חורבות כנסיה מפוארת שנחפרה בתחילת שנות ה50 בחפירת הצלה בעת הקמת מוצב צה”ל והיא מכונה מאז הקתדרלה. רצפתה וקירותיה נבנו משיש וכיום נותרו ממנה בעיקר שתי שורות עמודים צפופות שנפלו כקוביות דומינו ברעש האדמה של 749.

סוסיתא – תרשים מפורט ומדויק של האתר משנת 1885 לפי סקר של המהנדס הרכבות הגרמני, גוטליב שומכר, שהיה הראשון שחקר את המקום.

מצידה השני של הדרך הראשית נראה אזור חפירות נרחב ובו מבני ציבור, כולל הבזיליקה שהיתה מוקד חיי היום-יום של העיר הקדומה. הבזיליקה עמדה בצמוד לפורום (אליו נגיע במורד הרחוב בעוד כמה רגעים) והיא היתה מקורה להבדיל מהפורום שהיה פתוח לשמיים. הבזיליקה הגדולה, ששטחה 55 על 30 מטר, היתה בנויה סביב ארבע שורות עמודים והתנשאה לגובה של 15 מטר. קירותיה נבנו אבני גזית גדולות שחופו בטיח צבעוני ובמרכזה הוצב שחזור של כמה עמודי ענק ולצידם כותרות שיש מסותתות להפליא.

באזור החפירות שמסביב נחשפו מספר כנסיות ביזנטיות, בית מרחץ, רובע תעשייתי קטן ובליבו בתי בד להפקת שמן וגתות ליצור יין ובסמוך נחשף גם רובע של בתי מגורים. מבני המגורים בנויים בסטנדרט בניה גבוה. בליבם של בתי המגורים בעיר היתה חצר מרכזית שלעתים היתה משותפת לכמה בתים. החצר היתה מרוצפת ולעתים מקורה בחלקה ובה בישלו בני הבית את ארוחותיהם והעבירו בה את רוב שעות היום. קירותיהם של בתי המגורים צופו בטיח נאה ותקרתם הוחזקה על גבי עמודים מסותתים ובחלקם היו אפילו מים זורמים.

נשוב לרחוב ונחצה את הפורום הרומאי, המבנה הפתוח המרכזי של העיר. לכאן התנקזו חיי המסחר והחברה של תושבי העיר וסביבתה. עמודי הגרניט הגדולים שהקיפו את הפורום ששטחו היה 42 על 42 מטר מטר שרועים כיום על משטח מוגבה שלצד הדרך. הממצא העיקרי בפורום הוא פודיום, מעין במה בצורת חצי עיגול, שעליה הונח פסל הקיסר, עדות לנאמנות ההדדית בין העיר לבין השלטון האימפריאלי. בצמוד לפורום מצפון נתגלה מתחם מקודש שראשיתו כמקדש הלניסטי ממנו כמעט ולא נותרו שרידים. לאחר מכן הוקם באותו מקום מקדש רומאי שממנו נותר גרם מדרגות בולט ולבסוף לאחר ניצחון הנצרות נבנתה באותו מתחם מקודש כנסיה על חורבות המקדש.

מהפורום נשוב לדרך הראשית ובמרחק כמה פסיעות נוספות במורד הרחוב נגיע אל שרידי מבנה קטן הבנוי לתלפיות הצמוד לדרך מצד דרום. זהו ככל הנראה מקדש קטן שהוקדש לקיסרי רומא. בצמוד לו נראה מדרגות היורדות לתוך האדמה. המדרגות מוליכות לבור המים המרכזי של העיר מהתקופה ההלניסטית ששימש את התושבים לפני שנבנו אמות המים בימי הרומאים. בור המים בנוי היטב בצורת קמרון שהשתמר בשלמותו באורך 20 מטר ועומקו 9 מטר וכולו מצופה אבנים. אל בור המים הגדול הוליכו תעלות מים מרחבי העיר וניתן לעקוב אחר אחת מהן היוצאת מהפורום הסמוך.

הליכה קצרה דרומה תוביל אותנו לאזור החפירות של הביצור הרומאי, הבסטיון שהוקם על חומת העיר הדרומית ובנוי כסדרת מגדלים וחומות. לאחר שהביצור הפסיק לפעול בתקופה הביזנטית הוקם על חורבותיו בית מרחץ מפואר שניתן לראות בו את תנורי החימום הבנויים לבנים אדומות ולצידם את חדרי המרחץ וההסבה המפוארים.

אגן מים ועמודי שיש בכנסיה הצפון-מזרחית

אם נחזור אל הרחוב הראשי ונמשיך ונרד במורד הגבעה נראה מצידנו הצפוני שרידי מבנה בצורת חצי עיגול דמוי תאטרון קטן. זהו אודיאון, מעין תאטרון קטן ל500 איש בו בוצעו מופעים מוזיקליים. הדרך הראשית ממשיכה במורד וכעת נראה בצידה השני (הדרומי) שרידי רובע מגורים נרחב שרק חלק קטן ממנו נחפר בשנים האחרונות ורובו הגדול נותר מכוסה בעפר וקוצים. לאחר כמה עשרות מטרים נוספים מתפתל הרחוב במורד ההר ועובר בשערה המערבי של העיר שממנו הוליך “שביל נחש” מפותל לכיוון הכנרת ולצידו נראה שרידים נוספים של המוצב הישראלי ובהם הרכבל שהוביל אספקה וחומרי בניה למקום.

קישורים:
סוסיתא ותחומה – חידושים בתום 18 שנות חפירה ומחקר – בהוצאת מוזיאון הכט/אוניברסיטת חיפה, דצמבר 2017

גיזום עצי פרי

גיזום עצי פרי

כתבה במדריך המשתלה הביתית של גינת בוסתן

את גיזום עצי הפרי הנשירים מומלץ לעשות בחורף (ינואר-פברואר) כאשר העצים בתרדמת ובשלכת, ואת גיזום ההדרים רצוי לעשות בסוף החורף (פברואר-מארס) לפני הפריחה. קיימות שתי שיטות גיזום עיקריות המתאימות למרבית עצי הפרי: גיזום גביע וגיזום ענף מוביל עם גביע צירי. בנוסף קיימות שיטות ספציפיות המתאימות לגיזום עצי הדר, תאנה, גפן, זית, רימון ותות. על כל אלה נפרט כאן.

קיימות שתי גישות לגיזום: במטעים מעצבים החקלאים את העצים בגובה נמוך במיוחד כדי להקל על הקטיף מה שחיוני במיוחד עבור הפועלים התאילנדים שלא מצטיינים בקומה גבוהה. לעומתם מעצבים הגננים בגינות הבתים את עצי הפרי  לרוב כאילו היו עצי נוי כלומר שומרים את נוף העץ גבוה כך שיהיה ניתן לעבור מתחתיו וליהנות מיופיו וצלו. בבוסתנים ניתן לבחור מבין שתי השיטות.

גיזום עצים נשירים

גיזום גביע מתאים לעצי פרי עסיסיים כגון שזיף, שקד, תפוח, משמש, אגס, אפרסק ונקטרינה (משפחת הורדיים). בגיזום גביע מקצרים את הגזע הראשי והמטרה היא לגזום את העץ כך שיצאו ממנו בגובה נמוך יחסית 3-5 זרועות חזקות שיצרו צורת גביע. המשתלות מוכרות עצים יפים למראה אך הם לא תמיד מותאמים לשתילה. לכן בבואנו לשתול עצים ולפני שנוטעים עץ פרי נשיר צעיר שנרכש במשתלה ולא נגזם בה כהלכה נעשה לו תספורת כסאח ע”י גיזום הגזע לגובה של עד 80 ס”מ בלבד והותרת 3-5 ענפים חזקים היוצאים ממנו בלבד. נבחר ענפים שגדלים כלפי מעלה בזוית של סביב 45°. במטעים חקלאיים התספורת הראשונה קשוחה עוד יותר ונוהגים להסיר את כל הענפים כדי לפתח בעונה הבאה מספר מצומצם של ענפים חזקים יותר. אזהרה – גיזום ראשוני של נשירים נראה כפעולה חסרת רחמים שבסופה הופך עץ יפה שקנינו במשתלה לגזע קצר ואומלל וקשה לדמיין כיצד הוא יתחדש ומתי אם בכלל, אבל מה לעשות שלעתים צריך להכאיב בטווח הקצר כדי לקבל פירות בטווח הארוך.

סרט הדגמה – גיזום ראשוני של עץ פרי נשיר לאחר רכישתו מהמשתלה לצורת גביע

לאחר הגיזום הראשון, באביב שלאחר השתילה יצמחו ענפים חדשים ובחורף הראשון, כשנה לאחר השתילה, נסיר את מרבית הענפים שצמחו כך שיישארו רק 3-5 ענפים חזקים היוצאים מהגזע לכיוונים שונים ויוצרים צורת גביע. וכמו כן קוטמים את הענפים שהותרנו ומותירים אותם באורך של כ60 ס”מ לערך כדי שלא יהיו ארוכים וחלשים מדי. במידה ולא נעשה זאת נקבל עץ עם ענפים חלשים שישברו מכובד הפרי מדי שנה. במטעים חקלאים אף נוהגים לקשור את הענפים לאדמה ולייצר צורת ברך כלפי מעלה כדי לעודד גדילת פרי נמוך לקטיף ולאפשר לאור השמש להיכנס לתוך העץ. בקיץ הבא יגדלו מהענפים הגזומים הסתעפויות נוספות. לאחר מכן בחורף השני נמשיך בעיצוב צורת הגביע על ידי קיטום נוסף של הענפים שהסתעפו מהענפים הראשיים ותומכים בבניית צורת הגביע ונותיר גם אותם באורך של כ60-80 ס”מ לערך. את יתר הענפים שלא תורמים לצורת הגביע נסיר על ידי גיזום בבסיסם. בחורף השלישי נמשיך בהסרת ענפים שגדלים לתוך מרכז הגביע או מחוצה לו. כעבור שנים ספורות נקבל עץ בצורת גביע עם ענפים יציבים וחזקים לנשיאת פרי.

סרט הדגמה – הסברים מפורטים על אופן גיזום עצים נשירים שנה אחר שנה בארבעת השנים הראשונות

גיזום לעצים עם ענף מוביל

גיזום עם ענף מוביל ליצירת גביע צירי מתאים לעצים הנוטים להישבר כולל אפרסמון, אגוז מלך, פקן ואגס ואפשרי גם באפרסק ותפוח אם נרצה לגדלם לגובה. כאן המטרה היא לפתח גזע או ענף מוביל ראשי וממנו מספר מצומצם של ענפים היוצאים כלפי מעלה מנקודות שונות וגבהים שונים. בגיזום הראשון מקצרים את הגזע לגובה של שני מטר לערך ומותירים רק 3-5 ענפים הנוטים בזוית של לפחות 45° כלפי מעלה. קיצור הגזע יוביל לכך שאביב הבא יצא מראשו ענף חדש וחזק יותר הממשיך אותו כלפי מעלה. גם כאן לאחר שנה נקצר את הענפים האלה לאורך של כ60 ס”מ כדי לחזקם ונסיר ענפים אחרים שצמחו מהענף המוביל וכאלה שצמחו כלפי פנים.

גיזום לעץ אפרסק עם ענף מוביל קטום

גיזום עצי שבעת המינים והדרים

גיזום רימון: באופן טבעי הרימון הוא שיח קוצני וסבוך וצריך לעצב, לקצר ולספר אותו מדי שנה כדי לעצבו בצורה יפה ונוחה לגידול פרי. הרימון נוטה להוציא חוטרים מהאדמה וכך להתרבות. כדאי להסירם ולהשאיר רק גזע אחד אם נרצה לקבל עץ יפה או להותיר שניים-שלושה גזעים אם נרצה לקבל שיח נאה ואת כל שאר החוטרים להסיר כל אימת שהם גדלים. גם נוף עץ הרימון נוטה להתפתח כלפי מעלה עם ענפים אנכיים הפונים אל השמיים שעליהם לא יגדל פרי. לכן בכל שנה בחורף שלאחר קטיף הפרי נגזום את הענפים האלה ונעודד את צמיחת הענפים לצדדים ובמיוחד את אלה שבגובה נמוך יחסית שיהיה נגיש לנו לקטיף כך שעליהם יגדלו הרימונים שאותם נוכל לאסוף בקלות.

גיזום תאנה: עץ תאנה מתפתח יפה גם בלי גיזום כפי שרואים בטבע. בגינון בד”כ מסירים את הענפים הנמוכים והחוטרים כדי לעצב את צורתו.

גיזום גפן: ישנם סגנונות גיזום רבים לגפן. אחד הנפוצים בהם מתחיל בנעיצת עמודי ברזל באדמה וקושרים בינם חוטי תיל.
בחורף הראשון שותלים שתיל גפן ליד כל עמוד וקושרים אותו אל העמוד. בקיץ יצמח הענף המרכזי וממנו יפרצו ענפי משנה.
בחורף השני כאשר הגפן תהיה בתרדמת נגזום את הענף המוביל לאורך של פחות מ-2 מטר (בגידול בכרם מסחרי מקצרים למטר אחד) ונדלל את כמות הענפים שיוצאת ממנו. לגידול על סוכה או חוטים כמו בכרם נשאיר רק שני ענפים שיהפכו לבדים (ענפים עיקריים). בפרגולה או גפן מטפס אפשר להשאיר יותר ענפים ואת אלה נגזום כך שיישארו X עיניים בכל אחד.
בחורף השלישי נראה שמהענפים שהשארנו בשנה הקודמת (שהפכו לבדים, כלומר ענפים ישנים שהתעצו) יצאו זמורות, כלומר ענפים חדשים. כעת נצמצם את מספרם ונקצץ את אורכם של אלה שנותרו כך שיישאר עליהם רק X עיניים.

(X) היא כמות העיניים שמותירים בגיזום והיא תלויה בזן: גיזום קצר (2-4 עינים) מבוצע בגפן איזבלה, רד גלוב, ארלי סוויט, פלם סידלס וברוב גפני היין בגידול המסחרי. גיזום בינוני (5-9 עיניים) בגפן שאמי. וגיזום ארוך (10-12 עיניים) בסופריור וטומפסון.

גיזום והדלית גפנים – הנחיות שנה אחר שנה (מאתר משתלות יגור)

סרט הדרכה לגיזום גפן בוגר (מיער המאכל בקדרון)

גיזום זית: המועד המתאים לגיזום הזיתים הוא בתחילת החורף, לאחר קטיף הזיתים. פרי הזית גדל בקיץ על ענפים שצמחו בשנה הקודמת ולכן יש לגזום במתינות ולהימנע מכיסוח העץ. מטרת גיזום עץ זית היא לעודד צמיחה חדשה ולסדר את צורת העץ. אך ראשית נדלל ענפים לא רצויים, כלומר גזום ונסיר ענפים יבשים, שבורים וגם כאלה היוצרים סבך או גדלים כלפי הרצפה או לפנים העץ. הגיזום צריך להיעשות בהסחה, כלומר בחירת ענף שימשיך את הצמיחה וגזימה מיד אחריו כדי לעודד את גדילתו בעונות הבאות. במידה ונבצע קיטום לענף התוצאה שנקבל בקיץ תהיה סבך מיותר של ענפי משנה בצורת מטאטא מכשפה.

גיזום הדרים: ניתן לגזום עצי הדר בכל השנה אך העונה המתאימה ביותר היא בסוף החורף לאחר איסוף הפרי ולפני שמופיעים ניצני הפריחה של העונה הבאה. בהדרים, כמו בשאר עצי הפרי ירוקי העד (למשל זיתים ומנגו), יגדל הפרי על הענפים שיצאו בשנה הקודמת. אין צורך לגזום הדרים מדי שנה ורצוי לגזום במתינות.

גיזום לימון: בדומה לרימון, יש להסיר ענפים המתפרצים לגובה כדי לשמר את נוף העץ יפה ושימושי לקטיף. לגזום במתינות.

גיזום עץ תות: עץ התות הלבן גדל במהירות ובפראיות ויש לגזום מדי שנה את העץ כדי לשלוט בגובהו. על כן בגינה קטנה עדיף לנטוע עץ תות שאמי שגדל במתינות.

טכניקות ועקרונות יסוד בגיזום

טכניקות גיזום: קיימות 3 טכניקות לגיזום ענפים: דילול, קיטום והסחה.
דילול – חיתוך עד הבסיס להסרה מוחלטת של הענף. מיועד למשל להרים את נוף העץ כך שניתן יהיה ללכת מתחתיו או להסרה מוחלטת של ענפים שבורים וענפים לא רצויים אחרים.
קיטום – קיצור ענף משום שהוא ארוך מדי או כדי לעודד ממנו לבלוב של ענפים קצרים בשנה הבאה. מקצה ענף שקוצר יפרצו בעונה הבאה מספר ענפונים קטנים שיקשו על התעבות של הענף המקורי.
הסחה – מיועדת לכוון את צמיחת העץ לכיוון הנכון. בהסחה גוזמים את הענף בצמוד למקום ממנו יוצא ענף קטן שאת גדילתו נרצה לעודד. חשוב מאד לבחור ענף קטן שיוצא כלפי מעלה ולא כזה שיוצא למטה או לתוך העץ. בניגוד לקיטום שמועיל לטווח הקצר, ההסחה פועלת לעיצוב העץ בטווח הארוך.

הנחיות כלליות לגיזום עצים:
א. אין למהר. את הנעשה אין להשיב. לפני הגיזום יש להתבונן בעץ מכל עבר ולתכנן את הגיזום היטב. לאחר שנסיר כמה ענפים נעצור ונתבונן לפני המשך הגיזום.
ב. אין לגזום יותר משליש מנוף העץ.
ג. יש להסיר את הענפים התחתונים של העץ בגובה שנקבע בהתאם למטרתו – צל, מעבר לאנשים או קטיף.
ד. גיזום חובה הוא גיזום לצרכים בריאותיים – ענפים חולים, ענפים המשתרכים אל הרצפה, ענפים הפונים פנימה ויוצרים סבך.

מדריך המשתלה הביתית

זהו פרק נוסף בסדרת דפי הגינה של גינת בוסתן מדריך הכוללת (עד כה):

רשימת הירקות: מ-א’ (אבטיח) עד ת’ (תרד)

ירקות בעונתם עד לפני שנים לא רבות גדל כל ירק ופרי בעונתו. סלט עגבניות ומלפפון נאכל בימי הקיץ וסלט חסה או כרוב החליף אותו בימי החורף. התות המתוק נמכר רק בחורף והאבטיח הגיע לשווקים בקיץ. אך ימים אלה חלפו ללא שוב. תחום המזון תועש והונדס במלואו וגם גידול הירקות הונדס ונוטרלה כמעט לחלוטין השפעת עונות השנה ומזג האוויר. כיום…

0 comments

מה הסוד להצלחה בגידול מלפפונים, קישואים ואבטיחים? על הפרית דלועים

במשפחת הדלועים חברים כמה מפירות וירקות הקיץ החשובים והטעימים ביותר ובהם האבטיח, המלון, המלפפון, הקישוא והדלעות לסוגיהן. הדלועים מצטיינים מבחינה בריאותית. הם בעלי ערך קלורי נמוך, אפס שומן ואפס כולסטרול. הם עשירים בסיבים תזונתיים, בנוגדי חמצון שמפחיתים סיכוי לחלות בסרטן ומחלות לב, במגנזיום וחומצה פולית, באשלגן, וגם בויטמינים A,B,C. את הדלועים שותלים מסוף פברואר ובמשך מארס-אפריל ומקבלים…

2 comments

גידול ירקות בגינה הביתית

  אמא אדמה. הכל נובע מהאדמה. כל מה שסביבנו, החי, הצומח והדומם, בא מהאדמה, ניזון ממנה ולבסוף מת לתוכה כחלק ממעגל החיים והטבע. כמעט בכל תרבות, דת ומיתולוגיה מזוהה האדמה עם אלוהות נשית, אמא מיתולוגית,  ועוצמת הטבע. זהו פרק נוסף במדריך המשתלה הביתית של גינת בוסתן והוא מציע שיטות להעשרת האדמה וטיפוחה, טכניקות לגידול ירקות בגינה,…

0 comments

גיזום עצי פרי

את גיזום עצי הפרי הנשירים מומלץ לעשות בחורף (ינואר-פברואר) כאשר העצים בתרדמת ובשלכת, ואת גיזום ההדרים רצוי לעשות בסוף החורף (פברואר-מארס) לפני הפריחה. קיימות שתי שיטות גיזום עיקריות המתאימות למרבית עצי הפרי: גיזום גביע וגיזום ענף מוביל עם גביע צירי. בנוסף קיימות שיטות ספציפיות המתאימות לגיזום עצי הדר, תאנה, גפן, זית, רימון ותות. על כל אלה נפרט כאן.…

0 comments

נטיעת עצי פרי

כשמגדלים עצי פרי כדאי להפעיל שיקול דעת של הורים או מחנכים. שתילת עץ פרי היא השקעה לטווח ארוך. לכן לא נלך דווקא בדרך הפשוטה והקלה אלא נעדיף לעשות נכון גם אם המעשה הנכון איננו הקל והאינטואטיבי ביותר. כך למשל, כשנוציא את השתיל שזה אתה רכשנו במשתלה מהעציץ לא נרחם על השורשים אלא נגזור אותם כדי…

0 comments

תות שדה

אתרי מכירות באינטרנט מציעים שלל זרעי תות שדה. הפרסומים מבטיחים תותים נפלאים וגדולים כמו תפוח אדמה שמגיעים בכל צבעי הקשת, מכחול זרחני, דרך סגול ועד שחור. רק חבל שלא נוכל לגדל מזרעים אלה תותים כמו אלה שבפרסומים של אתרי המכירות. מעבר לעובדה שרוב המודעות פשוט מזויפות ואין תותים כחולים, קשה מאד לגדל תות מזרעים. זאת עבודה…

0 comments

על יחורים וריבוי עצים – איך מקימים בוסתן עצי פרי מקומיים?

רוב בני האדם לא שמעו מעולם על ייחורים ומתפלאים כאשר מראים להם עץ פרי בוגר ומספרים כיצד הוא נולד מענף קטן. מה שטוב במיוחד הוא שקל לעשות ייחורים מכמה מעצי הפרי המקומיים הטעימים ביותר – תאנה, רימון, גפן ותות. זאת גם דרך נפלאה לשמר אצלנו בגינה או ביישוב את הזנים המקוריים (זני הבלאדי) של עצי הפרי…

2 comments

איך מתחילה גינה? ריבוי צמחי תבלין וירקות

כדאי שתהיה לגינת המאכל משתלה משלה. אפשר כמובן לבחור במקום זאת בדרך קלה יותר וללכת למשתלה מסחרית ושם נוכל לקנות שתילים מכל סוג וצבע שנרצה. זה קל, מהיר ונוח וגם לא יקר מדי. אבל אם ניקח שיעור בבית הספר של הטבע ונלמד את רזי השתילה ואת שיטות ריבוי הצמחים נוכל במקום זאת להקים משתלה קטנה משלנו, כזאת…

0 comments

שתילת פרחי בר בגינה

למה הגינה תמיד פורחת? לפעמים נראה שכל הגינות נראות אותו דבר. בטבע שסביב המגוון עצום ומשתנה ממקום למקום ולאורך השנה אך למרבה הצער במשתלות ובגינות שוררת אחידות עגומה. בגינה הישראלית הטיפוסית קשה למצוא קשר בין מראה הגן לבין מראה הטבע שמסביב ואין בה כמעט רמז לארץ ולמקום בו היא נמצאת או לזמן ולעונת השנה.  האם מצב זה נובע…

3 comments
דצמבר (כסלו) בגינת המאכל

דצמבר (כסלו) בגינת המאכל

דצמבר הוא החודש הירוק

גשמי החורף הראשונים כבר שטפו את שאריות העשבים היבשים וסילקו את הקוצים הצהובים מעל הארץ אך הפריחה הצבעונית שתבוא עם סוף החורף עדין לא נראית באופק. בינתיים הזרעים נבטו וכל הארץ מתמלאת צמיחה ירוקה עזה. שלל צמחי בר נובטים ולצידם הנרקיסים והרקפות הראשונות מבשרים את בוא החורף. גם בגינת הירק נקטפו העגבניות האחרונות ואת מקומם תפסו ערוגות עם עלי סלט ירוקים, חסה, כרוב, בצלים ושומים טריים ורעננים.

מה נאכל?
בחורף אוכלים בעיקר ירקות של פקעות, שורשים ועלים. אם שתלנו בקיץ ובסתיו פקעות תפוחי אדמה וארטישוק ירושלמי נוכל לחכות עד שהעלים יצהיבו ויחלו לנבול וכך נדע שהגיעה הזמן לנבור באדמה ולהוציא את הפקעות ולהכניסם לתבנית האפייה, לסיר הבישול או לקדירה שתחמם את ליבנו בימי החורף הקרים.
החורף היא עונתם של עצי פרי ההדר. בדיוק כאשר עצי הפרי הנשירים ועצי שבעת המינים שוקעים בתרדמת החורף, גדלים ומבשילים התפוזים, האשכוליות, הקלמנטינות והלימונים שהופכים גדולים, טעימים ומתוקים מיום ליום.

עלי רוקט ענקיים בשיא החורף

מה נשתול?
בדצמבר, וכל עוד לא הגיע הקור העז של שיא החורף, עדין ניתן לשתול ירקות חורף כמו חסות, פטרוזיליה ועלים מכל סוג, בצלים, תרד, כרוב, שום, אפונה וכמובן שתילי תות שדה ולצידם לזרוע את ירקות השורש של החורף ובהם תפוח אדמה, צנון, צנונית, סלק וגזר.
קישור לפוסט הראשי על שתילת ירקות.

הטיפול בגינה
בתחילת החורף נעצור את ההשקיה ונתן לגשם ולאלוהי הבעל לעשות את שלהם במהלך החורף. במידה ותפילות הגשם לא יענו ויחלפו שבועות שלמים בלא גשם לא נתן לגינה להתייבש אלא נחזיר את ההשקיה לשתילים הצעירים בכמות מדודה.
כדי להגן על ערוגות הירק נוסיף מעל האדמה  שכבת חיפוי שתגן על השתילים הצעירים מפני הקור העז וגם כדי להפחית מצמיחת העשבים הנוטים להתפרץ בעוז בתחילת החורף.

עציץ פטרוזיליה ושעועית

גם שתילי עצי פרי זקוקים לעזרה כדי לעבור את סערות החורף ולכן נקשור תמוכות לעצים צעירים כדי להגן מפגעי הרוח. חשוב שלא לקשור את התמוכות בצמידות לעץ אלא לתת לעץ מרווח לנוע מעט, כדי שילמד להתחזק בעצמו.

זאת העונה שבה ניתן לצמצם  את כמות עשבי הבר בגינה. הם נובטים בתחילת החורף ומתרבים בסיומו ובאביב. לכן אם נרצה לצמצם את כמות העשבים בשנים הבאות יש לעקור אותם בתחילת החורף או לגזום אותם בהמשכו לפני שיוציאו את הפרחים שיפיצו את הזרעים שמהם יתרבו העשבים בשנה הבאה. בימים שלאחר רדת גשמים האדמה רכה במיוחד וקל לעקור את העשבים מהשורש.

ארטישוק ירושלמי

ארטישוק ירושלמי – בחורף מגיע השתיל לגובה קומת אדם ואז ניתן לנבור באדמה ולהוציא פקעות מבין שורשי הצמח

צמח עם שם מוזר ומראה מטעה. לא מדובר בארטישוק וגם אין לו קשר לירושלים. הארטישוק הירושלמי נראה בכלל כחמנייה. הוא גבוה כקומת אדם, נושא עלים גדולים ובראשו פרחים צהובים ענקיים. מקורו בצפון אמריקה ושמו הוא גלגול ובלבול בין שפות. מתיישבים איטלקיים באמריקה פשוט קראו לצמח  Girasole, כלומר חמנייה באיטלקית, ושכניהם האנגלים שהיו פרוטסטנטים אדוקים שראו עצמם כבני ישראל החדשים ואת אמריקה כארץ הקודש שינו רק במעט את השם לJerusalem וכך התקבע המוצא הירושלמי של הצמח. הארטישוק ניתן לצמח על שום טעמו של השורש המזכיר את טעמו של הארטישוק. סודו של הארטישוק הירושלמי טמון דווקא מתחת לאדמה, שם גדלות הפקעות הטעימות שלו. יש לו טעם עדין ומיוחד והוא מתאים לשיפור תבשילים, מרקים ומאפים. הוא מככב במיוחד במטבח המרוקאי, שם מכונה הפקעת בטטה קסבייה.

כדי לגדל ארטישוק ירושלמי פשוט טומנים פקעות שקנינו בסופר כמה ס”מ בעומק האדמה כאשר ניתן לשתול את הפקעת מהאביב ועד תחילת הסתיו. הארטישוק אוהב הרבה שמש והמון מים. הצמח גדל במהירות אך הפקעות מתרבות רק עם בוא הקור של תחילת החורף והן גדלות ומשתרעות ב.מהלך החורף עד לנבילת הצמח.

מתכון החודש: קציצות חוביזה
קציצות חוביזה הן וריאציה על קציצות תרד. בחודשי החורף והאביב החוביזה גדלה בכל פינה והיא שימשה מזון של עניים לתושבי הארץ מאז ומעולם ונותרה מלכת צמחי הליקוט ואצל הערבים היא נחשבת לחם של ממש ואם כל זה לא מספיק, החוביזה גם בריאה מאד וערכיה התזונתיים, כמו גם טעמה, דומה לשל תרד. את עלי החוביזה יש ללקט כשהעלים צעירים וירוקים ולכן המתכון במיטבו בדצמבר וינואר. להמשך המתכון – בדף המתכונים – קציצות חוביזה.

מתכון עונתי: דלעת ערבית (קרעה)

דחליל ודלעת ערבית – קרעה

הדלעת הערבית קשה להשגה וצריכים לחפשה בשווקים הנכונים בסתיו ובתחילת החורף, אך אם קונים פעם אחת ניתן לתת לה להתייבש ואז נאסוף את הגרעינים הרבים ונשתול בגינה לקראת החורף הבא. לדלעת המוזרה והגדולה הזאת יש שמות רבים – דלעת לבנה, דלעת ירוקה, דלעת בלאדי או קרעה שהיא המילה הערבית לקישוא מכל סוג. למאכל כדאי להעדיף דלעת קטנה יחסית משום שטעמה יהיה עסיסי ועז יותר. את הדלעת אופים בתנור בחום של 200º. אחרי 3/4 שעה מוציאים ופורסים לשני חצאים כמו חציל ומחזירים לתנור לחצי שעה נוספת. לאחר מכן מטפלים כמו בחציל – יוצקים טחינה גולמית או סילאן או שמן זית עם מלח ופלפל. במטבח הערבי מכינים מהם גם ממולאים בשרניים ברוטב עגבניות.

כתבות נוספות וקישור לחודשים הסמוכים:

נטיעת עצי פרי

נטיעת עצי פרי

כתבה במדריך המשתלה הביתית של גינת בוסתן

כשמגדלים עצי פרי כדאי להפעיל שיקול דעת של הורים או מחנכים. שתילת עץ פרי היא השקעה לטווח ארוך. לכן לא נלך דווקא בדרך הפשוטה והקלה אלא נעדיף לעשות נכון גם אם המעשה הנכון איננו הקל והאינטואטיבי ביותר. כך למשל, כשנוציא את השתיל שזה אתה רכשנו במשתלה מהעציץ לא נרחם על השורשים אלא נגזור אותם כדי שיוכלו להתפתח, לאחר מכן כדי להגן על השתיל נקשור אותו לעמוד תמיכה אך נקפיד דווקא על קשר רופף במיוחד כדי לתת לעץ מקום להתחזק בעצמו. השארת מידה של חופש היא תנאי לגדילה חזקה. מסיבה דומה לעתים יש צורך לגזום ללא רחם את עץ הפרי היפה שנקנה במשתלה ולהותיר ממנו לפני השתילה רק את הבסיס של הגזע שממנו יוכל העץ לגדול כראוי. את כל המקומות האלה בהם יש “לפגוע” בעץ כדי לחזקו בטווח הארוך אפשר לסכם במשפט “חוסך שבטו, שונא בנו”.

מאמר זה הינו החלק החמישי בדפי הגינה בנושא המשתלה הביתית והוא עוסק בנטיעת עצי פרי ומפרט כיצד לנטוע עץ שנרכש במשתלה. החלק הרביעי בדפי הגינה עוסק בריבוי עצי פרי ומתמקד בעשיית יחורים לעצי ארץ ישראל ושתילת בעל.

נטיעת עץ תות – שלב ראשון – חפירת בור גדול מנפח העציץ או שק השתילה וגזירה עדינה של שק השתילה.

עצים ניתן לשתול כל השינה אך סיכויי ההצלחה גבוהים יותר אם נשתול אותם בעונתם. עצי פרי נשירים, כדוגמת תפוח, אפרסק, שזיף ואגוזים, כדאי לשתול כשהם בתרדמת בחורף כדי שיוכלו ללבלב ולפרוח כבר באביב הקרוב. החורף מתאים במיוחד גם לשתילת עצי ארץ ישראל כמו זית, תאנה ורימון. עצי הדר עדיף לשתול מעט מאוחר יותר, בתחילת האביב, במארס-אפריל.

בחירת עץ פרי במשתלה:  בקניה במשתלה כדאי להיזהר מקניית שתיל סוג ב’. המשתלות מקבלות לעתים סחורה סוג ב’ שנותרה לאחר שהחקלאים רכשו את השתילים הטובים. ומאלה שהגיעו למשתלות רוכשים הגננים המקצועיים את המיטב. כיצד נזהה שתיל טוב?

נטיעת עץ תות – שלב שני – שחרור השורשים ופרימת הקשרים

  1. חשוב מכל – כדאי לא לחסוך בקניה ולהעדיף עץ גדול יחסית. הפרש של כמה עשרות שקלים במחיר ייתן לנו עץ חסון בן שנתיים-שלוש שהתבגר בתנאים טובים במשתלה וכך לא רק נעלה את סיכוי הקליטה אלא בעיקר נחסוך זמן יקר והשקיה מרובה ויקרה בגידול הביתי.
  2. בעץ נשיר נעדיף עץ שלו גזע בגובה של כ 60-80 ס”מ מהאדמה ועד לתחילת התפלגות הענפים.
  3. בגובה זה תהיה התפלגות של 3-4 ‘ענפי משנה’ היוצאים מאותה נקודה.
  4. עד לגובה זה, הגזע יהיה ישר, חלק וללא שום ענף שיוצא ממנה.
  5. בעצים שהורכבו על כנה כמו מרבית הנשירים – ‘תפוח ההרכבה’ אמור להיות בגובה של כ 10 ס”מ מעל לקו האדמה.
  6. כל העלים של העץ חייבים להיות בצבע ירוק כהה בלבד, ללא קרעים, קיפולים או נקודות. עלים נבולים ופגומים מעידים על בעיה אפשרית בעץ.

שתילת העץ: חשוב לשתול את כל עצי ההדר במקום חשוף לשמש.

אחרי שנקבע את מקום השתילה נחפור בור גדול ועמוק באמצעות טוריה. הבור צריך להיות גדול ועמוק. אסור להתעצל במלאכת החפירה. רצוי להגיע לנפח של פי 3 מנפח העציץ או שקית השתילה ולעומק של לפחות פי אחד ורבע מגובה העציץ. לאחר מנוחה קלה יש לשפוך קומפוסט לתחתית הבור כדי להקל על הצימוח ולאחר מכן להוציא בעדינות את השתיל מהעציץ כך שגוש השורשים שלו לא יפגע. במידה והעץ נקנה בשקית שתילה כדאי לגזור אותה בזהירות.

לאחר מכן יש להפריד את השורשים שמתפתלים סביב דפנות גוש השתילה. אל חשש מפגיעה בשתיל. להיפך זהו שלב חיוני שבלעדיו העץ יתקשה להתפתח ועלול למות. יש לפרום בעדינות ביד את הקשרים כך שהשורשים יפתחו. ניתן להשתמש גם בסכין עדין ולחתוך שורשים סבוכים. לאחר מכן להציב את השתילה ובמרחק כמה ס”מ ממנו כדאי לנעוץ עמוד עץ או שניים שיסייעו לקיבוע השתיל באמצעות קשירה. את החלל שנותר נמלא באדמת שתילה או באדמה שהוצאנו מהבור לאחר שעירבנו עם מעט קומפוסט. בסיום המילוי נוודא שצוואר השורש מעל האדמה. אחרת השתיל צפוי לחלות ולמות. לבסוף, כדי למנוע בועות אויר יש להדק בלחיצה את האדמה מסביב לעץ ולכוון שתהייה בקו ישר עם מפלס הגינה או מעט נמוכה ממנו כדי להותיר צלחת השקיה. לאחר השלמת הנטיעה נשקה בהצפה. מטרת ההשקיה הראשונה להדק את האדמה ולמלא חללים שנותרו. לאחר מכן יש להקפיד על השקיה תכופה (בקיץ כל יום-יומיים) למשך כחודש עד שהעץ נקלט.

נטיעת עץ תות – שלב שלישי – שתילת התות ומילוי באדמה איכותית מעורבת עם קומפוסט

בעצים נשירים כדוגמת תפוח, אפרסק ושזיף יש שלב מקדים לשתילה והוא גיזום העץ. במידה ומצאנו במשתלה עץ שנגזם וטופח בצורת גביע נעדיף אותו אך לעתים במשתלות מגדלים את העצים לגובה כדי שיהיו מרשימים וגבוהים. לגידול עצי פרי נדרשת צורת גביע וכדי להגיע אליה נצטרך לנהוג כמנהג החקלאים, כלומר להותיר רק גזע נמוך בגובה של פחות ממטר ובלא ענפים כלל ולתת לו להצמיח מחדש ענפים שמהם נבחר 3-4 חזקים שאותם נגדל בצורת גביע.
למידע נוסף בנושא גיזום עצים: גיזום עצים בגינת בוסתן, כתבה מפורטת עם הנחיות גיזום באתר עירית ירושלים.

לסיכום, הדגשים הם על בחירת שתיל בריא במשתלה, חפירת בור גדול ככל האפשר, שמירה על גוש השורשים בעת הוצאת השתיל מהעציץ, פרימת השורשים מסביב לגוש, הידוק האדמה לאחר השתילה והשקיה בנדיבות.

נטיעת עץ תות – שלב אחרון – לאחר השתילה יש להדקך את האדמה, להציף במים, לפזר חיפוי ורצוי לקשור לעמוד תמיכה.

את צנרת ההשקיה נפרוס בהדרגה עם התפתחות העץ. בתחילה יש להציב טפטפות סמוכות לגזע כך שישקו את אזור השורשים. לאחר קליטת העץ וצמיחתו יתפתחו ויגדלו גם השורשים שלרוב מהווים בהיקפם תמונת מראה של נוף העץ. כדי לעודד את צמיחת העץ נרצה לסייע לשורשים להתפרס ולכן נרחיק את הטפטפות למרחק מה מהגזע, רצוי באמצעות פריסת צינור טפטפות מעגלי סביב העץ.

לקשור את העץ – לחיזוק והגנה על שתיל צעיר נקשור את העץ לעמוד או שניים. בקשירת עצים נרצה להגן על העץ אך באותה העת לבנות לו יכולת הסתגלות לטווח ארוך ולכן נקפיד על עקרונות הוריים בסיסים – לחזק ולתמוך אבל במקביל להותיר מרווח לגמישות ולשמור מרחק. כלומר הקשירה תעשה בגומי או עם חבל לא הדוק כדי למנוע פגיעה בגזע שיתרחב עם השנים. כמו כן צריך להיות מרחק מה בין העמוד לבין השתיל כדי לאפשר לגזע גמישות על מנת שהעץ יוכל לנוע ברוח. התנועה ברוח דווקא מחזקת את השתיל ולכן צריך לאפשר אותה.

לסיום, נזכור תמיד לכסות את אדמת השתילה בשכבה עבה של חומר חיפוי כדוגמת עלים, גזם דשא, שברי עץ. החיפוי מצמצם אידוי מים ומקשה על נביטת עשבים שיתחרו עם השתיל ולאורך זמן הוא גם מזין את האדמה במזון אורגני עשיר, משפר את מבנה האדמה. חיפוי האדמה הוא אחד מעקרונות היסוד של הגינה המקיימת והכרחי לביסוסה לטווח הארוך.

 

מדריך המשתלה הביתית

זהו פרק נוסף בסדרת דפי הגינה של גינת בוסתן מדריך הכוללת (עד כה):

רשימת הירקות: מ-א’ (אבטיח) עד ת’ (תרד)

ירקות בעונתם עד לפני שנים לא רבות גדל כל ירק ופרי בעונתו. סלט עגבניות ומלפפון נאכל בימי הקיץ וסלט חסה או כרוב החליף אותו בימי החורף. התות המתוק נמכר רק בחורף והאבטיח הגיע לשווקים בקיץ. אך ימים אלה חלפו ללא שוב. תחום המזון תועש והונדס במלואו וגם גידול הירקות הונדס ונוטרלה כמעט לחלוטין השפעת עונות השנה ומזג האוויר. כיום…

0 comments

מה הסוד להצלחה בגידול מלפפונים, קישואים ואבטיחים? על הפרית דלועים

במשפחת הדלועים חברים כמה מפירות וירקות הקיץ החשובים והטעימים ביותר ובהם האבטיח, המלון, המלפפון, הקישוא והדלעות לסוגיהן. הדלועים מצטיינים מבחינה בריאותית. הם בעלי ערך קלורי נמוך, אפס שומן ואפס כולסטרול. הם עשירים בסיבים תזונתיים, בנוגדי חמצון שמפחיתים סיכוי לחלות בסרטן ומחלות לב, במגנזיום וחומצה פולית, באשלגן, וגם בויטמינים A,B,C. את הדלועים שותלים מסוף פברואר ובמשך מארס-אפריל ומקבלים…

2 comments

גידול ירקות בגינה הביתית

  אמא אדמה. הכל נובע מהאדמה. כל מה שסביבנו, החי, הצומח והדומם, בא מהאדמה, ניזון ממנה ולבסוף מת לתוכה כחלק ממעגל החיים והטבע. כמעט בכל תרבות, דת ומיתולוגיה מזוהה האדמה עם אלוהות נשית, אמא מיתולוגית,  ועוצמת הטבע. זהו פרק נוסף במדריך המשתלה הביתית של גינת בוסתן והוא מציע שיטות להעשרת האדמה וטיפוחה, טכניקות לגידול ירקות בגינה,…

0 comments

גיזום עצי פרי

את גיזום עצי הפרי הנשירים מומלץ לעשות בחורף (ינואר-פברואר) כאשר העצים בתרדמת ובשלכת, ואת גיזום ההדרים רצוי לעשות בסוף החורף (פברואר-מארס) לפני הפריחה. קיימות שתי שיטות גיזום עיקריות המתאימות למרבית עצי הפרי: גיזום גביע וגיזום ענף מוביל עם גביע צירי. בנוסף קיימות שיטות ספציפיות המתאימות לגיזום עצי הדר, תאנה, גפן, זית, רימון ותות. על כל אלה נפרט כאן.…

0 comments

נטיעת עצי פרי

כשמגדלים עצי פרי כדאי להפעיל שיקול דעת של הורים או מחנכים. שתילת עץ פרי היא השקעה לטווח ארוך. לכן לא נלך דווקא בדרך הפשוטה והקלה אלא נעדיף לעשות נכון גם אם המעשה הנכון איננו הקל והאינטואטיבי ביותר. כך למשל, כשנוציא את השתיל שזה אתה רכשנו במשתלה מהעציץ לא נרחם על השורשים אלא נגזור אותם כדי…

0 comments

תות שדה

אתרי מכירות באינטרנט מציעים שלל זרעי תות שדה. הפרסומים מבטיחים תותים נפלאים וגדולים כמו תפוח אדמה שמגיעים בכל צבעי הקשת, מכחול זרחני, דרך סגול ועד שחור. רק חבל שלא נוכל לגדל מזרעים אלה תותים כמו אלה שבפרסומים של אתרי המכירות. מעבר לעובדה שרוב המודעות פשוט מזויפות ואין תותים כחולים, קשה מאד לגדל תות מזרעים. זאת עבודה…

0 comments

על יחורים וריבוי עצים – איך מקימים בוסתן עצי פרי מקומיים?

רוב בני האדם לא שמעו מעולם על ייחורים ומתפלאים כאשר מראים להם עץ פרי בוגר ומספרים כיצד הוא נולד מענף קטן. מה שטוב במיוחד הוא שקל לעשות ייחורים מכמה מעצי הפרי המקומיים הטעימים ביותר – תאנה, רימון, גפן ותות. זאת גם דרך נפלאה לשמר אצלנו בגינה או ביישוב את הזנים המקוריים (זני הבלאדי) של עצי הפרי…

2 comments

איך מתחילה גינה? ריבוי צמחי תבלין וירקות

כדאי שתהיה לגינת המאכל משתלה משלה. אפשר כמובן לבחור במקום זאת בדרך קלה יותר וללכת למשתלה מסחרית ושם נוכל לקנות שתילים מכל סוג וצבע שנרצה. זה קל, מהיר ונוח וגם לא יקר מדי. אבל אם ניקח שיעור בבית הספר של הטבע ונלמד את רזי השתילה ואת שיטות ריבוי הצמחים נוכל במקום זאת להקים משתלה קטנה משלנו, כזאת…

0 comments

שתילת פרחי בר בגינה

למה הגינה תמיד פורחת? לפעמים נראה שכל הגינות נראות אותו דבר. בטבע שסביב המגוון עצום ומשתנה ממקום למקום ולאורך השנה אך למרבה הצער במשתלות ובגינות שוררת אחידות עגומה. בגינה הישראלית הטיפוסית קשה למצוא קשר בין מראה הגן לבין מראה הטבע שמסביב ואין בה כמעט רמז לארץ ולמקום בו היא נמצאת או לזמן ולעונת השנה.  האם מצב זה נובע…

3 comments

לאן נעלמו זקני צפת?

11/07/2018 0

סיפורה של צפת הוא סיפור עצוב של פספוס. צפת נהנית מאוויר הרים קריר וצלול המצנן את הנפש גם בימי הקיץ הלוהטים ולכן עד המצאת מיזוג האוויר נחשבה צפת לעיר תיירות מבוקשת ולמוקד משיכה לישראלים שהגיעו אליה כמקום מפלט מימי שרב וחמסין. אבל המצאת המזגן שינתה את מפת התיירות בארץ והנחיתה מכת מוות על התיירות בצפת. במהלך שנות…

By asaf

רשימת הירקות: מ-א’ (אבטיח) עד ת’ (תרד)

16/06/2018 0

ירקות בעונתם עד לפני שנים לא רבות גדל כל ירק ופרי בעונתו. סלט עגבניות ומלפפון נאכל בימי הקיץ וסלט חסה או כרוב החליף אותו בימי החורף. התות המתוק נמכר רק בחורף והאבטיח הגיע לשווקים בקיץ. אך ימים אלה חלפו ללא שוב. תחום המזון תועש והונדס במלואו וגם גידול הירקות הונדס ונוטרלה כמעט לחלוטין השפעת עונות השנה ומזג האוויר. כיום…

By asaf

מה הסוד להצלחה בגידול מלפפונים, קישואים ואבטיחים? על הפרית דלועים

23/05/2018 2

במשפחת הדלועים חברים כמה מפירות וירקות הקיץ החשובים והטעימים ביותר ובהם האבטיח, המלון, המלפפון, הקישוא והדלעות לסוגיהן. הדלועים מצטיינים מבחינה בריאותית. הם בעלי ערך קלורי נמוך, אפס שומן ואפס כולסטרול. הם עשירים בסיבים תזונתיים, בנוגדי חמצון שמפחיתים סיכוי לחלות בסרטן ומחלות לב, במגנזיום וחומצה פולית, באשלגן, וגם בויטמינים A,B,C. את הדלועים שותלים מסוף פברואר ובמשך מארס-אפריל ומקבלים…

By asaf

סלט פריקי עם שקדים

28/04/2018 0

אוכל מקומי במיטבו למי שעדין לא מכיר, חיטת הפריקי היא אחת מאוצרות המזון של המטבח המקומי המסורתי והיא חוזרת לאחרונה לשימוש רחב יותר בשל ערכיה הבריאותיים וגם בשל החיפוש אחר מטבח מקומי שאף הביא כמה מסעדות שף לשלב מתכוני פריקי בתפריט.  הפריקי היא חיטה ירוקה שנאספת באביב לפני הבשלתה ועברה קלייה. הקלייה נותנת לה את…

By asaf

גפן בגינה – איש תחת גפנו

21/04/2018 0

“אוי תל אביב, כמה הכל יפה לך. לא סתם אומרים יין ישמח לבב אנוש…” טודו בום, שירם הפופולרי של סטטיק ובן אל תבורי הוא לא סתם אוסף אקראי של מילים. המקור לפתיח הוא בספר תהילים ק”ד. שם מתוארות נפלאות הבריאה שאחת מהן היא המצאת היין שמתומצתת בביטוי  “יין ישמח לבב אנוש“. מאז ימי בראשית מגדלים בני האדם…

By asaf

מסע בזמן – טיול בנחל המעיינות (נחל ביתר)

15/04/2018 0

מעטים המקומות והנופים שלא השתנו מאז ימי אבותינו מדי יום נבנים בארץ עוד מגדלי מגורים נוצצים וסביבם נפרשים ככורי עכביש רשתות כבישים מהירים ולצידם נפתחים מרכזי קניות חדשים מעל כל חלקת אדמה. כך הולכים ומתמעטים להם השטחים הפתוחים והחקלאים וגם שיטות העיבוד החקלאי הולכות ומשתכללות. כנגד כוחות אדירים אלה הולכת ונעלמת לה החקלאות המסורתית שפרנסה את תושבי הארץ מתקופת…

By asaf

ליקר תפוזים – מיץ תפוזים למתקדמים

01/03/2018 0

יש משהו קסום בבקבוק ליקר מתוצרת בית. כיף להכין אותו, נעים להגיש אותו וטעים לשתות ממנו. במדף המשקאות, ליקר תפוזים משלים את ליקר הלימונים, הלא הוא הלימונצלו שמתכון להכנתו מפורט בפוסט אחר. המשותף לשניהם הוא שנצטרך פירות אורגניים מאחר שבהכנת ליקר מפרי הדר עושים שימוש בקליפת הפרי ולא נרצה פרי שנרכש בסופר, כזה שעבר ריסוס ממזיקים או טיפול בחומר…

By asaf

גידול ירקות בגינה הביתית

24/02/2018 0

  אמא אדמה. הכל נובע מהאדמה. כל מה שסביבנו, החי, הצומח והדומם, בא מהאדמה, ניזון ממנה ולבסוף מת לתוכה כחלק ממעגל החיים והטבע. כמעט בכל תרבות, דת ומיתולוגיה מזוהה האדמה עם אלוהות נשית, אמא מיתולוגית,  ועוצמת הטבע. זהו פרק נוסף במדריך המשתלה הביתית של גינת בוסתן והוא מציע שיטות להעשרת האדמה וטיפוחה, טכניקות לגידול ירקות בגינה,…

By asaf

מסע בזמן – לחיפה ב1865, לירושלים של שנת 1000 ומכתב בן 2000 מרומא

01/02/2018 0

גינת הכרמל, 1865 מרי אליזה רוג’רס, מחברת הספר “חיי היום-יום בארץ ישראל” Daily life in Paletine  שיצא לאור ב-‏1865, התברכה בשילוב תכונות אנגלי אופייני של ציניות חריפה עם יכולת ציוריות מדויקת להפליא וכך היא מיטבה לתאר את ביקורה באחד הבוסתנים שבחיפה לפני כ-150 שנה (עמוד 124): “באחד הימים הנעימים שבחודש אוקטובר יצאתי עם אחי אחרי הצהריים לשוטט…

By asaf

פברואר (שבט) בגינת המאכל

25/01/2018 0

צינת החורף חולפת, הימים הולכים ומתארכים אט-אט ועם חלוף ימי החודש ניתן לראות כיצד החורף מתקרב לסיומו והאדמה אוגרת כוח לקראת האביב שכבר נראה באופק. מנוחת החורף נגמרה וכעת מחכה לנו עבודה רבה בגינה. הימים שבין ט”ו בשבט לערב הפסח נחשבים למתאימים ביותר לשתילה. זה הזמן לצאת לעבודת הגינה. האדמה עדין ספוגה מגשמי החורף והיא אגרה כוחות לאפשר…

By asaf

מה זה לחם?

18/01/2018 2

היכן מתחיל סיפורו של הלחם? כדי לספר על הלחם נתחיל מהחוביזה. מסוף החורף וביתר שאת באביב מתמלאת הארץ בצמחי חוביזה גדולים עם עלים בשרניים המתאימים לכל תבשיל, מחביתת ירק ופשטידות ועד פסטות, מאפים, מרקים, תבשילים וקציצות. טעמה דומה לשל תרד ומנגולד והיא יכולה להחליף אותם בכל תבשיל. לחוביזה שמור מקום של כבוד במטבח הערבי ומשפחות…

By asaf

סוסיתא העתיקה – וילה בג’ונגל

18/01/2018 0

סוסיתא זה לא רק מכונית ישנה, אלא גם עיר עתיקה ומפוארת להפליא המשקיפה אל הכנרת מעל קיבוץ עין גב. מאז שנת 2000 נערכות במקום חפירות ארכאולוגיות נרחבות בהובלת אוניברסיטת חיפה. אחד הממצאים המרתקים שנתגלו הוא מערכת ביצורים חזקה ששימשה להצבת מכונות מלחמה מאיימות. הביצורים הוקמו ופעלו דווקא בשיא תקופת השלום הרומאי וכאשר הישובים והערים האחרות בסביבה…

By asaf

גיזום עצי פרי

12/12/2017 0

את גיזום עצי הפרי הנשירים מומלץ לעשות בחורף (ינואר-פברואר) כאשר העצים בתרדמת ובשלכת, ואת גיזום ההדרים רצוי לעשות בסוף החורף (פברואר-מארס) לפני הפריחה. קיימות שתי שיטות גיזום עיקריות המתאימות למרבית עצי הפרי: גיזום גביע וגיזום ענף מוביל עם גביע צירי. בנוסף קיימות שיטות ספציפיות המתאימות לגיזום עצי הדר, תאנה, גפן, זית, רימון ותות. על כל אלה נפרט כאן.…

By asaf

דצמבר (כסלו) בגינת המאכל

02/12/2017 0

דצמבר הוא החודש הירוק גשמי החורף הראשונים כבר שטפו את שאריות העשבים היבשים וסילקו את הקוצים הצהובים מעל הארץ אך הפריחה הצבעונית שתבוא עם סוף החורף עדין לא נראית באופק. בינתיים הזרעים נבטו וכל הארץ מתמלאת צמיחה ירוקה עזה. שלל צמחי בר נובטים ולצידם הנרקיסים והרקפות הראשונות מבשרים את בוא החורף. גם בגינת הירק נקטפו…

By asaf

נטיעת עצי פרי

28/09/2017 0

כשמגדלים עצי פרי כדאי להפעיל שיקול דעת של הורים או מחנכים. שתילת עץ פרי היא השקעה לטווח ארוך. לכן לא נלך דווקא בדרך הפשוטה והקלה אלא נעדיף לעשות נכון גם אם המעשה הנכון איננו הקל והאינטואטיבי ביותר. כך למשל, כשנוציא את השתיל שזה אתה רכשנו במשתלה מהעציץ לא נרחם על השורשים אלא נגזור אותם כדי…

By asaf