מאמר זה הינו החלק השני בסדרה על שיקום חורש טבעי והוא כולל מדריך מעשי לבוסתנאות ולשיקום שטחים פגועים וחידוש הצמחיה הארץ ישראלית.
החלק הראשון בסדרה – “מבוא: מה קרה לעצי ארץ ישראל?“
מרבית השטחים הפתוחים בקרבת ישובים או בתוכם פגועים, מוזנחים ועמוסים בקוצים ואשפה. מקומות אלה הפכו לשטחים מופרים כשנפגעו כתוצאה משלל פגעים מעשי ידי אדם – בשל עבודות פיתוח או השלכת פסולת בשולי שכונות מגורים, סלילת כבישים ותשתיות, חשיפה לשריפות, ביוב או זיהום מתמשך. שיקום שטח מופר דורש עבודה והתמדה לאורך שנים. אך החדשות הטובות הן שלטבע יש כוח ואם נתחיל בשיקום השטח הפגוע יחל תהליך הדרגתי של ריפוי שבמסגרתו הצמחייה הטבעית המקומית תחזור ותתפתח. עם הזמן יגיעו ציפורים וחיות בר ויתפתח מעגל אקולוגי שייסע לשיקום. כשנראה בשטח פרפרים, קיפודים ואפילו גחליליות מנצנצות בלילה – נדע שהצלחנו.
מדריך זה מיועד לשיקום שטחים באמצעות חידוש הצמחיה הטבעית, הארץ-ישראלית, ובמידת הצורך סיוע להתחדשות עם שתילה של עצי פרי מקומיים, צמחי תבלין ופרחי בר. העיקרון המנחה הוא לשקם את השטח באופן טבעי, כלומר לתמוך ולאפשר תהליכי ריפוי ושיקום טבעיים – להחזרת הנוף, הצמחיה ובעלי החיים המקומיים ועם מינימום תלות בהשקיה.
עצים מקומיים לא מתים. הם מתחדשים
עצים מקומיים כאלון, חרוב, קטלב, אלה ארץ ישראלית וער אציל לא מתים בקלות. לאחר כריתה או שריפה רבים מהם קמים לתחייה ומתחדשים. התחדשות החורש הטבעי מתרחשת בשתי דרכים – חלק מהעצים גדלים מבלוט או זרע שהיה טמון באדמה והם צומחים לגובה והופכים לעצים נאים, אבל רבים אחרים מתחדשים לאחר הכריתה או השריפה כשנצרים רעננים וחזקים יוצאים מהגדם המת. אלא שעצים כאלה יגדלו לרוב כשיחים סבוכים מרובי גזעים קטנים. ניתן לתקן את עיצוב העצים האלה אם מתערבים מוקדם מספיק.
כאשר תופסים עץ כזה בשלב הראשוני של השיקום אפשר עדין לתקן את צורתו – לגזום את מרבית הנצרים ולהותיר גזע אחד מרכזי או לכל היותר 2-3 גזעים וכמו כן לסלק ענפים נמוכים הגדלים הצידה על מנת לעודד את צמרת העץ להתפתח לגובה. לאחר מכן במשך מספר שנים, יש לשוב אל העץ לפחות פעם-פעמיים בשנה ולהסיר במזמרה את הנצרים/חזירים החדשים היוצאים מהאדמה לפני שיהפכו לגזעים נוספים. עם השנים יתרחב נוף העץ ואט-אט הוא יראה כאילו לא נכרת או נשרף מעולם.
שלב ראשון – סילוק מפגעים
אבל ברוב השטחים המופרים נצטרך לנקוט בכמה פעולות מקדימות לפני שנוכל להתחיל בשיקום הצמחייה הטבעית. הן כרוכות בעבודה קשה אך הכרחיות.
א. לנקות את השטח מפסולת – פעולה סיזיפית אך הכרחית. בלעדיה הטבע יתקשה להשתקם.
ב. לסלק צמחים פולשים – צמחים פולשים אוהבים שטחים מופרים. כשהטבע המקומי נחלש מגיעים הפולשים – גדולים כקטנים. עצים גדולים כמו אילנתה בלוטית, קיקיון ושיטה מכחילה גורמים נזק רב – לעתים הם משתלטים על השטח במהירות, קשה לעקור או לכרות אותם מאחר והם מתחדשים מהגדם או מהשורש וצריך להשתמש באמצעים כימיים או לחזור אליהם שנה אחרי שנה ולכרות את הצמיחה החדשה. באופן דומה מתפשטים גם אורנים במקומות פגועים ויש לעקור זריעי אורנים קטנים לפני שיתפתחו לחורש סבוך.
במידה ויש מרבדים נרחבים של עשבים או שיחים פולשים צריך לצמצם אותם ככל האפשר כדי לאפשר לצמחיה המקומית הטבעית להתחדש. כמה מהצמחים העונתיים המשתלטים הנפוצים הם חמציץ, טבק השיח, פרחי לנטנה ססגונית הגולשים מגינות הבתים, קייצת וקוצים נפוצים כמו סרפד, ברקן, גדילן ודרדר. במידה וצמחים אלה תופסים חלק נכבד מהשטח יש להתמיד בסילוקם שנה אחרי שנה (בסוף האביב, לפני שהם מפתחים זרעים ומתרבים). קישור למדריך מקיף לצמחים פולשים – כולל זיהוי ודרכי טיפול.
ג. לסמן שבילי הליכה ומקומות שנרצה להתאים למבקרים, לפי הצורך.
שלב שני – תכנון: שיקום טבעי או נטיעות
כשמתכננים שיקום שטח פגוע, צריך להכיר שקיימות שתי גישות לשיקום שטח טבעי ולבחור את המתאימה מבניהן, או במקרים רבים את השילוב הנכון בין שתיהן. הגישה ראשונה מבוססת על התערבות מסיבית – כלומר שתילה מחדש על מנת לכסות את השטח בנוף של של עצים ארץ ישראליים (כמו אלון, חרוב, כליל החורש) ועצי פרי מקומיים (כמו זית, שקד, רימון, תאנה, גפן ותות) ובקומה הנמוכה יותר של הנוף – שתילת שיחי בתה כמו אלת המסטיק ולוטם לצד צמחי תבלין וזריעת פקעות של פרחי בר. השיטה השנייה מבוססת על עידוד תהליכי שיקום טבעיים – במקום להביא צמחים ממשתלה משתמשים בצמחים שנותרו בשטח ומסייעים להם להשתקם ונעזרים גם בבנק הזרעים שנותר באדמה ובשטחים סמוכים.
השיטה הראשונה מתאימה כשרוצים תוצאות מהירות אבל מצד שני היא כרוכה בהשקעה ניכרת ומייצרת לטבע המשתקם תלות בבני אדם – יש צורך לתמוך בשתילים, להגן עליהם ובעיקר להשקות אותם עד שיהפכו לעצמאים – שתילי עצים צעירים זקוקים להשקיה מדי עונה החל מתום הגשמים במשך 4-5 שנים עד שיתבססו. צמחי תבלין ושיחים טבעיים כמו אלת המסטיק ולוטם זקוקים להשקיית עזר במשך עונה או שתיים. השיטה נדרשת כאשר השטח פגוע בצורה חסרת תקנה – כלומר כשהשטח מכוסה קוצים וצמחים פולשים, ללא צמחיה טבעית איכותית וכשאין מסביב שטחים טבעיים לא פגועים שמהם יוכלו להגיע זרעים חדשים.
בכל מצב אחר עדיף לתת לשטח הטבעי להשתקם בעצמו. ההתערבות צריכה לשאוף להעצמת הנוף הטבעי – חורש, שיחים, פרחים, לצד שרידי טרסות או עתיקות הנמצאות בשטח – במטרה להגיע לנוף מגוון הכולל בתי גידול שונים. תחילה נחפש בשטח עצים מקומיים הגדלים לאחר כריתה או שריפה ונסייע לעצב אותם כך שיגדלו כעצים ולא כשיחים סבוכים לפי התיאור בפרק ‘מבוא לחידוש חורש טבעי’ שלמעלה. נעודד ונטפח שיחים וצמחי בתה הגדלים בעצמם כמו אלת המסטיק, לוטם ואשחר באמצעות סילוק העשבים והקוצים הגדלים סביבם ומתחרים עמם על המים שבאדמה. גם סביב המקומות בהם נובטים פרחי בר כדאי לסלק קוצים שמתחרים על המים והאדמה ובאופן כללי חשוב להקפיד על קיומם של שטחים נקיים מקוצים ועשבים כדי שצמחי בר מקומיים יוכלו לנבוט בהם.
בשלב התכנון, חשוב לזכור שהנוף הטבעי שונה ממקום למקום. כל מקום בארץ מאופיין בסוג קרקע, הרכב מינרלים ואקלים ספציפי המכתיב איזה סוגי עצים וצמחים ישגשגו ואיזה לא יתאימו. חשוב מאד לבקר בשטחים טבעיים בלתי פגועים בקרבת מקום. נזכיר שחורשת אורנים לא נחשבת שטח טבעי. בסיור בשטחים טבעיים סמוכים בעונות השנה השונות נבין כיצד נראה הטבע בסביבה הקרובה וכך נדע למה אפשר לצפות ולאן לכוון את מאמצי השיקום.
לדוגמא, אורנים משגשגים על אדמת רנדזינה (שצבעה אפור) שנוצרת על סלעי קירטון ובאופן כללי מגוון העצים שגדל עליה דל יחסית. לעומת זאת אלונים ומגוון מינים רחב של עצים מקומיים גדלים על אדמות טרה רוסה (שצבעה חום-אדום) שנוצרת על סלעי גיר. את סלע הקירטון קל לזהות באמצעות המרקם הרך והפריך שלו לעומת אבן הגיר שהיא קשה יותר.
נטיעת עצים
באיזה עונה נוטעים עצים?
המועד הטוב ביותר לנטיעה בשטח הוא בשלהי הסתיו עם תחילת הגשמים. אפשר לנטוע גם בשלהי החורף – בחצי השני של פברואר או בתחילת מארס.
כיצד נוטעים עצי פרי מקומיים?
קישור למאמר על גידול עצי פרי מיחורים
קישור למאמר על נטיעת עצי פרי
אין טעם לנטוע עצים מקומיים שלא בסביבתם הטבעית
זה פשוט לא יצליח. העצים זקוקים לסוג אדמה ואקלים מתאים. לכן כדאי לשוטט בטבע ובגינות באזור בו מבקשים לשתול ולראות איזה עצים מקומיים ועצי פרי משגשגים בו ולהתמקד בשתילה שלהם. למשל אם באזורך יש חורש מפותח של עצי אלון מצוי ואלה ארץ ישראלית אין טעם לנסות לנטוע אלון תבור.
נראה שהאלונים מתחדשים רק בתחומים בהם היה יער אלונים בעבר. בשיטוט ביערות מנשה אפשר לראות כיצד אזורים מסוימים עמוסים בעצי אלון וחורש טבעי ואזורים אחרים ריקים לחלוטין מעצים. ישנה טענה שהסיבה נעוצה בזרחן שבאדמה. אדמות עשירות בזרחן מזמינות צמיחת עשבים שאינם מאפשרים לבלוטים לנבוט בעוד אדמות דלות בזרחן מזמינות את עצי היער הארץ ישראלי.
האלון המצוי גדל באזורים הררים וגבוהים יותר ומעדיף אדמה רדודה עם מצע סלעי בעוד אלון התבור גדל במישורים עם אדמה עמוקה וברום נמוך של עד 250 מטר. מצד שני, כדאי לדעת שעד תחילת המאה ה20 היו רבים מחלקי הארץ משובצים ביערות אלון התבור ויש להם אפשרות לגדול גם בשטחים נרחבים במישור החוף, במרחב טבעון-שפרעם-ציפורי, בגליל התחתון, בכרמל ובדרום הגולן.
העתקת עצים
לעתים מעתיקים עצים ממקומם, למשל בעת בניית שכונת מגורים חדשה על שטח טבעי פתוח. יש דבר אחד שחייבים לדעת לפני שמעתיקים עץ צעיר כמו ער אציל, קטלב או שיח לוטם ממקומו הטבעי. רבים מעצי החורש הים תיכוני תלויים בפטריות מיקרוזיה שנמצאות סביב השורשים ומזינות אותם. לכן כשמעתיקים שתילים כאלה ממקומם הטבעי בחורש צריך לקחת ביחד עם השתיל גם דלי עם אדמה מסביבת השורשים של העץ ושאותה נפזר בבור השתילה החדש סביב השורשים. לעצי אלון שורש שיפודי עמוק מאד הננעץ באדמה ולכן הסיכוי להצליח להעבירם ממקום למקום בלי מעורבות של אנשי מקצוע הוא קלוש.
הזמן הנדרש לנביטה של רבים מעצי ארץ ישראל ארוך מאד
להנבטת בלוטי אלונים, זרעי חרוב, ער אציל או כליל החורש נדרשים לפחות 2-3 חודשים ואחוז ההצלחה נמוך. מי שרוצה לנסות להנביט עצים כאלה צריך להתאזר בסבלנות. הנבטה בעציץ מחייבת להשקות לפחות פעמיים בשבוע ולהמשיך גם אחרי הנביטה ולסלק עשבי בר שיקשו על נביטת הזרע. מאחר שלרבים מעצי ארץ ישראל יש שורש שיפודי עמוק, אם יעמוד העציץ על האדמה צפוי השורש לצאת מהחורים בתחתית העציץ ולהינעץ באדמה. לכן במשתלות מציבים עציצים על מדפים.
קישור לכתבה על הנבטת בלוטי אלונים (בדף המידע של חודש נובמבר).
הטיפול בעצים לאחר הנטיעה
קק”ל מגנה על נטיעות עצי ארץ ישראל באמצעות השקיה, עישוב ועטיפת השתילים בשרוולים
אורנים גדלים לבד, בלא השקיה ובלא עזרה, אך כאשר נוטעים עצי ארץ ישראל ועצי בוסתן, נוקטת הקק”ל במספר צעדים כדי להבטיח את הצלחת השתיל:
א. ראשית מסדירים בעבודת עפר או טראסות תשתית להולכת מי גשמים לבורות השתילה.
ב. לאחר מכן חופרים בורות שתילה גדולים ככל האפשר.
ג. לאחר השתילה מגינים על העצים באמצעות שרוולי נטיעה מפלסטיק. השרוולים מסייעים מאד להישרדות העץ ומעודדים צמיחה לגובה במקום התפזרות לצורת שיח סבוך.
ד. כמו כן בעת הנטיעה מסייעים לעצים הצעירים בעזרת חיפוי האדמה בשכבה עבה של גזם.
ה. לאחר מכן, בתקופה של עד 4-5 שנים תומכים בעצים באמצעות השקיות עזר במהלך התקופה שמתום גשמי החורף ועד אמצע הקיץ (מרבית העצים רדומים מיולי-אוגוסט עד תחילת הגשמים בסתיו ואין הכרח להשקותם) והגנה מעשבים כדי למנוע מהם להתחרות עם העץ על המים.
השקיה
בשנים הראשונות, כשהשתיל צעיר הוא צריך לקבל השקיית עזר. העיקרון החשוב הוא שההשקיה תעשה מספר פעמים קטן אך במנות גדולות. כך מפתחים עץ עצמאי עם שורשים עמוקים שיוכל להסתדר בעתיד בכוחות עצמו וזאת המטרה. ההשקיה נעשית בעיקר באביב (כשבוע לאחר תום רצף הגשמים) ובסתיו – כל 2 שבועות לערך. דווקא בשיא הקיץ אין הרבה תועלת בהשקיה וניתן לצמצם את תכיפות ההשקיה מאחר והעץ כמעט לא שותה. המטרה להגיע לכך שאחרי 4-5 שנים העצים יוכלו להסתדר בלא השקיה.
חיפוי האדמה מסביב לשתילים
אם יש קוצים ועשבים סביב העצים הצעירים צריך לחרוש את האדמה או לעקור אותם כדי שהקוצים לא יגזלו מים מהעץ. לאחר מכן יש להקפיד גם על חיפוי האדמה סביב השתילים בשכבה עבה של חומר אורגני – לפזר סביב לגזע את הקוצים שהסרנו ואת הענפים שגזמנו. החיפוי מביא תועלת רבה – מונע צמיחת עשבים, מונע התאדות מים מהאדמה ומתפרק לחומר אורגני המזין את העץ.
אפס פסולת – עקרון חשוב בשיקום שטח טבעי הוא להשתמש בכל הפסולת האורגנית בשטח. לא לפנות לפחי האשפה שמחוץ לשטח גזם, ענפים, עשבים וקוצים שכוסחו או נעקרו. את כל אלה יש לקצוץ ולפזר מסביב לעצים ולשתילים שנרצה לטפח.
גיזום עצים
עצי ארץ ישראל מסתדרים בכוחות עצמם וצריך להמעיט בגיזום למינימום הנדרש לעיצוב הכרחי של העץ. המטרה העיקרית היא לעצב עצים עם גזע אחד או מספר קטן של גזעים כדי שהעץ יגדל לגובה ולא כשיח סבוך עם עשרות נצרים דקים היוצאים מהאדמה. לשם כך חשוב מאד להקפיד על כלל אחד בגיזום העצים. הגיזום חייב להיעשות בהסחה (כלומר חיתוך הענף לאחר מקום צמיחת ענף משנה כדי לעודד את צמיחתו של ענף המשנה) או בדילול (גיזום הענף בנקודת המפגש עם הגזע) אבל לא בהקצרה (גיזום פשוט כדי לקצר ענף).
עצים כמו אלון, חרוב וזית מגיבים בעוצמה כנגד גדיעת הגזע או גיזום ענפים בהקצרה . במצבים אלה אמצעי הנגד של העצים הוא פריצה של חזירים רבים מהגזע או ממקום הגיזום שיהפכו את העץ לשיח סבוך מידה ולא נגזום אותם. שלב הגידול המואץ של החזירים נמשך כשנה-שנתיים לאחר הגיזום ובהמשך קצב הגידול פוחת. כדי לשמר את הגזע הראשי ולאפשר לעץ לגדול לגובה ולא כסבך יש להסיר את החזירים החדשים בעזרת מזמרה לפחות פעם-פעמיים בשנה הראשונה ובתדירות נמוכה גם בשנים הבאות.
מה עושים עם עשבים וקוצים?
קוצים לא גדלים בכל מקום בטבע. הם גדלים בעיקר בשטחים מופרים – כאלה שנפגעו על ידי בני אדם או בשטחי מרעה. כדי לשקם שטח, לאפשר לצמחיה להתחדש ולעשותו למקום יפה ומזמין צריך להסיר את הקוצים. הקוצים גדלים מהר ובמידה והם משתלטים על השטח הם מונעים נביטה של שתילי עצים חדשים, שיחים ופרחי בר. הסרת הקוצים תאפשר לטבע לרפא את עצמו ולהתחיל את תהליך התחדשות הצמחיה הטבעית. אבל חשוב להבדיל בין קוצים ועשבים. עשבים גדלים באופן טבעי בשטחים פתוחים. הם לא משתלטים על הנוף ומוסיפים חן, גיוון וצבע. כדאי לשמור עליהם.
כדי לסלק את הקוצים אפשר לגזום עם חרמש חשמלי או לעקור אותם אחד-אחד. המועד המתאים הוא במהלך אפריל ומאי כאשר העשבים משגשגים ומתקרבים לשיא גודלם, כאשר הם מתחילים להפוך מירוקים לצהובים ובכל מקרה לפני שהזרעים שעליהם יבשילו ויתפזרו בקיץ. שיטה אחרת שמתאימה לשטחים נרחבים היא באמצעות חריש, כמו שנעשה במטעי זיתים מסורתיים.
שתילת צמחי מרפא ופרחי בר
כדי להפוך את השטח לנעים, יפה ומזמין יותר לבני אדם וחיות בר מומלץ לשתול פרחי בר וצמחי תבלין.
פרחי בר – קישור למדריך לשתילת פקעות וזרעים של פרחי בר
צמחי תבלין ומרפא שמתאימים לשטחים פתוחים הם כאלה שלא זקוקים להשקיה (מעבר לתמיכה של עונה או שתיים – משלהי האביב ועד אמצע הקיץ) כמו רוזמרין, אזוביון, אזוב מצוי (זעתר), פיגם מצוי, לענה שיחית, מרווה משולשת, קורנית מקורקפת וזוטה לבנה. שני האחרונים משגשגים כאשר הם נשתלים על אדמה סלעית או בצמוד לסלעים.
