תגית: עצי פרי

גיזום עצי פרי

גיזום עצי פרי

כתבה במדריך המשתלה הביתית של גינת בוסתן

את גיזום עצי הפרי הנשירים מומלץ לעשות בחורף (ינואר-פברואר) כאשר העצים בתרדמת ובשלכת, ואת גיזום ההדרים רצוי לעשות בסוף החורף (פברואר-מארס) לפני הפריחה. קיימות שתי שיטות גיזום עיקריות המתאימות למרבית עצי הפרי: גיזום גביע וגיזום ענף מוביל עם גביע צירי. בנוסף קיימות שיטות ספציפיות המתאימות לגיזום עצי הדר, תאנה, גפן, זית, רימון ותות. על כל אלה נפרט כאן.

קיימות שתי גישות לגיזום: במטעים מעצבים החקלאים את העצים בגובה נמוך במיוחד כדי להקל על הקטיף מה שחיוני במיוחד עבור הפועלים התאילנדים שלא מצטיינים בקומה גבוהה. לעומתם מעצבים הגננים בגינות הבתים את עצי הפרי  לרוב כאילו היו עצי נוי כלומר שומרים את נוף העץ גבוה כך שיהיה ניתן לעבור מתחתיו וליהנות מיופיו וצלו. בבוסתנים ניתן לבחור מבין שתי השיטות.

גיזום עצים נשירים

גיזום גביע מתאים לעצי פרי עסיסיים כגון שזיף, שקד, תפוח, משמש, אגס, אפרסק ונקטרינה (משפחת הורדיים). בגיזום גביע מקצרים את הגזע הראשי והמטרה היא לגזום את העץ כך שיצאו ממנו בגובה נמוך יחסית 3-5 זרועות חזקות שיצרו צורת גביע. המשתלות מוכרות עצים יפים למראה אך הם לא תמיד מותאמים לשתילה. לכן בבואנו לשתול עצים ולפני שנוטעים עץ פרי נשיר צעיר שנרכש במשתלה ולא נגזם בה כהלכה נעשה לו תספורת כסאח ע”י גיזום הגזע לגובה של עד 80 ס”מ בלבד והותרת 3-5 ענפים חזקים היוצאים ממנו בלבד. נבחר ענפים שגדלים כלפי מעלה בזוית של סביב 45°. במטעים חקלאיים התספורת הראשונה קשוחה עוד יותר ונוהגים להסיר את כל הענפים כדי לפתח בעונה הבאה מספר מצומצם של ענפים חזקים יותר. אזהרה – גיזום ראשוני של נשירים נראה כפעולה חסרת רחמים שבסופה הופך עץ יפה שקנינו במשתלה לגזע קצר ואומלל וקשה לדמיין כיצד הוא יתחדש ומתי אם בכלל, אבל מה לעשות שלעתים צריך להכאיב בטווח הקצר כדי לקבל פירות בטווח הארוך.

סרט הדגמה – גיזום ראשוני של עץ פרי נשיר לאחר רכישתו מהמשתלה לצורת גביע

לאחר הגיזום הראשון, באביב שלאחר השתילה יצמחו ענפים חדשים ובחורף הראשון, כשנה לאחר השתילה, נסיר את מרבית הענפים שצמחו כך שיישארו רק 3-5 ענפים חזקים היוצאים מהגזע לכיוונים שונים ויוצרים צורת גביע. וכמו כן קוטמים את הענפים שהותרנו ומותירים אותם באורך של כ60 ס”מ לערך כדי שלא יהיו ארוכים וחלשים מדי. במידה ולא נעשה זאת נקבל עץ עם ענפים חלשים שישברו מכובד הפרי מדי שנה. במטעים חקלאים אף נוהגים לקשור את הענפים לאדמה ולייצר צורת ברך כלפי מעלה כדי לעודד גדילת פרי נמוך לקטיף ולאפשר לאור השמש להיכנס לתוך העץ. בקיץ הבא יגדלו מהענפים הגזומים הסתעפויות נוספות. לאחר מכן בחורף השני נמשיך בעיצוב צורת הגביע על ידי קיטום נוסף של הענפים שהסתעפו מהענפים הראשיים ותומכים בבניית צורת הגביע ונותיר גם אותם באורך של כ60-80 ס”מ לערך. את יתר הענפים שלא תורמים לצורת הגביע נסיר על ידי גיזום בבסיסם. בחורף השלישי נמשיך בהסרת ענפים שגדלים לתוך מרכז הגביע או מחוצה לו. כעבור שנים ספורות נקבל עץ בצורת גביע עם ענפים יציבים וחזקים לנשיאת פרי.

סרט הדגמה – הסברים מפורטים על אופן גיזום עצים נשירים שנה אחר שנה בארבעת השנים הראשונות

גיזום לעצים עם ענף מוביל

גיזום עם ענף מוביל ליצירת גביע צירי מתאים לעצים הנוטים להישבר כולל אפרסמון, אגוז מלך, פקן ואגס ואפשרי גם באפרסק ותפוח אם נרצה לגדלם לגובה. כאן המטרה היא לפתח גזע או ענף מוביל ראשי וממנו מספר מצומצם של ענפים היוצאים כלפי מעלה מנקודות שונות וגבהים שונים. בגיזום הראשון מקצרים את הגזע לגובה של שני מטר לערך ומותירים רק 3-5 ענפים הנוטים בזוית של לפחות 45° כלפי מעלה. קיצור הגזע יוביל לכך שאביב הבא יצא מראשו ענף חדש וחזק יותר הממשיך אותו כלפי מעלה. גם כאן לאחר שנה נקצר את הענפים האלה לאורך של כ60 ס”מ כדי לחזקם ונסיר ענפים אחרים שצמחו מהענף המוביל וכאלה שצמחו כלפי פנים.

גיזום לעץ אפרסק עם ענף מוביל קטום

גיזום עצי שבעת המינים והדרים

גיזום רימון: באופן טבעי הרימון הוא שיח קוצני וסבוך וצריך לעצב, לקצר ולספר אותו מדי שנה כדי לעצבו בצורה יפה ונוחה לגידול פרי. הרימון נוטה להוציא חוטרים מהאדמה וכך להתרבות. כדאי להסירם ולהשאיר רק גזע אחד אם נרצה לקבל עץ יפה או להותיר שניים-שלושה גזעים אם נרצה לקבל שיח נאה ואת כל שאר החוטרים להסיר כל אימת שהם גדלים. גם נוף עץ הרימון נוטה להתפתח כלפי מעלה עם ענפים אנכיים הפונים אל השמיים שעליהם לא יגדל פרי. לכן בכל שנה בחורף שלאחר קטיף הפרי נגזום את הענפים האלה ונעודד את צמיחת הענפים לצדדים ובמיוחד את אלה שבגובה נמוך יחסית שיהיה נגיש לנו לקטיף כך שעליהם יגדלו הרימונים שאותם נוכל לאסוף בקלות.

גיזום תאנה: עץ תאנה מתפתח יפה גם בלי גיזום כפי שרואים בטבע. בגינון בד”כ מסירים את הענפים הנמוכים והחוטרים כדי לעצב את צורתו.

גיזום גפן: ישנם סגנונות גיזום רבים לגפן. אחד הנפוצים בהם מתחיל בנעיצת עמודי ברזל באדמה וקושרים בינם חוטי תיל.
בחורף הראשון שותלים שתיל גפן ליד כל עמוד וקושרים אותו אל העמוד. בקיץ יצמח הענף המרכזי וממנו יפרצו ענפי משנה.
בחורף השני כאשר הגפן תהיה בתרדמת נגזום את הענף המוביל לאורך של פחות מ-2 מטר (בגידול בכרם מסחרי מקצרים למטר אחד) ונדלל את כמות הענפים שיוצאת ממנו. לגידול על סוכה או חוטים כמו בכרם נשאיר רק שני ענפים שיהפכו לבדים (ענפים עיקריים). בפרגולה או גפן מטפס אפשר להשאיר יותר ענפים ואת אלה נגזום כך שיישארו X עיניים בכל אחד.
בחורף השלישי נראה שמהענפים שהשארנו בשנה הקודמת (שהפכו לבדים, כלומר ענפים ישנים שהתעצו) יצאו זמורות, כלומר ענפים חדשים. כעת נצמצם את מספרם ונקצץ את אורכם של אלה שנותרו כך שיישאר עליהם רק X עיניים.

(X) היא כמות העיניים שמותירים בגיזום והיא תלויה בזן: גיזום קצר (2-4 עינים) מבוצע בגפן איזבלה, רד גלוב, ארלי סוויט, פלם סידלס וברוב גפני היין בגידול המסחרי. גיזום בינוני (5-9 עיניים) בגפן שאמי. וגיזום ארוך (10-12 עיניים) בסופריור וטומפסון.

גיזום והדלית גפנים – הנחיות שנה אחר שנה (מאתר משתלות יגור)

סרט הדרכה לגיזום גפן בוגר (מיער המאכל בקדרון)

גיזום זית: המועד המתאים לגיזום הזיתים הוא בתחילת החורף, לאחר קטיף הזיתים. פרי הזית גדל בקיץ על ענפים שצמחו בשנה הקודמת ולכן יש לגזום במתינות ולהימנע מכיסוח העץ. מטרת גיזום עץ זית היא לעודד צמיחה חדשה ולסדר את צורת העץ. אך ראשית נדלל ענפים לא רצויים, כלומר גזום ונסיר ענפים יבשים, שבורים וגם כאלה היוצרים סבך או גדלים כלפי הרצפה או לפנים העץ. הגיזום צריך להיעשות בהסחה, כלומר בחירת ענף שימשיך את הצמיחה וגזימה מיד אחריו כדי לעודד את גדילתו בעונות הבאות. במידה ונבצע קיטום לענף התוצאה שנקבל בקיץ תהיה סבך מיותר של ענפי משנה בצורת מטאטא מכשפה.

גיזום הדרים: ניתן לגזום עצי הדר בכל השנה אך העונה המתאימה ביותר היא בסוף החורף לאחר איסוף הפרי ולפני שמופיעים ניצני הפריחה של העונה הבאה. בהדרים, כמו בשאר עצי הפרי ירוקי העד (למשל זיתים ומנגו), יגדל הפרי על הענפים שיצאו בשנה הקודמת. אין צורך לגזום הדרים מדי שנה ורצוי לגזום במתינות.

גיזום לימון: בדומה לרימון, יש להסיר ענפים המתפרצים לגובה כדי לשמר את נוף העץ יפה ושימושי לקטיף. לגזום במתינות.

גיזום עץ תות: עץ התות הלבן גדל במהירות ובפראיות ויש לגזום מדי שנה את העץ כדי לשלוט בגובהו. על כן בגינה קטנה עדיף לנטוע עץ תות שאמי שגדל במתינות.

טכניקות ועקרונות יסוד בגיזום

טכניקות גיזום: קיימות 3 טכניקות לגיזום ענפים: דילול, קיטום והסחה.
דילול – חיתוך עד הבסיס להסרה מוחלטת של הענף. מיועד למשל להרים את נוף העץ כך שניתן יהיה ללכת מתחתיו או להסרה מוחלטת של ענפים שבורים וענפים לא רצויים אחרים.
קיטום – קיצור ענף משום שהוא ארוך מדי או כדי לעודד ממנו לבלוב של ענפים קצרים בשנה הבאה. מקצה ענף שקוצר יפרצו בעונה הבאה מספר ענפונים קטנים שיקשו על התעבות של הענף המקורי.
הסחה – מיועדת לכוון את צמיחת העץ לכיוון הנכון. בהסחה גוזמים את הענף בצמוד למקום ממנו יוצא ענף קטן שאת גדילתו נרצה לעודד. חשוב מאד לבחור ענף קטן שיוצא כלפי מעלה ולא כזה שיוצא למטה או לתוך העץ. בניגוד לקיטום שמועיל לטווח הקצר, ההסחה פועלת לעיצוב העץ בטווח הארוך.

הנחיות כלליות לגיזום עצים:
א. אין למהר. את הנעשה אין להשיב. לפני הגיזום יש להתבונן בעץ מכל עבר ולתכנן את הגיזום היטב. לאחר שנסיר כמה ענפים נעצור ונתבונן לפני המשך הגיזום.
ב. אין לגזום יותר משליש מנוף העץ.
ג. יש להסיר את הענפים התחתונים של העץ בגובה שנקבע בהתאם למטרתו – צל, מעבר לאנשים או קטיף.
ד. גיזום חובה הוא גיזום לצרכים בריאותיים – ענפים חולים, ענפים המשתרכים אל הרצפה, ענפים הפונים פנימה ויוצרים סבך.

מדריך המשתלה הביתית

זהו פרק נוסף בסדרת דפי הגינה של גינת בוסתן מדריך הכוללת (עד כה):

רשימת הירקות: מ-א’ (אבטיח) עד ת’ (תרד)

ירקות בעונתם עד לפני שנים לא רבות גדל כל ירק ופרי בעונתו. סלט עגבניות ומלפפון נאכל בימי הקיץ וסלט חסה או כרוב החליף אותו בימי החורף. התות המתוק נמכר רק בחורף והאבטיח הגיע לשווקים בקיץ. אך ימים אלה חלפו ללא שוב. תחום המזון תועש והונדס במלואו וגם גידול הירקות הונדס ונוטרלה כמעט לחלוטין השפעת עונות השנה ומזג האוויר. כיום…

0 comments

מה הסוד להצלחה בגידול מלפפונים, קישואים ואבטיחים? על הפרית דלועים

במשפחת הדלועים חברים כמה מפירות וירקות הקיץ החשובים והטעימים ביותר ובהם האבטיח, המלון, המלפפון, הקישוא והדלעות לסוגיהן. הדלועים מצטיינים מבחינה בריאותית. הם בעלי ערך קלורי נמוך, אפס שומן ואפס כולסטרול. הם עשירים בסיבים תזונתיים, בנוגדי חמצון שמפחיתים סיכוי לחלות בסרטן ומחלות לב, במגנזיום וחומצה פולית, באשלגן, וגם בויטמינים A,B,C. את הדלועים שותלים מסוף פברואר ובמשך מארס-אפריל ומקבלים…

2 comments

גידול ירקות בגינה הביתית

  אמא אדמה. הכל נובע מהאדמה. כל מה שסביבנו, החי, הצומח והדומם, בא מהאדמה, ניזון ממנה ולבסוף מת לתוכה כחלק ממעגל החיים והטבע. כמעט בכל תרבות, דת ומיתולוגיה מזוהה האדמה עם אלוהות נשית, אמא מיתולוגית,  ועוצמת הטבע. זהו פרק נוסף במדריך המשתלה הביתית של גינת בוסתן והוא מציע שיטות להעשרת האדמה וטיפוחה, טכניקות לגידול ירקות בגינה,…

0 comments

גיזום עצי פרי

את גיזום עצי הפרי הנשירים מומלץ לעשות בחורף (ינואר-פברואר) כאשר העצים בתרדמת ובשלכת, ואת גיזום ההדרים רצוי לעשות בסוף החורף (פברואר-מארס) לפני הפריחה. קיימות שתי שיטות גיזום עיקריות המתאימות למרבית עצי הפרי: גיזום גביע וגיזום ענף מוביל עם גביע צירי. בנוסף קיימות שיטות ספציפיות המתאימות לגיזום עצי הדר, תאנה, גפן, זית, רימון ותות. על כל אלה נפרט כאן.…

0 comments

נטיעת עצי פרי

כשמגדלים עצי פרי כדאי להפעיל שיקול דעת של הורים או מחנכים. שתילת עץ פרי היא השקעה לטווח ארוך. לכן לא נלך דווקא בדרך הפשוטה והקלה אלא נעדיף לעשות נכון גם אם המעשה הנכון איננו הקל והאינטואטיבי ביותר. כך למשל, כשנוציא את השתיל שזה אתה רכשנו במשתלה מהעציץ לא נרחם על השורשים אלא נגזור אותם כדי…

0 comments

תות שדה

אתרי מכירות באינטרנט מציעים שלל זרעי תות שדה. הפרסומים מבטיחים תותים נפלאים וגדולים כמו תפוח אדמה שמגיעים בכל צבעי הקשת, מכחול זרחני, דרך סגול ועד שחור. רק חבל שלא נוכל לגדל מזרעים אלה תותים כמו אלה שבפרסומים של אתרי המכירות. מעבר לעובדה שרוב המודעות פשוט מזויפות ואין תותים כחולים, קשה מאד לגדל תות מזרעים. זאת עבודה…

0 comments

על יחורים וריבוי עצים – איך מקימים בוסתן עצי פרי מקומיים?

רוב בני האדם לא שמעו מעולם על ייחורים ומתפלאים כאשר מראים להם עץ פרי בוגר ומספרים כיצד הוא נולד מענף קטן. מה שטוב במיוחד הוא שקל לעשות ייחורים מכמה מעצי הפרי המקומיים הטעימים ביותר – תאנה, רימון, גפן ותות. זאת גם דרך נפלאה לשמר אצלנו בגינה או ביישוב את הזנים המקוריים (זני הבלאדי) של עצי הפרי…

2 comments

איך מתחילה גינה? ריבוי צמחי תבלין וירקות

כדאי שתהיה לגינת המאכל משתלה משלה. אפשר כמובן לבחור במקום זאת בדרך קלה יותר וללכת למשתלה מסחרית ושם נוכל לקנות שתילים מכל סוג וצבע שנרצה. זה קל, מהיר ונוח וגם לא יקר מדי. אבל אם ניקח שיעור בבית הספר של הטבע ונלמד את רזי השתילה ואת שיטות ריבוי הצמחים נוכל במקום זאת להקים משתלה קטנה משלנו, כזאת…

0 comments

שתילת פרחי בר בגינה

למה הגינה תמיד פורחת? לפעמים נראה שכל הגינות נראות אותו דבר. בטבע שסביב המגוון עצום ומשתנה ממקום למקום ולאורך השנה אך למרבה הצער במשתלות ובגינות שוררת אחידות עגומה. בגינה הישראלית הטיפוסית קשה למצוא קשר בין מראה הגן לבין מראה הטבע שמסביב ואין בה כמעט רמז לארץ ולמקום בו היא נמצאת או לזמן ולעונת השנה.  האם מצב זה נובע…

3 comments
נטיעת עצי פרי

נטיעת עצי פרי

כתבה במדריך המשתלה הביתית של גינת בוסתן

כשמגדלים עצי פרי כדאי להפעיל שיקול דעת של הורים או מחנכים. שתילת עץ פרי היא השקעה לטווח ארוך. לכן לא נלך דווקא בדרך הפשוטה והקלה אלא נעדיף לעשות נכון גם אם המעשה הנכון איננו הקל והאינטואטיבי ביותר. כך למשל, כשנוציא את השתיל שזה אתה רכשנו במשתלה מהעציץ לא נרחם על השורשים אלא נגזור אותם כדי שיוכלו להתפתח, לאחר מכן כדי להגן על השתיל נקשור אותו לעמוד תמיכה אך נקפיד דווקא על קשר רופף במיוחד כדי לתת לעץ מקום להתחזק בעצמו. השארת מידה של חופש היא תנאי לגדילה חזקה. מסיבה דומה לעתים יש צורך לגזום ללא רחם את עץ הפרי היפה שנקנה במשתלה ולהותיר ממנו לפני השתילה רק את הבסיס של הגזע שממנו יוכל העץ לגדול כראוי. את כל המקומות האלה בהם יש “לפגוע” בעץ כדי לחזקו בטווח הארוך אפשר לסכם במשפט “חוסך שבטו, שונא בנו”.

מאמר זה הינו החלק החמישי בדפי הגינה בנושא המשתלה הביתית והוא עוסק בנטיעת עצי פרי ומפרט כיצד לנטוע עץ שנרכש במשתלה. החלק הרביעי בדפי הגינה עוסק בריבוי עצי פרי ומתמקד בעשיית יחורים לעצי ארץ ישראל ושתילת בעל.

נטיעת עץ תות – שלב ראשון – חפירת בור גדול מנפח העציץ או שק השתילה וגזירה עדינה של שק השתילה.

עצים ניתן לשתול כל השינה אך סיכויי ההצלחה גבוהים יותר אם נשתול אותם בעונתם. עצי פרי נשירים, כדוגמת תפוח, אפרסק, שזיף ואגוזים, כדאי לשתול כשהם בתרדמת בחורף כדי שיוכלו ללבלב ולפרוח כבר באביב הקרוב. החורף מתאים במיוחד גם לשתילת עצי ארץ ישראל כמו זית, תאנה ורימון. עצי הדר עדיף לשתול מעט מאוחר יותר, בתחילת האביב, במארס-אפריל.

בחירת עץ פרי במשתלה:  בקניה במשתלה כדאי להיזהר מקניית שתיל סוג ב’. המשתלות מקבלות לעתים סחורה סוג ב’ שנותרה לאחר שהחקלאים רכשו את השתילים הטובים. ומאלה שהגיעו למשתלות רוכשים הגננים המקצועיים את המיטב. כיצד נזהה שתיל טוב?

נטיעת עץ תות – שלב שני – שחרור השורשים ופרימת הקשרים

  1. חשוב מכל – כדאי לא לחסוך בקניה ולהעדיף עץ גדול יחסית. הפרש של כמה עשרות שקלים במחיר ייתן לנו עץ חסון בן שנתיים-שלוש שהתבגר בתנאים טובים במשתלה וכך לא רק נעלה את סיכוי הקליטה אלא בעיקר נחסוך זמן יקר והשקיה מרובה ויקרה בגידול הביתי.
  2. בעץ נשיר נעדיף עץ שלו גזע בגובה של כ 60-80 ס”מ מהאדמה ועד לתחילת התפלגות הענפים.
  3. בגובה זה תהיה התפלגות של 3-4 ‘ענפי משנה’ היוצאים מאותה נקודה.
  4. עד לגובה זה, הגזע יהיה ישר, חלק וללא שום ענף שיוצא ממנה.
  5. בעצים שהורכבו על כנה כמו מרבית הנשירים – ‘תפוח ההרכבה’ אמור להיות בגובה של כ 10 ס”מ מעל לקו האדמה.
  6. כל העלים של העץ חייבים להיות בצבע ירוק כהה בלבד, ללא קרעים, קיפולים או נקודות. עלים נבולים ופגומים מעידים על בעיה אפשרית בעץ.

שתילת העץ: חשוב לשתול את כל עצי ההדר במקום חשוף לשמש.

אחרי שנקבע את מקום השתילה נחפור בור גדול ועמוק באמצעות טוריה. הבור צריך להיות גדול ועמוק. אסור להתעצל במלאכת החפירה. רצוי להגיע לנפח של פי 3 מנפח העציץ או שקית השתילה ולעומק של לפחות פי אחד ורבע מגובה העציץ. לאחר מנוחה קלה יש לשפוך קומפוסט לתחתית הבור כדי להקל על הצימוח ולאחר מכן להוציא בעדינות את השתיל מהעציץ כך שגוש השורשים שלו לא יפגע. במידה והעץ נקנה בשקית שתילה כדאי לגזור אותה בזהירות.

לאחר מכן יש להפריד את השורשים שמתפתלים סביב דפנות גוש השתילה. אל חשש מפגיעה בשתיל. להיפך זהו שלב חיוני שבלעדיו העץ יתקשה להתפתח ועלול למות. יש לפרום בעדינות ביד את הקשרים כך שהשורשים יפתחו. ניתן להשתמש גם בסכין עדין ולחתוך שורשים סבוכים. לאחר מכן להציב את השתילה ובמרחק כמה ס”מ ממנו כדאי לנעוץ עמוד עץ או שניים שיסייעו לקיבוע השתיל באמצעות קשירה. את החלל שנותר נמלא באדמת שתילה או באדמה שהוצאנו מהבור לאחר שעירבנו עם מעט קומפוסט. בסיום המילוי נוודא שצוואר השורש מעל האדמה. אחרת השתיל צפוי לחלות ולמות. לבסוף, כדי למנוע בועות אויר יש להדק בלחיצה את האדמה מסביב לעץ ולכוון שתהייה בקו ישר עם מפלס הגינה או מעט נמוכה ממנו כדי להותיר צלחת השקיה. לאחר השלמת הנטיעה נשקה בהצפה. מטרת ההשקיה הראשונה להדק את האדמה ולמלא חללים שנותרו. לאחר מכן יש להקפיד על השקיה תכופה (בקיץ כל יום-יומיים) למשך כחודש עד שהעץ נקלט.

נטיעת עץ תות – שלב שלישי – שתילת התות ומילוי באדמה איכותית מעורבת עם קומפוסט

בעצים נשירים כדוגמת תפוח, אפרסק ושזיף יש שלב מקדים לשתילה והוא גיזום העץ. במידה ומצאנו במשתלה עץ שנגזם וטופח בצורת גביע נעדיף אותו אך לעתים במשתלות מגדלים את העצים לגובה כדי שיהיו מרשימים וגבוהים. לגידול עצי פרי נדרשת צורת גביע וכדי להגיע אליה נצטרך לנהוג כמנהג החקלאים, כלומר להותיר רק גזע נמוך בגובה של פחות ממטר ובלא ענפים כלל ולתת לו להצמיח מחדש ענפים שמהם נבחר 3-4 חזקים שאותם נגדל בצורת גביע.
למידע נוסף בנושא גיזום עצים: גיזום עצים בגינת בוסתן, כתבה מפורטת עם הנחיות גיזום באתר עירית ירושלים.

לסיכום, הדגשים הם על בחירת שתיל בריא במשתלה, חפירת בור גדול ככל האפשר, שמירה על גוש השורשים בעת הוצאת השתיל מהעציץ, פרימת השורשים מסביב לגוש, הידוק האדמה לאחר השתילה והשקיה בנדיבות.

נטיעת עץ תות – שלב אחרון – לאחר השתילה יש להדקך את האדמה, להציף במים, לפזר חיפוי ורצוי לקשור לעמוד תמיכה.

את צנרת ההשקיה נפרוס בהדרגה עם התפתחות העץ. בתחילה יש להציב טפטפות סמוכות לגזע כך שישקו את אזור השורשים. לאחר קליטת העץ וצמיחתו יתפתחו ויגדלו גם השורשים שלרוב מהווים בהיקפם תמונת מראה של נוף העץ. כדי לעודד את צמיחת העץ נרצה לסייע לשורשים להתפרס ולכן נרחיק את הטפטפות למרחק מה מהגזע, רצוי באמצעות פריסת צינור טפטפות מעגלי סביב העץ.

לקשור את העץ – לחיזוק והגנה על שתיל צעיר נקשור את העץ לעמוד או שניים. בקשירת עצים נרצה להגן על העץ אך באותה העת לבנות לו יכולת הסתגלות לטווח ארוך ולכן נקפיד על עקרונות הוריים בסיסים – לחזק ולתמוך אבל במקביל להותיר מרווח לגמישות ולשמור מרחק. כלומר הקשירה תעשה בגומי או עם חבל לא הדוק כדי למנוע פגיעה בגזע שיתרחב עם השנים. כמו כן צריך להיות מרחק מה בין העמוד לבין השתיל כדי לאפשר לגזע גמישות על מנת שהעץ יוכל לנוע ברוח. התנועה ברוח דווקא מחזקת את השתיל ולכן צריך לאפשר אותה.

לסיום, נזכור תמיד לכסות את אדמת השתילה בשכבה עבה של חומר חיפוי כדוגמת עלים, גזם דשא, שברי עץ. החיפוי מצמצם אידוי מים ומקשה על נביטת עשבים שיתחרו עם השתיל ולאורך זמן הוא גם מזין את האדמה במזון אורגני עשיר, משפר את מבנה האדמה. חיפוי האדמה הוא אחד מעקרונות היסוד של הגינה המקיימת והכרחי לביסוסה לטווח הארוך.

 

מדריך המשתלה הביתית

זהו פרק נוסף בסדרת דפי הגינה של גינת בוסתן מדריך הכוללת (עד כה):

רשימת הירקות: מ-א’ (אבטיח) עד ת’ (תרד)

ירקות בעונתם עד לפני שנים לא רבות גדל כל ירק ופרי בעונתו. סלט עגבניות ומלפפון נאכל בימי הקיץ וסלט חסה או כרוב החליף אותו בימי החורף. התות המתוק נמכר רק בחורף והאבטיח הגיע לשווקים בקיץ. אך ימים אלה חלפו ללא שוב. תחום המזון תועש והונדס במלואו וגם גידול הירקות הונדס ונוטרלה כמעט לחלוטין השפעת עונות השנה ומזג האוויר. כיום…

0 comments

מה הסוד להצלחה בגידול מלפפונים, קישואים ואבטיחים? על הפרית דלועים

במשפחת הדלועים חברים כמה מפירות וירקות הקיץ החשובים והטעימים ביותר ובהם האבטיח, המלון, המלפפון, הקישוא והדלעות לסוגיהן. הדלועים מצטיינים מבחינה בריאותית. הם בעלי ערך קלורי נמוך, אפס שומן ואפס כולסטרול. הם עשירים בסיבים תזונתיים, בנוגדי חמצון שמפחיתים סיכוי לחלות בסרטן ומחלות לב, במגנזיום וחומצה פולית, באשלגן, וגם בויטמינים A,B,C. את הדלועים שותלים מסוף פברואר ובמשך מארס-אפריל ומקבלים…

2 comments

גידול ירקות בגינה הביתית

  אמא אדמה. הכל נובע מהאדמה. כל מה שסביבנו, החי, הצומח והדומם, בא מהאדמה, ניזון ממנה ולבסוף מת לתוכה כחלק ממעגל החיים והטבע. כמעט בכל תרבות, דת ומיתולוגיה מזוהה האדמה עם אלוהות נשית, אמא מיתולוגית,  ועוצמת הטבע. זהו פרק נוסף במדריך המשתלה הביתית של גינת בוסתן והוא מציע שיטות להעשרת האדמה וטיפוחה, טכניקות לגידול ירקות בגינה,…

0 comments

גיזום עצי פרי

את גיזום עצי הפרי הנשירים מומלץ לעשות בחורף (ינואר-פברואר) כאשר העצים בתרדמת ובשלכת, ואת גיזום ההדרים רצוי לעשות בסוף החורף (פברואר-מארס) לפני הפריחה. קיימות שתי שיטות גיזום עיקריות המתאימות למרבית עצי הפרי: גיזום גביע וגיזום ענף מוביל עם גביע צירי. בנוסף קיימות שיטות ספציפיות המתאימות לגיזום עצי הדר, תאנה, גפן, זית, רימון ותות. על כל אלה נפרט כאן.…

0 comments

נטיעת עצי פרי

כשמגדלים עצי פרי כדאי להפעיל שיקול דעת של הורים או מחנכים. שתילת עץ פרי היא השקעה לטווח ארוך. לכן לא נלך דווקא בדרך הפשוטה והקלה אלא נעדיף לעשות נכון גם אם המעשה הנכון איננו הקל והאינטואטיבי ביותר. כך למשל, כשנוציא את השתיל שזה אתה רכשנו במשתלה מהעציץ לא נרחם על השורשים אלא נגזור אותם כדי…

0 comments

תות שדה

אתרי מכירות באינטרנט מציעים שלל זרעי תות שדה. הפרסומים מבטיחים תותים נפלאים וגדולים כמו תפוח אדמה שמגיעים בכל צבעי הקשת, מכחול זרחני, דרך סגול ועד שחור. רק חבל שלא נוכל לגדל מזרעים אלה תותים כמו אלה שבפרסומים של אתרי המכירות. מעבר לעובדה שרוב המודעות פשוט מזויפות ואין תותים כחולים, קשה מאד לגדל תות מזרעים. זאת עבודה…

0 comments

על יחורים וריבוי עצים – איך מקימים בוסתן עצי פרי מקומיים?

רוב בני האדם לא שמעו מעולם על ייחורים ומתפלאים כאשר מראים להם עץ פרי בוגר ומספרים כיצד הוא נולד מענף קטן. מה שטוב במיוחד הוא שקל לעשות ייחורים מכמה מעצי הפרי המקומיים הטעימים ביותר – תאנה, רימון, גפן ותות. זאת גם דרך נפלאה לשמר אצלנו בגינה או ביישוב את הזנים המקוריים (זני הבלאדי) של עצי הפרי…

2 comments

איך מתחילה גינה? ריבוי צמחי תבלין וירקות

כדאי שתהיה לגינת המאכל משתלה משלה. אפשר כמובן לבחור במקום זאת בדרך קלה יותר וללכת למשתלה מסחרית ושם נוכל לקנות שתילים מכל סוג וצבע שנרצה. זה קל, מהיר ונוח וגם לא יקר מדי. אבל אם ניקח שיעור בבית הספר של הטבע ונלמד את רזי השתילה ואת שיטות ריבוי הצמחים נוכל במקום זאת להקים משתלה קטנה משלנו, כזאת…

0 comments

שתילת פרחי בר בגינה

למה הגינה תמיד פורחת? לפעמים נראה שכל הגינות נראות אותו דבר. בטבע שסביב המגוון עצום ומשתנה ממקום למקום ולאורך השנה אך למרבה הצער במשתלות ובגינות שוררת אחידות עגומה. בגינה הישראלית הטיפוסית קשה למצוא קשר בין מראה הגן לבין מראה הטבע שמסביב ואין בה כמעט רמז לארץ ולמקום בו היא נמצאת או לזמן ולעונת השנה.  האם מצב זה נובע…

3 comments
פירות יבשים – כיצד לייבש תאנים, ענבים ושזיפים?

פירות יבשים – כיצד לייבש תאנים, ענבים ושזיפים?

בימים שלפני המצאת המקרר היה יבוש פירות אמצעי חיוני וקיומי להאריך את משך חיי פירות הקיץ. בתהליך הייבוש המים שבפירות מתאדים, התאים מצטמקים, והסוכר שבפרי נעשה מרוכז מאד. הריכוז הגבוה של הסוכר עוזר לשמר את הפירות לאורך זמן, שכן חיידקים ופטריות לא מסוגלים לגדול בריכוזים גדולים של סוכר.

באמצעות הפירות שיובשו ואוחסנו במזווה יכלו בני הבית לאכול פירות מתוקים ועתירי אנרגיה שהשביעו אותם בחודשי החורף הקרים, ובעזרתם יכלו מלכים וסוחרים ספינות למסעות ומלכים יכלו לצייד צבאות בצידה לדרך. כך התפתחה מיומנות מסורתית של יבוש פירות כמו תאנים, ענבים, תמרים, משמש ושזיפים. אלא שכיום קשה מאד למצוא פירות יבשים איכותים כאלה. הפרי שיובש בשיטה המסורתית ובאופן טבעי לא ניתן להשוואה בטעמו ואיכותו אל הפרי המיובש שאנו רוכשים בחנות.

הפירות היבשים שאנו קונים בסופר או בשווקים מיוצרים ברובם בשיטות תעשייתיות. הם עברו תהליך יבוש מואץ בתנור ולרוב גם טופלו בגופרית כחלק מהליך היבוש המואץ, עורבבו עם תזקיקי נפט ושאר כימיקלים לשיפור הצבע והמרקם והועשרו במנת סוכר נדיבה להוזלת המחיר, הארכת משך החיים וחיזוק הטעם. 

בניגוד לשיטות התעשייתיות נעשה יבוש  מסורתי של פירות בשמש וברוח, אך כל פרי מיובש בשיטה שונה מעט המותאמת לתכונותיו.

בייבוש תאנים שוטחים את הפירות בשכבה אחת על גבי משטח. להנחת התאנים לייבוש תתאים במיוחד רשת נירוסטה של תנור אפיה שתבטיח אוורור נאות אך גם כל משטח נקי ועמיד אחר יעשה את העבודה. לאחר הנחת שכבת הפירות רצוי לכסות ברשת דקה להגנה מזבובים וחרקים. מותירים את הפירות ליבוש במקום חשוף לשמש ולרוח למשך מספר ימים. באופן מפתיע דווקא הרוח חשובה יותר ליבוש כך שנימנע ממקום סגור מרוחות. בלילות רצוי להכניס הביתה או לכסות בכיסוי אטום למניעת חשיפה לטל ולחות. ניתן לחתוך את הפירות לחצאים ובכך לקצר את משך הייבוש. תהליך הייבוש דורש כמה ימים עד שהפרי נעשה קשה ואז הוא מוכן. בד”כ הפירות יהיו יבשים ומוכנים למאכל ואחסון כעבור שבוע או מעט יותר, בהתאם למזג האוויר ומצב הפרי.

ביבוש תאנים כדאי לדעת שישנם זני תאנה שמתאימים יותר ליבוש כמו החרובי, ביאדי, ספרי ועסלי, אך למעשה ניתן ליבש כמעט כל זן ולקבל פרי טעים וטוב.

משמש – מייבשים כמו תאנים.

צימוקים – השארה על הגפן ליבוש (לעטוף בשקית הגנה מציפורים) או הנחה על משטח, כמו קרטון או רשת, וכיסוי ברשת ממזיקים. נדרשים כ-20 יום להשלמת היבוש.

תמרים – להותיר ליבוש על העץ.

לאחר ההכנה, יש לאחסן את הפירות היבשים בכלי אטום.

פוסטים קשורים: יבוש תבלינים – המדריך להכנת תבלינים בבית.

עץ תות שאמי – זכרונות מסוריה הגדולה

עץ תות שאמי – זכרונות מסוריה הגדולה

התות השאמי הוא אחד הזנים הנפוצים של התות השחור ובלי ספק הטוב שבהם. הוא מתוק וטעים להפליא, נוח לשתילה ולגידול ויש לו סיפור היסטורי מעניין ולקינוח טיול בוסתנים בנחל העכברה שלמרגלות צפת.

עץ תות לבן משתרע מעל הטראסות של עין לבן שבהרי ירושלים

נפלאות התות השאמי

לעומת התות הלבן שיכול להתנשא תוך שנים מעטות לגובה 15 מ’ והופך לדומיננטי בכל גינה, מסתפק התות השאמי השחור בכ-6 מטרים לכל היותר, וגם קצב הגידול שלו איטי מאד כך שידרשו לו עשרות שנים להפוך משתיל לעץ של ממש, ואין לו מערכת שורשים אגרסיבית. כל אלה הופכים אותו נוח יותר ומתאים בהרבה לגידול בגינה קטנה ולקטיף תותים בעונה.

התות השאמי מתוק וטעים וצבעו סגלגל כהה עד שחור. טעמו משלב חמיצות ומתיקות באיזון מדויק המבדיל אותו מתות העץ הרגיל שכולו מתיקות. לפרי עץ התות ערכים תזונתיים נפלאים שהופכים אותו למזון על. עונתו קצרה – חודש עד חודשיים בלבד, מסוף יוני ועד אוגוסט, אך ניתן לשמר את טעמו המתוק והעדין באמצעות הכנת ריבות, עוגות או ליקרים.

עץ התות קל לשתילה, נוח לגידול, מתאקלם היטב בקרקעות שונות, מוציא נצרים ויחורים מהם ניתן לגדל עצים חדשים ואינו זקוק להשקיה לאחר שהתבסס. ככל שנגזום אותו כך תעלה תנובת הפרי שמתרכזת על ענפים צעירים. התות עמיד למחלות ומאריך ימים, וניתן ללקט פירות גם מעצים בני מאה שנה.

ליקוטים וטיולים בעקבות עץ התות

עצי תות עתיקים לליקוט ניתן למצוא בחורבות כפרים ובוסתנים בכל הארץ. כמה מהמקומות המומלצים הם עין שכווי בנחל עמוד (תות שאמי), חניוני שמורות הטבע של הדן, מושבות העליה הראשונה כמו מטולה וראש פינה, גדות נחלי החצבאני והבניאס (תות לבן ושאמי), נחל הקייני שליד מגידו, נחל אלכסנדר, בעין לבן (בתמונה) וסביב מעיינות אחרים בהרי יהודה, ליד כנסיות ומסגדים בעין כרם ובאבו גוש, בלוד ובבית לחם. עצי תות חדשים יותר, רובם של תות לבן גדול, נמצאים בערים וקיבוצים בכל הארץ (קישור למפת עצים פתוחים, בעיקר בתל אביב).

תות שאמי, בנחל העכברה

בנחל עכברה שמדרום לצפת יש שרידי בוסתנים שנטעו ערבי צפת לפני 1948 ובהם עצי תות שאמי לצד עצי תות לבן ושלל עצי עצי זית ופרי זקנים אחרים ובהם עצי שקד שהפכו מרירים במרום גילם, רימון, גפנים, פטל קדוש ומשוכות צבר. מסביב מפוזרות טרסות וחלקות עיבוד שחרבו וניטשו, ולצידן שברי תעלות השקיה שהובילו ממעיינות שסביב הנחל. נחל העכברה בשיאו בחורף ובאביב אך אם נרצה לאכול מהתות נצטרך להגיע החל ממאי (תות לבן) או ביולי (תות שאמי).
קישור לכתבה על מסלול הטיול בנחל העכברה.

המילה הערבית ‘א-שאם’ היא אחד מכינוייה של העיר דמשק וגם של אזור הלבנט, או סוריה הגדולה בכלל, כלומר המרחב שמשתרע על כל סוריה ולבנון ומכסה גם את ארץ ישראל. במשך מאות בשנים היה אזור סוריה הגדולה מאוחד תחת אותו שלטון מרכזי. באותם ימים נעו תושבי חבל הארץ הגדול ממקום למקום בחופשיות, אורחות חייהם היו משותפים, הם לבשו את אותם בגדים, גרו בבתים דומים וכולם נהנו מאותו מטבח מקומי נפלא שהיה משותף לכל העמים שחלקו את המרחב.

לאחר התפרקות האימפריה העותמנית הפך המרחב השאמי לחבל ארץ שנותר בדמיון בלבד, אך עץ התות השאמי משמר קמצוץ מאותם ימים קדומים ורחוקים. אז, טרום המצאת המזגן, ישבו בימות הקיץ החמים מנשוא כל תושבי הארצות והעמים שבאזורנו תחת הצל הרענן של עץ התות בבותסן שלצד ביתם וזזלו את הפרי המתוק והטעים בעונת הפרי שהיתה קצרה מדי.

לשמחתנו עץ התות מאריך ימים וגם אנחנו יכולים היום ללקט פירות מעצים בני מאה שנה ואף יותר שנשתלו ונזנחו בחורבות הכפרים ובבוסתנים שהיו סביבם.

עלי העץ שימשו בדמשק להכנת משי. תולעי משי שהושמו בקופסאות הואכלו בעלי תות בשרניים והפרישו חוטי משי דקים וארוכים שמהם טוו נערות סוריות עם אצבעות מיומנות בדי משי ששימשו לאריגת בגדים יוקרתיים העשויים ממשי דמשקאי אותם מכרו סוחרים כבגדי שרד לשליטים, אנשי דת ושועי עולם.

לעץ התות שני זנים עיקריים: הלבן והשחור. מקורו של הראשון בסין והוא יוצא בדרך המשי לרחבי העולם בעיקר כדי לגדל את תולעי המשי שאוהבות לזלול את עלי עץ התות . מקורו של הזן השני, השחור, ככל הנראה באזור איראן ומשם התפשט עד מהרה לאזורנו. עץ התות הלבן מניב פירות ראשון, בין מאי ליוני בעוד עץ התות השאמי מבשיל מעט לאחר מכן, מסוף יוני ועד אוגוסט.

עץ התות הלבן שפירותיו מגיעים לא רק בלבן, אלא גם באדום ושחור, גדל לממדי ענק, ואינו מתאים לגידול בגינה ביתית. לעומתו עץ התות השחור, המכונה גם שאמי, קטן בהרבה ומתאים מאד לגינות ובוסתנים קטנים. תנובתו של התות השאמי פחותה בהרבה ולכן הוא אינו נפוץ.

 

 

שקד או שקדיה?

שקד או שקדיה?

לגדל
גידול עץ שקד דורש תשומת לב. השקד נחשב לעץ שקשה יחסית לגידול בגינה הביתית מאחר ורצוי שלא להשקותו, ובנוסף הוא זקוק לעץ מפרה כדי להניב פרי ואף סובל משלל מזיקים שפוגעים בו ועל כן בחקלאות מרבים לרסס.
בגידול המסורתי בארץ אצל הערבים השקד גדל בתנאי בעל בלא השקיה, אך במטעים הוא מקבל לרוב השקיה וכך מקבלים פרי גדול ועסיסי יותר. בגינה יש לתת השקיה בשנים הראשונות לאחר הנטיעה ולאחר מכן עדיף לגדלו בלי השקיה.
את עץ השקד מומלץ לשתול בחורף או בתחילת האביב ולגזום בחורף לפני הפריחה. לשקד נדרשות 4-5 שנים לתת פרי ראשון.

הזן הנפוץ בארץ הוא שקד אום אל פחם. זן זה נתגלה כאשר חקלאי מאום אל פחם גילה במקרה במטע השקדים שלו עץ שקליפת פרותיו רכה ומתפצחת ביד. הוא ריבה את העץ באמצעות יחורים ועד מהרה הזן נפוץ ברחבי הארץ ואף בעולם.
.
לשקד יש בעיית פוריות שמקשה על גידולו בגינה. השקד אינו מפרה את עצמו. כדי שיתקבל פרי בכמות משמעותית יש לנטוע עצים משני זנים שונים זה ליד זה שמועדי פריחתם חופפים. נהוג לנטוע זן אום אל פחם ולצידו נפ”א או כוכבא/53 כדי להניב פרי בכמות משמעותית. האבקה בינם נעשית על ידי דבורים ושאר חרקים. ריבוי העץ יכול להיעשות משתילת שקד או מיחורים אך כדי לקבל לעץ מאכל טוב חייבים לבצע הרכבה.

חרבת דלית א-רווחה ברמות מנשה -בוסתנים נטושים עם עצי שקד וזית

לאכול
את השקד ניתן לאכול בשלוש צורות עיקריות – כשקד ירוק בראשית דרכו, כשקד לבן לאחר מכן, ולבסוף כפרי יבש כפי שאנו רגילים. השקד מזוהה כיום כל כך עם האגוז היבש שמגיע אלינו לרוב דרך פלא מקליפורניה הרחוקה, שבה מגדלים 80% מכל השקדים הגדלים בעולם, עד שטעמו המקורי של השקד כמעט נשכח מהלב. במטבח הארץ ישראלי המסורתי כיכב השקד דווקא בצורתו הטרייה והירוקה אז נאכל השקד הירוק על קליפתו טרם התקשתה כפרי מאכל טרי. טעמו חמוץ-מתוק ואין בו מהמרירות והשומן של הפרי היבש ובכלל הוא דומה בטעמו לירק יותר מאשר לפרי.

ביוני הופך השקד לקשה מדי לאכילה בשלמותו ואז ניתן לחתוך את הקליפה ולהוציא את גרעין השקד הלבן שטעמו קרמלי  ולשלבו במתכוני דגים או לחכות עד שיבשיל בהמשך הקיץ ואז יהיה ניתן לשבור את הקליפה ולהוציא את גרעין הפרי היבש.

את גרעין השקד אפשר גם לטחון להכנת הרוזטה, משקה שקדים מרענן, או להכנת ממרח שקדים שנחשב חלופה מעולה לממרח שוקולד כאשר הוא נעשה כהלכה, כלומר בכבישה קרה ובלי תוספת סוכר.

לבשל
באפריל ומאי נמכר הפרי הגדול והטרי של השקד הירוק בצרורות גדולים בשווקים הערביים. במטבח המקומי והים תיכוני משמש השקד הירוק להכנת תבשילים עונתיים חמים ולהוספת רעננות וחמיצות מיוחדת לסלטים קרים ונהוג גם לאוכלו כפי שהוא נקטף מהעץ – חי, טרי, ירוק וחמצמץ או חצוי לחצאים בתיבול של מי לימון או מלח. בסלטים נהוג לחתוך אותו לרבעים או פרוסות ואז לשים מיד ברוטב עם לימון וזית כדי שלא ישחיר.

בריאות
לשקד יש ערכים תזונתיים וסגולות רפואיות משובחות ועל כן הרמב”ם כותב בספרו פרקי משה: “השקדים הם המשובחים שבפירות”. פרי השקד מכיל חומצות שומן בלתי רוויות המסייעות בהורדת כולסטרול ועל כן הוא בריא ללב. פרי השקד עשיר בסיבים תזונתיים, נוגדי חימצון חזקים המפחיתים גורמי סיכון כמו סרטן ומחלות לב אף ויש בו כמות מכובדת של סידן, ויטמין E, ואשלגן. שמן שקדים נחשב מאז ימי קדם כבריא לבעיות עור רבות ועל כן הוא משמש בקרמים ומוצרי קוסמטיקה.

השקד איננו אחד משבעת המינים אך הוא נמצא ברשימה מכובדת לא פחות, זמרת הארץ, שכוללת את מיטב פירות הארץ שאותם הביאו בניו של יעקב כמנחה ליוסף בהוראת אביהם: “והרעב כבד בארץ… קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם, וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה: מְעַט צֳרִי, וּמְעַט דְּבַשׁ, נְכֹאת וָלֹט, בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים” (בראשית מ”ג, י”א).

השקד מקדים לפרוח ועל כך תפארתו. פריחתו המרהיבה מבשרת שהחורף עומד להסתיים והאביב מגיע ועל שום כך זכה עץ השקד לשלל שירים ואגדות. בספר המשלים הקדום שנקרא על שם אחיקר החכם אומר האב הנבון לבנו “בני, אל תהיה פזיז כמו השקד, השוקד לפרוח ראשון אולם מבשיל לפרי אחרון, אלא היה חכם כפרי התות הפורח אחרון ומבשיל ראשון”. הבשלת פרי השקד אכן ארוכה מאד ונמשכת חצי שנה עד לאסיף בחודשי הקיץ שבין יולי לספטמבר. אותו שקד שכולם מכירים ואוכלים עם הפירות היבשים של ט”ו בשבט הוא בעצם הזרע העטוף בקליפה החומה שמבשיל רק בשלהי הקיץ.

יש לעץ השקד עוד תכונה מיוחדת שעושה אותו ליפה ובוהק בחורף כאשר רוב העצים עומדים ערומים ואפורים בשלכת: ראשית הוא פורח כענן לבן וורוד ורק לאחר מכן הוא מלבלב עם יציאתם של עלים ירוקים וכך ניתן להינות ממופע מרהיב של פריחה שלא מוסתרת על ידי העלים. מופע הפריחה והלבלוב מתרחש בינואר-פברואר (טבת-שבט) סביב ט”ו בשבט כאשר העץ נקרא בפי כל שקדיה, שם שהתקבע בזכות שיר הילדים הנודע “השקדיה פורחת, ושמש פז זורחת, ציפורים מראש כל גג, מבשרות את בוא החג”.

השקד התרבותי בוית משקד הבר לפני אלפי שנים אלא ששקד הבר הגדל ופורח בעיקר באזורי ההר מר בטעמו. המרירות מסתירה חומר רעיל, ציאניד, אך המרירות מתפתחת רק עם הבשלת הפרי בקיץ ושקדי הבר המרים ראויים למאכל גם בעודם ירוקים. רק כשיבשילו הפירות של שקד הבר בשלהי הקיץ ויהפכו מחומים לירוקים בערבית יהפכו למרים ובלתי אכילים. שמו של השקד הוא לוז וכך כונה לעתים גם במקרא ובמקורות חז”ל. 

מטע שקדים נטוש מעל נחל שלף שברמות מנשה

לטייל
למה עצי השקד שבבוסתנים הנטושים מרים למאכל?
מטעי שקדים שננטשו והוזנחו נותרו בבוסתנים אבודים שבחורבות כפרים ערביים ברחבי הארץ וסביב טרסות עתיקות בהרים. טיולי שקדים יפים ניתן לערוך בחורף במקומות רבים ובהם פארק בריטניה ולמעשה בכל רחבי השפלה, בהרי יהודה באזור צובה ועין כרם או בגליל בנחל ראש פינה. יופיים בחודשי החורף רב אך לאכול מעצים אלה לא נוכל משתי סיבות. רק בקיץ ושנית טעמם של העצים הזקנים הפך למר. בעבר הורכב השקד התרבותי על שקד הבר ולכן בחלוף השנים השתלט שקד הבר על העץ ולכן טעם הפרי בעצי השקד הגדלים בעל בארץ הפך למר. על אף זאת ניתן לאסוף באביב (מסוף מארס ועד תחילת מאי) את השקדים הירוקים גם מעצי שקד בר מרים ולאכול מהם בלא חשש. המרירות מגיעה רק כשהפרי מבשיל בקיץ.

שקדים ירוקים בחודש אפריל על עץ שקד הגדל על הטראסות העתיקות של נחל המעיינות למרגלות הכפר הפלסטינאי בתיר.

 

 

התאנה – עץ גן העדן

התאנה – עץ גן העדן

 הזקן והתאנה – אגדה מקומית

כמעט כולם מכירים את האגדה המפורסמת על הדייג ודג הזהב אבל מעטים יודעים שיש לה גם גרסה מקומית שנכתבה כמעט אלפיים שנה לפני האגדה המוכרת מסיפורי הילדים. בסיפור האגדה המקומי מככבים זקן, אשה מרשעת, בעלה חלש האופי, קיסר רומאי ועץ תאנה. הזקן נטע תאנים בעת שאיתרע מזלו לפגוש את הקיסר הרומאי אדריאנוס בשעה שהוביל את צבאו לדיכוי מרד בר-כוכבא שבעקבותיו חרבה הארץ והחלה הגלות בת 2,000 השנה. וכך מסופר במדרש תנחומא:

מעשה באדריאנוס המלך שהיה עובר למלחמה והולך עם הגייסות שלו להלחם על מדינה אחת שמרדה עליו. מצא זקן אחד בדרך שהיה נוטע נטיעות תאנים.
אמר לו אדריאנוס: אתה זקן ועומד וטורח ומתייגע לאחרים!
אמר לו: אדוני המלך, הריני נוטע. אם אזכה, אוכל מפירות נטיעותי. ואם לאו, יאכלו בני.
עשה אדריאנוס שלש שנים במלחמה וחזר. לאחר שלש שנים מצא את אותו זקן באותו מקום.
מה עשה אותו זקן? נטל כלכלה (כלומר סלסלה) ומלא אותה בכורי תאנים יפות וקרב לפני אדריאנוס. אמר לפניו: אדני המלך, קבל מן עבדך. אני הוא אותו הזקן שמצאת אותי בהליכתך, ואמרת לי, אתה זקן מה אתה מצטער עומד ומתייגע לאחרים, הרי כבר זכני המקום לאכול מפירות נטיעותי, ואלה שבתוך הכלכלה מהן מנתך.
מיד אמר אדריאנוס לעבדיו: טלו אותה ממנו ומלאו אותה זהובים, ועשו כך.
נטל הזקן את הכלכלה מלאה זהובים, והתחיל הולך ומשתבח בביתו לאשתו ולבניו. סח להם את המעשה.
הייתה שכנתו עומדת שם, שמעה מה אמר הזקן. אמרה לבעלה: כל בני אדם הולכין והקדוש ברוך הוא נותן להם ומזמן להם טובה, ואתה יושב בבית חשוך באופל. הרי שכן שלנו כבד את המלך בסלסלה של תאנים ומלא אותה לו זהובים. ועתה עמוד וטול סל גדול ומלא אותו כל מיני מגדים מן תפוחים ותאנים ושאר פירות יפות שהוא אוהב אותן הרבה, לך וכבדו בהן, שמא ימלא לך זהובים, כמו שעשה לשכננו הזקן.
הלך ושמע לאשתו, ונטל סל גדול ומלא אותו כל מיני מגדים תאנים ותפוחים וטען על כתפו וקרב לפני המלך סל גדול ועמד ואמר: אדוני המלך, שמעתי שאתה אוהב את הפירות, ובאתי לכבדך בתאנים ותפוחים.
אמר המלך לחיילים שלו: טלו אותו ממנו וטפחו אותן על פניו. עמדו והפשיטוהו ערום והתחילו טופחין אותו על פניו עד שנפחו פניו, סימו את עיניו ועשאוהו דוגמא, והלך לביתו בפחי נפש, בוכה.
והייתה אשתו סבורה שהוא בא בסל מלא זהובים. וראתה אותו ועיניו נפוחות וגופו משובר ומוכה. אמרה לו: מה לך?
אמר לה: ששמעתי לך והלכתי לכבד את המלך באותו הסל, וטפחו אותו על פני. אילולי ששמעתי לך והטלתי לסל אתרוגין (שהוא פרי קשה), כבר היו רוגמים אותי את כל גופי בהן.
לפיכך לא יבטל אדם מן הנטיעות. אלא כשם שמצא, עוד יוסיף ויטע, אפילו יהיה זקן.

חלקת הבעל בסטף. ליקוט תאנים ודבלים מעצי תאנה מזני בלאדי

בקריאת האגדה על הזקן ועץ התאנה מקבלים שיעור על אמיתות בסיסיות שלא השתנו על בני אדם ומלכים, על צניעות ושכרה ועל חנפנות ועונשה כמו גם עם תאוות בצע ותוצאותיה. נראה לי שיותר מכל היא מזכירה  את האגדה המפורסמת על הדייג ודג הזהב. בשני הסיפורים מסופר על אדם פשוט וטוב, חקלאי או דייג, שנשוי לאשה מרשעת ותאבת בצע שלרצונה הוא נשמע וגם סופם של שני הסיפורים מר באותה מידה. מעל לקווי הדמיון מוסיף מדרש האגדה נדבכים נוספים. את הרומאים מייצג בסיפור הקיסר שהיה החזק באדם ושהעולם כולו סר למרותו. בעיניו המלחמה והכיבוש היו חשובים מהעבודה. את העבודה השאירו הרומאים לעבדים. אלא שהזקן נוטע התאנים פגש בו במקום הנכון ובזמן הנכון. שנותיו הרבות לא הביאו אותו להתעייף מהחיים ולחדול מעשייה וכששומע אדריאנוס את תשובת הזקן הוא מבין שהזקן לא רואה בעבודה דבר מאולץ כפי שעבד רואה אותה. הזקן בוחר לעבוד. הוא  שותל עץ פרי גם בערוב ימיו כשאינו מצפה לקטוף את פרי עמלו, ובכך מלמד את הקיסר ואותנו שאדם חופשי שמח לעבוד בעבור עצמו ובניו ושלשתילת עץ פרי יש ערך בפני עצמה.

כפי שהמדרש מתאר, התאנה מתחילה לתת פירות ראשונים שלוש שנים אחרי נטיעתה והיא גדלה ומניבה פרי עוד שנים רבות לאחר מכן. התאנה יחד עם הגפן מבטאת במקורות העבריים את השאיפה לשלום ושלווה כפי שכתוב בצורה נפלאה כל כך בספרי הנביאים: “וכתתו חרבותיהם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדון עוד מלחמה. וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתנו ואין מחריד כי פי ה’ צבאות דיבר” (מיכה ד’, ד’). הזקן לא עסק במלחמה. הוא ישב תחת גפנו וחי חיים שלווים, פשוטים ומספקים והמשיך לטעת עצי פרי, לו ולבנו. מה הפלא שהקיסר הרומאי נפעם וזכר אותו לטובה לאחר ששב מעוד אחת ממסעות המלחמה הארוכים וחסרי התוחלת שניהל כל ימיו.

על כלכלה ומקצועות

בקריאה איטית של המדרש על הזקן והתאנה נוכל לשים לב שהוא מלמד אותנו את מקורה של המילה ‘כלכלה’. סיפורי תאנה אחרים מהמשנה מלמדים אותנו גם את משמעותה של המילה ‘מקצוע‘. במשנה נאמר: “עד הקיץ, עד שיהא הקיץ עד שיתחילו העם להכניס בכלכלות. עד שיעבור הקיץ עד שיקפלו המקצועות…” (נדרים ח”פ מ) מה הוא המקצוע? פרשנים מניחים שמקצוע הוא המצע או המחצלת עליה הניחו את התאנים ליבוש.

הבעיה בפרי התאנה שאיננו מחזיק מעמד יותר מכמה ימים לאחר הקטיף אבל יש לכך כמה פתרונות יצירתיים. ראשית התאנה טעימה ומתוקה להפליא כך שהבעיה לא ממש חמורה, ושנית הפירות מבשילים בהדרגה ולא בבת אחת. מעבר לכך פירות התאנה מתאימים ליבוש (מכונים דבלות או גרוגרות) ולהכנת דבש תאנים (דיבס) או ריבות מתוקות ואף גלידות. בעבר, טרם המצאת המקרר, כל מזון שהיה ניתן לייבשו ולשמרו לזמן ארוך זכה לתהילה ולמחיר גבוה וחלק גדול מהתאנים נועדו ליבוש ולשימור ועל כך מסופר במקורות רבים כמו למשל תיאור של איסוף מאורגן וחלוקה של מזון לכל תושבי היישוב בתקופת התלמוד: “הגיע זמן התאנים, שלוחי בית דין שוכרין פועלין, עודרין אותם, ועושין אותן דבילה ומכניסים לאוצר שבעיר…ומחלקים אותם ערבי שבתות כל אחד ואחד לפי ביתו” (תוספתא שביעית פ”ח). כך נראה צדק חברתי בתקופת התלמוד. תפקידו של בית הדין היה לארגן איסוף וחלוקה של אוכל. ממש אחרית הימים. 

ואם כבר עסקינן באחרית הימים קשה שלא להזכיר את חזון אחרית הימים המקורי שגם בו מככב עץ התאנה שלנו: “והיה באחרית הימים יהיה הר בית יהוה נכון בראש ההרים ונשא הוא מגבעות ונהרו עליו עמים. והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר יהוה ואל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא תורה ודבר יהוה מירושלים.  ושפט בין עמים רבים והוכיח לגוים עצמים עד רחוק וכתתו חרבתיהם לאתים וחניתתיהם למזמרות לא ישאו גוי אל גוי חרב ולא ילמדון עוד מלחמה.  וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד”. (מיכה ד’, א-ד’). חזון אחרית הימים עוסק אמנם בדברים גדולים מהחיים – פוליטיקה, מלחמות ודת – אבל לגבי האדם הפשוט הוא מתבטא בסה”כ במשפט הסיום הנפלא: “וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד”.

עץ תאנה משובח בבוסתן של נחל עמוד

התאנה אינה עץ מפונק. היא גדלה בסוגי קרקעות מגוונים והיא מסתדרת בחום וגם בקור. היא משגשגת לצד מעיינות אך מניבה פרי מצויין גם בגידולי בעל ממי גשמים בלבד. היא נותנת פרי מתוק, טעים ובריא שניתן לשמרו לתקופת החורף ובנוסף לכל אלה גם קל להרבות אותה באמצעות ייחורים. עם תכונות משובחות כאלה אין פלא שהיא מעצי הפרי החשובים של ארץ ישראל.

הקיץ והתאנה

התאנה והקיץ באים ביחד. פרי התאנה גדל בקיץ. המילה קיץ משמשת במקרא ובמקורות חז”ל לתיאור הבשלת התאנים ומכאן התגלגלה המילה קיץ לעונת השנה במשמעות המוכרת לנו כיום. למעשה ישנם שלושה גלי הבשלה בתאנה. התאנים הראשונות שמבשילות בחודש מאי על ענפי השנה שעברה נקראות בכורות אך הן מעטות ודלות, התאנים הטובות והטעימות שמבשילות בחודשי הקיץ נקראות קיץ והן גדלות על ענפים ירוקים שצמחו באביב האחרון, ולבסוף גל התאנים האחרון נקרא באופן לא מפתיע סתוויות. הפרי הראשון שהיא מוציאה, פרי הבכורות, איננו פרי אמיתי אלא פרי מתחזה. מסתבר שגם עצים יודעים לשקר. פרי התאנה מכונה פגה וגל הפרי הראשון, הבכורות, גדל כמה ימים ואז צמיחתו נעצרת ולבסוף הפרי נושר ועל כך נאמר “התאנה חנטה פגיה” (שיר השירים ב, י”ג).

הפריה והבשלה

מרבית זני התאנים בימינו הן עצי נקבה מזנים שאינם זקוקים להפריה כדי להניב פרי אך גם תאנים כאלה יעשו טעימות, מתוקות ועסיסיות יותר אם יעברו הפריה. בזני תאנים הזקוקים להפריה ינשור מהעץ פרי שלא עבר הפריה. מרבית התאנים הזקוקות להפריה משתייכות למשפחת התאנים מזן הסמירנה מטורקיה שממנו מגיעות אלינו כמעט כל התאנים המיובשות. בארץ כמעט כל התאנים משתייכות לקבוצה שאינה זקוקה להפריית צרעות (אך כאמור טעם הפרי יהיה טעי יותר אם תתקיים הפריה) לרבות התאנה הברזילאית (המכונה גם תאנה קליפורנית או תאנה ארגמנית) וכמעט כל זני הבלאדי של ארץ ישראל שמתוארים בהרחבה בהמשך המאמר.

ההפריה הטבעית לתאנה נעשית על ידי צרעה זעירה (כ-2 מ”מ) שמגיעה מעץ תאנה זכר במידה ועץ כזה נמצא בקרבת מקום. עץ כזה המכונה גם תאנת הבר מניב פרי שאינו מתאים למאכל אלא רק להפריה. כדי לשפר את ההפריה נהגו חקלאים מסורתיים לבצע תהליך המכונה קפריקציה שבו תלו על עצי התאנה ענפים עמוסי פירות שנלקחו מתאנה זכרית. תהליכי הפרית התאנה היו ידועים בימי קדם ותוארו בפרטי פרטים על ידי סופרים יוונים ורומאים וגם בספרות חז”ל.

הבשלה – ברבים מעצי הפרי מבשילים כל הפירות בגל אחד באותו הזמן אך ההבשלה של הפרי עצמו נעשית לאט-לאט וכך שכל יום הוא מעט יותר בשל ומתוק משהיה אתמול. פרי התאנה שונה בהיבטים אלה. הפירות שעל העץ מגיעים לבשלות במשך תקופה ארוכה, של חודש-חודשיים, במהלך שיא הקיץ ולכן ניתן ואף רצוי להגיע לעץ כל כמה ימים ולאסוף פירות בשלים לפני שהציפורים יעשו זאת.  מצד שני, בפרי התאנה עצמו מגיעה ההבשלה בבת אחת ודומה להזרקת סוכר שמביאה לכך שהפרי הופך כמעט בין לילה מפרי בלתי אכיל לפרי עסיסי מתוק ורך.

זני התאנה

התאנה נפוץ בארץ מאז שיצא האדם מגן העדן “ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגורות” (בראשית, ג’ 7). מאז ולאורך הדורות עשרות זני תאנה היו נטועים ברחבי הארץ. אלא שכיום המצב שונה לחלוטין. מרבית הגידולים במגזר היהודי הם מטעים של תאנים סגולות מהזן הברזילאי (נקראת גם ארגמנית) שהובא לארץ רק בשנות ה90 ומצטיין, כמו רוב הפירות שהשתלטו על מדפי הסופר, בעיקר בחיי מדף ארוכים. במגזר הערבי מרבית הגידולים הן עדין מזני בלאדי.

זני הבלאדי החשובים באזורי ההר: חורטמני (תאנה נפוצה וחשובה, פרי ירוק, דבשי ומתוק. גדל בעל בכל הארץ, הבשלה מאוחרת – מאוגוסט לאוקטובר), חמדי (סגולות, מתוקות מאד, הבשלה באוגוסט, נפוצות בגידול מסחרי ביהודה ושומרון ונמכרות בצדי הדרכים), חרובי (שחור, קשה להשרשה, מתוק במיוחד, מבשילה בסוף אוגוסט), ביאדי (ביאד בערבית הוא לבן ואכן התאנה בהירה בגוון ירוק-צהוב, גדלה בגליל ובגולן ומבשילה בסוף אוגוסט-ספטמבר, טעם מתוק-דבשי והיא הזן העיקרי בארץ להכנת דבלים ודיבס, הלא הוא דבש התאנים), שיתוואי (ירוק בהיר, נפוצה בגידולי בעל, הבשלה מאוחרת בסתיו), כבארי (ירוקה וקטנה, זן פורה במתיקות מתונה ונפוץ מאד בגידול בעל, הבשלה באוגוסט).

זני בלאדי נפוצים באזור השפלה והעמקים ומתאימים לגידול באדמת חמרה (*): סבעי (סגול ירוק עם פסים, מתוק מאד, פרי גדול, הבשלה מוקדמת בסוף יולי, נפוץ בשפלה בגליל ובגולן וגם בגידול מסחרי ובשווקים), ספרי (דומה לביאדי אך גדל באזורים נמוכים וחמים יותר – הגליל התחתון והעמקים), ונצרתית (זן בכורות ירוק ופורה עם פרי גדול, אך זקוקה להפריה כדי להניב פרי מתוק), סמיראנית (ירוקה שמוצאה בתורכיה. זקוקה להפריה). כל אלה (להוציא הנצרתית והסמיראנית) יניבו פרי ללא הפריה אך באם תתקיים  הפריה יהיו הפירות מתוקים וגדולים יותר.

זני בלאדי טובים נוספים: קרקעי, חמרי (אדומה), טוואלי (מאורכת הגדלה בגליל העליון), זרקי (סגולה קטנה במתיקות מתונה ומאוזנת), הלחמי (ירוקה בגודל בינוני עם מתיקות מתונה), קוממיות (ירוקה גדולה במתיקות מתונה).

(*) אדמת חמרה: אדמה אדומה-חומה המתאימה לגידולים, מאוורת ומנוקזת טבעי אך מתקשה להחזיק חומרים מזינים ולכן זקוקה לדישון מתמיד וגם נפגעת מעיבוד חקלאי אינטנסיבי המייצר בה כרום שמונע חלחול וצמיחת שורשים.

גידול תאנים

יחור תאנה בשנה הראשונה לאחר השתילה. תאנה מזן עסיסי בשתילת בעל במסגרת שיקום הטרסות של ואדי עבדאלה

ריבוי התאנה בחקלאות המסורתית בארץ ישראל נעשה מאז ומעולם ביחורים. מדרש בראשית רבה (פרשה לא ,יד) מספר על נוח שהכניס לתיבה “זמורות לנטיעות, יחורים לתאנים, גרופית לזיתים“. החכמים שכתבו את המדרש בתקופת התלמוד הכירו היטב כיצד להרבות את עצי הפרי העיקריים של הארץ ושיטות אלה נשמרו מאז בחקלאות המסורתית.  כבר לפני 2,000 שנה בשיא תהילתה של האימפריה הרומאית נכתבו מדריכים מפורטים להפליא על גידול צמחים, עצי פרי והפקת מזון ותרופות מהם. פליניוס הזקן בספרו האינצקלופדי רחב ההיקף על הטבע Historia naturalis מתאר (פרק XVII) בדקדקנות את שיטות ההרביה והגידול של התאנים, כמו גם של שאר עצי הפרי והוא  ממליץ (XVII, XXVII) “לקחת ענף גדול למדי ולנעוץ אותו עמוק באדמה ולהשאיר רק את ראשו מחוץ לאדמה ולכסות אפילו אותו בחול“. מחקרו הרחב של עקיבא לונדון מקשר בין אין ספור הנחיות והמלצות לגידול תאנה במקורות העבריים הקדומים ובחיבורים מהתקופה הרומית והיוונית שקדמה לה, ואף משווה אותם למנהגי הפלאחים בעבר ולנהוג בחקלאות המודרנית בימינו. מעניין לראות שבארצות הים התיכון השונות נתקיימו ונשתמרו לאורך השנים  מנהגים דומים להפליא, כמו נטיעת תאנים לתוך בצלי חצב או הטמנת אבנים לתוך עצי תאנה על מנת לעצבם.

עד היום הפלאחים הערביים נוהגים לנטוע יחורים כאלה בשלהי החורף, חלקם בגנים ובמטעים מושקים ואחרים בשתילת בעל.

תהליך שתילת יחורי התאנה מפורט במדריך עשיית יחורים.

עצי תאנה מכל זני הבלאדי בארץ מטופחים באהבה על ידי הקרן הקיימת בבוסתן הבעל שבסטף ליד ירושלים. כמו כן ישנן משתלות המתמחות בתאנים כמו משתלת שפרעם שעל כביש שפרעם-קרית אתא, ילקוט הרועים בצבעון, בוסתן בהר ליד צומת בילו, ומשתלת חורשים.

הפלאחים מעבדים את מטעי התאנה, בדומה לכרמי הזית, בעזרת קילטור האדמה. הקילטור שנעשה כחריש לא עמוק ,עזר לאדמה לקלוט את מי הגשמים בחורף והביא לעקירת עשבים שוטים. לאחר הקילטור נהגו לפזר קומפוסט או זבל אורגני אחר. מדי כמה שנים קיצרו את הענפים כדי לעודד צמיחה של ענפים חדשים. טיפ של מגדלים: תאני הקץ גדלים על ענפים ירוקים שצמחו באביב האחרון. כדי להגדיל את יבול הקיץ ניתן לקטום את קצה הענף  הירוק (1 ס”מ) לאחר שהופיע עליו הפירות הראשונים.

יבוש תאנים:  ישנם זני תאנה שמתאימים יותר ליבוש כמו החרובי, ביאדי, ספרי ועסלי, אך למעשה ניתן ליבש כמעט כל זן. קישור לפוסט הדרכה על יבוש תאנים.

 

לקריאה נוספתאיך הופכים ענף לעץ? (מדריך לעשיית יחורים) 

הסטף – שירת דודי לכרמו

הסטף – שירת דודי לכרמו

חורף בחלקת הבעל בסטף – התאנה רדומה, ולמרגלותיה הרקפת בשיאה.

בסטף שבמבואות ירושלים משמרת הקרן הקיימת בצורה מופלאה ויפה את נופי החקלאות המקומית המסורתית של ארץ ישראל – בוסתנים בהשקיית בעל נטועים מעל מדרגות אבן עתיקות, מעיינות נקבה עם בריכות אגירה ולמרגלותיהן טרסות תלולות שעליהן חלקות ירק בהשקיית שלחין.

את ההשראה לשחזור הנוף ההסטורי של ארצנו נותן כמובן התנ”ך אבל את חומרי הגלם מספק בעיקר הכפר הערבי שהיה במקום עד לחורבנו במלחמת השחרור.

בשנות ה50 שימש המקום (הר איתן) כבסיס אימונים ויציאה לפעולות של יחידת ה101 המפורסמת ולאחר מכן ניטש. משנות ה80 פועלת הקק”ל לשיקום המקום ולשחזור נופי קדם והיא עושה כאן עבודה מצוינת שאחד משיאה הוא פרויקט בוסתנוף שבו שוכרים ומעבדים תושבי ירושלים שטחים חקלאיים אישיים בטרסות שלמרגלות המעיינות.

מי היה הבעל?

בוסתן עצי הפרי שלאורך שביל הבעל מושקה בהשקיית בעל, כלומר במי גשמים. אבל מי היה אותו בעל?

בעל הוא החזק באלי הארץ הקדומים ולשעבר היה אדונה. המקרא לא חוסך שבטו מפולחן הבעל שהיה נפוץ מאד לא רק אצל הכנענים אלא גם בקרב היהודים שעבדו את הבעל במקביל לעבודת השם ואכן ספר מלכים מתאר בדרך ציורית וכמעט נוטפת דם את ניצחונו המוחץ של הנביא אליהו על 450 נביאי הבעל שיצאו להתמודד מולו בהר הכרמל. במיתולוגיה הכנענית בעל הוא אל החיים.  הוא אדון הארץ. בנו של אל מלך האלים ושל אשתו העשרה. אחיהם של ים וענת ובעלה של עשתורת. בארץ כנען השחונה חיים היו תלויים במים ועל כן היה בעל אל הרעם, הברק והגשמים שמרווה את האדמה במים ונותן חיים לבני האדם. במרבית תקופת המקרא עבדו קדמונינו גם את הבעל בתקווה לפריון האדמה ולגשמי ברכה מרובים. הפולחן לבעל כאל הגשם היה כה מושרש בתרבות העברית עד שאפילו בתקופת המשנה חז”ל מזכירים ומסבירים את המונח ומאז נתקבע השימוש במונח השקית בעל. מונח זה ממחיש עד כמה הפגאניות נוכחת בתשתית התרבות העברית.

בתקופה הכנענית, ועוד שנים רבות לאחר שירשו אותם בני ישראל, היו בארץ גם אלים מקומיים רבים שנקראו על שם הבעל, בהם בעל חצור, בעל צפון, בעל כרמל, בעל עמון, בעל הדד (אל העיר אוגרית בסוריה), בעל זבוב (האל של עקרון הפלשתית שבשמו ניבאו מי לחיים ומי למוות) בעל לבנון ובעל חרמון.

הבעל לא חי לבד. לכל בעל מקומי שכזה היתה גם אשרה מקומית. הבעל היה האל הגברי והאשרה היתה אשתו. האשרה התגלמה לרוב בצורה של עץ רענן. בעוד הבעל הוריד גשם לבני האדם ושמר על חייהם, האשרה הביאה פריון לאישה ולאדמה. היא נתנה לבני האדם ילדים ופירות לאכול.  אלוהי הבעל והאשרה המקומיים השלימו זה את זה וביחד הם הצליחו ליצור לעולם חיים ולקיים סביבה שופעת ופוריה. צמד האלים היווה שיקוף של תמונת חיי האדם בימי המקרא. ירידת הגשם נתפסה כפעולה זכרית של בעילת האדמה, שכתוצאה מכך מתעברת ומולידה את הצמחים. בהתאם הגבר זכה להיקרא בעל ולאחר שבעל את אשתו נולדו לה ילדים וכך נוצרו החיים במעגל מקביל למעגל המיתולוגי של האלים שהגנו עליהם.

חלקת הבעל בסטף. עצי תאנה

משמו של האל הקדום נוצר החל מתקופת המשנה הביטוי חקלאות בעל, שהיא חקלאות המסתמכת על חסדי האל כלומר על מי הגשם בלבד, ללא תוספת השקיה ובכך היא נבדלת מחקלאות השלחין שתלויה במים זורמים שיכלו להגיע בימי קדם רק מנחל או מעין סמוך ועל כן היתה חקלאות השלחין נדירה בארצנו. חקלאות הבעל היתה מקור המזון והפרנסה העיקרי בארץ ישראל הקדומה. עם הגידולים החקלאיים שהתאימו לגידולי בעל נמנו חיטה, שעורה ועצי פרי כתאנה, זית, תמר ורימון, כלומר שבעת המינים. החריש המתבצע כאן באדמת הבוסתנים בחורף, כמו במקומות אחרים בחקלאות הבעל, נועד למנוע התפתחות עשבייה המתחרה עם העצים על מעט המים שבקרקע.

שומרה בשביל ישראל למרגלות בי”ח הדסה שסביבו כמה מנופי הטראסות היפים והשלמים ביותר של הרי יהודה

קפיצה לאחור בזמן

לשביל הבעל מגיעים מאזור המזנון והחניה המרכזית של האתר בהליכה בשביל הכחול או בנסיעה קצרה לכיוון החניה התחתונה שליד המעיינות. לקראת סיום הדרך ישנה חניה קטנה מצד ימין וממנה מוליך שביל הבעל המסומן כחול לתוך בוסתן הבעל.

כאן, בבוסתן הבעל, משמרת קק”ל זנים של עצי פרי מהחקלאות המסורתית שנאספו מרחבי הארץ. זהו “בנק גנים” של זנים מקומיים של עצי הפרי של ארצנו אך גידולם פסק והמשך קיומם היה בסכנה. כאן אפשר להתקרב ולטעום מעצי שבעת המינים המקוריים.

בבוסתן הבעל מגדלים מטעי גפנים מ25 זנים קדומים ובכך משמרים אותם לדורות הבאים. החקלאות המודרנית מבוססת על יעילות כלכלית, אורך חיי מדף, דרישת השוק לאספקת מוצר אחיד כל השנה, התאמה לחומרי הדברה כימיים ושאר שיקולים שמובילים לאחידות ולהעלמות המגוון הטבעי. עשרות זנים מקומיים שהיו כאן בעבר הוחלפו בזן אחיד (שעונה לשמות רבים – ענבי טלי, תומפסון או ג’1) שהשתלט על מדפי המרכולים.

אחדים מהגפנים המשתרעים על הקרקע הם מהזן דבוקי, המכונה גם בלאדי. הדבוקי הוא ענב ירוק של פעם, עם גרעינים, במתיקות עדינה, מומלץ וטעים. בהר חברון מכונה הדבוקי אל-חלילי, כלומר גפן חברונית (שמקורה מהעיר חברון) או אל-בלאדי, כלומר המקומי או הכפרי. הדבוקי הוא הנפוץ בזני הבלאדי של ארץ ישראל בשל טעמו הטוב, קצב הצימוח המהיר, העמידות הגבוהה, יכולתו לשגשג בסוגי אדמות שונים ובמקומות שונים בארץ והתאמתו למאכל, צימוקים, חומץ ובשל מתיקותו הרבה גם להכנת עראק ויין. גם כיום ישנם יקבים בארץ, כמו במנזר הכרמיזאן שמדרום לירושלים, המכינים יין לבן מזן הדבוקי.

לפירוט על זני הבלאדי בארץ ובסטף – בכתבה על הגפן.

סטף – המדרגות היורדות מהמעיינות וצידן חלקות הירק

הכרמים הבנויים על מדרגות האבן היפות – הלו הן הטראסות המסורתיות של הרי יהודה וירושלים – שלאורך שביל הבעל מציגים למבקר תיאור חי של “משל הכרם” הנודע מישעיהו פרק ה’ שבא לתאר את מערכת היחסים מלאת התקוות והאכזבות שבין אלוהים לבין עמו. במשל הכרם אלוהים נמשל ליוגב, כלומר לחקלאי, ועם ישראל נמשל לכרם שלו ומתואר בו תהליך בניינה החקלאי של הארץ וחורבנה. “אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי, שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ: כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי, בְּקֶרֶן בֶּן-שָׁמֶן. וַיְעַזְּקֵהוּ (הוצאת האבנים הגדולות מהאדמה) וַיְסַקְּלֵהוּ (העברתם לבניית מדרגות אבן או ערימות) וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק (גפנים), וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ (שומרה), וְגַם-יֶקֶב חָצֵב בּוֹ; וַיְקַו לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים, וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים (ענבי בוסר). וְעַתָּה יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם, וְאִישׁ יְהוּדָה–שִׁפְטוּ-נָא, בֵּינִי וּבֵין כַּרְמִי. מַה-לַּעֲשׂוֹת עוֹד לְכַרְמִי, וְלֹא עָשִׂיתִי בּוֹ: מַדּוּעַ קִוֵּיתִי לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים, וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים. וְעַתָּה אוֹדִיעָה-נָּא אֶתְכֶם, אֵת אֲשֶׁר-אֲנִי עֹשֶׂה לְכַרְמִי: הָסֵר מְשׂוּכָּתוֹ וְהָיָה לְבָעֵר, פָּרֹץ גְּדֵרוֹ וְהָיָה לְמִרְמָס (גם חיות אוהבות ענבים ועלי גפן. לכן, אז כהיום, היו הכרמים מוקפים משוכות אבן או גדרות משיחים קוצניים).  וַאֲשִׁיתֵהוּ בָתָה, לֹא יִזָּמֵר וְלֹא יֵעָדֵר, וְעָלָה שָׁמִיר, וָשָׁיִת; וְעַל הֶעָבִים אֲצַוֶּה, מֵהַמְטִיר עָלָיו מָטָר. כִּי כֶרֶם יְהוָה צְבָאוֹת, בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְאִישׁ יְהוּדָה, נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו; וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח, לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה”.

חלקת הירק שמטפחת הקק”ל למרגלות המעיינות

ביציאה מחלקת הבוסתן העיקרית ממשיך שביל הבעל ועובר בתוואי שביל קדום ובנוי היטב. האבנים הגדולות התומכות בשביל הרחב נותרו כאן מימי קדם והן מזכירות את הימים בהם הגיעו לכאן תושבי הכפר עם חמורים ועליהם סלים לאסוף את הענבים הבשלים. מכאן ממשיך השביל ועובר לצד שומרה, הלא היא המגדל ממשל הכרם, גת בה דרכו ענבים להפקת תירוש ויין, בריכות אגירה למי גשמים, חורשת אלונים שנשתמרה בשל קדושתה ובהמשך המסלול חלקות עצי פרי נשירים (תפוח, אגס, שקד, שזיף ומשמש), בוטנה (עץ הפיסטוק) ובוסתן עצי ארץ ישראל שמאכלס את עצי הארץ הקדומים ובמרכזו סוכת עץ. כאן אפשר לנוח ולהרהר בפסוק הנודע ממלכים א’, ה’, 5: “וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כֹּל יְמֵי שְׁלֹמֹה”.

במעיינות הסטף

עין ביכורה. מוצא הניקבה אל בריכת האגירה

סיום שביל הבעל בעין סטף, אחד משני המעיינות שבמקום, לצד עין ביכורה שנמצא כמאה מטר בהמשך המישור. שני המעיינות שופעים מים כל השנה בזכות ניקבות שחצבו בהם בימי קדם כדי להרחיב את עוצמת הנביעה. ספר שיר השירים מכנה מעיינות כאלה, הנפוצים מאד בהרי יהודה, “גן נעול, מעיין חתום” (שיר השירים ד,12). מי המעיינות יוצאים אל בריכות עמוקות ומהן מערכת תעלות מים מובילה אל חלקות השלחין הסמוכות בהם מגדלים ירקות בשיטות אורגניות. בין המעיינות ומעליהם נראים חורבות הסטף, הכפר הערבי הנטוש. השביל העולה מעין ביכורה משוחזר כשביל הררי מסורתי. לצד בריכת המעין נטוע כרם, מוקף בגדרות אבן ובשערים. בכרם משתמשים בשיטות הדלייה שונות: סוכה (עריס), עמוד (דלית) וגפן שרועה (רוגלית).

כדאי להצטייד בפנס ולהיכנס לניקבות שבמעיינות ורצוי מאד להימנע מביקור באזור המעיינות בשבת או בחגים כאשר המקום עמוס מדי. הסטף מתאים לביקור פעמים בשנה. בוסתן הבעל והאזור כולו פורח ויפה בחורף ובתחילת האביב אבל דווקא בשלהי הקיץ ניתן להנות מפירות התאנה, הענבים והרימון.

צפייה במפה Open Street Map אינטראקטיבית

 

 

 

על יחורים וריבוי עצים – איך מקימים בוסתן עצי פרי מקומיים?

על יחורים וריבוי עצים – איך מקימים בוסתן עצי פרי מקומיים?

כתבה במדריך המשתלה הביתית של גינת בוסתן

חלקת הבעל בסטף. ליקוט תאנים ודבלים מעצי תאנה מזני בלאדי .

יחור תאנה בשנה הראשונה לאחר השתילה. תאנה מזן עסיסי בשתילת בעל במסגרת שיקום הטרסות של ואדי עבדאלה

רוב בני האדם לא שמעו מעולם על ייחורים ומתפלאים כאשר מראים להם עץ פרי בוגר ומספרים כיצד הוא נולד מענף קטן. מה שטוב במיוחד הוא שקל לעשות ייחורים מכמה מעצי הפרי המקומיים הטעימים ביותר – תאנה, רימון, גפן ותות. זאת גם דרך נפלאה לשמר אצלנו בגינה או ביישוב את הזנים המקוריים (זני הבלאדי) של עצי הפרי משבעת המינים הגדלים עדיין בבוסתנים הנטושים ברחבי הארץ.

מאמר זה הינו החלק הרביעי בדפי הגינה בנושא המשתלה הביתית והוא עוסק בריבוי עצי פרי ומתמקד בעשיית יחורים לעצי ארץ ישראל, כאשר מרבית התמונות צולמו בסדנת שתלנות מסורתית  אצל עמית פומפןהחלק החמישי בדפי הגינה עוסק בנטיעת עצי פרי ומפרט כיצד לנטוע עץ שנרכש במשתלה.

המשתלה הביתית – עצי פרי מקומיים

איך הופכים ענף לעץ?

אין קל מלקחת ענף מעץ פרי טוב, לנעוץ באדמה ולהמתין בסבלנות עד שיצמח ממנו עץ לתפארת. אם נצליח נקבל עץ זהה גנטי לעץ ממנו נלקח הענף המקורי. כך עושים ילדים לעצים שאנו אוהבים.

עשיית יחורים היא דרך קלה להרבות צמחים המתאימה לחלק מעצי הפרי וגם לשיחים שונים ולרוב צמחי התבלין.

העונה לשתילת ייחורים היא החורף, כאשר העץ בתרדמת ואין לו עלים. המועד המיטבי לשתילה הוא בין ט”ו בשבט לאמצע מארס, רגע לפני הצמיחה מחדש. אבל כל התהליך מתחיל בעצם חצי שנה קודם לכן. בקיץ הלוהט, בעונה שבה עצי הפרי המקומיים מניבים פירות עסיסיים, נצא לשוטט בבוסתנים ובמטעים הנטושים שכמותם פזורים רבים ברחבי הארץ, כדי לבחור את עצי הפרי הרעננים והטעימים ביותר שאליהם נחזור בחורף לקחת יחורים.

איזה עצים ניתן לגדל מיחורים?

גידול מיחורים מתאים לארבעה מעצי הפרי המקומיים החשובים – תאנה, רימון, גפן ותות. יחורים מצליחים גם לריבוי פסיפלורה, ועצי בר כער אציל (שיעדיף אדמת גיר קשה כדי לשגשג), עוזרד ומורן החורש. למעשה ניתן לעשות יחורים כאלה מכל העצים הנשירים, כולל גם שקד, אפרסק, שזיף, דובדבן ותפוח, אך כל אלה יהפכו לעץ מניב ובריא רק אם יגודלו בהרכבה על כנה מתאימה ולכן אין טעם בהשקעת המאמץ בגידולם מיחורים.

כיצד נעשה יחור טוב?

סדנת שתלנות עם עמית פומפן – חפירת בור ליחורי תאנה בעומק 60-70 ס”מ

ראשית יש למצוא עץ פרי משובח ושנית יש לבחור בו ענף טוב ולגזום ליחורים. בשלב ההא נכין את האדמה ולאחר מכן ננעץ את היחור ונכסה בחיפוי. השלב האחרון הוא הטיפול לאחר הנטיעה.

  • הקפדה על עץ פרי משובח – אסור לטעות בבחירת העץ ממנו נקטוף את הענפים ליחורים כי יהיה חבל מאד להשקיע 3-4 שנים בגידול עץ ולבסוף לגלות שאיננו מניב פרי או שהפרי איננו טוב למאכל ועל כן יש לקחת מעץ שמכירים.
  • בחירת ענף טוב – יחור טוב הוא קטע מענף רענן, שנלקח מחלקו התחתון של העץ הסמוך לאדמה. נעדיף ענף לא צעיר מדי אך גם לא זקן, בן שנה-שנתיים. נחפש ענף חצי ירוק וחצי מעוצה, בעובי בוהן, ובאורך 50 ס”מ. חשוב להיזהר מלקיחת ענף מת שאין בו סימני גידול או ענף מחלקו העליון של העץ. מאלה לא יצמח מאומה.
  • חיתוך הענף ליחורים – לאחר שבירת הענף נגזום ממנו כמה מקטעים שכל אחד מהם יהיה יחור. כדאי להגזים בכמות היחורים כי אחוזי ההצלחה אינם גבוהים ורצוי שתול מספר יחורים כדי שלפחות אחד יצליח. בחיתוך נקפיד על כמה עקרונות שרובם קשורים לעיניים. העיניים הן הבליטות שעל הענף שמהן מתפתחים ענפים, עלים או פרחים. עיניים אלה הן המפתח ליחורים. העיניים מהוות תאי גזע שיכולות להתמיין לשימושים שונים בהתאם לצורכי העץ. במקרה שלנו נרצה שיהפכו לשורשים. השורשים לא גדלים רק מהעיניים הבולטות אלא גם ובעיקר מהעיניים הרדומות, אלה הן בליטות קטנטנות שעל הענף. נוודא לכן שאנו בוחרים ענפים עם עיניים רדומות רבות.
    על מה יש להקפיד בחיתוך?
    – בכל קטע ענף שנחתוך יהיו לפחות 5 עיניים ראשיות וגם נקודות קטנות (אלה הן העיניים הרדומות שמבן תתפתח צמיחת השורשים)
    – חיתוך החלק התחתון (זה שינעץ באדמה) – החלק התחתון של הענף הוא זה הסמוך לגזע ואותו יש לנעוץ באדמה. את החיתוך רצוי לעשות כחצי ס”מ מתחת לאחת העיניים.
    – סימון הענף כך שנדע להבדיל מה החלק התחתון של הענף (הקרוב לגזע) ומה החלק העליון. הסיכוי להצלחה נמוך אם נתבלבל וננעץ את החלק העליון באדמה.
  • שימור יחורים עד השתילה –  רצוי לטעת את ענפי היחורים מהר ככל האפשר כדי שלא יתקלקלו מהיובש. אם לא ניתן לשתול תוך יום יש לאחסן אותם באופן ששומר על הלחות והחיות שלהם. ניתן לעטוף בסמרטוט לח ולאחסן במקום מוצל למשך שבוע או במקרר למשך חודש. אפשרות אחרת היא לנעוץ בדלי מים למשך מספר ימים וכך גם ניתן להשרות בחומר השרשה (חיוני במיוחד ליחורים של עצי תות).
  • חפירת בור ושתילת היחור – בשתילת יחור, בדיוק כמו בנטיעת עץ, שלב הכרחי להצלחה הוא חפירת בור עמוק ככל האפשר כדי לאוורר ולשפר את הקרקע. הבור צריך להיות בעומק של לפחות חצי מטר ורצוי 70 ס”מ. לאחר החפירה נערבב לתוך האדמה קומפוסט כמות נדיבה ונמלא חלק מהאדמה שהוצאנו חזרה. כעת נשתול את היחורים, כל עץ לפי ההנחיות שמפורטות למטה, ונכסה בעוד אדמה כדי לכסות ולהשאיר עין אחת בחוץ. לא נכסה עד גובה פני הקרקע אלא נשאיר שקע כדי שתהיה גומת השקיה עמוקה יחסית. בסיום נהדק מעט את האדמה כדי למנוע כיסי אויר שמעודדים רקבון.
  • כיסוי והשקיה ראשונה – לאחר שלב השתילה נכסה בשכבה עבה של חומר חיפוי אורגני כדוגמת קומפוסט חצי בשל, עלים או גזם. לבסוף נשקה בהצפה – 20 ליטר (שני דליים) – אלא אם האדמה רטובה מגשמי החורף.
  • סדנת שתלנות עם עמית פומפן – שתילת 3 יחורי תאנה בבור

    השקיה עד להתבססות העץ – את היחורים שותלים בחורף ועל כן אין הכרח להשקות עד תום עונת הגשמים. נשקה רק אם יעברו שבועיים בלא גשם או שבוע במקרה של ימים חמים במיוחד. לאחר סיום הגשמים חשוב לשים לב לשני נושאים – כיצד להשקות וכיצד

  • השקיה: נרצה לגדל עץ עצמאי, כזה שידע לשגשג בתנאי בעל, כלומר בלא השקיה. לשם כך נרצה להרגיל אותו בהדרגה להסתדר בכוחות עצמו ולשם כך הוא יהיה חייב להעמיק שורשים. לפיכך משטר ההשקיה יהיה של מנות בתכיפות הולכת ופוחתת ובכמות הולכת וגדלה כך שהעץ ילמד להעמיק שורשים כדי להגיע אל המים. בהתחלה נשקה אחת לשבועיים ועד סוף הקיץ הראשון נוריד את תכיפות ההשקיה לאחת לחודש. גם בקיץ השני לחיי העץ נשקה אחת לחודש או חודשיים. במקביל נעלה את כמות המים ל40 ו60 ליטר בכל פעם. לאחר שנתיים העץ אמור להסתדר בכוחות עצמו.
  • הצלחה: נדע האם הצלחנו כמה חודשים לאחר השתילה. במאי, יוני ויולי העץ צריך לפרוץ ולצמוח. צריך לראות גדילה של הענף או צמיחה של ענפים חדשים וכך נדע שהצלחנו. אלא שלא כל היחורים מצליחים. בחלק מהיחורים נראה שהענף מתייבש או קופא במצבו ואחרים מוציאים כמה ניצנים ועלים בלבד אך אלה נובעים מכוח החיים שהיה אגור בענף ולא מקליטה של היחור באדמה. במצבים אלה אין ברירה אלא לעקור נטוע ולנסות שוב בשנה הבאה.

יחור בעציץ או ישירות באדמה?

במשתלות עושים יחורים בעציץ המיועד למכירה, אך בחקלאות המסורתית שהיתה נהוגה בארץ מימי קדם עשו יחורים לעצי הפרי ישירות באדמה ודילגו על שלב העציץ.

לנטיעת יחור בעציץ מספיק ענף קצר יחסית באורך  20-30 ס”מ כאשר על רוב הענף (לפחות 3 עיניים) להיות בתוך האדמה ומחוץ לאדמה מספיק להשאיר עין אחת שסביבה  תחל הצמיחה החדשה. בשתילה בעציצים, משאירים את העץ בעציץ לפחות עד שבית השורשים יצמח והעץ יפרח ויש לחכות כמה חודשים לפני שמעבירים עץ מעציץ לאדמה. לאחר ההעברה לחלקת האדמה יש להמשיך להשקות באופן סדיר עד לקליטה מלאה. בשתילה באדמה, רצוי לשתול באותו בור שתילה זה ליד זה 3 ייחורים כדי להגדיל את הסיכוי שלפחות אחד ייקלט.

במשתלות נוהגים להשתמש באבקת השרשה המכילה הורמונים המגבירים את סיכוי ומהירות הקליטה. כאשר הייחור נעשה עם ענף ירוק צעיר סיכוי ההצלחה גבוה יותר אך כאשר משתמשים בענף בוגר ומעוצה כדאי להשתמש באבקת השרשה. את האבקה ניתן לרכוש בכל משתלה (הורמוריל 3 – ריכוז נמוך, הורמוריל 8 – ריכוז גבוה). לשימוש באבקת השרשה כדאי לבצע חתכים בחלק התחתון של הענף ולהשרות את הענפים למשך יום בדלי מים שפיזרנו לתוכו אבקה.

שתילת בעל

סדנת שתלנות עם עמית פומפן – כיסוי יחורי תאנה באדמה וקמפוסט בבור לאחר השתילה

וכי תבואו אל הארץ, ונטעתם כל עץ מאכל” (ויקרא, י”ט, 23). עצי הפרי המקומיים של הארץ מתאימים לשתילת בעל ויגדלו גם בלא השקיה, אך לשם כך צריך לבחור את המקום הנכון ולזכור להשקות בקיץ בשנה הראשונה. כדאי לשתול באותו בור שתילה כמה יחורים כדי להגדיל את הסיכוי שלפחות אחד יקלט. המקום הנכון לשתילה הוא בתחתית מדרון או במורדות טרסה כך שיוכל לקבל די מי גשמים. כדי לעזור באיגום המים נציב שורת אבנים מהצד השני של המדרון. יש לחפור בור עמוק כך שלאחר נטיעת ענף היחור והכיסוי באדמה עדין תיוותר גומת השקיה שתאפשר השקיה בהצפה. אחרי השתילה כדאי לכסות את אזור השתילה באבנים כדי ללכוד טל ולמנוע התאיידות ולכסות בשכבה נוספת של חיפוי עלים וענפים למנוע התאיידות וצמיחת עשבים. מיד לאחר ההשקיה יש להשקות בהצפה (כמות של 2-3 דליים בבת אחת). לאחר תום עונת הגשמים יש להמשיך בהשקיה לתוך הקיץ במנות גדולות אחת לשבועיים או חודש לערך כדי שהעץ יהיה צמא מאד ויעמיק את שורשיו ככל האפשר כך שיוכל לשרוד בעצמו לאחר העזרה שקיבל מאיתנו בשנה הראשונה. גם בקיץ השני לחיי העץ מוספים בשתילה המסורתית השקיה בהתאם למצב העץ ומנסים להגדיל את המרווחים בין ההשקיות (לאחת לחודש-חודשיים) ומגדילים בהתאם את כמות המים כדי להבטיח שהעץ יעמיק את שורשיו.

התאנה

התאנה היא עץ פרי מעולה – טעימה, מפתה ועם ריח משכר והיא נפלאה במיוחד כשהיא נמצאת בבוסתן לצד גפנים מטפסים ובשל כך הוקדש לתאנה פוסט ארוך בגינת בוסתן. 

עונת השתילה – בשתלנות המסורתית נוטעים הפלאחים יחורי תאנה בשלהי החורף, מיד לפני שיוצאים העלים הראשונים. המועד המתאים הוא מאמצע פברואר ועד תחילת מארס.

בחירת עץ מקור – ראשית יש לבחור ולגזום את ענפי היחור מעץ תאנה ותיק. גידול מיחורים דורש זמן רב ועצוב יהיה לגלות אחרי שלוש, ארבע או חמש שנים שבחרנו תאנה מזן גרוע או כזאת שלא מניבה פרי. כדי למנוע מצב ביש שכזה חשוב לבחור יחור מתאנה רק לאחר שטעמנו ממנה בקיץ פרי טעים ועסיסי ורצוי גם למצוא תאנה הגדלה בתנאים דומים לאלה שבגינה שלנו. תאנה מזן הגדל מהרי הגליל העליון או הרי יהודה תתקשה להתאקלם במישור החוף.

בחירת ענף מתאים – בתאנה נחפש ענפים הפונים כלפי מטה, כלומר כאלה שבתחתית העץ. יש בהם יותר תאי גזע ולכן הם מתאימים יותר לעשיית יחורים. נבחר ענף הנראה רענן ובריא ואינו זקן מדי וגם לא צעיר מדי. כלומר ענף בעובי 2 ס”מ (כמו אגודל) ובגיל של 2-3 שנים (נזהה את הגיל לפי קבוצות צפופות של כמה עיניים. כל קבוצה כזאת מסמנת את סיומה של עונה, כלומר שנה). אפשר לגזום ענף אחד כזה ואח”כ לחתוך אותו לכמה חלקים ולשתול כל אחד מהם כיחור. ניתן להשתמש גם בייחורי אמיר, כלומר יחור שכולל את קצה הענף (להבדיל מהגפן שם עדיף לקחת מאמצע ענף). לצרכי נטיעה באדמה שוברים חלקי ענף באורך 40-50 ס”מ ולצרכי נטיעה בעציץ נסתפק בענף באורך 25-30 ס”מ ובעובי של אצבע רגילה.

סדנת שתלנות עם עמית פומפן – פיזור קומפוסט לתוך בור השתילה

בשתילת היחור ניתן לנטוע בעציץ או ישירות באדמה ובכל מקרה יש לנעוץ את מרבית הענף באדמה (עם לפחות 2-3 עיניים) ומספיק להשאיר שליש ממנו מחוץ לאדמה. בחלופה הראשונה נוטעים תחילה בעציץ וכך משרישים ומחזקים את היחור לפני הנטיעה באדמה. כך מגדלים תאנים במשתלות. חשוב להפקיד על אדמה לחה באמצעות השקיה יום-יומית ועל הצללה חלקית. אפשר לטבול קודם בהורמון השרשה וכדאי לשתול מספר עציצים כאלה כי לא כולם יצליחו. התאנה תהיה מוכנה להעברה לשתילה באדמה בספטמבר.

בחלופה השנייה נוטעים את היחור ישירות באדמה ומתפללים לטוב. ראשית יש לחפור בור שתילה עמוק ככל האפשר ולאחר הנטיעה להותיר צלחת השקיה עמוקה יחסית שתוכל לקלוט מי השקיה. לאחר הנטיעה משקים שוב בהצפה ומכסים בחיפוי. בנטיעה המסורתית אצל הפלאחים, וגם בארצות הים התיכון האחרות, נוטעים 3 יחורים באותו בור שתילה כדי להגדיל את הסיכוי שלפחות אחד ייקלט.

לגידול בעל יש לחזק את העץ ולהפכו לעצמאי. כל עוד יורדים גשמים אין צורך לעזור אך מתום עונת הגשמים יש להשקות בהצפה. השקיה בטפטפות אינה מתאימה לבניית עץ חזק בגידול בעל כי היא מפתחת תלות בהשקיה ולא תעודד שורשים עמוקים. לכן, בתחילה נשקה אחת לשבוע-שבועיים ולאחר מכן אחת לחודש וכך עד בוא הגשם הראשון. למעשה מתחילים בהשקיות תכופות כדי לתת לעץ תנופה ראשונית אך כדי לחזקו ולעודדו לעצמאות מגדילים בהדרגה את מרווחי הזמן שבין ההשקיות ומקפידים שהם יהיו בהצפה כך ששורשי העץ יעמיקו לעומק האדמה.

חלקת הבעל בסטף

גידול ייחורי גפן מזני בלאדי שונים באדנית עד להתחזקותם והעברתם לאדמה

הגפן

בתרדמת שלפני הלבלוב (סוף החורף) נחפש זמורה (הענף של הגפן) בת 2-3 שנים. בגפן, הענף מהשנה האחרונה חלק ולעומתו אלה מהשנים הקודמות עצי ומתקלף ונבחר ענף כזה. ממנו חותכים קטע ענף עבה יחסית (בעובי זרת לפחות) באורך של כ-80-60 ס”מ ורצוי שיהיו לו לפחות 5 עיניים (בליטות בענף). נסיר את קצה הענף הצעיר והדק יותר. לאחר חפירת גומה עמוקה, שותלים מספר יחורים באדמה (אין צורך להשריש) כאשר שליש מהענף מציץ החוצה, מכסים באדמה, מסדרים גומה מסביב עם קצת זבל ומשקים בנדיבות.

כמו בתאנה, ניתן לשתול גפנים בחורף באדמה או בעציץ. אם נשתול בעציץ נמתין עד לאחר שנראה צמיחה באביב ובקיץ ולאחר שיפתחו מערכת שורשים ענפה נוכל להעבירם לאדמה בספטמבר.

סרט הדרכה כיצד לגזום ענפים לעשיית יחורים מגפן

הרימון

סדנת שתלנות עם עמית פומפן – יחורים לעץ רימון לקראת שתילה.

ברימון כמו בגפן צריך להשתמש בקטע האמצעי של ענף בריא. רצוי להעדיף את החזירים, אלה הענפים המיותרים שגדלים מתחתית העץ כלפי מעלה. נשבור ענף עבה יחסית (2-3 ס”מ) משני צדיו כדי לקבל ייחור חזק באורך 60-80 ס”מ אבל נקפיד לשתול באדמה את החלק התחתון.  ישנם פלאחים הנוטעים יחורי רימון עמוק באדמה לא באמצעות חפירת בור (כמו בתאנה או בגפן) אלא באמצעות דפיקתו באבן לתוך האדמה כדי לדחוס ולהדק אותו ואחרים חופרים בור אך לאחר הנטיעה דורכים על האדמה ומהדקים אותה. גם את הרימון חשוב לשתול במהלך תרדמת החורף וזמן קצר לפני תחילת הלבלוב וכך העץ יהיה בשיא כוחו. כמו בתאנה ובגפן, ניתן לשתול רימון גם בעציץ בחודש פברואר ולאחר שיפתח מערכת שורשים ענפה להעבירו לאדמה בספטמבר.

גידול עצי פרי מזרעים

ריבוי עצי שקד, אגוז ואלון נעשה באמצעות שתילת הזרעים שלהם באדמה.
בשקדים, לרוב שקד מתוק יהפוך לעץ שקד מתוק (אם כי במשתלות נוהגים להרכיב שקד מתוק על כנה של עץ חזק יותר ובעבר השתמשו לשם כך בשקד הבר שטעמו מר). את השקדים אוספים מהעץ כשהם בשלים עם קליפה (כלומר בספטמבר-אוקטובר) ושותלים אותם לגדול באדמה בתחילת החורף (נובמבר-דצמבר). ניתן לשים ערימת שקדים באדמה ולכסות בתערובת שתילה או בקומפוסט חצי בשל ולהקפיד על השקיה כדי שהתערובת תהיה לחה כל הזמן. כל הנבטה דורשת רטיבות מתמדת עד שהצמח מתחיל לגדול. כדי לשפר את סיכוי ההצלחה ניתן לבצע את ההנבטה מחוץ לאדמה במצע נביטה  – ארגז עם אדמה מאווררת – שנשים בצל ונשקה מדי יום עד לנביטה. את השפיץ של הנבט יש לשתול כפי מטה – זהו השורש.
לשקד שורש שיפודי שמעמיק לחפור באדמה לעומק רב ולכן יש יתרון לגידול העץ באמצעות הנבטת זרע ולא משתיל שנרכש במשתלה. עץ שקד שהונבט ישירות באדמה יכול לחיות 100 שנה בלא קושי בתנאי בעל בעוד עץ שנשתל מעציץ בגינה יחיה 20-30 שנה.
בשקד חשוב מאד לא להשקות לאחר שהעץ נקלט. רק בעת הקליטה ובקיץ הראשון נדרשת השקיה. לאחר מכן השקיה רק תזיק לו.

היכן ניתן למצוא בוסתנים אבודים?

כדי להשיג את הייחורים לשתילה בגינה יש לצאת בקיץ ולחפש את עצי הפרי הטעימים ולחזור שנית בשלהי החורף כדי ללקט ייחורים לשתילה. ישנם אינספור בוסתנים אבודים ועצי פרי הגדלים בעל ברחבי הארץ.

בסטף מקיימת הקרן הקיימת בוסתן בעל ובו אוסף מופלא ונרחב של תאנים, גפנים ורימונים מזני הבלאדי המסורתיים של ארץ ישראל ולצידם גם שקדים, אלת הבוטנה (עצי פיסטוק), זיתים, אוג הבורסקאים ואחרים. בוסתן הבעל נטוע מעל טרסות ששוקמו יפה והשבילים שבו מוליכים מטה לשני המעיינות שהיו במרכז הכפר הקדום שמהן יוצאות תעלות להשקיית חלקות ירק סמוכות.

סדנת שתלנות עם עמית פומפן – הידוק האדמה לאחר השתילה

סדנת שתלנות עם עמית פומפן – נעיצה והידוק של יחורי הרימון באדמה בעזרת אבן

בשמורת נחל עמוד מתחזקת רשות הגנים בוסתן נאה עם מגוון רחב של עצי פרי מקומיים משבעת המינים ומזנים אחרים כמו לימון שעליו היתה גאוות הנחל בשנים עברו, אגוזים ושקד. בעבר הבוסתן.

 

קישור חיצוני: ילקוט הרועים – עמית פומפן, מומחה לשתלנות מסורתית

 

מדריך המשתלה הביתית

זהו פרק נוסף בסדרת דפי הגינה של גינת בוסתן מדריך הכוללת (עד כה):

רשימת הירקות: מ-א’ (אבטיח) עד ת’ (תרד)

ירקות בעונתם עד לפני שנים לא רבות גדל כל ירק ופרי בעונתו. סלט עגבניות ומלפפון נאכל בימי הקיץ וסלט חסה או כרוב החליף אותו בימי החורף. התות המתוק נמכר רק בחורף והאבטיח הגיע לשווקים בקיץ. אך ימים אלה חלפו ללא שוב. תחום המזון תועש והונדס במלואו וגם גידול הירקות הונדס ונוטרלה כמעט לחלוטין השפעת עונות השנה ומזג האוויר. כיום…

0 comments

מה הסוד להצלחה בגידול מלפפונים, קישואים ואבטיחים? על הפרית דלועים

במשפחת הדלועים חברים כמה מפירות וירקות הקיץ החשובים והטעימים ביותר ובהם האבטיח, המלון, המלפפון, הקישוא והדלעות לסוגיהן. הדלועים מצטיינים מבחינה בריאותית. הם בעלי ערך קלורי נמוך, אפס שומן ואפס כולסטרול. הם עשירים בסיבים תזונתיים, בנוגדי חמצון שמפחיתים סיכוי לחלות בסרטן ומחלות לב, במגנזיום וחומצה פולית, באשלגן, וגם בויטמינים A,B,C. את הדלועים שותלים מסוף פברואר ובמשך מארס-אפריל ומקבלים…

2 comments

גידול ירקות בגינה הביתית

  אמא אדמה. הכל נובע מהאדמה. כל מה שסביבנו, החי, הצומח והדומם, בא מהאדמה, ניזון ממנה ולבסוף מת לתוכה כחלק ממעגל החיים והטבע. כמעט בכל תרבות, דת ומיתולוגיה מזוהה האדמה עם אלוהות נשית, אמא מיתולוגית,  ועוצמת הטבע. זהו פרק נוסף במדריך המשתלה הביתית של גינת בוסתן והוא מציע שיטות להעשרת האדמה וטיפוחה, טכניקות לגידול ירקות בגינה,…

0 comments

גיזום עצי פרי

את גיזום עצי הפרי הנשירים מומלץ לעשות בחורף (ינואר-פברואר) כאשר העצים בתרדמת ובשלכת, ואת גיזום ההדרים רצוי לעשות בסוף החורף (פברואר-מארס) לפני הפריחה. קיימות שתי שיטות גיזום עיקריות המתאימות למרבית עצי הפרי: גיזום גביע וגיזום ענף מוביל עם גביע צירי. בנוסף קיימות שיטות ספציפיות המתאימות לגיזום עצי הדר, תאנה, גפן, זית, רימון ותות. על כל אלה נפרט כאן.…

0 comments

נטיעת עצי פרי

כשמגדלים עצי פרי כדאי להפעיל שיקול דעת של הורים או מחנכים. שתילת עץ פרי היא השקעה לטווח ארוך. לכן לא נלך דווקא בדרך הפשוטה והקלה אלא נעדיף לעשות נכון גם אם המעשה הנכון איננו הקל והאינטואטיבי ביותר. כך למשל, כשנוציא את השתיל שזה אתה רכשנו במשתלה מהעציץ לא נרחם על השורשים אלא נגזור אותם כדי…

0 comments

תות שדה

אתרי מכירות באינטרנט מציעים שלל זרעי תות שדה. הפרסומים מבטיחים תותים נפלאים וגדולים כמו תפוח אדמה שמגיעים בכל צבעי הקשת, מכחול זרחני, דרך סגול ועד שחור. רק חבל שלא נוכל לגדל מזרעים אלה תותים כמו אלה שבפרסומים של אתרי המכירות. מעבר לעובדה שרוב המודעות פשוט מזויפות ואין תותים כחולים, קשה מאד לגדל תות מזרעים. זאת עבודה…

0 comments

על יחורים וריבוי עצים – איך מקימים בוסתן עצי פרי מקומיים?

רוב בני האדם לא שמעו מעולם על ייחורים ומתפלאים כאשר מראים להם עץ פרי בוגר ומספרים כיצד הוא נולד מענף קטן. מה שטוב במיוחד הוא שקל לעשות ייחורים מכמה מעצי הפרי המקומיים הטעימים ביותר – תאנה, רימון, גפן ותות. זאת גם דרך נפלאה לשמר אצלנו בגינה או ביישוב את הזנים המקוריים (זני הבלאדי) של עצי הפרי…

2 comments

איך מתחילה גינה? ריבוי צמחי תבלין וירקות

כדאי שתהיה לגינת המאכל משתלה משלה. אפשר כמובן לבחור במקום זאת בדרך קלה יותר וללכת למשתלה מסחרית ושם נוכל לקנות שתילים מכל סוג וצבע שנרצה. זה קל, מהיר ונוח וגם לא יקר מדי. אבל אם ניקח שיעור בבית הספר של הטבע ונלמד את רזי השתילה ואת שיטות ריבוי הצמחים נוכל במקום זאת להקים משתלה קטנה משלנו, כזאת…

0 comments

שתילת פרחי בר בגינה

למה הגינה תמיד פורחת? לפעמים נראה שכל הגינות נראות אותו דבר. בטבע שסביב המגוון עצום ומשתנה ממקום למקום ולאורך השנה אך למרבה הצער במשתלות ובגינות שוררת אחידות עגומה. בגינה הישראלית הטיפוסית קשה למצוא קשר בין מראה הגן לבין מראה הטבע שמסביב ואין בה כמעט רמז לארץ ולמקום בו היא נמצאת או לזמן ולעונת השנה.  האם מצב זה נובע…

3 comments

גיזום עצי פרי

12/12/2017 0

את גיזום עצי הפרי הנשירים מומלץ לעשות בחורף (ינואר-פברואר) כאשר העצים בתרדמת ובשלכת, ואת גיזום ההדרים רצוי לעשות בסוף החורף (פברואר-מארס) לפני הפריחה. קיימות שתי שיטות גיזום עיקריות המתאימות למרבית עצי הפרי: גיזום גביע וגיזום ענף מוביל עם גביע צירי. בנוסף קיימות שיטות ספציפיות המתאימות לגיזום עצי הדר, תאנה, גפן, זית, רימון ותות. על כל אלה נפרט כאן.…

By asaf

נטיעת עצי פרי

28/09/2017 0

כשמגדלים עצי פרי כדאי להפעיל שיקול דעת של הורים או מחנכים. שתילת עץ פרי היא השקעה לטווח ארוך. לכן לא נלך דווקא בדרך הפשוטה והקלה אלא נעדיף לעשות נכון גם אם המעשה הנכון איננו הקל והאינטואטיבי ביותר. כך למשל, כשנוציא את השתיל שזה אתה רכשנו במשתלה מהעציץ לא נרחם על השורשים אלא נגזור אותם כדי…

By asaf

פירות יבשים – כיצד לייבש תאנים, ענבים ושזיפים?

01/09/2017 0

בימים שלפני המצאת המקרר היה יבוש פירות אמצעי חיוני וקיומי להאריך את משך חיי פירות הקיץ. בתהליך הייבוש המים שבפירות מתאדים, התאים מצטמקים, והסוכר שבפרי נעשה מרוכז מאד. הריכוז הגבוה של הסוכר עוזר לשמר את הפירות לאורך זמן, שכן חיידקים ופטריות לא מסוגלים לגדול בריכוזים גדולים של סוכר. באמצעות הפירות שיובשו ואוחסנו במזווה יכלו בני הבית…

By asaf

עץ תות שאמי – זכרונות מסוריה הגדולה

31/08/2017 0

התות השאמי הוא אחד הזנים הנפוצים של התות השחור ובלי ספק הטוב שבהם. הוא מתוק וטעים להפליא, נוח לשתילה ולגידול ויש לו סיפור היסטורי מעניין ולקינוח טיול בוסתנים בנחל העכברה שלמרגלות צפת. נפלאות התות השאמי לעומת התות הלבן שיכול להתנשא תוך שנים מעטות לגובה 15 מ’ והופך לדומיננטי בכל גינה, מסתפק התות השאמי השחור בכ-6…

By asaf

שקד או שקדיה?

23/06/2017 2

לגדל גידול עץ שקד דורש תשומת לב. השקד נחשב לעץ שקשה יחסית לגידול בגינה הביתית מאחר ורצוי שלא להשקותו, ובנוסף הוא זקוק לעץ מפרה כדי להניב פרי ואף סובל משלל מזיקים שפוגעים בו ועל כן בחקלאות מרבים לרסס. בגידול המסורתי בארץ אצל הערבים השקד גדל בתנאי בעל בלא השקיה, אך במטעים הוא מקבל לרוב השקיה וכך…

By asaf

התאנה – עץ גן העדן

26/05/2017 0

 הזקן והתאנה – אגדה מקומית כמעט כולם מכירים את האגדה המפורסמת על הדייג ודג הזהב אבל מעטים יודעים שיש לה גם גרסה מקומית שנכתבה כמעט אלפיים שנה לפני האגדה המוכרת מסיפורי הילדים. בסיפור האגדה המקומי מככבים זקן, אשה מרשעת, בעלה חלש האופי, קיסר רומאי ועץ תאנה. הזקן נטע תאנים בעת שאיתרע מזלו לפגוש את הקיסר הרומאי אדריאנוס…

By asaf

הסטף – שירת דודי לכרמו

18/04/2017 0

בסטף שבמבואות ירושלים משמרת הקרן הקיימת בצורה מופלאה ויפה את נופי החקלאות המקומית המסורתית של ארץ ישראל – בוסתנים בהשקיית בעל נטועים מעל מדרגות אבן עתיקות, מעיינות נקבה עם בריכות אגירה ולמרגלותיהן טרסות תלולות שעליהן חלקות ירק בהשקיית שלחין. את ההשראה לשחזור הנוף ההסטורי של ארצנו נותן כמובן התנ”ך אבל את חומרי הגלם מספק בעיקר הכפר הערבי שהיה…

By asaf

על יחורים וריבוי עצים – איך מקימים בוסתן עצי פרי מקומיים?

13/04/2017 2

רוב בני האדם לא שמעו מעולם על ייחורים ומתפלאים כאשר מראים להם עץ פרי בוגר ומספרים כיצד הוא נולד מענף קטן. מה שטוב במיוחד הוא שקל לעשות ייחורים מכמה מעצי הפרי המקומיים הטעימים ביותר – תאנה, רימון, גפן ותות. זאת גם דרך נפלאה לשמר אצלנו בגינה או ביישוב את הזנים המקוריים (זני הבלאדי) של עצי הפרי…

By asaf