תגית: הגן הארץ ישראלי

בעקבות הגן הארץ הישראלי

בעקבות הגן הארץ הישראלי

דור בא ודור הולך והשנים חולפות, אבל הארץ לא משנה את פניה וגם בני האדם כמעט ולא משנים את אופיים. אדם שביקש מנוחה לנפשו לאחר שצד חיית טרף לפני אלפי שנים דומה להפליא בנפשו וצרכיו למי שמבקש בימינו מעט מרגוע לאחר יום עבודה לחוץ במשרד מעוצב. אמנם הבתים בהם גרים שני אנשים אלה שונים בתכלית, הצייד הקדום גר בבקתה או בבית אבן רעוע והאדם של ימינו גר בבית מודרני ועמוס שכלולים ומסכים, אבל שניהם זקוקים למקום מפלט שיביא להם מעט שלווה ומרגוע ועל כן אין פלא שהגן אליו הם יכולים לצאת להחיות את נפשם לא השתנה כמעט במשך השנים. הגן נותן מרגוע ומרפא לגוף ולנפש וצורכיהם של אלה לא משתנים באותה המהירות בה מתחלפות הטכנולוגיות שסביבנו. הגן הארץ ישראלי המקומי כמעט ולא השתנה במשך אלפי שנים ועקרונותיו הפשוטים נשמרו ונותרו על כנם גם כאשר חלפו הדורות והעמים הגרים והשולטים בארץ. גן העדן האגדי מסיפור בריאת העולם בספר בראשית דומה להפליא לגן המלך ששימש לפני שלושת אלפים שנים את מלכי יהודה ושני אלה דומים מאד לבוסתנים ולגן הארץ ישראלי של ימינו.

גן העדן

סיפור גן העדן שבתחילת ספר בראשית מדגים היטב את חשיבות הגן לאדם בימי קדם. גן העדן מתואר שם בפשטות כמקום קסום, מוגן, נעים וטוב שרוח אלוהים שורה בו: “ויטע ה’ אלהים גן בעדן מקדם, וישם שם את האדם אשר יצר ויצמח ה’ אלהים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל…ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה”. 

גן העדן, כמו כל גן, היה מקום מפגש בין האדם לטבע. מקום שהאדם צריך לשמור עליו כפי שמתואר כל כך יפה גם במדרש קהלת רבה : “בשעה שברא הקב”ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך” (קהלת רבה ז, פסקה א).

גן המלך

גינת המנזר – אבו גוש

בין הסודות שחבויים בירושלים ומוכרים רק למתי מעט ניתן למצוא עד היום את הגן המפואר מבין כל גני הארץ הקדומים. גן המלך, שהיה הגן המלכותי של מלכי יהודה בימי התנ”ך, מוזנח וחרב כיום אבל לפחות מקומו ידוע וניתן לראות את שרידיו ולהתאמץ ולדמיין את תקופת הזוהר שלו שמתוארת באופן ציורי בסיפורי המקרא כמו בפסוק “אל גינת אגוז ירדתי, לראות באבי הנחל, לראות הפרחה הגפן, הנצו הרימונים” (שיר השירים ו’ 11).

מיקומו ההיסטורי של גן המלך בעיר דוד נשמר עד היום כאלפיים שנה לאחר חורבנו. התיאורים במקרא (בספרי מלכים, נחמיה וקהלת) לא מותרים ספק באשר למיקום המדויק של גן המלך: “ואת חומת בריכת השילוח לגן המלך ועד המעלות היורדות מעיר דוד” (נחמיה, ב 14). מקומו של הגן היה לאורך נחל קדרון במורד שבהמשך לבריכת השילוח והוא נמשך לאורך עמק הקדרון עד מקום מפגשו של העמק עם גיא בן הינום.

כל השנים מאז חרבה ירושלים נותר לאורך עמק הקדרון שטח פתוח שנהנה מהמים הזורמים שהגיעו מהגיחון, המעיין של ירושלים הקדומה ועליו היה גן פורח עם בוסתנים וערוגות ירק. שפע המים שזרמו כאן בעבר הביא לפריחת הגן. בסיור בעיר דוד ניתן כיום לראות רמזים לגן המלך המקראי בשני מקומות – שכונת אל בוסתן ובריכת אל חמרה.

האזור שנמצא בעמק הקדרון מצידו השני של הנחל (ממול לחפירות עיר דוד) נקרא ‘אל בוסתן’, שם המשמר הן את מקומו של גן המלך והן את משמעותו שנשמרה אלפיים שנה מאז חורבן הגן המקורי. אל בוסתן, ממוקמת בצידו המזרחי של רחוב ואדי חילווה החוצה את שכונת הסילוואן (כפר השילוח). ציורים היסטוריים מעידים שלאורך השנים היה המקום בוסתן פתוח. רק בשלהי המאה ה 20 החלה כאן בנייה בלתי חוקית של שכונה ערבית ששימרה את השם ‘אל בוסתן’ ועם השנים התרחבה הבניה והפכה צפופה ודחקה את מרבית המטעים החוצה. לעירית ירושלים יש כיום תוכנית לפינוי הבתים ולהקמת גן לאומי גן המלך במקום

מקום שני בו ניתן לראות כיום את עקבות גן המלך המקראי הוא באזור בריכת השילוח. מקומה של בריכת השילוח מימי בית ראשון לא ידוע במדויק, אך פינה אחת מבריכת השילוח של ימי בית שני נחשפה לאחרונה בחלקה במתחם היציאה מנקבת השילוח. המשך הבריכה נותר מכוסה באדמה באזור המגודר שצמוד לשטח החפירה. מקום זה מכונה בערבית ‘בריכת אל חמרה’ ובו נמצאת ככל הנראה גם בריכת השילוח של ימי בית ראשון ואולי חלק מגן המלך המקראי.  לצערנו הגן המגודר נמצא בבעלות הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית שלא מאפשרת שום מחקר במקום. כיום המקום מוזנח, סגור ומגודר אך עדין גדלים בו עצי תאנה, רימון וזית המוקפים עשבי בר ולכלוך רב.

גן המלך בעיר דוד בירושלים – חפירת בריכת השילוח מימי בית שני ולצידה הבוסתן בשטח המגודר.

בשיא תפארתה של ממלכת ישראל הקדומה נטע כאן שלמה המלך את גניו ומאז גידלו כאן יורשיו במשך כאלף שנה, בכל ימי ממלכת יהודה ועד לחורבן ירושלים בידי הרומאים בשנת 70. בוסתני עצי פרי, חלקות ירק, צמחי מרפא וערוגות בושם. לפי המסופר היה לצמחי הבוסתן שבגן המלך סגולות בריאותיות ורפואיות מיוחדות: “ועל הנחל יעלה על שתפו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתם פריו, לחדשיו יבכר כי מימיו מן המקדש המה יוצאים, והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה” (יחזקאל מ”ז 12). 

כאן קיבל משורר שיר השירים, הלא הוא שלמה המלך, את ההשראה לתיאורי הטבע הרומנטיים הרבים שנכללו בספר כמו בקטע הציורי שבפרק ד’: “הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים מבעד לצמתך, שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד…כחוט השני שפתתיך ומדבריך נאוה כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך… כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות, אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים, שני שדיך כשני עפרים תאומי צביה הרועים בשושנים, עד שיפוח היום ונסו הצללים אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה, כלך יפה רעיתי ומום אין בך… מה יפו דדיך אחתי כלה מה טבו דדיך מיין וריח שמניך מכל בשמים:…גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום, נרד וכרכם קנה וקנמון עם כל עצי לבונה מר ואהלות עם כל ראשי בשמים, מעין גנים באר מים חיים ונזלים מן לבנון, עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו”.

כיצד נראה הגן של המלכה אסתר?

חפירות ארכאולוגיות ברמת רחל שמדרום לירושלים חשפו ארמון מפואר מהתקופה הפרסית ובו נותרו שרידי גן מלכותי ייחודי מלפני 2,700 שנה ששימש אולי כמקום משכנו של מושל מחוז יהודה מטעם השלטון הפרסי. הארמון משתרע על שטח נרחב של 5 דונם ובליבו של הגן מתפרסת מערכת מים משוכללת להפליא שמורכבת מבריכות אגירה, בריכות נוי, ובינם תעלות וצינורות. מערכת המים תוכננה לא רק לצורכי הזרמת מים לארמון ולהשקיית הגן אלא גם להבטיח הנאה לעין ולאוזן מזרימת המים. בו כמובן שאף אחד מעצי הגן לא שרד על ימינו כדי לספר לנו איזה עצים היו בגן אבל המחקר המדעי הצליח לפענח את הרמזים שנמצאו ולענות על השאלה. בטיח של מבני הגן נמצאה אבקת צמחים של כמה מהעצים של אותו גן קדום ובהם אגוז מלך, ארז הלבנון ועצי הדר כמו גם עצים מקומיים ובהם גפן ותאנה. תושבי הארמון לא הסתפקו בעתי מאכל. לפי ממצא גרגירי האבקה היה הגן מעוטר בעצי נוי נעימים ובהם צפצפה ושיחי הדס מצוי ריחניים ואף צמחי מים כשושנת מים ועדשת מים ששרידיהם נמצאו בטיח שבקירות את מבריכות המים. מעניין במיוחד הוא הגילוי של אתרוג, הדס וערבה, שלושה מתוך ארבעת המינים של חג הסוכות.

בארמון הפרסי שברמת רחל נותרו שאריות ומזכרות מסעודות מפוארות שנערכו בו בימיו הטובים ובהם שברי קנקני יין, כלי אוכל מיובאים ועצמות בעלי חיים שהוגשו על אותם הצלחות. כל אלה נותנים לנו מזכרת והמחשה לסיפורו של חג הפורים.  באותה העת שחגגו בארמון של רמת רחל הקדומה, אך במרחק של 2,000 ק”מ ממנה, נערך משתה מפורסם בבירתה האגדית של ממלכת פרס, שושן. המשתה שעליו מסופר בהרחבה במגילת אסתר נמשך שבעה ימים ושבעה לילות ונערך “בחצר, גינת המלך”. וכך מסופר במגילת אסתר, פרק א’: “ובמלואת הימים האלה עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן הבירה, למגדול ועד קטן, משתה שבעת ימים בחצר גינת ביתן המלך…ויין מלכות רב, כיד המלך, והשתיה כדת, אין אנס.”

איש תחת גפנו ותחת תאנתו

על גגות הבתים הוקמו סוכות שנועדו לשינה בימות הקיץ החמים. בכפר בניאס, מתוך Picturesque-Palestine 1881

כמו המלכים הקדומים שנפשו בגינות מפוארות, לרוב עם מים זורמים, זכו גם פשוטי העם למנוחה, מרגוע וצל תחת עצי הפרי שבחצרם. “וישב יהודה וישראל לבטח, איש תחת גפנו ותחת תאנתנו” (מלכים א ה, 5). אלא שלעומת פשוטי העם שגינותנם היו קטנות וצנועות, נהנו שליטים ומורמים מעם מגינה גדולה ומפוארת כפי שאנו למדים מהסיפור על המלך אחאב וכרם נבות: “וידבר אחאב אל נבות לאמר תנה-לי את כרמך ויהי לי לגן-ירק, כי הוא קרוב אצל ביתי ואתנה לך תחתיו, כרם טוב ממנו; אם טוב בעיניך, אתנה לך כסף מחיר זה.” גם המשך הסיפור ידוע. נבות סירב “להצעה” ועל כן איזבל, אשתו המרשעת של המלך, הסדירה בחוק את הרשעתו של נבות, הריגתו ונישולו מאדמתו, ועל כך באו שניהם על עונשם המר מידי האל: “ויהיה דבר ה’ אל אליהו התשבי…ודיברת אליו לאמר כה אמר ה’ הרצחת וגם ירשת” והמשך הסיפור כתוב יפה בספר מלכים א’, פרק כ”א.

מהגן אל הבוסתן

הגן המתואר במקרא הוא מקום מושקה, בד”כ ממי נחל או מעיין, ששימש כשדה שלחין לגידול עצי פרי, ירקות וצמחי תבלין, כפי שמסופר למשל בקהלת ב’, 4-5: “עשיתי לי גנות ופרדסים, ונטעתי בהם עץ כל פרי. עשיתי לי בריכות מים להשקות מהם יער צומח עצים”. המילה גן קדומה מאד ומקורה כנראה מהשורש ‘הגנ’ – כלומר לשמור – והיא מרמזת על מקום סגור, מגודר ושמור. בהקשרים התנ”כיים שימשה המלה גן לציין מקום סגור, מושקה, באזורים החיצוניים של העיר, או מקום מגורים עם עצי פרי, שיחים ריחניים ולעתים גם ירקות. מעניין שהמילה גן משותפת לכמה מהשפות השמיות מה שלא מפתיע כשחושבים על כך שברוב תרבויות הים התיכון נוהגים להקים גינות סגורות, כדוגמת גני פאטיו או גינות חצר סגורות.

הגינה מוזכרת בתנ”ך בהקשרים של גן מושקה ועל כן היה עליה להיות במקום נמוך, בעמק ולצד נחל. הגינה היא ה”נחלה” – אותו מקום ליד הנחל שאליו באים להתנחל. אל הגינה התנכ”ית יורדים – שהרי היא נמצאת במקומות הנמוכים: “אל גינת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל” (שיר השירים ו 11) או “דודי ירד לגנו לערוגות הבושם” (שיר השירים ו 2).

לצד הגן והגינה, מספר לנו התנ”ך גם על כרמים שהיו מטעי פרי הגדל בעל כפי שניתן לראות בטרסות הרבות הפזורות ברחבי הרי יהודה. גם פרדסים (מילה ממקור פרסי שמשמעו ‘מקום מוקף’) מוזכרים במקרא ובמקורות המאוחרים יותר, כמו “משל למלך שהיה לו פרדס נטוע שורה של תאנים ושל גפנים ושל רימונים ושל תפוחים…” (ויקרא רבה כג, ג).

המילה בוסתן מאוחרת הרבה יותר ומקורה בפרסית והיא זלגה לעברית ולארמית בתקופת חז”ל ולאחר מכן גם לשפות אחרות, כולל ערבית וטורקית. משמעות המילה ‘בו’ בפרסית הינה בושם או ריח ו’סתאן’ משמעה מקום (כדוגמת הארצות פקיסטאן ואפגניסטאן), כלומר הבוסתן הינו פשוט ‘מקום של בושם’. בתרבות הפרסית תפסו הגנים מקום של כבוד מימי קדם ועד היום. הגנים הפרסים מאופיינים בריחות של פרחים וצמחי תבלין מבושמים וגם במבנה גאומטרי מסודר והם מחולקים לרוב לארבעה ריבועים שמייצגים את הסדר הקוסמי של גן העדן והארץ. הגן הפרסי הוא מתחם אינטימי ושמור המוקף חומה שמפרידה בינו לבין הסביבה הצחיחה. המים ממלאים תפקיד מפתח בגן ובד”כ הם מוזרמים בתעלות מלאכותיות ודרך בריכות נוי והשקיה. הגנים הבהאים בחיפה הם דוגמא לגן נוי סימטרי בעיצוב פרסי מקובל וכמוהו גם הטאג’ מהל בהודו וגני אלהמברה בספרד הם גנים בהשראה פרסית.

 הבוסתנים בארץ שונים מהבוסתן הפרסי והם בבסיסם גן תועלת חקלאי קטן שיש בו גם מקומות למנוחה ולאירוח. הבוסתן המקומי תלוי במים זורמים, או לפחות באר שופעת, ויש בו לרוב מגוון עצי פרי שתולים בצפיפות ולצידם שיחי תבלין וחלקות ירק.

במשנה ובתלמוד מתוארים בהרחבה חיי היום-יום של אבותינו בתקופה הרומית-ביזנטית ובהתאם יש בהם אזכורים רבים לגינה ולחצר. לפי המקורות נראה שתושבי הארץ אכלו מעל שלושים סוגי ירק, חלקם גידולי גינה וחלקם צמחי בר שלוקטו. בהתאם אמרו חז”ל “אסור לדור בעיר שאין בה גינוניא של ירק” (ירושלמי, קידושין ד יב).

לפי מקורות חז”ל נראה שהיתה נהוגה הפרדה בין חצר לגינה. החצר היתה צמודה לבית ולעתים מרוצפת (חצר צורית) ושימשה כמקום למלאכות שונות (“היה מעמיד בהמה בחצר, תנור וכירים וריחיים ומגדל תרנגולים ונותן זבלו בחצר” – משנה, בבא בתרא ג’ ה’) וגם כמקום לאכילה על על שולחן בחוץ (האיצטבה) וכמקום למנוחה. ככל שהיה מקום גידלו בחצר כמה צמחי תועלת למאכל וצל כתאנה, גפן ורימון או צמחי תבלין. לעתים רבות היתה החצר משותפת למספר בתים סמוכים, ומהקורות מציינים תקנות רבות לשיתוף במתקני הגינה ולשמירה על הפרטיות והקניין של בעלי הבתים הצמודים לחצר. לעומת הלצר שהיתה צמודה לבית, היתה הגינה בד”כ מכורח המציאות רחוקה יותר ונפרדת מהבית וגידלו בה בוסתני עצי פרי וירקות בהתאם למקורות המים הזמינים לה.

החאכורה/חכורה (משמעות מילולית – שטח זרוע, חוואכיר ברבים) حاكورة  – החאכורה היא גינת המאכל המסורתית של הבית הלבנוני והפלסטינאי. היא נועדה  בראש ובראשונה לנטיעת עצי פרי ולצדם שימשה גם לגידול ירקות ולבעלי חיים. החאכורה עמדה בצמוד לבית ולעתים היתה לצידה גם ג‘נינה שהיא גינת נוי קטנה משובצת פרחים וסאחה שהיא החצר התפעולית בה הכינו ובישלו נשות הבית את המזון והתבשילים.

בחאכורה הטיפוסית היה בור אגירה למי גשם, ובהתאם למבנה השטח נבנו בו טראסות ולפי הצורך והמיקום נערכה חלוקה לחלקות משנה. בתים מפוארים שנקראו קאצרים (ארמונות בערבית או וילות במונחים של ימינו) היו מוקפים גינות עם כרמי זיתים, לימון, ענבים, תאנים, תמרים ושקדים ששולבו יחד עם צמחי נוי שונים ולצידם פעלו מבני משק שונים למגורי חיות המשק ולעיבוד התוצרת.

חצרות כאלה היו חלק מנוף הארץ לאורך הדורות. כך למשל תושבי הכפר סוחמתא שליד מעלות שניטש בקרבות ב1948 מספרים שבחלק מהבתים נחצבו בורות לאיסוף מי גשם לשימוש הביתי, ומרבית הבתים היו מוקפים בחצר קטנה ששימשה לגידול ירקות לשימוש ביתי – עגבניות, קישואים, חצילים, תפוחי אדמה, לוביה, נענה, פטרוזיליה בצל וכו’, ועצי פרי – תאנים, משמשים, שקדים, גפנים, תפוחים ורימונים. לפני בתים רבים ניטעו עצי אזדרכת שתושבי הכפר אהבו לשבת ולנוח בצילם. מסביב לבתי הכפר הונחו שובכים ליונים וערוגות ואדניות פח של פלפל חריף, ריחן, ציפורן, וגרניום.

פוסטים קשורים: 
הגינה הארץ ישראלית – מהו הגן הארץ ישראלי המקומי?
בעקבות הגן הארץ ישראלי – תולדות הגן המקומי מגן העדן, דרך התנ”ך והחאכורה הפלסטינאית ועד ימינו
האט! גינה לפניך – על מעלות הזמן האיטי של הגינה

הגינה הארץ ישראלית

הגינה הארץ ישראלית

הגן הארץ ישראלי המסורתי הוא גן מקומי

הבוסתן בנחל עמוד. הרמוניה של אדם וטבע. עצי תאנה, תות, זית ושקד ובלב הבוסתן מערכת השקיה, מעין, פינות ישיבה ומזרקה.

הוא שייך למקום הזה. גם יופיו וגם פגמיו הם מאפייני הארץ, ותנובתו היא פרי הארץ. הגן המקומי התפתח במהלך אלפי שנות היסטוריה תוך התאמה לתנאי האקלים והקרקע המקומיים, לפי מגבלות המים ובמענה לצרכים של בני הארץ. הגנים של תושבי ממלכתו של דוד המלך דומים מאד לגנים שהיו נפוצים כאן עד לפני כמאה שנה.

זהו גן של תועלת, עם בוסתן עצי פרי מקומיים, גפנים מטפסות על מרפסת או סביב סוכה, גינת מטבח עם ירקות, צמחי תבלין ומרפא ומקום מוצל למנוחה ומפלט מהשמש הקופחת בקיץ. בין הצמחים יש פינות ישיבה, רחבה מרוצפת או שביל מרכזי רחב, בור מים וקישוטים מפוזרים מסביב.

בתי מגורים ובוסתן בשולי הכפר טירה שעל חורבותיו הוקמה טירת הכרמל. אמת המים מעין קדם אל הכפר נראית במורד מהעל הבית.

הגן המקומי קל להחזקה והוא מתאים למקום. בשל המחסור במים בארץ הוא איננו דורש השקיה רבה ומרבית הצמחים בו עמידים ליובש, פגעים ומזיקים. גן כזה משתלב בנוף המקומי ומתאים לאקלים הסביבתי. כמו הטבע שסביב, מראה הגן הארץ ישראלי משתנה לאורך עונות השנה ולכן הצמחים בו לא נשארים ירוקים גם בקיץ כמו בגן האירופאי או הטרופי. להבדיל ממרבית הגינות בארץ, הגן המקומי איננו מבוסס על דשא מדרום אפריקה ועצים מארצות רחוקות שדורשים השקיה נמרצת כל הקיץ כדי להמשיך ולקיים את המראה הירוק כל השנה.

שעון העונות עובד במרץ בגן הארץ ישראלי. מבט חטוף בגינת מאכל או גינת בר מקומית מספיק כדי לדעת את חודש השנה. מראה הגן במיטבו בסוף החורף ובאביב והוא דועך ונובל בקיץ ובסתיו אך דווקא אז הוא מניב את מיטב הפרות העסיסיים ומספק לבעלי הגן תאנים, ענבים, רימונים וזיתים.

הגן המקומי הטיפוסי מוקף חומה חומה או שדרת ברושים כדי להפרידו מהסביבה הרועשת ולהפכו לגן פרטי ולעתים הוא בנוי כחצר פנימית בין בתים. הגן הניב פרי ונתן מזון לבני הבית ונתן להם מקום מבטחים רגוע ומפלט מהמולת היום-יום ומקשיי המציאות כמסופר במקורות:  “יושב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו מדן ועד באר שבע כל ימי שלמה” וגם”וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד” (מלכים א’, ה’ 5 ומיכה ד’, 44).

גינת מנזר הורטוס קונקלוזוס (הגן הנעול בלטינית) שבכפר ארטאס שדרום לבית לחם. המנזר מתנשא מעל העמק המושקה בשורת המעיינות שסביב בריכות שלמה. המנזר הקתולי מיועד לנזירות והוקם ב1902. העמק שלצידו מעוטר בשדות, מטעים, תעלות השקיה ובריכות. הכפר נמצא בשליטה פלסטינאית. סיורים בקרבת מקום (בריכות שלמה ותל עיטם המקראית) נערכים מעת לעת ע”י בית ספר כפר עציון.

 

 

עקבות הגן המקומי בכפרים ובחורבות

בוסתנים וחלקות ירק בנחל קנה בלב השומרון

גנים כאלה ניתן לראות גם כיום בכפרים הפלסטינאים המסורתיים ביהודה, שומרון ובגליל וגם בחלק מגינות המנזרים. כמה כפרים עדיין משמרים גינות כאלה וגם בשיטוט בחורבות הכפרים החרבים ניתן לראות עקבות שנותרו ולדמיין כיצד נראו גינות ובוסתנים אלה בעבר. בכפר בתיר ובואדי פוכין אפשר לראות מערכות השקיה לגידולי שלחין, טראסות, בוסתנים וגינות ירק שלא השתנו במשך אלפיים שנה. בסטף עשתה הקרן הקיימת עבודה נפלאה של שיקום בוסתנים הגדלים בעל ולמרגלותיהם מערכות השקיה עתיקות המוליכות מים ממעיינות הכפר דרך טראסות אל חלקות ירק שמעבדים תושבי ירושלים השוכרים חלקות במקום.

בכמה מגינות המנזרים בארץ מקיימים גינות ארץ ישראליות מסורתיות ונראה לרוב לצד חלקת הירק גם בוסתן פרי או כרם גפנים ליין ומטע עצי זית. גנים ובוסתנים כאלה אפשר לראות במיטבם במנזר האחיות ציון בעין כרם שבירושלים, מנזר בית ג’מאל שליד בית שמש ומנזר גת שמנים בירושלים עם חלקת עצי הזית הקדומים המפורסמת שבו. בגינות מנזר באירופה של ימי הביניים היו באופן טיפוסי שתי חלקות – גינת צמחי מרפא וגינת מטבח לירקות. מחוץ למנזרים, בוסתן נחל שיח הנטוש בחיפה עם המים הזורמים ובוסתן עצי הפרי הוא דוגמא נפלאה ומיוחדת לגן ארץ ישראלי שמעורר זיכרונות קמאיים של גן העדן האבוד וכך גם מלון אמריקן קולוני במזרח ירושלים עם הגינה הפורחת והמטופחת שבין חומותיו.

תעלת מים יוצאת מהמעין וזורמת בינות לעצי הבוסתן (בוסתן כיאט)

הבוסתן הוא אבן יסוד בעיצוב גינה ים תיכונית. בבוסתן נשתול את עצי הפרי בכל שטח הגן ולא רק סביב הגדר ולעתים יש בו גם תרנגולות או חיות משק אחרות. כל אלה תומכים במטבח הים תיכוני העסיסי והעשיר. הבוסתן הוא אמנם גינה פונקציונלית, אך צריך לעצב אותו כמקום יפה המזמין את האורחים לשבת בצל העצים או הפרגולה ולטעום מפירות וירקות העונה. כאשר יש שיפוע בקרקע משלבים טראסות בנויות מאבנים טבעיות ועליהן נטועים עצי פרי וצמחי תבלין הגדלים בעל.

צמחיית הגן המקומי

צמחי הגן הטיפוסיים כוללים בוסתן עצי פרי – רימון, הדרים, תאנה, זית, לימון, שקד, וחרוב. גפנים מטפסות על המרפסת או על סוכה. “כי יהוה אלהיך מביאך אל-ארץ טובה ארץ נחלי מים עינת ותהומות יוצאים בבקעה ובהר. ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורימון ארץ-זית שמן ודבש. (דברים ח’, 7-8). חוץ משבעת המינים ועצי פרי מקומיים אחרים נמצא בעציצי חרס או בפחים גדולים צמחי תבלין כמו נענע, ריחן, אזוב, רוזמרין, פלרגוניום לימוני, מרווה ואחרים, כמו גם ערוגת ירק גדולה לצורכי המטבח.

עין מכורה שליד כרם מהר"ל

עין מכורה שליד כרם מהר”ל – שדות ובוסתנים הנשקפים מהמעיין

בגינה הארץ ישראלית כדאי לשלב יחד עם צמחי התועלת גם כמה מצמחי הבר של ארץ ישראל וצמחי נוי. עצי אלון או חרוב יתנו צל וקרירות בקיץ. מנה של יופי וריח בעונות השנה השונות יתנו שיחי לוטם, אלת המסטיק, שיחי יסמין (פרח לבן. הזנים הערבי, רפואי ואזורי פורחים כל השנה). עץ ער אציל יעניק עלי דפנה לנוי ולהחמצת ירקות ומתאים לשלב גם שיחי הדס (שיח הדס מצוי-פרח לבן, בקיץ) ומורן החורש (שיח שניתן לפסל בגינון, פרח לבן, באביב/קיץ). לצבע ולנשמה כדאי לטפח בגן מצעים של פקעות פרחי בר שיפרחו בחורף ובאביב וגם פרחי גרניום בשלל צבעים בעציצים מושקים שיתנו צבעוניות לגינה במשך השנה, וסביב לחומות או לגדר נפרוש צמחי בוגונוויליה שיתנו מרבדי צבע בקיץ.

אביזרים וקישוטים משובצים, במיוחד קישוטים בגווני כחול או טורקיז כמו פעמוני רוח וכדורי זכוכית התלויים מעל, ועל האדמה כלים חקלאיים עתיקים, שברי עמודים וכותרות משקופים קדומים. בשל צחיחות הארץ מילאו המים תפקיד מרכזי בגן. בגנים קדומים היה כמעטט תמיד בור מים שהיה ליבו החי והפועם של הגן. בגן המודרני בין הטראסות תזרום תעלת מים, מפלון עם צליל פכפוך או אמבט ציפורים. חלק מהגן מרוצף ומתאים למקום לסעודה ולמנוחה. על הרחבה נמצאים מושבים נוחים, ערסל, ספסל, ומעל מצלה סוכת גפנים.

מה בין גינה ארץ ישראלית לגינה הים תיכונית? גינון ים תיכוני הוא מושג שהומצא כנראה בקרב חובבי גינון בריטיים בימי השיא של האימפריה הבריטית שניסו לייבא לארצם סגנונות גינון מהעולם. הגינה הים תיכונית הפכה בשנים האחרונות למושג מקובל בעיצוב גינות בארץ בדומה למוזיקה ים תיכונית ולמטבח הים תיכוני. לעומת סגנונות גינון אחרים, כמו גינון איטלקי או טרופי, הגינון הים תיכוני לא מתיימר לייבא סגנונות גינון זרים ובמקום זאת הוא מבוסס על שילוב הצמחייה והדומם של הארץ. אך בעוד הגן הארץ ישראלי המסורתי הוא בראש ובראשונה גן של תועלת (עם צמחי מאכל ומרפא ומקום למפלט מהחום) שבא לענות על צרכי הקיום בארץ, מיועדת הגינה הים תיכונית לנוי וליופי ובכך היא דומה לשאר סגנונות הגינון.

פוסטים קשורים: 
הגינה הארץ ישראלית – מהו הגן הארץ ישראלי המקומי?
בעקבות הגן הארץ ישראלי – תולדות הגן המקומי מגן העדן, דרך התנ”ך והחאכורה הפלסטינאית ועד ימינו
האט! גינה לפניך – על מעלות הזמן האיטי של הגינה
סקר מ1969 של בית ספר כפר עציון על החקלאות המסורתית באזור הכפר ארטאס

הסטף – שירת דודי לכרמו

הסטף – שירת דודי לכרמו

חורף בחלקת הבעל בסטף – התאנה רדומה, ולמרגלותיה הרקפת בשיאה.

בסטף שבמבואות ירושלים משמרת הקרן הקיימת בצורה מופלאה ויפה את נופי החקלאות המקומית המסורתית של ארץ ישראל – בוסתנים בהשקיית בעל נטועים מעל מדרגות אבן עתיקות, מעיינות נקבה עם בריכות אגירה ולמרגלותיהן טרסות תלולות שעליהן חלקות ירק בהשקיית שלחין.

את ההשראה לשחזור הנוף ההסטורי של ארצנו נותן כמובן התנ”ך אבל את חומרי הגלם מספק בעיקר הכפר הערבי שהיה במקום עד לחורבנו במלחמת השחרור.

בשנות ה50 שימש המקום (הר איתן) כבסיס אימונים ויציאה לפעולות של יחידת ה101 המפורסמת ולאחר מכן ניטש. משנות ה80 פועלת הקק”ל לשיקום המקום ולשחזור נופי קדם והיא עושה כאן עבודה מצוינת שאחד משיאה הוא פרויקט בוסתנוף שבו שוכרים ומעבדים תושבי ירושלים שטחים חקלאיים אישיים בטרסות שלמרגלות המעיינות.

מי היה הבעל?

בוסתן עצי הפרי שלאורך שביל הבעל מושקה בהשקיית בעל, כלומר במי גשמים. אבל מי היה אותו בעל?

בעל הוא החזק באלי הארץ הקדומים ולשעבר היה אדונה. המקרא לא חוסך שבטו מפולחן הבעל שהיה נפוץ מאד לא רק אצל הכנענים אלא גם בקרב היהודים שעבדו את הבעל במקביל לעבודת השם ואכן ספר מלכים מתאר בדרך ציורית וכמעט נוטפת דם את ניצחונו המוחץ של הנביא אליהו על 450 נביאי הבעל שיצאו להתמודד מולו בהר הכרמל. במיתולוגיה הכנענית בעל הוא אל החיים.  הוא אדון הארץ. בנו של אל מלך האלים ושל אשתו העשרה. אחיהם של ים וענת ובעלה של עשתורת. בארץ כנען השחונה חיים היו תלויים במים ועל כן היה בעל אל הרעם, הברק והגשמים שמרווה את האדמה במים ונותן חיים לבני האדם. במרבית תקופת המקרא עבדו קדמונינו גם את הבעל בתקווה לפריון האדמה ולגשמי ברכה מרובים. הפולחן לבעל כאל הגשם היה כה מושרש בתרבות העברית עד שאפילו בתקופת המשנה חז”ל מזכירים ומסבירים את המונח ומאז נתקבע השימוש במונח השקית בעל. מונח זה ממחיש עד כמה הפגאניות נוכחת בתשתית התרבות העברית.

בתקופה הכנענית, ועוד שנים רבות לאחר שירשו אותם בני ישראל, היו בארץ גם אלים מקומיים רבים שנקראו על שם הבעל, בהם בעל חצור, בעל צפון, בעל כרמל, בעל עמון, בעל הדד (אל העיר אוגרית בסוריה), בעל זבוב (האל של עקרון הפלשתית שבשמו ניבאו מי לחיים ומי למוות) בעל לבנון ובעל חרמון.

הבעל לא חי לבד. לכל בעל מקומי שכזה היתה גם אשרה מקומית. הבעל היה האל הגברי והאשרה היתה אשתו. האשרה התגלמה לרוב בצורה של עץ רענן. בעוד הבעל הוריד גשם לבני האדם ושמר על חייהם, האשרה הביאה פריון לאישה ולאדמה. היא נתנה לבני האדם ילדים ופירות לאכול.  אלוהי הבעל והאשרה המקומיים השלימו זה את זה וביחד הם הצליחו ליצור לעולם חיים ולקיים סביבה שופעת ופוריה. צמד האלים היווה שיקוף של תמונת חיי האדם בימי המקרא. ירידת הגשם נתפסה כפעולה זכרית של בעילת האדמה, שכתוצאה מכך מתעברת ומולידה את הצמחים. בהתאם הגבר זכה להיקרא בעל ולאחר שבעל את אשתו נולדו לה ילדים וכך נוצרו החיים במעגל מקביל למעגל המיתולוגי של האלים שהגנו עליהם.

חלקת הבעל בסטף. עצי תאנה

משמו של האל הקדום נוצר החל מתקופת המשנה הביטוי חקלאות בעל, שהיא חקלאות המסתמכת על חסדי האל כלומר על מי הגשם בלבד, ללא תוספת השקיה ובכך היא נבדלת מחקלאות השלחין שתלויה במים זורמים שיכלו להגיע בימי קדם רק מנחל או מעין סמוך ועל כן היתה חקלאות השלחין נדירה בארצנו. חקלאות הבעל היתה מקור המזון והפרנסה העיקרי בארץ ישראל הקדומה. עם הגידולים החקלאיים שהתאימו לגידולי בעל נמנו חיטה, שעורה ועצי פרי כתאנה, זית, תמר ורימון, כלומר שבעת המינים. החריש המתבצע כאן באדמת הבוסתנים בחורף, כמו במקומות אחרים בחקלאות הבעל, נועד למנוע התפתחות עשבייה המתחרה עם העצים על מעט המים שבקרקע.

שומרה בשביל ישראל למרגלות בי”ח הדסה שסביבו כמה מנופי הטראסות היפים והשלמים ביותר של הרי יהודה

קפיצה לאחור בזמן

לשביל הבעל מגיעים מאזור המזנון והחניה המרכזית של האתר בהליכה בשביל הכחול או בנסיעה קצרה לכיוון החניה התחתונה שליד המעיינות. לקראת סיום הדרך ישנה חניה קטנה מצד ימין וממנה מוליך שביל הבעל המסומן כחול לתוך בוסתן הבעל.

כאן, בבוסתן הבעל, משמרת קק”ל זנים של עצי פרי מהחקלאות המסורתית שנאספו מרחבי הארץ. זהו “בנק גנים” של זנים מקומיים של עצי הפרי של ארצנו אך גידולם פסק והמשך קיומם היה בסכנה. כאן אפשר להתקרב ולטעום מעצי שבעת המינים המקוריים.

בבוסתן הבעל מגדלים מטעי גפנים מ25 זנים קדומים ובכך משמרים אותם לדורות הבאים. החקלאות המודרנית מבוססת על יעילות כלכלית, אורך חיי מדף, דרישת השוק לאספקת מוצר אחיד כל השנה, התאמה לחומרי הדברה כימיים ושאר שיקולים שמובילים לאחידות ולהעלמות המגוון הטבעי. עשרות זנים מקומיים שהיו כאן בעבר הוחלפו בזן אחיד (שעונה לשמות רבים – ענבי טלי, תומפסון או ג’1) שהשתלט על מדפי המרכולים.

אחדים מהגפנים המשתרעים על הקרקע הם מהזן דבוקי, המכונה גם בלאדי. הדבוקי הוא ענב ירוק של פעם, עם גרעינים, במתיקות עדינה, מומלץ וטעים. בהר חברון מכונה הדבוקי אל-חלילי, כלומר גפן חברונית (שמקורה מהעיר חברון) או אל-בלאדי, כלומר המקומי או הכפרי. הדבוקי הוא הנפוץ בזני הבלאדי של ארץ ישראל בשל טעמו הטוב, קצב הצימוח המהיר, העמידות הגבוהה, יכולתו לשגשג בסוגי אדמות שונים ובמקומות שונים בארץ והתאמתו למאכל, צימוקים, חומץ ובשל מתיקותו הרבה גם להכנת עראק ויין. גם כיום ישנם יקבים בארץ, כמו במנזר הכרמיזאן שמדרום לירושלים, המכינים יין לבן מזן הדבוקי.

לפירוט על זני הבלאדי בארץ ובסטף – בכתבה על הגפן.

סטף – המדרגות היורדות מהמעיינות וצידן חלקות הירק

הכרמים הבנויים על מדרגות האבן היפות – הלו הן הטראסות המסורתיות של הרי יהודה וירושלים – שלאורך שביל הבעל מציגים למבקר תיאור חי של “משל הכרם” הנודע מישעיהו פרק ה’ שבא לתאר את מערכת היחסים מלאת התקוות והאכזבות שבין אלוהים לבין עמו. במשל הכרם אלוהים נמשל ליוגב, כלומר לחקלאי, ועם ישראל נמשל לכרם שלו ומתואר בו תהליך בניינה החקלאי של הארץ וחורבנה. “אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי, שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ: כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי, בְּקֶרֶן בֶּן-שָׁמֶן. וַיְעַזְּקֵהוּ (הוצאת האבנים הגדולות מהאדמה) וַיְסַקְּלֵהוּ (העברתם לבניית מדרגות אבן או ערימות) וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק (גפנים), וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ (שומרה), וְגַם-יֶקֶב חָצֵב בּוֹ; וַיְקַו לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים, וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים (ענבי בוסר). וְעַתָּה יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם, וְאִישׁ יְהוּדָה–שִׁפְטוּ-נָא, בֵּינִי וּבֵין כַּרְמִי. מַה-לַּעֲשׂוֹת עוֹד לְכַרְמִי, וְלֹא עָשִׂיתִי בּוֹ: מַדּוּעַ קִוֵּיתִי לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים, וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים. וְעַתָּה אוֹדִיעָה-נָּא אֶתְכֶם, אֵת אֲשֶׁר-אֲנִי עֹשֶׂה לְכַרְמִי: הָסֵר מְשׂוּכָּתוֹ וְהָיָה לְבָעֵר, פָּרֹץ גְּדֵרוֹ וְהָיָה לְמִרְמָס (גם חיות אוהבות ענבים ועלי גפן. לכן, אז כהיום, היו הכרמים מוקפים משוכות אבן או גדרות משיחים קוצניים).  וַאֲשִׁיתֵהוּ בָתָה, לֹא יִזָּמֵר וְלֹא יֵעָדֵר, וְעָלָה שָׁמִיר, וָשָׁיִת; וְעַל הֶעָבִים אֲצַוֶּה, מֵהַמְטִיר עָלָיו מָטָר. כִּי כֶרֶם יְהוָה צְבָאוֹת, בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְאִישׁ יְהוּדָה, נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו; וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח, לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה”.

חלקת הירק שמטפחת הקק”ל למרגלות המעיינות

ביציאה מחלקת הבוסתן העיקרית ממשיך שביל הבעל ועובר בתוואי שביל קדום ובנוי היטב. האבנים הגדולות התומכות בשביל הרחב נותרו כאן מימי קדם והן מזכירות את הימים בהם הגיעו לכאן תושבי הכפר עם חמורים ועליהם סלים לאסוף את הענבים הבשלים. מכאן ממשיך השביל ועובר לצד שומרה, הלא היא המגדל ממשל הכרם, גת בה דרכו ענבים להפקת תירוש ויין, בריכות אגירה למי גשמים, חורשת אלונים שנשתמרה בשל קדושתה ובהמשך המסלול חלקות עצי פרי נשירים (תפוח, אגס, שקד, שזיף ומשמש), בוטנה (עץ הפיסטוק) ובוסתן עצי ארץ ישראל שמאכלס את עצי הארץ הקדומים ובמרכזו סוכת עץ. כאן אפשר לנוח ולהרהר בפסוק הנודע ממלכים א’, ה’, 5: “וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כֹּל יְמֵי שְׁלֹמֹה”.

במעיינות הסטף

עין ביכורה. מוצא הניקבה אל בריכת האגירה

סיום שביל הבעל בעין סטף, אחד משני המעיינות שבמקום, לצד עין ביכורה שנמצא כמאה מטר בהמשך המישור. שני המעיינות שופעים מים כל השנה בזכות ניקבות שחצבו בהם בימי קדם כדי להרחיב את עוצמת הנביעה. ספר שיר השירים מכנה מעיינות כאלה, הנפוצים מאד בהרי יהודה, “גן נעול, מעיין חתום” (שיר השירים ד,12). מי המעיינות יוצאים אל בריכות עמוקות ומהן מערכת תעלות מים מובילה אל חלקות השלחין הסמוכות בהם מגדלים ירקות בשיטות אורגניות. בין המעיינות ומעליהם נראים חורבות הסטף, הכפר הערבי הנטוש. השביל העולה מעין ביכורה משוחזר כשביל הררי מסורתי. לצד בריכת המעין נטוע כרם, מוקף בגדרות אבן ובשערים. בכרם משתמשים בשיטות הדלייה שונות: סוכה (עריס), עמוד (דלית) וגפן שרועה (רוגלית).

כדאי להצטייד בפנס ולהיכנס לניקבות שבמעיינות ורצוי מאד להימנע מביקור באזור המעיינות בשבת או בחגים כאשר המקום עמוס מדי. הסטף מתאים לביקור פעמים בשנה. בוסתן הבעל והאזור כולו פורח ויפה בחורף ובתחילת האביב אבל דווקא בשלהי הקיץ ניתן להנות מפירות התאנה, הענבים והרימון.

צפייה במפה Open Street Map אינטראקטיבית

 

 

 

שתילת פרחי בר בגינה

שתילת פרחי בר בגינה

כתבה במדריך המשתלה הביתית של גינת בוסתן

תורמוסים בעמק השלום

למה הגינה תמיד פורחת?

לפעמים נראה שכל הגינות נראות אותו דבר. בטבע שסביב המגוון עצום ומשתנה ממקום למקום ולאורך השנה אך למרבה הצער במשתלות ובגינות שוררת אחידות עגומה.

בגינה הישראלית הטיפוסית קשה למצוא קשר בין מראה הגן לבין מראה הטבע שמסביב ואין בה כמעט רמז לארץ ולמקום בו היא נמצאת או לזמן ולעונת השנה.  האם מצב זה נובע מהעדפות הנוי של בעלי הגינות או משיקוליהם של הגננים המסחריים? קשה לדעת.

מצב הגינות מזכיר במשהו את מדפי הסופר. גם במרכולים כמעט ואין גיוון, רק שבסופר מצליחים יצרנים ומשווקים מתוחכמים להסתיר את ההעדר הגיוון באמצעות אין ספור אריזות ומותגים שונים שמחביאים מאיתנו את מיעוט הזנים שמהם מיצרים את אותם מוצרים. מה משותף לשניצל הקפוא, לבשר, לחטיפים המתוקים, לבמבה, לחטיף האנרגיה, לדגני הבוקר, למשקאות המוגזים, לקטשופ, למעדני חלב, לביצים, ולמזון תינוקות? בכולם מהווה התירס מרכיב עיקרי, לרוב דרך תוצרי תירס בעלי שמות מוזרים כמו עמילן מעובד וסירופ גלוקוז או דרך תזונת בעלי החיים שמבוססת גם היא על תירס.

פרחי התורמוס בשיא פריחתם באמצע חודש מארס

כשאנו בוחרים להקים חלקה של גינת בר נוכל לקבל מעט מהטבע האמיתי ומהשורשים של הארץ אצלנו בגינה, אבל יותר מכך יש כאן מעשה של הכרזת עצמאות אישית והחלטה שלא להיכנע לתכתיבים של אחידות, תיעוש וגלובליות. חלקת הבר שנשתול ונקיים תשקף לנו את המציאות ואת ארץ ישראל על הטוב ועל הרע שבה. היא תהיה שוממת וצהובה בקיץ וגם בסתיו אך תפרח בחורף ובאביב. נראה בה את הנביטה, הלבלוב והקמילה. היא תהיה עמידה למחלות ופגעים וגם תזמין אלינו לביקור אורחים כמו פרפרים, חיפושיות, חרדונים וציפורים.

כיצד לזרוע ולשתול פרחי בר?

מרבד ורוד של פרחי ציפורנית מצרית וכרמלית נאה

חלק מצמחי הבר רגישים לעודפי מים ולכן כדאי להקצות לגינת פרחי הבר חלקה לא מושקת. פרחי בר תלויים בגשם ולכן ניתן לאלוהי הגשם להנחות אותנו מתי ואיך לשתול. הבעיה מסתבכת כי הגשם לא משקה רק את פרחי הבר והוא נותן יחס דומה גם לעשבים שמיטבים לגדול לממדי ענק במהירות מדהימה ובכך מונעים מהפרחים העדינים יותר כל הזדמנות לנבוט ולצמוח.

את הפקעות והזרעים של פרחי הבר אפשר לשתול בין ספטמבר לדצמבר וכנראה שהמועד הטוב ביותר הוא כשבוע לאחר גשמי היורה. אם ירד גשם משמעותי ינבוט גל ראשון של עשבי בר בימים שלאחריו. אך אנו לא נתן להם לבצע את זממם ונחכה להם עם קלשון.

מאחר והעשבים יגדלו מהר יותר מהפרחים שזרענו הם לא יאפשרו לזרעי הפרחים לקבל די אור שמש, מים ומקום כדי לנבוט ולכן יש להקפיד לסלק את העשבים. גם לפני הזריעה יש לתחח את האדמה עם הקלשון כדי לפתוח אותה ולהשקות שוב. לאחר מכן נטמין את הפקעות באדמה, רצוי בריכוזים כפי שהם בטבע ונפזר זרעים ונכסה אותם במעט אדמה.

כשרוצים להבטיח נביטה ופריחה מירבית וכשזמננו בידינו נוקטים גם באמצעים נוספים. מקפידים על השקיה יומיומית בממטרה או ריסוס מים למשך שבוע עד הנביטה ולאחר מכן השקיה נוספת אחת לכמה ימים, אלא אם יורד גשם משמעותי (לפחות שעתיים) ואז אין צורך להשקות במשך שבוע. כמו כן מקפידים על עקירה של עשבים זרים במהלך החורף ועד לנביטת וגדילת פרחי הבר. בגינון מקצועי מוסיפים דשן להשקיה וכך מקבלים מצע פרחים בוהקים פי כמה מאשר בגינה הטבעית. גישה אחרת שדורשת גם היא השקעת זמן מבוססת על זריעה בעציצים או כוסיות משתלה והעברת השתיל לאדמה רק לאחר הנביטה ולאחר שסילקנו לחלוטין מחלקת האדמה את העשבים שנבטו עליה לאחר תחילת הגשמים.

מומחים של ממש לשתילת צמחי בר מיטבים עם הזרעים בטיפולים שונים ומשונים לפני הזריעה. למשל יש הטובלים את התורמוס במים רותחים למשך כמה שעות ומחממים את זרעי הלוטם לפני הזריעה.

צמחי בר ותבלין רבים מומלץ לגדל דווקא מייחורים. העונה המתאימה להשרשת ייחורים מעוצים (עם ענף חום) היא בדצמבר-ינואר ולייחורים ירוקים (עם לבלוב ענפים צעירים) בפברואר עד מרץ.

איסוף ושימור זרעים

בשלהי חודש מאי ניתן ללקט זרעים יבשים משיחי הלוטם

צמחי הבר והפרחים יגיעו לשיא פריחתם בשלהי החורף ובאביב אבל הזרעים יהיו זמינים רק כמה חודשים לאחר מכן ולכן צריך לזהות כבר בזמן הפריחה את מיקום הצמחים מהם נרצה ללקט זרעים לקראת עונת החורך הבאה. החל מסוף אפריל ובעיקר בחודש מאי אפשר להתחיל במלאכת איסוף זרעים מהפרחים. לאחר האיסוף אפשר לנקוט בשיטה הפשוטה ופשוט לפזרם בגינה ולקוות לטוב או להתפלל ולבקש ברכה. אפשר גם לפעול בצורה יסודית יותר כדי לאחסן את הזרעים ולפזרם רק כשיבשילו תנאי הנביטה, כלומר בתחילת עונת הגשמים הבאה. לשם כך יש לסנן את הזרעים מהמוץ שסביבם באמצעות מסננת. חשוב מאד לוודא שהזרעים יבשים לפני האחסון. את האחסון צריך לעשות בצנצנות או מעטפות שיושמו במקום קריר וחשוך. זרעים רבים ובמיוחד הקטנים שבהם לא מחזיקים יותר משנה, כך שכדאי לנצל את כל רוב המלאי בעונת הגשמים הבאה.

כמה מפרחי הבר קלים יחסית לשילוב בגינה הביתית:

בשתילת רקפות – להקפיד לשים את הצד הקעור כלפי מעלה כמו בתמונה

ציפורנית (ציפורנית ארץ ישראלית וציפורנית מצרית) היא פרח חד שנתי שגדל מזרעים ונקלט בקלות ויוצר מרבדי פריחה ורודים-סגולים יפים מינואר ועד אפריל. היא דומיננטית סביב שדות חרושים ובמטעי זיתים.

הכרמלית הנאה היא פרח חד-שנתי סגול בצורת צלב שגדל מזרעים ונקלט בקלות באזורים עם מסלע. הכרמלית דומה לציפורנית המצרית אך יש לה 4 עלי כותרת במקום 5. היא ממהרת לפרוח מתחילת החורף ובולטת כבר מינואר כאשר מרבית הפרחים עדיין רדומים. צורת הפרח כצורת צלב ולפי הסיפור הוא שמשה כמקור ההשראה לסמלם של מסדר הכרמליטים שחבריו הקימו שורת מנזרים בכרמל בימי הביניים.

כיוון השתילה: בשתילת פקעות חשוב להקפיד לזהות נכון את הצד עם השורש ולשתול את השורש כלפי מטה. ברקפת הצד הקעור כלפי מטה והצד השטוח כלפי מעלה. לעתים ניתן לראות בצד העליון את שאריות גבעולי הפריחה כאשר בצד התחתון נותרים לעתים שורשים. בכלנית יופנה החלק המחודד כלפי מטה. הפקעות לא יצמחו באדמות כבדות מדי ולא מנוקזות. אין גם צורך בהשבחת האדמה עם קומפוסט. זה מפריע לצמחי הבר. רובם יצליחו גם באדניות ולא רק באדמה.

עומק השתילה: את רוב הפקעות שותלים בגומה בעומק של פי 2-2.5 מגובה הפקעת, כלומר שהפקעת השתולה תכוסה בשכבת אדמה בגובה של מעט יותר מגובה הפקעת. רקפות בעומק של 5-10 ס”מ (בהתאם לגודל הפקעת), נרקיסים בעומק של כ-15 ס”מ, צבעוני בעומק של כ-10 ס”מ, יקינטון בעומק של כ-20-30 ס”מ. במקרה של בצלים קטנים יותר כגון כלניות ונוריות יש לשתול בעומק של כ-6-5 ס”מ. 

חלק מהפקעות יגדלו טוב יותר בצל ואין לשתול אותם במקום עם שמש מלאה, כמו הרקפת שמשגשגת דווקא בצל וכך גם היקינתון, הנרקיס, הכרכום והשושנים.

פרגים קל יחסית לגדלם ונם מומלצים בגינה הביתית. להבדיל מהכלנית והנורית שהם צמחים רב-שנתיים הגדלים מפקעות, הפרג גדל מזרעים והוא פרח חד-שנתי. למרבה המזל יש לו זרעים רבים והוא מתרבה בקלות יחסית משנה לשנה. פשוט צריך לפזר זרעים בתחילת עונת הגשמים במקומות חשופים לשמש ברחבי הגינה על חלקות אדמה פנויות (או לאחר שפינינו אותם מעשבים). מאחר שהזרעים זעירים אין צורך לכסות באדמה, מספיק להדק לתוכה ולתת להשקיה להחדיר את הזרע לאדמה. בניגוד למה שאפשר לצפות הפרג איננו פרח מוגן. הזן הנפוץ ברחבי הארץ הוא הפרג האגסני. אחד הזנים האחרים שלא גדל בר הוא הפרג התרבותי, המכונה גם פרג האופיום, שממנו מפיקים סמים כאופיום והרואין ומשתמשים בזרעים שלו כמילוי לעוגות פרג ואוזני המן.

פרגים ניתנים לשתילה כשתיל בתחילת החורף או מזרעים. בקיץ זרעי הפרג יתפזרו ויש סיכוי טוב לקבל מרבד גדול יותר בשנים הבאות

פרגים – בסוף עונת הפריחה לקטי הזרעים מתייבשים והם מוכנים לפיזור טבעי או לאיסוף ידני כדי לשמר זרעים לעונה הבאה

איסוף זרעי הפרג: בחודש מאי, בסיום הפריחה יקמלו הפרגים והפרחים יתחלפו בפירות שנקראים הלקטים שהם למעשה מארזים של אינספור זרעים שחורים וקטנטנים. המנגנון של הפרג פשוט להבנה  גם לבני אדם ונדע שהזרעים הבשילו כאשר הצבע הירוק של ההלקט הופך חום-צהבהב ונפתחים בחלקם העליון הם פתחים קטנים. בעוד כמה ימים יתכופף הענף וההלקט ישפוך את הזרעים לאדמה וחלקם ינבוט מן הסתם בשנה הבאה. אם נרצה לאסוף את הזרעים ולשמרם נצטרך להיות ערניים בתקופה הזאת ולהצטייד בקערה ומספרים ולצאת ולקטום את ההלקטים אל הקערה ואז לשבור ולנער את הפירות. נשפוך למסננת דקה כדי לסלק את השאריות הלא רצויות ואת הזרעים הזעירים נאחסן.

המרוות ששייכות בוטנית למשפחת השפתניים כגון מרוות ירושלים, מרוות יהודה, מרווה כחולה,, מרווה מנוצה ומרווה דגולה. להוציא האחרון כולם רב-שנתיים הגדלים בחורף, פורחים באביב ומתייבשים בקיץ. קל יחסית להשיגם במשתלות וקל להם יחסית להיקלט בגינה. מרוות הבר הנפוצות, מרוות ירושלים ומרוות יהודה שמשמשות במטבח הערבי להכנת ממלואים גדלות בטבע בצל או צל חלקי ולרוב הן נמצאות בחורש וכדאי לשתול אותם בגינה בתנאי צל דומים.

חוטמית זיפנית שהיא פרח חד-שנתי גבוה ומרהיב כמו חבריה למשפחת השפתניים (מעוג מנוקד, מעוג אפיל וגם החוביזה הידועה שלכולם פרחים ורודים) דורשת בדיקה מקדימה שהזרעים אינם אכולים. נלקט זרעים מהצמח בתחילת הקיץ ונשים בקערת מים. אלה שצפים אכולים ורק אלא ששקעו טובים.

לוטם: שיחי הלוטם יפים להפליא בשל פריחתם העזה בסוף החורף ובאביב. את הלוטם ניתן לגדל מזרעים (אותם יש ללקט בקיץ) וניתן להשיגו גם במשתלות. ללוטם שני סוגים – לוטם מרווני שלו פרח לבן, ולוטם שעיר שלו פרח ורוד ועלים בצבע ירוק עז יותר משל אחיו. הבעיה של הלוטם היא שלא ניתן לגדלו באדמת גינה גננית רגילה.

ללוטם דרושה אדמה מתאימה: הלוטם יצמח רק אם נגדלו באדמה המתאימה לו, קרקעות גיר רך (רנדזינה-קירטון הנפוצות בכרמל, בגליל התחתון, בשפלת יהודה ואזורי הר אחרים ברחבי הארץ) או חוואר (אדמת גיר עשירה בחרסית, הנפוצה בהרי יהודה). לוטם שיישתל באדמה קלה יותר יתנוון וימות. מומלץ להעשיר את הקרקע בפטריית מיקרוזיה שנלקחה מאזור הגידול הטבעי שלו.

כלנית

תורמוס: התורמוס הוא אחד הפרחים היפים והידועים בפרחי הבר. אפשר לגדל אותו מזרעים והוא אפילו זמין כשתיל במשתלות רבות. בחודש מאי, לאחר קמילת הפרח, נצטרך לעקוב אחר התרמילים שצבעם הופך מירוק לזהוב ואז יום אחד הם נבקעים בקליק רעשני והזרעים הגדולים עפים להם.  אם נרצה לשמור את הזרעים אצלנו בהשגחה נצטרך לאסוף את התרמילים ולשמור אותם בקערה סגורה עד שיבקעו ויצאו הזרעים.

 

מדריך המשתלה הביתית

זהו פרק נוסף בסדרת דפי הגינה של גינת בוסתן מדריך הכוללת (עד כה):

רשימת הירקות: מ-א’ (אבטיח) עד ת’ (תרד)

ירקות בעונתם עד לפני שנים לא רבות גדל כל ירק ופרי בעונתו. סלט עגבניות ומלפפון נאכל בימי הקיץ וסלט חסה או כרוב החליף אותו בימי החורף. התות המתוק נמכר רק בחורף והאבטיח הגיע לשווקים בקיץ. אך ימים אלה חלפו ללא שוב. תחום המזון תועש והונדס במלואו וגם גידול הירקות הונדס ונוטרלה כמעט לחלוטין השפעת עונות השנה ומזג האוויר. כיום…

0 comments

מה הסוד להצלחה בגידול מלפפונים, קישואים ואבטיחים? על הפרית דלועים

במשפחת הדלועים חברים כמה מפירות וירקות הקיץ החשובים והטעימים ביותר ובהם האבטיח, המלון, המלפפון, הקישוא והדלעות לסוגיהן. הדלועים מצטיינים מבחינה בריאותית. הם בעלי ערך קלורי נמוך, אפס שומן ואפס כולסטרול. הם עשירים בסיבים תזונתיים, בנוגדי חמצון שמפחיתים סיכוי לחלות בסרטן ומחלות לב, במגנזיום וחומצה פולית, באשלגן, וגם בויטמינים A,B,C. את הדלועים שותלים מסוף פברואר ובמשך מארס-אפריל ומקבלים…

2 comments

גידול ירקות בגינה הביתית

  אמא אדמה. הכל נובע מהאדמה. כל מה שסביבנו, החי, הצומח והדומם, בא מהאדמה, ניזון ממנה ולבסוף מת לתוכה כחלק ממעגל החיים והטבע. כמעט בכל תרבות, דת ומיתולוגיה מזוהה האדמה עם אלוהות נשית, אמא מיתולוגית,  ועוצמת הטבע. זהו פרק נוסף במדריך המשתלה הביתית של גינת בוסתן והוא מציע שיטות להעשרת האדמה וטיפוחה, טכניקות לגידול ירקות בגינה,…

0 comments

גיזום עצי פרי

את גיזום עצי הפרי הנשירים מומלץ לעשות בחורף (ינואר-פברואר) כאשר העצים בתרדמת ובשלכת, ואת גיזום ההדרים רצוי לעשות בסוף החורף (פברואר-מארס) לפני הפריחה. קיימות שתי שיטות גיזום עיקריות המתאימות למרבית עצי הפרי: גיזום גביע וגיזום ענף מוביל עם גביע צירי. בנוסף קיימות שיטות ספציפיות המתאימות לגיזום עצי הדר, תאנה, גפן, זית, רימון ותות. על כל אלה נפרט כאן.…

0 comments

נטיעת עצי פרי

כשמגדלים עצי פרי כדאי להפעיל שיקול דעת של הורים או מחנכים. שתילת עץ פרי היא השקעה לטווח ארוך. לכן לא נלך דווקא בדרך הפשוטה והקלה אלא נעדיף לעשות נכון גם אם המעשה הנכון איננו הקל והאינטואטיבי ביותר. כך למשל, כשנוציא את השתיל שזה אתה רכשנו במשתלה מהעציץ לא נרחם על השורשים אלא נגזור אותם כדי…

0 comments

תות שדה

אתרי מכירות באינטרנט מציעים שלל זרעי תות שדה. הפרסומים מבטיחים תותים נפלאים וגדולים כמו תפוח אדמה שמגיעים בכל צבעי הקשת, מכחול זרחני, דרך סגול ועד שחור. רק חבל שלא נוכל לגדל מזרעים אלה תותים כמו אלה שבפרסומים של אתרי המכירות. מעבר לעובדה שרוב המודעות פשוט מזויפות ואין תותים כחולים, קשה מאד לגדל תות מזרעים. זאת עבודה…

0 comments

על יחורים וריבוי עצים – איך מקימים בוסתן עצי פרי מקומיים?

רוב בני האדם לא שמעו מעולם על ייחורים ומתפלאים כאשר מראים להם עץ פרי בוגר ומספרים כיצד הוא נולד מענף קטן. מה שטוב במיוחד הוא שקל לעשות ייחורים מכמה מעצי הפרי המקומיים הטעימים ביותר – תאנה, רימון, גפן ותות. זאת גם דרך נפלאה לשמר אצלנו בגינה או ביישוב את הזנים המקוריים (זני הבלאדי) של עצי הפרי…

4 comments

איך מתחילה גינה? ריבוי צמחי תבלין וירקות

כדאי שתהיה לגינת המאכל משתלה משלה. אפשר כמובן לבחור במקום זאת בדרך קלה יותר וללכת למשתלה מסחרית ושם נוכל לקנות שתילים מכל סוג וצבע שנרצה. זה קל, מהיר ונוח וגם לא יקר מדי. אבל אם ניקח שיעור בבית הספר של הטבע ונלמד את רזי השתילה ואת שיטות ריבוי הצמחים נוכל במקום זאת להקים משתלה קטנה משלנו, כזאת…

0 comments

שתילת פרחי בר בגינה

למה הגינה תמיד פורחת? לפעמים נראה שכל הגינות נראות אותו דבר. בטבע שסביב המגוון עצום ומשתנה ממקום למקום ולאורך השנה אך למרבה הצער במשתלות ובגינות שוררת אחידות עגומה. בגינה הישראלית הטיפוסית קשה למצוא קשר בין מראה הגן לבין מראה הטבע שמסביב ואין בה כמעט רמז לארץ ולמקום בו היא נמצאת או לזמן ולעונת השנה.  האם מצב זה נובע…

3 comments

 

בעקבות הגן הארץ הישראלי

31/08/2017 0

דור בא ודור הולך והשנים חולפות, אבל הארץ לא משנה את פניה וגם בני האדם כמעט ולא משנים את אופיים. אדם שביקש מנוחה לנפשו לאחר שצד חיית טרף לפני אלפי שנים דומה להפליא בנפשו וצרכיו למי שמבקש בימינו מעט מרגוע לאחר יום עבודה לחוץ במשרד מעוצב. אמנם הבתים בהם גרים שני אנשים אלה שונים בתכלית, הצייד הקדום גר בבקתה או בבית אבן רעוע והאדם של…

By asaf

הגינה הארץ ישראלית

22/04/2017 0

הגן הארץ ישראלי המסורתי הוא גן מקומי הוא שייך למקום הזה. גם יופיו וגם פגמיו הם מאפייני הארץ, ותנובתו היא פרי הארץ. הגן המקומי התפתח במהלך אלפי שנות היסטוריה תוך התאמה לתנאי האקלים והקרקע המקומיים, לפי מגבלות המים ובמענה לצרכים של בני הארץ. הגנים של תושבי ממלכתו של דוד המלך דומים מאד לגנים שהיו נפוצים…

By asaf

הסטף – שירת דודי לכרמו

18/04/2017 0

בסטף שבמבואות ירושלים משמרת הקרן הקיימת בצורה מופלאה ויפה את נופי החקלאות המקומית המסורתית של ארץ ישראל – בוסתנים בהשקיית בעל נטועים מעל מדרגות אבן עתיקות, מעיינות נקבה עם בריכות אגירה ולמרגלותיהן טרסות תלולות שעליהן חלקות ירק בהשקיית שלחין. את ההשראה לשחזור הנוף ההסטורי של ארצנו נותן כמובן התנ”ך אבל את חומרי הגלם מספק בעיקר הכפר הערבי שהיה…

By asaf

שתילת פרחי בר בגינה

23/02/2017 3

למה הגינה תמיד פורחת? לפעמים נראה שכל הגינות נראות אותו דבר. בטבע שסביב המגוון עצום ומשתנה ממקום למקום ולאורך השנה אך למרבה הצער במשתלות ובגינות שוררת אחידות עגומה. בגינה הישראלית הטיפוסית קשה למצוא קשר בין מראה הגן לבין מראה הטבע שמסביב ואין בה כמעט רמז לארץ ולמקום בו היא נמצאת או לזמן ולעונת השנה.  האם מצב זה נובע…

By asaf