תגית: גינה מקומית

בעקבות הגן הארץ הישראלי

בעקבות הגן הארץ הישראלי

דור בא ודור הולך והשנים חולפות, אבל הארץ לא משנה את פניה וגם בני האדם כמעט ולא משנים את אופיים. אדם שביקש מנוחה לנפשו לאחר שצד חיית טרף לפני אלפי שנים דומה להפליא בנפשו וצרכיו למי שמבקש בימינו מעט מרגוע לאחר יום עבודה לחוץ במשרד מעוצב. אמנם הבתים בהם גרים שני אנשים אלה שונים בתכלית, הצייד הקדום גר בבקתה או בבית אבן רעוע והאדם של ימינו גר בבית מודרני ועמוס שכלולים ומסכים, אבל שניהם זקוקים למקום מפלט שיביא להם מעט שלווה ומרגוע ועל כן אין פלא שהגן אליו הם יכולים לצאת להחיות את נפשם לא השתנה כמעט במשך השנים. הגן נותן מרגוע ומרפא לגוף ולנפש וצורכיהם של אלה לא משתנים באותה המהירות בה מתחלפות הטכנולוגיות שסביבנו. הגן הארץ ישראלי המקומי כמעט ולא השתנה במשך אלפי שנים ועקרונותיו הפשוטים נשמרו ונותרו על כנם גם כאשר חלפו הדורות והעמים הגרים והשולטים בארץ. גן העדן האגדי מסיפור בריאת העולם בספר בראשית דומה להפליא לגן המלך ששימש לפני שלושת אלפים שנים את מלכי יהודה ושני אלה דומים מאד לבוסתנים ולגן הארץ ישראלי של ימינו.

גן העדן

סיפור גן העדן שבתחילת ספר בראשית מדגים היטב את חשיבות הגן לאדם בימי קדם. גן העדן מתואר שם בפשטות כמקום קסום, מוגן, נעים וטוב שרוח אלוהים שורה בו: “ויטע ה’ אלהים גן בעדן מקדם, וישם שם את האדם אשר יצר ויצמח ה’ אלהים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל…ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה”. 

גן העדן, כמו כל גן, היה מקום מפגש בין האדם לטבע. מקום שהאדם צריך לשמור עליו כפי שמתואר כל כך יפה גם במדרש קהלת רבה : “בשעה שברא הקב”ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך” (קהלת רבה ז, פסקה א).

גן המלך

גינת המנזר – אבו גוש

בין הסודות שחבויים בירושלים ומוכרים רק למתי מעט ניתן למצוא עד היום את הגן המפואר מבין כל גני הארץ הקדומים. גן המלך, שהיה הגן המלכותי של מלכי יהודה בימי התנ”ך, מוזנח וחרב כיום אבל לפחות מקומו ידוע וניתן לראות את שרידיו ולהתאמץ ולדמיין את תקופת הזוהר שלו שמתוארת באופן ציורי בסיפורי המקרא כמו בפסוק “אל גינת אגוז ירדתי, לראות באבי הנחל, לראות הפרחה הגפן, הנצו הרימונים” (שיר השירים ו’ 11).

מיקומו ההיסטורי של גן המלך בעיר דוד נשמר עד היום כאלפיים שנה לאחר חורבנו. התיאורים במקרא (בספרי מלכים, נחמיה וקהלת) לא מותרים ספק באשר למיקום המדויק של גן המלך: “ואת חומת בריכת השילוח לגן המלך ועד המעלות היורדות מעיר דוד” (נחמיה, ב 14). מקומו של הגן היה לאורך נחל קדרון במורד שבהמשך לבריכת השילוח והוא נמשך לאורך עמק הקדרון עד מקום מפגשו של העמק עם גיא בן הינום.

כל השנים מאז חרבה ירושלים נותר לאורך עמק הקדרון שטח פתוח שנהנה מהמים הזורמים שהגיעו מהגיחון, המעיין של ירושלים הקדומה ועליו היה גן פורח עם בוסתנים וערוגות ירק. שפע המים שזרמו כאן בעבר הביא לפריחת הגן. בסיור בעיר דוד ניתן כיום לראות רמזים לגן המלך המקראי בשני מקומות – שכונת אל בוסתן ובריכת אל חמרה.

האזור שנמצא בעמק הקדרון מצידו השני של הנחל (ממול לחפירות עיר דוד) נקרא ‘אל בוסתן’, שם המשמר הן את מקומו של גן המלך והן את משמעותו שנשמרה אלפיים שנה מאז חורבן הגן המקורי. אל בוסתן, ממוקמת בצידו המזרחי של רחוב ואדי חילווה החוצה את שכונת הסילוואן (כפר השילוח). ציורים היסטוריים מעידים שלאורך השנים היה המקום בוסתן פתוח. רק בשלהי המאה ה 20 החלה כאן בנייה בלתי חוקית של שכונה ערבית ששימרה את השם ‘אל בוסתן’ ועם השנים התרחבה הבניה והפכה צפופה ודחקה את מרבית המטעים החוצה. לעירית ירושלים יש כיום תוכנית לפינוי הבתים ולהקמת גן לאומי גן המלך במקום

מקום שני בו ניתן לראות כיום את עקבות גן המלך המקראי הוא באזור בריכת השילוח. מקומה של בריכת השילוח מימי בית ראשון לא ידוע במדויק, אך פינה אחת מבריכת השילוח של ימי בית שני נחשפה לאחרונה בחלקה במתחם היציאה מנקבת השילוח. המשך הבריכה נותר מכוסה באדמה באזור המגודר שצמוד לשטח החפירה. מקום זה מכונה בערבית ‘בריכת אל חמרה’ ובו נמצאת ככל הנראה גם בריכת השילוח של ימי בית ראשון ואולי חלק מגן המלך המקראי.  לצערנו הגן המגודר נמצא בבעלות הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית שלא מאפשרת שום מחקר במקום. כיום המקום מוזנח, סגור ומגודר אך עדין גדלים בו עצי תאנה, רימון וזית המוקפים עשבי בר ולכלוך רב.

גן המלך בעיר דוד בירושלים – חפירת בריכת השילוח מימי בית שני ולצידה הבוסתן בשטח המגודר.

בשיא תפארתה של ממלכת ישראל הקדומה נטע כאן שלמה המלך את גניו ומאז גידלו כאן יורשיו במשך כאלף שנה, בכל ימי ממלכת יהודה ועד לחורבן ירושלים בידי הרומאים בשנת 70. בוסתני עצי פרי, חלקות ירק, צמחי מרפא וערוגות בושם. לפי המסופר היה לצמחי הבוסתן שבגן המלך סגולות בריאותיות ורפואיות מיוחדות: “ועל הנחל יעלה על שתפו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתם פריו, לחדשיו יבכר כי מימיו מן המקדש המה יוצאים, והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה” (יחזקאל מ”ז 12). 

כאן קיבל משורר שיר השירים, הלא הוא שלמה המלך, את ההשראה לתיאורי הטבע הרומנטיים הרבים שנכללו בספר כמו בקטע הציורי שבפרק ד’: “הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים מבעד לצמתך, שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד…כחוט השני שפתתיך ומדבריך נאוה כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך… כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות, אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים, שני שדיך כשני עפרים תאומי צביה הרועים בשושנים, עד שיפוח היום ונסו הצללים אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה, כלך יפה רעיתי ומום אין בך… מה יפו דדיך אחתי כלה מה טבו דדיך מיין וריח שמניך מכל בשמים:…גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום, נרד וכרכם קנה וקנמון עם כל עצי לבונה מר ואהלות עם כל ראשי בשמים, מעין גנים באר מים חיים ונזלים מן לבנון, עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו”.

כיצד נראה הגן של המלכה אסתר?

חפירות ארכאולוגיות ברמת רחל שמדרום לירושלים חשפו ארמון מפואר מהתקופה הפרסית ובו נותרו שרידי גן מלכותי ייחודי מלפני 2,700 שנה ששימש אולי כמקום משכנו של מושל מחוז יהודה מטעם השלטון הפרסי. הארמון משתרע על שטח נרחב של 5 דונם ובליבו של הגן מתפרסת מערכת מים משוכללת להפליא שמורכבת מבריכות אגירה, בריכות נוי, ובינם תעלות וצינורות. מערכת המים תוכננה לא רק לצורכי הזרמת מים לארמון ולהשקיית הגן אלא גם להבטיח הנאה לעין ולאוזן מזרימת המים. בו כמובן שאף אחד מעצי הגן לא שרד על ימינו כדי לספר לנו איזה עצים היו בגן אבל המחקר המדעי הצליח לפענח את הרמזים שנמצאו ולענות על השאלה. בטיח של מבני הגן נמצאה אבקת צמחים של כמה מהעצים של אותו גן קדום ובהם אגוז מלך, ארז הלבנון ועצי הדר כמו גם עצים מקומיים ובהם גפן ותאנה. תושבי הארמון לא הסתפקו בעתי מאכל. לפי ממצא גרגירי האבקה היה הגן מעוטר בעצי נוי נעימים ובהם צפצפה ושיחי הדס מצוי ריחניים ואף צמחי מים כשושנת מים ועדשת מים ששרידיהם נמצאו בטיח שבקירות את מבריכות המים. מעניין במיוחד הוא הגילוי של אתרוג, הדס וערבה, שלושה מתוך ארבעת המינים של חג הסוכות.

בארמון הפרסי שברמת רחל נותרו שאריות ומזכרות מסעודות מפוארות שנערכו בו בימיו הטובים ובהם שברי קנקני יין, כלי אוכל מיובאים ועצמות בעלי חיים שהוגשו על אותם הצלחות. כל אלה נותנים לנו מזכרת והמחשה לסיפורו של חג הפורים.  באותה העת שחגגו בארמון של רמת רחל הקדומה, אך במרחק של 2,000 ק”מ ממנה, נערך משתה מפורסם בבירתה האגדית של ממלכת פרס, שושן. המשתה שעליו מסופר בהרחבה במגילת אסתר נמשך שבעה ימים ושבעה לילות ונערך “בחצר, גינת המלך”. וכך מסופר במגילת אסתר, פרק א’: “ובמלואת הימים האלה עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן הבירה, למגדול ועד קטן, משתה שבעת ימים בחצר גינת ביתן המלך…ויין מלכות רב, כיד המלך, והשתיה כדת, אין אנס.”

איש תחת גפנו ותחת תאנתו

על גגות הבתים הוקמו סוכות שנועדו לשינה בימות הקיץ החמים. בכפר בניאס, מתוך Picturesque-Palestine 1881

כמו המלכים הקדומים שנפשו בגינות מפוארות, לרוב עם מים זורמים, זכו גם פשוטי העם למנוחה, מרגוע וצל תחת עצי הפרי שבחצרם. “וישב יהודה וישראל לבטח, איש תחת גפנו ותחת תאנתנו” (מלכים א ה, 5). אלא שלעומת פשוטי העם שגינותנם היו קטנות וצנועות, נהנו שליטים ומורמים מעם מגינה גדולה ומפוארת כפי שאנו למדים מהסיפור על המלך אחאב וכרם נבות: “וידבר אחאב אל נבות לאמר תנה-לי את כרמך ויהי לי לגן-ירק, כי הוא קרוב אצל ביתי ואתנה לך תחתיו, כרם טוב ממנו; אם טוב בעיניך, אתנה לך כסף מחיר זה.” גם המשך הסיפור ידוע. נבות סירב “להצעה” ועל כן איזבל, אשתו המרשעת של המלך, הסדירה בחוק את הרשעתו של נבות, הריגתו ונישולו מאדמתו, ועל כך באו שניהם על עונשם המר מידי האל: “ויהיה דבר ה’ אל אליהו התשבי…ודיברת אליו לאמר כה אמר ה’ הרצחת וגם ירשת” והמשך הסיפור כתוב יפה בספר מלכים א’, פרק כ”א.

מהגן אל הבוסתן

הגן המתואר במקרא הוא מקום מושקה, בד”כ ממי נחל או מעיין, ששימש כשדה שלחין לגידול עצי פרי, ירקות וצמחי תבלין, כפי שמסופר למשל בקהלת ב’, 4-5: “עשיתי לי גנות ופרדסים, ונטעתי בהם עץ כל פרי. עשיתי לי בריכות מים להשקות מהם יער צומח עצים”. המילה גן קדומה מאד ומקורה כנראה מהשורש ‘הגנ’ – כלומר לשמור – והיא מרמזת על מקום סגור, מגודר ושמור. בהקשרים התנ”כיים שימשה המלה גן לציין מקום סגור, מושקה, באזורים החיצוניים של העיר, או מקום מגורים עם עצי פרי, שיחים ריחניים ולעתים גם ירקות. מעניין שהמילה גן משותפת לכמה מהשפות השמיות מה שלא מפתיע כשחושבים על כך שברוב תרבויות הים התיכון נוהגים להקים גינות סגורות, כדוגמת גני פאטיו או גינות חצר סגורות.

הגינה מוזכרת בתנ”ך בהקשרים של גן מושקה ועל כן היה עליה להיות במקום נמוך, בעמק ולצד נחל. הגינה היא ה”נחלה” – אותו מקום ליד הנחל שאליו באים להתנחל. אל הגינה התנכ”ית יורדים – שהרי היא נמצאת במקומות הנמוכים: “אל גינת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל” (שיר השירים ו 11) או “דודי ירד לגנו לערוגות הבושם” (שיר השירים ו 2).

לצד הגן והגינה, מספר לנו התנ”ך גם על כרמים שהיו מטעי פרי הגדל בעל כפי שניתן לראות בטרסות הרבות הפזורות ברחבי הרי יהודה. גם פרדסים (מילה ממקור פרסי שמשמעו ‘מקום מוקף’) מוזכרים במקרא ובמקורות המאוחרים יותר, כמו “משל למלך שהיה לו פרדס נטוע שורה של תאנים ושל גפנים ושל רימונים ושל תפוחים…” (ויקרא רבה כג, ג).

המילה בוסתן מאוחרת הרבה יותר ומקורה בפרסית והיא זלגה לעברית ולארמית בתקופת חז”ל ולאחר מכן גם לשפות אחרות, כולל ערבית וטורקית. משמעות המילה ‘בו’ בפרסית הינה בושם או ריח ו’סתאן’ משמעה מקום (כדוגמת הארצות פקיסטאן ואפגניסטאן), כלומר הבוסתן הינו פשוט ‘מקום של בושם’. בתרבות הפרסית תפסו הגנים מקום של כבוד מימי קדם ועד היום. הגנים הפרסים מאופיינים בריחות של פרחים וצמחי תבלין מבושמים וגם במבנה גאומטרי מסודר והם מחולקים לרוב לארבעה ריבועים שמייצגים את הסדר הקוסמי של גן העדן והארץ. הגן הפרסי הוא מתחם אינטימי ושמור המוקף חומה שמפרידה בינו לבין הסביבה הצחיחה. המים ממלאים תפקיד מפתח בגן ובד”כ הם מוזרמים בתעלות מלאכותיות ודרך בריכות נוי והשקיה. הגנים הבהאים בחיפה הם דוגמא לגן נוי סימטרי בעיצוב פרסי מקובל וכמוהו גם הטאג’ מהל בהודו וגני אלהמברה בספרד הם גנים בהשראה פרסית.

 הבוסתנים בארץ שונים מהבוסתן הפרסי והם בבסיסם גן תועלת חקלאי קטן שיש בו גם מקומות למנוחה ולאירוח. הבוסתן המקומי תלוי במים זורמים, או לפחות באר שופעת, ויש בו לרוב מגוון עצי פרי שתולים בצפיפות ולצידם שיחי תבלין וחלקות ירק.

במשנה ובתלמוד מתוארים בהרחבה חיי היום-יום של אבותינו בתקופה הרומית-ביזנטית ובהתאם יש בהם אזכורים רבים לגינה ולחצר. לפי המקורות נראה שתושבי הארץ אכלו מעל שלושים סוגי ירק, חלקם גידולי גינה וחלקם צמחי בר שלוקטו. בהתאם אמרו חז”ל “אסור לדור בעיר שאין בה גינוניא של ירק” (ירושלמי, קידושין ד יב).

לפי מקורות חז”ל נראה שהיתה נהוגה הפרדה בין חצר לגינה. החצר היתה צמודה לבית ולעתים מרוצפת (חצר צורית) ושימשה כמקום למלאכות שונות (“היה מעמיד בהמה בחצר, תנור וכירים וריחיים ומגדל תרנגולים ונותן זבלו בחצר” – משנה, בבא בתרא ג’ ה’) וגם כמקום לאכילה על על שולחן בחוץ (האיצטבה) וכמקום למנוחה. ככל שהיה מקום גידלו בחצר כמה צמחי תועלת למאכל וצל כתאנה, גפן ורימון או צמחי תבלין. לעתים רבות היתה החצר משותפת למספר בתים סמוכים, ומהקורות מציינים תקנות רבות לשיתוף במתקני הגינה ולשמירה על הפרטיות והקניין של בעלי הבתים הצמודים לחצר. לעומת הלצר שהיתה צמודה לבית, היתה הגינה בד”כ מכורח המציאות רחוקה יותר ונפרדת מהבית וגידלו בה בוסתני עצי פרי וירקות בהתאם למקורות המים הזמינים לה.

החאכורה/חכורה (משמעות מילולית – שטח זרוע, חוואכיר ברבים) حاكورة  – החאכורה היא גינת המאכל המסורתית של הבית הלבנוני והפלסטינאי. היא נועדה  בראש ובראשונה לנטיעת עצי פרי ולצדם שימשה גם לגידול ירקות ולבעלי חיים. החאכורה עמדה בצמוד לבית ולעתים היתה לצידה גם ג‘נינה שהיא גינת נוי קטנה משובצת פרחים וסאחה שהיא החצר התפעולית בה הכינו ובישלו נשות הבית את המזון והתבשילים.

בחאכורה הטיפוסית היה בור אגירה למי גשם, ובהתאם למבנה השטח נבנו בו טראסות ולפי הצורך והמיקום נערכה חלוקה לחלקות משנה. בתים מפוארים שנקראו קאצרים (ארמונות בערבית או וילות במונחים של ימינו) היו מוקפים גינות עם כרמי זיתים, לימון, ענבים, תאנים, תמרים ושקדים ששולבו יחד עם צמחי נוי שונים ולצידם פעלו מבני משק שונים למגורי חיות המשק ולעיבוד התוצרת.

חצרות כאלה היו חלק מנוף הארץ לאורך הדורות. כך למשל תושבי הכפר סוחמתא שליד מעלות שניטש בקרבות ב1948 מספרים שבחלק מהבתים נחצבו בורות לאיסוף מי גשם לשימוש הביתי, ומרבית הבתים היו מוקפים בחצר קטנה ששימשה לגידול ירקות לשימוש ביתי – עגבניות, קישואים, חצילים, תפוחי אדמה, לוביה, נענה, פטרוזיליה בצל וכו’, ועצי פרי – תאנים, משמשים, שקדים, גפנים, תפוחים ורימונים. לפני בתים רבים ניטעו עצי אזדרכת שתושבי הכפר אהבו לשבת ולנוח בצילם. מסביב לבתי הכפר הונחו שובכים ליונים וערוגות ואדניות פח של פלפל חריף, ריחן, ציפורן, וגרניום.

פוסטים קשורים: 
הגינה הארץ ישראלית – מהו הגן הארץ ישראלי המקומי?
בעקבות הגן הארץ ישראלי – תולדות הגן המקומי מגן העדן, דרך התנ”ך והחאכורה הפלסטינאית ועד ימינו
האט! גינה לפניך – על מעלות הזמן האיטי של הגינה

האט! גינה לפניך

האט! גינה לפניך

בטבע יש שני שעוני זמן והם נמצאים במרחק פסיעה אחת מהבית

מדרגה אחת קטנה מפרידה בין הבית לגינה. פסיעה קטנה אחת ומיד הגוף והנפש נרגעים. תקרת הבית מתחלפת בשמי התכלת וכמו בפעולת רפלקס, הדופק יורד והנשימה מתארכת ומתמלאת באוויר טוב. אחרי כמה רגעים נוספים המתח בגוף הולך מתפוגג, הכעסים נשכחים וגם לחצי היום-יום חולפים ונעלמים כלא היו.

אפשר לגדל בגינה צמחי מרפא אך גם בלעדיהם היא פועלת כגינת מרפא לגוף ובעיקר לנפש.

מה עושה את הגינה לגינת מרפא? אפשר לענות לשאלה באמצעות מבט מדעי חוקר ואפשר גם לענות עליה תוך נמנום והרהור מתחת לעץ הלימון. מחקרים מראים שחשיפה לטבע או שהות בגינה מורידה את הורמון הלחץ קוריטזול שפעולתו רעה ומצד שני מגבירה את פעילות הסרוטונין שפעולתו טובה ומביאה לנו אושר ורוגע ומסייעת למניעת דיכאון. מחקרים גם מראים שהשהות בטבע ובגינה תורמת לרוגע ולתפקוד של ילדים עם הפרעות קשב וריכוז. הגינה פותרת לילדים (לפחות לאלה שיוצאים אליה) את סינדרום החוסר בטבע שקיים בעידן בו אנו חיים ומציעה לנו מקום מרפא ממגיפת המסכים שתוקפת את העולם בלא רחמים.

ההסבר המדעי לסגולות המרפא של הגינה אמנם חשוב ומעניין, אבל אותי אישית משכנע הרבה יותר רגע ארוך של מנוחה מנומנמת מתחת לעץ הלימון. שם אפשר להאזין לשירי הציפורים המתערבבים עם קריאות תרנגול החופש שגר ביער הסמוך או סתם כך לעקוב בחצי עין עצלה אחרי הדבורים והפרפרים שסובבים את הפרחים ואת עצי הפרי ולשכוח מרעשי העיר ההולכים ונחלשים. רגע כזה יכול להתארך עד מאד עד ששעוני הזמן שבתוך הבית, או אחד הילדים, יקראו לחזור למציאות.

אלוהים שם את בני האדם שברא בגן העדן ולא בארמון מפואר או בפסגת פירמידה וגם לא בפנטהאוז של מגדל יוקרה או במרכז קניות חדיש עם כל המותגים והחנויות הנחשבות. האדמה, האוויר, המים, הציפורים, הפרפרים, העצים, הפרחים וכל הטבע שממנו עשויה הגינה מזכירים מדוע אלוהים שם את בני האדם שברא דווקא בגן העדן ומדוע בני האדם מתגעגעים מאז לאותו גן עדן אבוד. מה חבל שרוב בני האדם התרחקו כל כך מהטבע ומחפשים את אושרם דווקא במקומות בהם לא ניתן למצוא אותו כמו אותם ארמונות, מגדלי יוקרה וקניונים.

עבודת הגינה היא תרפיה של ממש. יש בה כמובן פעילות גופנית מועילה אבל היא גם מלמדת אותנו כמה שעורים חשובים ומועילים. השיעור הראשון הוא על זמן. השעון של הטבע איטי, אפילו איטי מאד. הוא מאיץ רק ברגע הנדיר שבו החתול מזנק על הציפור שירדה לשתות והיתה צמאה מכדי לשים לב למוות האורב לה מאחורי העץ. חוץ מרגעי דרמה מעטים שכאלה הטבע לא ממהר לשום מקום. כשמתבוננים ביסודיות במתרחש בגינה רואים שיש בטבע בעצם שני שעונים נפרדים שאינם תלויים זה בזה – שעון הזמן הקווי ושעון הזמן המעגלי.

השעון הראשון הוא שעון הזמן הקווי או הזמן הישר. זהו הזמן שמבחינתו של כל בן אנוש מתחיל בלידה ונגמר במוות ומבחינת אדם דתי הוא התחיל בבריאת העולם ויגמר בביאת המשיח. מבחינת הטבע אותו שעון קווי משתקף בנביטת הצמחים, התבגרותם, מותם ולבסוף צמיחה של עצים חדשים במקומם. השעון השני הוא שעון מעגלי. זהו שעון העונות. הזמן שלו פועל לפי הכלל שכל דבר קורה בעיתו, אין חדש תחת השמש ומה שהיה הוא שיהיה. הגפן מתעורר ופורץ בסערה בסוף החורף. הוא פורח באביב, נותן את פרי הענבים המתוק בקיץ ומת בסתיו שאז הוא נעלם כלא היה. מעגל העונות שלו יתחיל מההתחלה בשלהי החורף הבא כשביום חמים, באחד מאותם חמסינים שמגיעים בשלהי החורף, הגפן כאילו יוולד מחדש. וכך יהיה עונה אחר עונה, שנה אחר שנה, אלא אם יתערב השעון הראשון, שעון הזמן הקווי, והגפן שלנו יגיע לסוף ימיו או שיבוא שפן סלע שמן ורעב, כמו כל שפני הסלע, ופשוט יזלול אותו.

רוב חיינו אנו עסוקים בבריחה מהזמן. כל הזמן אנחנו ממהרים. לא ברור לאן ובשביל מה. רוצים להספיק עוד ועוד ואף פעם אין מספיק זמן. בטבע שעוני הזמן חזקים בהרבה מאיתנו והם מכתיבים את הקצב שלהם. היציאה לגינה מצליחה להשכיח את שעון הזמן הרגיל של בני האדם שרודף אחרינו. לעומת הזמן החמקמק של בני האדם, הזמן של הטבע אטי בהרבה אבל הוא גם מוכתב מראש. המוות בטבע הוא רק עוד שלב, לרוב ידוע מראש, ובעקבותיו יבואו חיים חדשים. אולי גם בזה יש שיעור מנחם עבורנו.

כמו אדם, העץ נולד, גדל, מגיע לשיאו ונותן פרי, מתבגר, מזדקן ולבסוף מת. במקומו יגדל עץ חדש, אולי הוא ימשיך את העץ שמת ויגדל מזרעו או יפרוץ ממנו כחוטר ואולי לא. בכל מקרה הטבע חוזר מיד למסלולו ושעוני הזמן של הטבע ממשיכים לתקתק, באיטיות ידועה מראש. שעוני הטבע נראים כאדישים לדאגות ולטרדות של בני האדם וגם בזה יש משהו שעוזר להבין את מקומנו ביקום ואת העדר הטעם במירוץ העכברים האינסופי ששולט בחלק נכבד מחיי בני האדם.

לא כל בני האדם דומים ולכן גם לא כל הגינות דומות ויש בהן שעוני זמן שונים. רק בגינה המקומית, שמבוססת על צמחי הארץ, פועלים שני שעוני הזמן של הטבע בלא הפרעה. גינת הבר המקומית חוגגת את החורף והאביב בירוק עז ושלל צבעי פריחה אך היא דועכת במהירות ובלא התרעה לקראת הקיץ ונשארת חומה, צהובה ויבשה עד לפריחת החצבים בסתיו שמבשרים את גלי הפריחה שיבואו בסוף החורף הקרב ובא. כמוה גם גינת המאכל המקומית שמציעה תפריט עונתי כזה שמשקף את פעולת שעון הזמן השני. בחורף מספקת גינת המאכל סלט עלים ירוקים ולקינוח תותים אדומים, באביב פשטידות תרד וחוביזה ובקיץ מגיע תור הפירות המתוקים כשמבשילים האבטיחים, הענבים והתאנים.

לעומת הגינה המקומית שנכנעת בהנאה לשעוני הזמן הטבעי דווקא בגינה הרגילה, זאת שנמצאת במרבית הבתים ובחוצות הערים, הזמן נחשב לעתים רבות לאויב אכזר שנלחמים בו כדי להסתירו ולסלקו. מדי יום, בגינות בכל רחבי הארץ גננים עמלים כדי לייצר גינה ירוקה תמיד, כזאת שפורחת בכל עונות השנה סביב דשא בוהק ושנראית יפה בכל עת. גינה שלא משתנה כמעט ושאין בה כל רמז לזמן, לא לחלוף השנים ולא לעונות השנה.

בגינת המאכל הכל קורה בזמן שלו ולפי השעון של הגינה. אין קיצורי דרך. רק בגינה אפשר לגדל תות טעים, מתוק ועסיסי. תות אמיתי, כזה שלא גדל על מדפי הסופר. ומה לעשות אם בדיוק עכשיו בא לי לאכול תות כזה? הוא יגדל רק בסוף החורף ולא קודם, אבל בשביל שזה יקרה צריך קודם לעדור ולהכין את האדמה, לשתול אותו במועד, להשקות כל יום ולסלק מזיקים. הגינה דורשת ממני ללמוד לדחות סיפוקים ולחכות בסבלנות. זה שיעור טוב במיוחד לילדים שעוזרים לשתול ולגדל ירקות ועצי פרי. כמו דברים טובים אחרים, גם את שעוני הטבע אי אפשר להאיץ. לקלקל זה קל אבל לבנות נכון לוקח זמן ומאמץ. בגינה שותלים ואז מטפחים את השתיל ואחרי כן קוצרים את הפירות. הגינון הוא בעצם יצירה של חיים. כשאתה עובד בעבודת הגינה אתה מטפל, משקה ומגדל צמח כמו שאתה מגדל ומטפח ילד או את עצמך. אתה מטפל במשהו ועושה משהו טוב וזה מספק מאד.

גם חכמי חז”ל כתבו לא מעט על זמן הגינה ועל הסבלנות וחיברו משלים נפלאים כמו סיפורו של חוני המעגל.
“יום אחד היה חוני המעגל הולך בדרך, ראה איש שהיה נוטע חרוב. שאל אותו חוני את האיש: מתי העץ יניב פרות?
ענה לו האיש: לאחר שבעים שנה.
אמר לו חוני: כי אתה בטוח שתחיה שבעים שנה?
אמר לו אותו אדם: אני באתי לעולם ומצאתי חרוב נטוע מניב פרות. כמו שאבותי שתלו לי, כך אני שותל לצורך בני “ (תלמוד בבלי, מסכת תענית דף כג, עמוד א).

הגינה מלמדת אותנו לא רק על הזמן והסבלנות. היא מעניקה שיעורי חינם גם על נושאים חשובים ומרתקים לא פחות כמו התמדה והתמודדות עם כישלון, יצירתיות, תחרותיות, עצמאות, תזונה טבעית ומקומית, פשטות והסתפקות במועט. אך כל אלה יצטרכו להמתין לפוסט אחר. שעון הגינה מצלצל כעת וקורא לי לצאת ולהשקות.

פוסטים קשורים:
הגינה הארץ ישראלית – מהו הגן הארץ ישראלי המקומי?
בעקבות הגן הארץ ישראלי – תולדות הגן המקומי מגן העדן, דרך התנ”ך והחאכורה הפלסטינאית ועד ימינו
האט! גינה לפניך – על מעלות הזמן האיטי של הגינה

ולסיום – סרט על אורח שבא להתקלח והתבלבל בין הלילה ליום

 

 

הגינה הארץ ישראלית

הגינה הארץ ישראלית

הגן הארץ ישראלי המסורתי הוא גן מקומי

הבוסתן בנחל עמוד. הרמוניה של אדם וטבע. עצי תאנה, תות, זית ושקד ובלב הבוסתן מערכת השקיה, מעין, פינות ישיבה ומזרקה.

הוא שייך למקום הזה. גם יופיו וגם פגמיו הם מאפייני הארץ, ותנובתו היא פרי הארץ. הגן המקומי התפתח במהלך אלפי שנות היסטוריה תוך התאמה לתנאי האקלים והקרקע המקומיים, לפי מגבלות המים ובמענה לצרכים של בני הארץ. הגנים של תושבי ממלכתו של דוד המלך דומים מאד לגנים שהיו נפוצים כאן עד לפני כמאה שנה.

זהו גן של תועלת, עם בוסתן עצי פרי מקומיים, גפנים מטפסות על מרפסת או סביב סוכה, גינת מטבח עם ירקות, צמחי תבלין ומרפא ומקום מוצל למנוחה ומפלט מהשמש הקופחת בקיץ. בין הצמחים יש פינות ישיבה, רחבה מרוצפת או שביל מרכזי רחב, בור מים וקישוטים מפוזרים מסביב.

בתי מגורים ובוסתן בשולי הכפר טירה שעל חורבותיו הוקמה טירת הכרמל. אמת המים מעין קדם אל הכפר נראית במורד מהעל הבית.

הגן המקומי קל להחזקה והוא מתאים למקום. בשל המחסור במים בארץ הוא איננו דורש השקיה רבה ומרבית הצמחים בו עמידים ליובש, פגעים ומזיקים. גן כזה משתלב בנוף המקומי ומתאים לאקלים הסביבתי. כמו הטבע שסביב, מראה הגן הארץ ישראלי משתנה לאורך עונות השנה ולכן הצמחים בו לא נשארים ירוקים גם בקיץ כמו בגן האירופאי או הטרופי. להבדיל ממרבית הגינות בארץ, הגן המקומי איננו מבוסס על דשא מדרום אפריקה ועצים מארצות רחוקות שדורשים השקיה נמרצת כל הקיץ כדי להמשיך ולקיים את המראה הירוק כל השנה.

שעון העונות עובד במרץ בגן הארץ ישראלי. מבט חטוף בגינת מאכל או גינת בר מקומית מספיק כדי לדעת את חודש השנה. מראה הגן במיטבו בסוף החורף ובאביב והוא דועך ונובל בקיץ ובסתיו אך דווקא אז הוא מניב את מיטב הפרות העסיסיים ומספק לבעלי הגן תאנים, ענבים, רימונים וזיתים.

הגן המקומי הטיפוסי מוקף חומה חומה או שדרת ברושים כדי להפרידו מהסביבה הרועשת ולהפכו לגן פרטי ולעתים הוא בנוי כחצר פנימית בין בתים. הגן הניב פרי ונתן מזון לבני הבית ונתן להם מקום מבטחים רגוע ומפלט מהמולת היום-יום ומקשיי המציאות כמסופר במקורות:  “יושב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו מדן ועד באר שבע כל ימי שלמה” וגם”וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד” (מלכים א’, ה’ 5 ומיכה ד’, 44).

גינת מנזר הורטוס קונקלוזוס (הגן הנעול בלטינית) שבכפר ארטאס שדרום לבית לחם. המנזר מתנשא מעל העמק המושקה בשורת המעיינות שסביב בריכות שלמה. המנזר הקתולי מיועד לנזירות והוקם ב1902. העמק שלצידו מעוטר בשדות, מטעים, תעלות השקיה ובריכות. הכפר נמצא בשליטה פלסטינאית. סיורים בקרבת מקום (בריכות שלמה ותל עיטם המקראית) נערכים מעת לעת ע”י בית ספר כפר עציון.

 

 

עקבות הגן המקומי בכפרים ובחורבות

בוסתנים וחלקות ירק בנחל קנה בלב השומרון

גנים כאלה ניתן לראות גם כיום בכפרים הפלסטינאים המסורתיים ביהודה, שומרון ובגליל וגם בחלק מגינות המנזרים. כמה כפרים עדיין משמרים גינות כאלה וגם בשיטוט בחורבות הכפרים החרבים ניתן לראות עקבות שנותרו ולדמיין כיצד נראו גינות ובוסתנים אלה בעבר. בכפר בתיר ובואדי פוכין אפשר לראות מערכות השקיה לגידולי שלחין, טראסות, בוסתנים וגינות ירק שלא השתנו במשך אלפיים שנה. בסטף עשתה הקרן הקיימת עבודה נפלאה של שיקום בוסתנים הגדלים בעל ולמרגלותיהם מערכות השקיה עתיקות המוליכות מים ממעיינות הכפר דרך טראסות אל חלקות ירק שמעבדים תושבי ירושלים השוכרים חלקות במקום.

בכמה מגינות המנזרים בארץ מקיימים גינות ארץ ישראליות מסורתיות ונראה לרוב לצד חלקת הירק גם בוסתן פרי או כרם גפנים ליין ומטע עצי זית. גנים ובוסתנים כאלה אפשר לראות במיטבם במנזר האחיות ציון בעין כרם שבירושלים, מנזר בית ג’מאל שליד בית שמש ומנזר גת שמנים בירושלים עם חלקת עצי הזית הקדומים המפורסמת שבו. בגינות מנזר באירופה של ימי הביניים היו באופן טיפוסי שתי חלקות – גינת צמחי מרפא וגינת מטבח לירקות. מחוץ למנזרים, בוסתן נחל שיח הנטוש בחיפה עם המים הזורמים ובוסתן עצי הפרי הוא דוגמא נפלאה ומיוחדת לגן ארץ ישראלי שמעורר זיכרונות קמאיים של גן העדן האבוד וכך גם מלון אמריקן קולוני במזרח ירושלים עם הגינה הפורחת והמטופחת שבין חומותיו.

תעלת מים יוצאת מהמעין וזורמת בינות לעצי הבוסתן (בוסתן כיאט)

הבוסתן הוא אבן יסוד בעיצוב גינה ים תיכונית. בבוסתן נשתול את עצי הפרי בכל שטח הגן ולא רק סביב הגדר ולעתים יש בו גם תרנגולות או חיות משק אחרות. כל אלה תומכים במטבח הים תיכוני העסיסי והעשיר. הבוסתן הוא אמנם גינה פונקציונלית, אך צריך לעצב אותו כמקום יפה המזמין את האורחים לשבת בצל העצים או הפרגולה ולטעום מפירות וירקות העונה. כאשר יש שיפוע בקרקע משלבים טראסות בנויות מאבנים טבעיות ועליהן נטועים עצי פרי וצמחי תבלין הגדלים בעל.

צמחיית הגן המקומי

צמחי הגן הטיפוסיים כוללים בוסתן עצי פרי – רימון, הדרים, תאנה, זית, לימון, שקד, וחרוב. גפנים מטפסות על המרפסת או על סוכה. “כי יהוה אלהיך מביאך אל-ארץ טובה ארץ נחלי מים עינת ותהומות יוצאים בבקעה ובהר. ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורימון ארץ-זית שמן ודבש. (דברים ח’, 7-8). חוץ משבעת המינים ועצי פרי מקומיים אחרים נמצא בעציצי חרס או בפחים גדולים צמחי תבלין כמו נענע, ריחן, אזוב, רוזמרין, פלרגוניום לימוני, מרווה ואחרים, כמו גם ערוגת ירק גדולה לצורכי המטבח.

עין מכורה שליד כרם מהר"ל

עין מכורה שליד כרם מהר”ל – שדות ובוסתנים הנשקפים מהמעיין

בגינה הארץ ישראלית כדאי לשלב יחד עם צמחי התועלת גם כמה מצמחי הבר של ארץ ישראל וצמחי נוי. עצי אלון או חרוב יתנו צל וקרירות בקיץ. מנה של יופי וריח בעונות השנה השונות יתנו שיחי לוטם, אלת המסטיק, שיחי יסמין (פרח לבן. הזנים הערבי, רפואי ואזורי פורחים כל השנה). עץ ער אציל יעניק עלי דפנה לנוי ולהחמצת ירקות ומתאים לשלב גם שיחי הדס (שיח הדס מצוי-פרח לבן, בקיץ) ומורן החורש (שיח שניתן לפסל בגינון, פרח לבן, באביב/קיץ). לצבע ולנשמה כדאי לטפח בגן מצעים של פקעות פרחי בר שיפרחו בחורף ובאביב וגם פרחי גרניום בשלל צבעים בעציצים מושקים שיתנו צבעוניות לגינה במשך השנה, וסביב לחומות או לגדר נפרוש צמחי בוגונוויליה שיתנו מרבדי צבע בקיץ.

אביזרים וקישוטים משובצים, במיוחד קישוטים בגווני כחול או טורקיז כמו פעמוני רוח וכדורי זכוכית התלויים מעל, ועל האדמה כלים חקלאיים עתיקים, שברי עמודים וכותרות משקופים קדומים. בשל צחיחות הארץ מילאו המים תפקיד מרכזי בגן. בגנים קדומים היה כמעטט תמיד בור מים שהיה ליבו החי והפועם של הגן. בגן המודרני בין הטראסות תזרום תעלת מים, מפלון עם צליל פכפוך או אמבט ציפורים. חלק מהגן מרוצף ומתאים למקום לסעודה ולמנוחה. על הרחבה נמצאים מושבים נוחים, ערסל, ספסל, ומעל מצלה סוכת גפנים.

מה בין גינה ארץ ישראלית לגינה הים תיכונית? גינון ים תיכוני הוא מושג שהומצא כנראה בקרב חובבי גינון בריטיים בימי השיא של האימפריה הבריטית שניסו לייבא לארצם סגנונות גינון מהעולם. הגינה הים תיכונית הפכה בשנים האחרונות למושג מקובל בעיצוב גינות בארץ בדומה למוזיקה ים תיכונית ולמטבח הים תיכוני. לעומת סגנונות גינון אחרים, כמו גינון איטלקי או טרופי, הגינון הים תיכוני לא מתיימר לייבא סגנונות גינון זרים ובמקום זאת הוא מבוסס על שילוב הצמחייה והדומם של הארץ. אך בעוד הגן הארץ ישראלי המסורתי הוא בראש ובראשונה גן של תועלת (עם צמחי מאכל ומרפא ומקום למפלט מהחום) שבא לענות על צרכי הקיום בארץ, מיועדת הגינה הים תיכונית לנוי וליופי ובכך היא דומה לשאר סגנונות הגינון.

פוסטים קשורים: 
הגינה הארץ ישראלית – מהו הגן הארץ ישראלי המקומי?
בעקבות הגן הארץ ישראלי – תולדות הגן המקומי מגן העדן, דרך התנ”ך והחאכורה הפלסטינאית ועד ימינו
האט! גינה לפניך – על מעלות הזמן האיטי של הגינה
סקר מ1969 של בית ספר כפר עציון על החקלאות המסורתית באזור הכפר ארטאס

בעקבות הגן הארץ הישראלי

31/08/2017 0

דור בא ודור הולך והשנים חולפות, אבל הארץ לא משנה את פניה וגם בני האדם כמעט ולא משנים את אופיים. אדם שביקש מנוחה לנפשו לאחר שצד חיית טרף לפני אלפי שנים דומה להפליא בנפשו וצרכיו למי שמבקש בימינו מעט מרגוע לאחר יום עבודה לחוץ במשרד מעוצב. אמנם הבתים בהם גרים שני אנשים אלה שונים בתכלית, הצייד הקדום גר בבקתה או בבית אבן רעוע והאדם של…

By asaf

האט! גינה לפניך

29/04/2017 0

בטבע יש שני שעוני זמן והם נמצאים במרחק פסיעה אחת מהבית מדרגה אחת קטנה מפרידה בין הבית לגינה. פסיעה קטנה אחת ומיד הגוף והנפש נרגעים. תקרת הבית מתחלפת בשמי התכלת וכמו בפעולת רפלקס, הדופק יורד והנשימה מתארכת ומתמלאת באוויר טוב. אחרי כמה רגעים נוספים המתח בגוף הולך מתפוגג, הכעסים נשכחים וגם לחצי היום-יום חולפים ונעלמים כלא…

By asaf

הגינה הארץ ישראלית

22/04/2017 0

הגן הארץ ישראלי המסורתי הוא גן מקומי הוא שייך למקום הזה. גם יופיו וגם פגמיו הם מאפייני הארץ, ותנובתו היא פרי הארץ. הגן המקומי התפתח במהלך אלפי שנות היסטוריה תוך התאמה לתנאי האקלים והקרקע המקומיים, לפי מגבלות המים ובמענה לצרכים של בני הארץ. הגנים של תושבי ממלכתו של דוד המלך דומים מאד לגנים שהיו נפוצים…

By asaf