קטגוריה: טיולים ובוסתנים אבודים

לאן נעלמו זקני צפת?

לאן נעלמו זקני צפת?

Print Friendly, PDF & Email

סיפורה של צפת הוא סיפור עצוב של פספוס. צפת נהנית מאוויר הרים קריר וצלול המצנן את הנפש גם בימי הקיץ הלוהטים ולכן עד המצאת מיזוג האוויר נחשבה צפת לעיר תיירות מבוקשת ולמוקד משיכה לישראלים שהגיעו אליה כמקום מפלט מימי שרב וחמסין. אבל המצאת המזגן שינתה את מפת התיירות בארץ והנחיתה מכת מוות על התיירות בצפת. במהלך שנות ה80 וה90 החלה בנייה מסיבית של בתי מלון ממוזגים במקומות חמים יותר ובעיקר באילת, ים המלח וטבריה ועד מהרה צפת הלכה ואיבדה מהקסם שלה. בעשורים שלאחר מכן, דווקא אווירת המסתורין והקדושה שאופפת את צפת מאז ימי המקובלים שינתה לחלוטין את פני העיר והביאה להתחרדות כמעט מוחלטת של העיר. רבים מתושביה מתפרנסים כיום מידי שמים וכבר אין להם צורך בתעשיית תיירות ובאירוח מבקרים לפרנסתם. בתי מלון בעיר נסגרו בזה אחר זה והפכו לישיבות, וגם רובע האומנים המפורסם של העיר דעך וניטש והעיר איבדה מקיסמה. כנראה שגם זקני צפת נטשו אותה, או לפחות חבשו שטריימל.

צפת העתיקה, צילום משנת 1862 של פרנסיס בדפורד. גבעת המצודה מתנשאת משמאל

למרבה המזל הקסם של צפת לא נגמר בגבולות העיר. העיר מוקפת במעיינות, פלגי מים, בוסתנים ופינות חמד נסתרות. מפורסמים במיוחד הם שמורת נחל עמוד ונחל ראש פינה היוצא מצפת, אבל מסלול הסיור שלנו מתמקד דווקא במקומות הידועים פחות שמסביב לעיר.

חשוב במיוחד לשים לב לכך שרוב המעיינות שסביב העיר הפכו למקוואות להיטהרות לתושבי העיר ההדוקים ואלה פוקדים את המעיינות בימי חול ובעיקר בימי ששי כדי להיטהר לקראת שבת. דווקא בשבת, מתרוקנים המעיינות (שנמצאים מחוץ לתחום השבת) ולכן זה היום המתאים ביותר לבקר בהם.

בוסתני נחל העכברה

מצוקי ענק, מהגבוהים בארץ, מתנשאים מעל נחל העכברה. הצוקים והמערות שבהם כה נשגבים ובלתי נגישים שמסורת עממית עיקשת טוענת שבנקרות אשר בסלעים אלה הוטמנו אוצרות המקדש. ב1799 פגשה המסורת את המציאות כשנפוליון, בעת שניסה לכבוש את ארץ ישראל, שלח למקום גדוד הנדסה לחפש את המטמון הגנוז. הגדוד הצרפתי לא השיג את מטרתו אך הותיר אחריו מפולות אבנים בעקבות פיצוצי מצוקים שעשה בחיפוש הכושל אחר האוצר האבוד. כל הנופים הדרמטיים האלה נמצאים בחלקו התחתון של הנחל שמדרום לגשר הענק שמעל כביש 89, אך הבוסתנים של נחל העכברה נמצאים דווקא בחלקו הצפוני של הנחל.

הבוסתנים של נחל עכברה: בחלקו העליון של נחל העכברה המשתרע במעלה הואדי שבין הגשר הענק לבין העיר צפת פרוסים שרידי בוסתנים שנטעו ערבי צפת לפני 1948. קטע זה של הנחל נודע בעבר בשם ואדי חמרה. כאן, מסביב לוואדי מפוזרות טרסות וחלקות עיבוד שחרבו וניטשו, ולצידן שברי בריכות מים ותעלות השקיה שהובילו ממעיינות שסביב הנחל. בבוסתנים עצי פרי בני מאות שנים, ובהם מטעי זית נרחבים ובינם משובצים עצי תות שאמי ותות לבן, עצי שקד שהפכו מרירים במרום גילם, מעט תאנים וכמה גפנים זקנות ועצי רימון רבים. מסביב נישאים עצי אלה, אלון ומייש. בערוץ הנחל שיחי פטל ובמקומות בהם זורמים מים ישנם מקבצי גרגיר הנחלים. על הגבעות שבקרבת צפת אפשר לראות ערוגות שיחי הדס בצבע ירוק עז אותן מגדלים תושבי צפת לפרנסתם.

בלב הוואדי עובר ערוץ הנחל. מים זורמים כאן לאורך כל הנחל בחורף ובאביב. גם בקיץ היבש ישנם קטעים בנחל עם מים זורמים. בנחל ישנם 7 מעיינות ושניים מהם נמצאים בחלקו העליון. עין המבי”ט שבתחילת הערוץ נמצא ממש מתחת למגרש הכדורגל. כאן זורמים המים בערוץ גם בימות הקיץ ולאורך 200 מטר יש ריכוז יפה של עצי תות שאמי, לימונים, תאנה, שיחי פטל ושאר עצי פרי. המעין הבא במורד המסלול הוא עין רזים, אך נביעתו דלה ומכוסה צמחיה.

נחל העכברה בשיא יופיו ופריחתו בחורף ובאביב שאז הוא צבוע בירוק ובשלל צבעי פריחה וזורמים בו מים רבים, אך אם נרצה לאכול מהתות נצטרך להגיע החל ממאי (תות לבן) או ביולי (תות שאמי).

הגישה לבוסתנים: קיימות שתי אפשרויות גישה. הבוסתנים נמצאים בקטע שבינן. הראשונה מובילה לתחילת הנחל ויוצאת בשביל היורד ממגרש הכדורגל של צפת (המגרש מסומן במפה) ויורד לאורך נחל העכברה והחלופה השניה שבמורד הנחל היא לנסוע בדרך האספלט היורדת מכביש 89 אל הכפר עכברה ואחרי חצי ק”מ מתפצלת ממנה לכיוון שמאל דרך עפר צרה המגיעה אל עמודי הענק שעליהם ניצב הגשר בלב הוואדי.
כדאי לסיים את הטיול לקראת שעת בין ערביים ואז לעלות למרפסת התצפית שביער לימונים ולהשקיף אל המצוק של נחל העכברה הנצבע בצבעי דמדומים.

איך חרבו הבוסתנים?

מאמר נוקב וחריף בעיתון דבר משנת 1951 מספר כיצד חרבו ודעכו הבוסתנים ונופי המורשת של צפת בעקבות מלחמת השחרור ועל רקע מחדלי העירייה והממשלה דאז: “שכונה ערבית גובלת עם העיר, “אל-חמרה” שמה: על שם אדמתה האדומה והפוריה. בשעתו, כלכל מקום זה מאות משפחות צפתיות, ויצאו לו מוניטין בסביבה. כאן היו החסות הטעימות ביותר, מטעיו מלאו פירות, ומעיינותיו ספקו מים בשפע לחי ולצומח כאחד. תושבי פרבר זה היו מן הבריאים והחסונים בעיר, ותוצרתם העצמית סיפקה את כל תצרוכתם. ומה עלה בגורלו של גן פורח זה? 
את מימיו העבירו בצינורות, והמטעים שטופחו במסירות במשך שנים הולכים ונחרבים. עוד מעט והמקום יהפוך למדבר שממה…ואין זה עדין הכל. כפר זה גובל עם ואדי לימון (נחל עמוד). זהו גן עדן בגליל. ארצנו דלילה במקורות מים טבעיים, והנה כאן זורמים, והנה כאן זורמים להם מים בשפע כל ימי השנה, ומשני עברי הנחל, על שטח של 400 דונם – מרוכזים מטעי פירות צפופים מכל הסוגים והמינים. נוף כזה ספק אם עוד קיים בארצנו. זהו גו’נגל ברוך פירות, מים וצל. מחנה נופש טבעי. אך בה בשעה שאנו עושים הכל להרחבת תוצרתנו החקלאית – הנה הולכים כאן מדי שנה טונות רבות של פירות לאיבוד, מאלה שאינם בנמצא אצלנו בשפע: תפוחי עץ, שזיפים, שסק, דובדבנים ומישמש…וכבר עתה ירדו לטמיון שבעים אחוז מן המטעים. ובעוד שנה-שנתיים אף גיא חמדה זה יהפוך לחזיון העבר”. 
וכך הולך לאיבוד עושר יקר, שיש בכוחו להפוך את צפת למרכז תעשייתי למוצרי שמן ושימורי פירות, ולפינת מרגוע ונופש ובו בזמן אפשר היה לספק עבודה ומזון לאלפי משפחות עולים…האמנם נסתפק בהשמדת האתמול ולא נחדש דבר לקראת המחר?”

עץ תות ענק באפיק נחל העכברה בין עין המבי”ט לעין רזים. הנחל עובר בשמאל התמונה. מים זורמים כאן גם בקיץ.

כתבה נרחבת באתר הנקבה הפלסטינאי על קורותיה של צפת ומלחמת השחרור לוקחת את הסיפור עוד כמה צעדים ומסכמת את מצבה של צפת בשפה ציורית ובוטה במיוחד: “צפת כיום מונה כ-25,000 תושבים, כמעט כולם יהודים. השלטונות הציוניים הרסו את מרבית השכונות הערביות… במקום השכונות הערביות שנהרסו בנו השלטונות הציוניים שיכונים מכוערים ובנייני דירות עלובים שאין להם כל קשר ליופיה של צפת העתיקה… המסגד האדום משמש היום כאולם אירועים “עד 400 איש”. העיר יוהדה לחלוטין…. העיר נראית מוזנחת ומשוועת לשיקום. בעשר השנים האחרונות השתלט על העיר אופי דתי-חרדי, התיירות ירדה, רוב המלונות נסגרו ומעטים פוקדים את “רובע האמנים”. אין ספק שצפת נמצאת היום באחת מנקודות השפל שלה. השלטון הציוני נחל כישלון חרוץ. נראה כי רק על ידי החזרת העיר לידי תושביה המקוריים ניתן יהיה לשקם אותה ולהחזיר לה את תהילת העבר.”

השייח’ שעושה כביסה

עין כובס

בשולי העיר ומעל האפיק התלול של נחל עמוד נמצא עין כובס, אחד המעיינות היפים והמיוחדים של צפת. למקום מגיעים בנסיעה של 2 ק”מ בכביש היוצא דרומה מאזור התעשייה הדרומי של צפת.  בימות חול, ובעיקר בששי, עין כובס עמוס חרדים, המכנים את המקום מעין בנימין הצדיק, ובאים למקום להיטבל ולהינות מקדושת המקום ותוך כדי כך מגרשים נשים ונערות המבקשות לבוא למקום, אך דווקא בשבת המעין ריק למדי. מי המעין זורמים במורד לכיוון נחל עמוד. כדאי ללכת לאורכם ולספוג מהנוף ההולך ונפתח ולהמשיך במורד כעשר דקות הליכה אל מבנה הקבר היפה של שייח קוויס שסביבו נופים נפלאים, במיוחד בשעות אחרי הצהריים. קברו של השייח, שעל שמו נקרא המעין, הוא מקום מצוין לפיקניק.

שיח כוויס שבמורד הפלג הנשפך מעין כובס לנחל עמוד

בעקבות הפלמ”ח לעין זיתים

המעין בעין זיתים

כביש 8900 מצומת עין זיתים למרכז צפת חולף למרגלות חורבות הכפר הערבי הגדול, עין זיתון, שנקרא על שם כרמי הזיתים שהיו כאן. נזהה את המקום לפי רחבת חניה קטנה בצידו המזרחי של הכביש שמעליה מתנשא ביתו של אחד משועי הכפר. זהו המבנה היחידי שנותר על תילו מהכפר הגדול שאכלס בשעתו קרוב לאלף נפש. בקירו הפנימי של המבנה נמצא פתח נקבת המעין ולמרגלותיה בריכת המעין הקטנה. אל הנקבה ניתן להיכנס בהליכה שפופה עם פנס.  המקום מקסים בימים בהם אינו עמוס או מלוכלך. בימי קדם נודע המעין באיכותו ומסופר שהנציב הבריטי הרברט סמואל אף הכריז עליו “לאחר שטעם את מי המעיין במקום: ‘מים אלה טעימים מן היין העתיק ביותר שהכרתי’.

במבצע יפתח שנערך בתחילת חודש מאי של 1948, כבש הגדוד השלישי של הפלמ”ח את הכפר כמהלך הכנה לקראת כיבוש העיר צפת ואף פוצץ את בתי הכפר מיד לאחר מכן כדי להטיל מורא על ערביי צפת. וכך נותרו במקום גלי אבנים רבים, ובין החורבות עצים הגדלים פרא, זכר לבוסתני הכפר.

עין ליאור

עין ליאור שבמבואות צפת

היעד האחרון במסלול הסובב את העיר צפת הוא עין ליאור. מעין עין ליאור נמצא בהמשך כביש 8900 כק”מ לאחר עין זיתון, אך מאחר ויש קו הפרדה רציף בכביש יש להמשיך בנסיעה עד לככר שבכניסה לעיר ולעשות פנית פרסה. לאחר כק”מ נראה מצד ימין רחבת חניה עם פח אשפה גדול. נעצור כאן ונעלה 40 מדרגות בואנו לבריכה קטנה שנבנתה ביד אוהבת לזכרו של נער שטבע בים. המים מפכים מטה ומשקים בדרכם עצי בוסתן. פינת חמד מקסימה, במיוחד כשהיא ריקה ממבקרים.

 

מסע בזמן – טיול בנחל המעיינות (נחל ביתר)

מסע בזמן – טיול בנחל המעיינות (נחל ביתר)

Print Friendly, PDF & Email

מעטים המקומות והנופים שלא השתנו מאז ימי אבותינו

נחל המעיינות -עין אל עמוד/עין אל בלד – הסככה הצמודה למעין משמשת מקום מפגש לפלאחים, לסוחרים ולמבקרים [5 במפה]

מדי יום נבנים בארץ עוד מגדלי מגורים נוצצים וסביבם נפרשים ככורי עכביש רשתות כבישים מהירים ולצידם נפתחים מרכזי קניות חדשים מעל כל חלקת אדמה. כך הולכים ומתמעטים להם השטחים הפתוחים והחקלאים וגם שיטות העיבוד החקלאי הולכות ומשתכללות. כנגד כוחות אדירים אלה הולכת ונעלמת לה החקלאות המסורתית שפרנסה את תושבי הארץ מתקופת התנ”ך ועד לפני מאה שנה וכבר כמעט שאין לה זכר בארצנו. למרבה המזל שותפות אינטרסים מפתיעה עוזרת לשמר מספר קטן של מקומות מופלאים שבהם עדיין חיים ומתפרנסים בני אדם מחקלאות בעל ושלחין שכמעט ולא השתנתה מאז ימי התנ”ך. במקומות אלה הזמן פשוט נעצר מלכת. במקומות אלה שרק מעטים מכירים ונמצאים ברובם בשטחי יהודה ושומרון, מעבדים אנשים את אדמתם כפי שעשו אבותיהם ואבותינו. שם נטועים עצי זית בני מאות שנים על מדרגות האבן העתיקות שבמורדות ההרים. למרגלותיהם משתרעות חלקות ירק קטנות לאורך נחלים ופלגי המים היוצאים מהמעיינות שבהר.

 בין המקומות הנדירים האלה ניתן למנות את נחל המעיינות ואת ואדי פוכין הסמוך לו, שניהם בקרבת בית”ר עילית שבהרי יהודה. בהרי השומרון ישנם ואדי זרקא (נחל נטוף), ובמידה פחותה גם נחל קנה ונחל דולב. בהר חברון  ישנו העמק הציורי של ואדי ארטאס שבקרבת בריכות שלמה. סה”כ נותרו בין חמישה לעשרה מקומות שכאלה ובכולם יש רגישות ביטחונית המחייבת טיול בקבוצה. גם בתחומי הקו הירוק, סביב ירושלים נותרה חקלאות מסורתית במספר מקומות כמו בסטף, שם שוחזרה החקלאות המסורתית בחלקות ירק מושקות במי המעיין ובבוסתן הבעל בו מטפחת הקק”ל עצי פרי מקומיים, וגם בעין רפא שם מזין מעין הכפר שדות עם ירקות עונתיים המשמשים את מסעדת רשטא שבכפר, ובמידה מסויימת גם בחורבות ליפתא ובכפר עין כרם. בבקעת בית נטופה שבגליל התחתון מגדלים הכפריים בקיץ בחלקות משפחתיות זעירות אבטיחים, חיטה מזנים מקומיים וירקות בלאדי קיציים. 

,נחל המעיינות -תחילת הנחל מול חוסאן [4 במפה] – פלאחית עובדת בחלקת הירק המשפחתית

ברית מופלאה

בברית המופלאה והבלתי רשמית שמגנה על מקומות אלה פועלים יחדיו באופן נדיר וייחודי הרשות הפלסטינית, עם תמיכה מהאיחוד האירופאי, מארגון אונסקו של האו”ם וארגוני שמאל ישראלים ביחד עם מתנחלים שמתנגדים אידאולוגית לגדר ההפרדה ועם גורמים ישראלים ירוקים ובהם רשות הטבע והגנים ובית ספר שדה כפר-עציון. כולם פועלים במרץ, כל אחד משיקוליו שלו, לשימור מקומות אלה ולעצירת הזמן בהם.

המכנה המשותף של חברי הקואליציה היא הרצון לשמור על ערכי הטבע והנוף של הארץ בה אנו חיים בלי קשר לשאלה מהו שמה של אותה הארץ (ישראל מבחינת היהודים, פלסטין מבחינת הערבים או הארץ הקדושה מבחינת הנוצרים) ומי בעל הבית שלה. הנוף התרבותי מספר את סיפורם של התושבים, את המורשת הרוחנית וההיסטורית ממנה באו ואת החלומות שלהם ועל כן חובה לשמר אותו. מכאן קצרה הדרך גם להתנגדות העקרונית של כל גופי הקואליציה להקמת גדר ההפרדה שמהווה מכשול פיזי בלתי עביר הפוגע במרקם הנוף והחיים באותם אזורים בהם נשתמרו באופן כה ייחודי נופי התנ”ך ואורח החיים של ימי קדם כפי שהוא משתקף באופן ייחודי בנופי החקלאות הקדומה של הרי יהודה שבאזור נחל רפאים, ובייחוד בנחל פוכין ונחל המעיינות.

נחל המעיינות – שדות פורחים באביב סביב עצי הזית

הנוף בהרי יהודה איננו נוף טבעי. אלה נופי תרבות. מעשה ידי אדם. כאן התנחלו בהר בני ישראל לפני למעלה מ3,000 שנה וכאן הם בנו אלפי מדרגות חקלאיות במורדות ההרים ועליהן נטעו עצי זית ועצי פרי משבעת המינים. לאחר מכן למדו גם כיצד לווסת את נביעות המים הטבעיות. המעיינות אשר אנו רואים היום בהר אינם מעיינות טבעיים אלא מעשה ידי אדם.  התושבים בימי קדם זיהו את בצבוצי המים לאחר הגשם מעל שכבת החוואר וחפרו ניקבות בתוך הסלע להוצאת המים אל בריכות אגירה שבנו ומהן חפרו תעלות להשקיית חלקות שלחין. בשדות שבעמקים שתלו חיטה, שעורה, חומוס ושומשום. נופים אלה עוצבו בידי תושבי הארץ לדורותיהם במשך 3,000 שנה.

מסיבות אלה גם הכיר אונסק”ו בנוף התרבותי של החקלאות המסורתית ההררית שסביב הכפר בתיר כאתר מורשת עולמי. ההכרה עוזרת לשמר את נופי החקלאות המסורתית הכוללת מדרגות אבן במורדות ההרים, שומרות שבהן לנים תושבי הכפר בעונת המסיק, שפע מעיינות המזינים מערכות השקיה שמאפשרות קיום חלקות עיבוד קטנות. אונסק”ו כידוע איננו ארגון חובב ציון וההכרה ניתנה בעקבות פניה דחופה של הרשות הפלסטינאית שמתנגדת גם היא כמובן מסיבות ברורות להקמת גדר ההפרדה. מימון לפיתוח ולשימור החקלאות המסורתית ניתן גם על ידי האיחוד האירופאי. תושבי הכפרים שבמרחב מדרום לנחל רפאים (פוכין, חוסאן, בתיר ואל-וואלג’ה) הם עובדי אדמה המגדלים את תוצרתם החקלאית בשיטה המסורתית של חקלאות בעל באמצעות טרסות וחקלאות שלחין – שליחת המים מבריכות אגירה לערוגות ולשדות שבהם הם מגדלים חצילים, קישואים, עגבניות, נענע ריחנית ושאר ירקות עונתיים.

כדי לבקר במקומות אלה אפשר להצטרף לטיולים המודרכים שנערכים בהרי יהודה על ידי בית ספר שדה כפר עציון (בחוה”מ פסח, סוכות ומועדים אחרים שמתפרסמים באתר). במרחב השומרון נערכים מעת לעת (ובעיקר בחוה”מ פסח ובחגים אחרים) טיולים דומים בהובלת מרכז סיור ולימוד שומרון/מדרשת חלקת השדה, בית ספר שדה עפרה, מרכז הדרכה שומרון של רשות הטבע והגנים, בית ספר שער הגיא. סיורי קבוצת עמיתים לטיולים נערכים בכל הארץ ובכל ימות השנה.

אל נחל המעיינות

מפת נחל המעיינות (על בסיס מפת המרכז למיפוי ישראל)

נחל המעיינות הוא כינויו של נחל ביתר (או ואדי גָ’מְעַה בערבית) היוצא מהכפר חוסאן ועובר למרגלותיו ולמרגלות הכפר בתיר בדרכו אל נחל שורק. חלקו העליון של הנחל משובץ במעיינות רבים שממיהם נאגרים בבריכות ומשם נלקחים להשקיית חלקות משפחתיות קטנות בעיבוד אינטנסיבי. מעל חלקות השלחין נמצאות חלקות הבעל. על גדות הנחל סדרת מדרגות אבן שנבנו ביד מוכשרת בימי קדם ויוצרות טרסות אבן שעליהם גדלים עצי זית רבים ולצידם פזורים גם עצי שקד, תאנה, תות, גפן, משמש ועצי פרי אחרים.

מרבית תושבי הכפר חוסאן אינם עוינים וחלקם ישמחו לשוחח ואף להציע למבקרים מפרי גינתם, אך בכל זאת ניתן לטייל במקום רק בקבוצות עם נשק. עדיף לבקר בשעות הבקר שאז בד”כ המעיינות (ובייחוד עין אל הָוּוִיָה שהוא גולת הכותרת של הביקור בנחל)  פנויים יחסית. על אף יופיו ויחודו של הנחל אין בו כמעט מבקרים ישראלים ואולי זה חלק מקסמו של המקום.

הגישה מאזור בית שמש נעשית בכביש 386 (או 375 מעט דרומה משם). בין צור הדסה למבוא בית”ר עובר הכביש את גדר ההפרדה במחסום בית”ר (1, במפה) ומיד לאחריה נעצור בתחנת הדלק סונול (2). זאת נקודת היציאה. עוברים ברגל את הכביש לצידו השני ויורדים בירידה מתונה על שביל עם סימון שחור (שקשה למצוא) אל הנחל. כעבור 5 דקות הליכה נגיע אל הטרסות הראשונות שעליהן מטעי זיתים -עתיקים (3). נלך ימינה לאורך הטרסות ותוך 5 דקות יתגלה לנגד עינינו מצד שמאל נוף הנחל המרהיב (4). למרגלותינו נראה במורדות הוואדי סדרת מדרגות אבן בנויות לתלפיות כאשר בטרסות שמעליהן מטעי זית ובוסתני פרי ובתחתית הנחל נפרס תשבץ צבעוני של חלקות ירק קטנות שבינן בריכות השקיה קטנות ומהן יוצאות תעלות מים להשקיית החלקות, כל אחת בתורה.

הליכה של 5 דקות נוספות על דרך העפר המוליכה מהכפר אל המחסום תוביל אותנו לפאתי הכפר חוסאן. כאן נראה את הפלאחים והפלאחיות כפופי הגב העמלים בשדות, חלקם מוליכים חמור בעבודת החריש, אחרים מסדירים את חלוקת המים להשקיה או אוספים עשבים ויש הקוטפים את פרי עמלם, ירקות הבלאדי העונתיים. מעניין לראות שרוב העובדים בטרסות הם גברים ובשדות הרוב הן נשים.

נחל המעיינות -עין אל עמוד (5 במפה)

בריכת מים גדולה בפינת הכפר, במקום בו נפגשת דרך העפר עם תחילת הוואדי מהווה מקום מפגש ומנוחה לפלאחים. זהו עין אל-בלד (5) שהיה ונותר מוקד מרכזי של חיי הכפר. במפה המקום מסומן כ’עין אל עמוד’ על שם העמוד הרומאי שמוצב כאן. לכאן מגיעים חמורים, מכוניות ואנשים לאיסוף הסחורה. במוצא הבריכה אל הוואדי ברז מים גדול שממנו יוצאים המים דרך תעלות בטון לחלקות האדמה הסמוכות. החלקות קטנות וכל אחת בבעלות משפחה אחרת. הברז נפתח על ידי אנשי הכפר בשעות נקובות כדי להקצות לכל חלקה את המנה המגיעה לה.

על הקיר ממול לעין אל-בלד מוצב תחריט אבן עם מפה המתארת את המעיינות והבריכות של הכפר. ממול לבריכה ומעבר לדרך העפר יוצא שביל צר בין השדות ומוליך לקבוצת הנביעות שנקראת עין נמוס (6) שנפרסת סביב קו המצוק במפגש בין שכבת הגיר האפורה לשכבת החוואר הצהובה. לאורך השביל שנמשך פחות מ100 מטר סדרה של מעיינות קטנים ובריכות ובהמשך סלע גדול ובקצה השביל נקבת מעין קטנה החודרת לתוך ההר.

נחל המעיינות -אחת הבריכות בנביעות עין נמוס [6 במפה]

נחזור לדרך העפר. כמה מטרים מערבית לעין אל בלד יורד השביל המוליך לתוך נחל המעיינות (7). בחלקו הראשון, מוביל אותנו השביל בתוך תוואי הנחל לצד חלקות ירק המושקות באמצעות תעלות בטון שיוצאות מבריכות איגום קטנות לאגירת מים. המשך השביל מוליך אותנו על קו גובה אחיד בגדה המזרחית של הוואדי וכך ככל שמתקדמים בדרך, עולה השביל מעל תוואי הנחל ובהדרגה נגלה למרגלותינו נוף הנחל הנראה כפאזל של חלקות ירק קטנות. השביל עובר לצד טראסות שעליהן מטעי זית וגפן.

מעין האהבה

נחל המעיינות – עין אל הוויה [8 במפה]

הליכה של 10 דקות על השביל מעין אל-בלד מובילה למפגש עם דרך עפר המגיעה מהכפר חוסאן ויורדת מכאן בסדרת מדרגות שהוסדרו במימון האיחוד האירופאי אל עין אל הָוּוִיָה שהוא המעיין היפה והמטופח ביותר בנחל המעיינות (8). הָוּוִיָה בערבית היא אהבה (וגם תעודת זהות כפי שיודע כל חייל ששירת בשטחים). יופיו וקסמו של המעין מושך אליו זוגות צעירים מהכפר הסמוך. המקום עמוס במקומיים במיוחד בימי ששי בצהריים לאחר התפילה במסגדים. מי המעין ממלאים בריכה מקסימה בנויית בטון בגודל 5X3.5 מטר ובעומק 70 ס”מ המתאימה לרחצה וגם לשתייה. למעין נקבה צרה ויפה שבסופה חדר אליו נשפכים המים במפל.

נחל המעיינות – עין אל הוויה [8 במפה] – בני טרופר מעביר הדרכה לסיור של בית ספר שדה כפר עציון

מעין אל הָוּוִיָה ניתן לבחור לסיים את הטיול ולחזור לנקודת המוצא או להמשיך במורד הנחל. כדי לחזור נעלה בשביל שבתוך הנחל. כ30 מטר מעל המעין חוצה את הנחל קיר אבן מרשים שמייצר שתי טרסות. המדרגה התחתונה מושקת במי המעין וגדלים בה חצילים ושאר ירקות עונתיים והעליונה מאכלסת בוסתן זיתים, תאנים וגפנים ובתוכה בור אגירה חרב. בלב קיר האבן נקובים 3 חלונות המיועדים לאפשר זרימת מי גשמים בחורף. מהטרסה העליונה ניתן להמשיך בשביל בתוך הנחל חזרה לכיוון עין אל-בלד שבחוסאן אך כדי לחזור לרכב נעלה במדרגות האבן שבגדה הימנית ולאחריהן נעלה בשביל המעפיל בין הטרסות לאורך הגדה המערבית של הוואדי. כעבור 10 דקות מגיעים לדרך העפר היוצאת מעין אל בלד לכיוון מחסום ביתר. הליכה של 15 דקות נוספות על הדרך ובהמשך על השביל ממנו יצאנו תחזיר אותנו לתחת הדלק ממנה יצאנו.

8 ימים בשבוע

אם נרצה להמשיך בטיול במורד הנחל נצא מעין אל הָוּוִיָה בשביל היורד בתוך הוואדי ועובר בסדרת מדרגות אבן לצד חלקות שמיעוטן מושקות במי המעיינות ורובן חלקות בעל המסתפקות במי הגשמים הזורמים בנחל בחורף. לאחר 5 דקות הליכה במורד נגיע לצמד בריכות איגום נוספות למי השקיה (9) ומצידו השני של הוואדי לעין אל-בסין שגם לו נקבה קצרה ובריכה. אם ממשיכים בירידה באפיק הוואדי  עוברים משטח הכפר חוסאן לשטח הכפר בתיר שמתנשא מעל הנחל. ראשון המעיינות של בתיר הוא עין גָ’מָעַה, כלומר ‘המעין של החברה’ שנמצא לצד דרך עפר במבואות הכפר (10). לעין גָ’מָעַה בריכה גדולה ועתיקה הבנויה מאבנים אך המקום אינו נעים לביקור כמו עין אל הָוּוִיָה. מעל המעין נוכל לראות פארק מים המיועד לבילוי משפחות עם בריכה, מדשאות ומגלשת מים לילדים (11). בהמשך הוואדי עובר השביל לצד שני מעיינות נוספים המשמשים את תושבי בתיר להשקיה (12) עד לסופו של הוואדי במפגש עם נחל רפאים שלאורכו מתפתלת מאז שנת 1892 מסילת הרכבת לירושלים. מעלינו, בלב העתיק של הכפר נמצא המעין המפורסם של בתיר שאינו חלק ממסלול הטיול בנחל.

נחל המעיינות – מים קפואים בעין אל הוויה (8 במפה)

בכפר ביתר 8 משפחות גדולות ובריכת מעין אחת ועל כן מחולק השבוע בביתר ל8 ימים במקום 7 ימים כמקובל בשאר העולם. גם ימי השבוע נקראים בכפר על שם שמונת החמולות וכך מדי יום מגיע אחד מזקני הכפר אל בריכת המעין, בדיוק כפי שעשו אבותיו ואבות אבותיו, ומקצה בעזרת מקל מדידה את מנת המים היומית אל התעלות המובילות לחלקות הירק של המשפחה שהגיעה תורה להשקות את שדותיה (13 במפה – העליה ללב הכפר בתיר ולתל ביתר) – קישור לסרטון על מעין בתיר.

בסיום הנחל, מתנשא מעל הגדה הימנית תל קדום. זהו מקומה של חרבת אל יהוד, הלא היא ביתר העתיקה, מעוזו האחרון של בר-כוכבא, גיבור עלילות ל”ג בעומר, שהוביל את המרד הכושל כנגד הרומאים. כאן, בגבעה שמעל הנחל, הגיע סופו המר של המרד שבעקבותיו חרבה הארץ ונסתיים השלטון היהודי בה. כך החלה הגלות בת אלפיים השנה. על שמה של אותה ביתר הקדומה נקרא הכפר הערבי בתיר שמעלינו, כמו גם הישובים היהודים שהוקמו בסמוך – מבוא בית”ר ובית”ר עילית.

עולם הולך ונעלם

היעלמות החקלאות המסורתית לא מתרחשת בוואקום. אין זה תהליך מקרי וגם לא תוצר לוואי מחויב המציאות של הקדמה הטכנולוגית.  חקלאות מסורתית היא חלק מאורח חיים איטי יותר, עצמאי יותר, משפחתי יותר, מקומי יותר וכזה שמסתפק בפחות, פחות קניות, פחות כסף ופחות צריכה מיותרת. לרוע המזל כל אלה ערכים שמנוגדים לאידאולוגיה הניאו-ליברלית שמובילה את העולם בעשורים האחרונים ומקדשת גלובליזציה ללא גבולות, מאפשרת צמיחת תאגידי ענק חסרי מעצורים וכזאת שמפעילה כל מניפולציה אפשרית כדי להפוך אותנו מבני אדם לצרכנים.

נחל המעיינות – עין אל הוויה (8 במפה)

מה הסיכוי שמישהו ירצה לטרוח ולשמר זרעים מעונה לעונה כאשר חברות ענק שמייצרות זרעים וכימיקלים מציעות לו זרעים בזול? הרי את המחיר האמיתי החקלאי והצרכנים (כלומר אנחנו) ישלמו רק בעוד שנים מאחר והזרעים האלה מייצרים תלות הולכת וגדלה ביצרן ומגיעים עם חומרי ההדברה מסוכנים שנדרשים במינון הולך וגדל. או מה הסיכוי שמישהו בגליל או בשפלת יהודה יוכל לטעת כרם קטן ולצידו לפתוח יקב ומרכז מבקרים כמו בדרכי היין היפות של טוסקנה, פרובאנס וקליפורניה, כאשר התקנות בישראל מאפשרות לו לפתוח יקב רק באזור תעשייה כאילו שמדובר במפעל תרופות. ולמה שמישהו יתאמץ לשמר בחצרו את הזנים המקומיים של הגפנים, התאנים והשקדים שהם חלק מהמורשת התרבותית והמגוון הביולוגי שלנו, כשמדיניות הממשלה מקלה כל כך על יבוא זול של פירות כאלה?

חברה חקלאית מסורתית מבוססת על יחסים קרובים במשפחה. כל בני המשפחה חייבים להתגייס ולעבוד ביחד בעונות החריש והקטיף. והילדים עוזרים להוריהם כשצריך ולא כשבא להם. בחברה כזאת גם הקהילה המקומית כולה מגובשת הרבה יותר. בעולם כזה דני מגדל תותים ומוכר לרינה שמכינה מהם ריבה שמוכרת אותם לדליה שאופה מהריבה עוגות ומוכרת אותם, ומהכסף שהיא מקבלת היא יכולה להזמין את הבת של דני לעשות אצלה בייביסיטר. יש כאן מעגל ששומר את הכסף והמשאבים ומגלגל אותם שוב ושוב בתוך הקהילה. אין בה צורך בתאגידי ענק וגם אין בה מקום למנגנונים שמאפשרים התעשרות אינסופית של מעטים, ובוודאי שאין בה צורך לעודד צריכה אינסופית של עוד ועוד מוצרים מיותרים. בחברה כזאת לא מופעל לחץ לבלות כל רגע בעבודה, בבהייה פסיבית במסך או בקניה של עוד משהו טפשי. אנשים כאלה מעריכים זמן פנוי ושמחים על כל רגע של בטלה מתחת לסוכת גפנים, שיחה נעימה או סתם בהייה בכבשה שלועסת עשב בשדה מנוחה.

של מי המקום הזה?

טרסות אבן מעובדות במורדות הכפר בתיר

בהרי יהודה יש נופים של אף אחד. מקומות שמי שבנה אותם לא השאיר אחריו כתובת או סימן בעלות ברור. כך הם המעיינות והנקבות שחצובות בהר, השבילים שנסללו ברגלי ההיסטוריה, החוות החקלאיות שנעזבו, קברים קדושים המתנשאים מעל ראשי ההרים, חומות ומצודות שחרבו ונשכחו, ומעל לכל בולטים בנוף אלפי מדרגות אבן שמשתרעות על מורדות ההרים.

מי בנה את אותן מדרגות אבן שקיימו חקלאות ברת-קיימא ובכך אפשרו את קיום החיים באזור ההר? מסתבר שזאת שאלה פוליטית ולא היסטורית. כי רק דבר אחד ידוע בוודאות – היו אלה אנשים פשוטים שחיו את חיי היום-יום שלהם. לא היו אלה המלכים והשליטים שכתבו את ספרי ההיסטוריה והשאירו אחריהם תעודות, מטבעות או מקראות שנועדו לתעד ולפאר את מעלליהם, מלחמותיהם והצלחותיהם.

על פניו נראה שמדרגות האבן נבנו בתקופת הזוהר של ממלכת יהודה המתוארת בתנ”ך. גרסה אחרת משייכת את רובן לתקופת הפריחה של עם ישראל בשלהי ימי בית שני. מדרגות האבן היפות שסובבות את ביתר, מעוזו האחרון של בר-כוכבא, ממחישות היטב את עוצמת החיים שהיו כאן באותם ימים סוערים ערב החורבן. לעומתם יש חוקרים המשערים שהמדרגות נבנו דווקא בתקופה הביזנטית כאשר הארץ היתה מאוכלסת עד אפס מקום וישנם אף מחקרים המעידים שדווקא הערבים הם אלה שבנו את מדרגות האבן במאות השנים האחרונות.

יתכן שהתשובה הנכונה היא שכולם צודקים. כנראה שהמדרגות הן הסיפור של כולנו. הסיפור של הארץ. דור אחרי דור בנה ושיקם את מה שחרב לפניו. ראשונים היו הכנענים ואחריהם באו מלכי יהודה שהקימו את תשתית הטרסות הנרחבת שאותה שיפרו וחיזקו אבותינו בימי בית שני טרם צאתם לגלות, לאחר מכן באו הכובשים הרומאים, ולאחריהם חקלאים ביזנטיים שהתיישבו כאן. אחריהם פסעו צלבנים שהגיעו מארצות אירופה הקרות, ולבסוף שיקמו את הטרסות תושבי הארץ המוסלמים שרבים מהם נטשו לבסוף את בתיהם בעקבות מלחמת העצמאות וכך היו האחרונים בשרשרת הדורות שהשאירה לנו את נופי התרבות של אף אחד.

 

מפות האזור

במפה של המרכז למיפוי ישראל (מאתר Govmap) נראה בפירוט חלקו הראשון של המסלול (או המסלול המקוצר) - אל המעיינות, החלקות והטראסות של הכפר חוסאן.

במפה המנדטורית (משנת 1940, בקנ"מ 100:000 מאתר Govmap) נראה כל מרחב החקלאות המסורתי שבכפרים מדרום לנחל רפאים - אל וואלג'ה, בתיר, חוסאן ופוכין.

במפת Googlemap נראים – נקודת המוצא בתחנת הדלק, הכפרים חוסאן (למטה) ובתיר (למעלה) והנחל שמשמאל לכפרים. בהגדלת המפה ניתן לראות היטב את השבילים הרבים שבאזור.

[mappress mapid=”1″]

לקריאה נוספת

(1) כתבה יפה המציגה כיצד גם החברה הפלסטינאית הופכת מחברה מסורתית וקהילתית לחברה מודרנית וצרכנית ותוך כדי כך מאבדת את ערכיה ועוצמתה החברתית, וכל זאת בלי האשמה אחת כנגד ישראל.

(2) אתרי עתיקות במאבק הפוליטי –  פרסום של ארגון “עמק שווה” על אתרי גוש עציון ומרחב בתיר מנקודת מבט פלסטינאית.

(3) עמדת רשות הטבע והגנים נגד הקמת גדר ההפרדה באזור נחל רפאים ובתיר.

(4) מצגת טיול בנחל המעיינות של בית ספר שדה כפר עציון.

(5)  ההכרזה של אונסק”ו על הנוף התרבותי של החקלאות המסורתית ההררית שסביב הכפר בתיר כאתר מורשת עולמית

(6) נופי החקלאות הקדומה בהרי יהודה, כולל סקירת האתרים (בעיקר בשטחי הקו הירוק) החל מעמוד 116. פרסום של נקודת ח”ן – ארגון אקולוגי ביוזמת משפחת רוטשילד.

(7) סרט תיעודי של אל-גזירה על הכפר בתיר והחקלאות המסורתית שסביבה.

הנוף מתחילת נחל המעיינות. מימין חוסאן (מימין) ובמורד עין אל הוויה (בלב הוואדי). מצולם מדרך העפר (מספר 4 במפה).

נחל המעיינות – טרסה מעל עין אל הוויה עם 3 פתחים לזרימת המים בשטפונות החורף

נחל המעיינות – בריכת השקיה לצד השביל היורד בוואדי (7 במפה)

נחל המעיינות -ביקור פמליית שר החקלאות הפלסטינאי

 

 

סוסיתא העתיקה – וילה בג’ונגל

סוסיתא העתיקה – וילה בג’ונגל

Print Friendly, PDF & Email

סוסיתא זה לא רק מכונית ישנה, אלא גם עיר עתיקה ומפוארת להפליא המשקיפה אל הכנרת מעל קיבוץ עין גב. מאז שנת 2000 נערכות במקום חפירות ארכאולוגיות נרחבות בהובלת אוניברסיטת חיפה. אחד הממצאים המרתקים שנתגלו הוא מערכת ביצורים חזקה ששימשה להצבת מכונות מלחמה מאיימות. הביצורים הוקמו ופעלו דווקא בשיא תקופת השלום הרומאי וכאשר הישובים והערים האחרות בסביבה כמעט ולא היו מבוצרים. מדוע טרחו שליטי העיר העשירה להקים מערכת ביצורים כה חזקה וממי הם חששו? וכיצד צברה העיר את עושרה המופלא בתקופה בה חיו אלפי אנשים חיי דלות ועוני בישובים שסבבו אותה?

ההיסטוריה היא גלגל

הפודיום בפורום הרומאי שעליו הוצב פסל הקיסר

סוסיתא היתה אחת מעשרת ערי הדאקפוליס (“עשר הערים”), ברית ערים גלובלית וקוסמופוליטית שהתגבשה באזור מקומי ומרוחק ממרכזי האימפריה הרומית. ערי הדקפוליס נמצאות בגולן ובעבר הירדן ותרבותן ושפתן היתה זאת של המעצמות הרומיות-יווניות ולא זאת של המרחב השאמי-יהודי בו הם התקיימו. סוסתיא נמצאת פיזית בארץ ישראל אבל מעולם לא היתה באמת חלק ממנה. שמה של העיר ניתן לה על שם צורת ההר עליה העיר יושבת הדומה לסוס ולכן שמה היווני המקורי היה היפוס, כלומר סוס, ומכאן התגלגל תרגום השם סוסיתא לארמית ועברית.

סוסיתא נוסדה על ידי אנטיוכוס הגדול, המלך היווני הסלוואקי שצבאו שלט בסוריה וגם בחלק מארץ ישראל במאה השנייה עד לגירושו על ידי החשמונאים בעת שהרחיבו את ממלכתם לאחר מרד המכבים שנחגג עד ימינו כל שנה בחג החנוכה. בעקבות הכיבוש החשמונאי אולצו כל תושביה לעבור ברית מילה. על אף זאת נותרו תושביה הלניסטיים, כלומר יוונים בתרבותם, ועובדי אלילים בדתם והם שנאו בכל מאודם את הישוב היהודי שפרח באותה העת סביבם. למזלם של תושבי סוסיתא הם נאלצו להמתין שנים מעטות עד שהתהפך גורלם שוב כאשר בשנת 63 לפנה”ס, השתלט המצביא הרומאי פומפי על ארץ ישראל. תושבי סוסיתא ראו אותו כמשחרר העיר מעול הכיבוש היהודי.

מאז נאבקה סוסיתא כנגד טבריה, העיר היהודית החשובה שעמדה מנגד בצידה השני של הכנרת, עד למרד הגדול שבראשיתו ניסו היהודים ללא הצלחה לעלות על העיר ולכבשה ובהמשכו כשגברה ידם של הרומאים השתתפו תושבי סוסיתא בטבח היהודים סביב הכנרת ואף תפסו את היהודים המעטים שגרו בעיר ומכרו אותם בשווקי עבדים. כששים שנה לאחר מכן בעקבות כישלונו של מרד בר-כוכבא בשנת 135 קיבלה העיר זריקת מרץ נוספת מהשלטון הרומאי והגיעה לשיא פריחתה כאשר הוקמו בה שלל מבני ציבור ושלטון מפוארים לפי מיטב המסורת וסגנון הבניה הרומאי.

רחובה הראשי של העיר נסלל אז מחדש ורוצף במרצפות שהונחו במלאכת מחשבת ונותרו על מקומם עד היום כאשר מעליהן הוצבו מאות עמודי גרניט אדומים שהובאו ממצרים הרחוקה, עדות לעושרה הבלתי רגיל של העיר באותה העת וליחסי המסחר הפתוחים שהיו באותה עת ברחבי האימפריה.

גת לסחיטת ענבים ליין באזור התעשייה שבלב סוסיתא

בריכות אגירה לצד הגתות באזור התעשיה. כאן היה היקב בו הוכנו היינות של תושבי העיר.

בליבה של העיר הרומית נחשף מבנה מפואר בצורה בלתי רגילה, הבזיליקה הרומאית, הבנויה עם 32 עמודי ענק ולהם כותרות קורינטיות מסותתות בדיוק ויופי מושלם. הבזיליקה עמדה במרכז כל עיר רומאית שכיבדה את עצמה. החל מהמאה הרביעית כשהנצרות הפכה לדת הרשמית ברחבי האימפריה הפכו מבני בזיליקה רבים לכנסיות ומכאן אימצה הכנסייה את השם בזיליקה שהפך לתיאור גנרי לכנסיה. לצידה של הבזיליקה נחפר הפורום הרומאי, שהיה מבנה ציבור מפואר לא פחות אך פתוח בלא תקרה. שני אלה, הפורום והבזיליקה היו הלב החי של העיר הרומאית וניתן למצוא אותם במרכז כל עיר רומאית שכיבדה את עצמה. כאן פעלו השווקים והתנהל המסחר ולצידו חלפנות כספים ומקום למשפט ולמפגש חברתי לתושבי העיר ומבקרים מבחוץ.

מתקני מים בסוסיתא – חולית צינור מאמת המים, מדרגות הכניסה למאגר המים התת-קרקעי ותעלת ניקוז שהובילה מים מאזור הפורום למאגר המים.

אספקת מים היתה חיונית בכל ישוב קדום. בראשיתה קיבלה העיר את מי השתייה שלה מבורות מים שנחצבו בה אך בתקופה הרומית הובטחה אספקת מים שוטפת באמצעות אמת מים מחרס שהובילה מים זורמים מעין פיק ובהמשך נסללה גם אמה משוכללת שהוליכה מנחל אל-על שבמרחק 25 ק”מ מהעיר. האמה נבנתה בחלקה מחוליות צינור אבן שהובילו את המים במעלה הגבעה לפי חוק הכלים השלובים.

וילה בג’ונגל

אחד הממצאים המפתיעים שנתגלו בחפירות שנערכות במקום בשנים האחרונות ע”י אוניברסיטת חיפה היא מערכת ביצורים חזקה שהוקמה בצידה הדרומי של העיר מעל לדרך הגישה העולה לעיר. מערכת הביצורים שאורכה 52 מטר כללה סדרת עמדות להצבת מכונות המלחמה המאיימות ביותר של העת העתיקה – בליסטראות שהטילו אבנים וקטפולטות שירו חצי ברזל. באחד המגדלים שבביצור אף נחשף פתח גיחה ממנו יכלו לצאת לוחמים בחשאי להתקפת פתע כנגד האויב העולה על העיר. לפי הממצאים שנתגלו הוקמו הביצורים במאה הראשונה לספירה, ככל הנראה במסגרת ביצור ערי הדקפוליס בהוראת ומימון השלטון הרומאי ערב המרד הגדול או במהלכו והם נותרו בשימוש גם לתוך המאה השנייה, תקופת הפקס רומנה – “השלום הרומאי”. מערכת הביצורים משתלבת בחומות החזקות שהגנו על העיר מכל עבר וכללו גם מגדלים מבוצרים, שערי כניסה ואף חפיר שנחפר בסלע שבאוכף ממנו מגיעים אל העיר. מעניין מדוע דווקא בתקופה זאת בה היו רוב ישובי הארץ ללא חומה השקיעו פרנסי העיר משאבים רבים כל כך בהגנה על עירם. בעידן “השלום הרומאי” החלו נזנחות רבות ממערכות הביצורים העירוניות ברחבי הארץ ואף פרחו בה ערים גדולות ובלתי בצורות, כדוגמת בית שאן, ציפורי וטבריה.

בית מגורים מפואר עם חצר פנימית בלב העיר

הנוף הנשקף אל הכנרת מחלקו העליון – המזרחי – של האתר

הפתרון לחידה נמצא כנראה בפוליטיקה של הזהויות. בימינו נראה שישראל הולכת ומתפצלת לשבטים ולמגזרים המתרחקים זה מזה ובהם האשכנזים, הרוסים, המזרחיים, הדתיים, החרדים, התל-אביביים והערבים, כאשר כל שבט דואג לעצמו ומנוכר למגזרים האחרים ולגורלם לעתים עד כדי פחד, הסטה ושנאה. גם ימי השלטון הרומי בארץ ישראל התאפיינו בריבוי תרבויות ומגזרים שהקשר העיקרי בינם היה השנאה ההדדית שנצברה בלבבות והמתינה לשעת כושר להתפרץ כפי שהיה במרחצי הדמים שאירעו במרד הגדול ובמרד בר-כוכבא.

עמוד שיש וריצוף באפסיס של אחת הכנסיות במרכז העיר

תושביה של סוסיתא לא ראו עצמם חלק מהישוב היהודי הגליל ובגולן. להפך, הם בזו ליהודים שגרו סביבם ולסגנון חייהם הכפרי והסגפני, לאמונתם המשונה, ולמנהגי האכילה והשבת המוזרים שלהם. תושבי סוסיתא ראו עצמם כבני התרבות היוונית-רומית שאותה ראו כנעלה וגבוהה יותר. הם דיברו יוונית, עבדו את אלי יוון ורומא, אהבו את החיים הטובים, היו קשורים בקשרי מסחר אל האימפריה וינקו את תרבותם, אומנתם, עושרם ואת סגנון חייהם הראוותני וההדוניסטי ממנה. עשרות אלפי יהודים חיו בכפרים ובעיירות סביב הכנרת ובגולן. תושבי סוסיתא שנאו את היהודים האלה וחששו מהם שינצלו שעת כושר כדי לעלות על העיר ולהחריבה ועל כן ביצרו את עירם במיטב הציוד הצבאי הרומי המשוכלל כדי להגן על ממלכתם.

סוסיתא אמנם נמצאת בארץ ישראל אבל היא מעולם לא היתה חלק ממנה. כמו וילה בג’ונגל היא ניצבה על גבעה רמה, התנכרה לסביבתה והתנשאה מעליה.

סעודה כיד המלך

היותה של סוסיתא בשר מבשרה של האימפריה הרומית בלב סביבה מנוכרת ועוינת הביאה מצד אחד לכך שהעיר נאלצה להתבצר ולהתקיים תחת איום קיומי ובחשש מתמיד מסביבתה, אך מצד שני היא הביאה לעיר מבני פאר מרשימים, עושר וחיי רווחה מפנקים. תושביה נהנו מפינוקים כמו מים זורמים שהגיעו לבתיהם, מרחצאות, הצגות תאטרון ומרכזי קניות ובילוי מפוארים בהם נמכרו סחורות מרחבי תבל. כמו שכניהם היהודים הדלים הם אכלו מדגי הכנרת אך תושבי סוסיתא אכלו אותם בכלי חרס יוקרתיים מיובאים ושתו לצידם יין משובח שהוגש בכלי זכוכית עדינים שהונחו על שולחנות שיש בבתי מגורים בנויים כהלכה ומעוצבים בטעם טוב.

סוסיתא – הבסיליקה הרומית – פריט שיש

תושבי העיר לא התפרנסו בדחק מעבודת כפיים חקלאית או דיג כמו שכניהם בכפרים היהודים שסביב. רובם נהנו מפרנסות קלות ורווחיות יותר כמו מסחר, עיצוב והנדסה (למשל בניין העיר) או נשאו משרות ממשל מקומי שינקו את כוחן מעטיני השלטון הקיסרי שהיה זקוק לכוחות נאמנים בערים ההלניסטיות שברחבי האימפריה. הגודל והפאר של מבני הציבור בעיר, הבזיליקה המקורה והפורום הפתוח, מעידים שהעיר היתה מקום מסחר מרכזי לכל האזור.

החיבור בין העיר לממשל נעשה גם דרך השירות הצבאי. באימפריה הרומית זכה חייל משוחרר שהשלים שרות מלא לקבל נחלה ופנסיה ברחבי האימפריה. נראה שחלק מהחיילים המשוחררים בחרו להתיישב בסוסיתא וליהנות מחיי העיר ותרבותה ההלניסטית. בחפירות נמצאה כתובת מהמאה השלישית או הרביעית שלשונה “במזל טוב, איזידורוס ודומיטינוס, הווטרנים (משוחררי הצבא) של הפרטוריום הקדוש (מקדישים פסל זה) למולדת העצמאית”.

הבזיליקה הרומית

בסופו של דבר חרבה העיר הרומית המפוארת לא מידי אויביה שמהם חששה והתבצרה, אלא דווקא מידי שמים, כאשר רעש האדמה שפקד את אזורנו בשנת 363 מוטט את בניניה וארמונותיה המפוארים והפך את העיר לעיי חורבות. לאחר מכן בתקופה הביזנטית שוקמה העיר בהדרגה עד שרעש אדמה נוסף שארע בתקופת השלטון המוסלמי בשנת 749 הביאה לחורבנה הסופי של העיר ממנו לא קמה שנית.

סיור בסוסיתא העתיקה

סוסיתא – מפת האתר(התרשים – אוניברסיטת חיפה)

סוסיתא נמצאת על גבעה רמה המתנשאת לגובה 350 מטר מעל הכנרת. העיר הקדומה מוקפת תהומות מכל עבר להוציא אוכף צר שמאפשר אליה גישה נוחה יחסית מצד מזרח. אל האוכף עולים בכביש צר ומפותל היוצא מכביש 92 . כביש הגישה לסוסיתא יוצא מכביש 92  המקיף את הכנרת. בכניסות לכביש הגישה מוצבים שלטי אזהרה האוסרים על נסיעה בכביש אך הוא אינו חסום פיזית. לאחר נסיעה של כעשר דקות בכביש המשובש והמפותל מגיעים אל החניה הקטנה של האתר המסומנת בשילוט ‘סוסיתא – גן לאומי’ וממנה מגיעים אל העיר בהליכה קצרה לאורך האוכף המוביל אל העיר. בשנים האחרונות משקיעה רשות הגנים רבות בחפירות ובהסדרת האתר וכפי הנראה בשנים הקרובות ייסגר האתר ויהפוך לגן לאומי בתשלום אך בינתיים עדיין ניתן להנות מביקור חופשי ופתוח בו.

אורכו של שביל הגישה שעל האוכף כ300 מטר ולא כדאי למהר ללכת בו מאחר ויש סביבו אתרים וממצאים מעניינים. מצידו הימני של האוכף ניתן לראות חוליות אבן דמויות צינור ולצידם שברי מבנים וארונות גדולים מאבן. חוליות הצינור הן שרידי אמת המים שהוליכה מים זורמים אל העיר ושברי הארונות הן שדה סרקופגים (ארונות מתים ביוונית) שבהם הונחו תושבי עיר המתים שהשתרעה על האוכף. בעיר המתים נמצאו גם חורבות של מספר מבני מאוזוליאום שבהם נקברו עשירי העיר. אחד מהם נחפר ונחשף במלואו. מצידו השמאלי של האוכף נראה סדרת חפירות חדשה (2014-2017) שחשפה מתחם חיצוני לעיר ובו סדרת מבנים מעניינים אליהם נרד בשביל מסודר פחות. ראשית נעבור בשער מונומנטלי מפואר שהוביל לתוך המתחם ובהמשכו נתגלה בית מרחץ גדול שעדין לא נחפר ובהמשך השביל (כ100 מטר מהשער לכיוון הגבעה) נתגלה מקומו של התאטרון של העיר בשקע טבעי במורד הגבעה. רק קטע קטן מהתאטרון נחפר אך לפי מבנה השטח משערים שקוטרו היה 60 מטר והוא הכיל כ6,000 מושבים. לאחר הסיור במתחם החיצוני נשוב אל השביל שעל האוכף ונעבור את החפיר שנחצב בסלע ברוחב 7 מטר כדי להגן על החומה מפני פולשים. לאחריו מתחילה העליה הקצרה אל הגבעה. נעבור בתוך שער העיר המערבי שסביבו נראה את החומה ושרידי מגדל שמירה עגול מהתקופה הרומית. כאן נוכל לשים לב שבביצורים הקדומים משתלבים גם תעלות קשר שהיו חלק ממוצב צבאי ישראלי שהוחזק במקום עד שחרור הגולן במלחמת ששת הימים.

את העיר חוצה לכל אורכה רחוב רומי מפואר, הדקומנוס מקסימוס. אורכו של הרחוב 600 מטר והוא סלול היטב ומרוצף במרצפות אבן נאות מבזלת ומסביבו פזורים עמודי שיש וגרניט שנפלו ברעש האדמה. מחצית מאורך הרחוב נחשפה ושוקמה בחפירות ובמקומות שונים נוכל לראות מתחתיו תעלת מים שהובילה את מי האמה לתוך העיר ופיזרה אותם לבתים ולמרחצאות. לאחר הליכה קצרה ברחוב הראשי נעבור על פני שני מבנים גדולים עשויי בטון הנמצאים משני צדי הדרך העתיקה. אלה בניניו של המוצב הישראלי שהיה כאן עד 1967. שטחי החפירות העיקריים מתחילים לאחר הבניינים. מיד לאחר הבניין הדרומי נראה חורבות כנסיה מפוארת שנחפרה בתחילת שנות ה50 בחפירת הצלה בעת הקמת מוצב צה”ל והיא מכונה מאז הקתדרלה. רצפתה וקירותיה נבנו משיש וכיום נותרו ממנה בעיקר שתי שורות עמודים צפופות שנפלו כקוביות דומינו ברעש האדמה של 749.

סוסיתא – תרשים מפורט ומדויק של האתר משנת 1885 לפי סקר של המהנדס הרכבות הגרמני, גוטליב שומכר, שהיה הראשון שחקר את המקום.

מצידה השני של הדרך הראשית נראה אזור חפירות נרחב ובו מבני ציבור, כולל הבזיליקה שהיתה מוקד חיי היום-יום של העיר הקדומה. הבזיליקה עמדה בצמוד לפורום (אליו נגיע במורד הרחוב בעוד כמה רגעים) והיא היתה מקורה להבדיל מהפורום שהיה פתוח לשמיים. הבזיליקה הגדולה, ששטחה 55 על 30 מטר, היתה בנויה סביב ארבע שורות עמודים והתנשאה לגובה של 15 מטר. קירותיה נבנו אבני גזית גדולות שחופו בטיח צבעוני ובמרכזה הוצב שחזור של כמה עמודי ענק ולצידם כותרות שיש מסותתות להפליא.

באזור החפירות שמסביב נחשפו מספר כנסיות ביזנטיות, בית מרחץ, רובע תעשייתי קטן ובליבו בתי בד להפקת שמן וגתות ליצור יין ובסמוך נחשף גם רובע של בתי מגורים. מבני המגורים בנויים בסטנדרט בניה גבוה. בליבם של בתי המגורים בעיר היתה חצר מרכזית שלעתים היתה משותפת לכמה בתים. החצר היתה מרוצפת ולעתים מקורה בחלקה ובה בישלו בני הבית את ארוחותיהם והעבירו בה את רוב שעות היום. קירותיהם של בתי המגורים צופו בטיח נאה ותקרתם הוחזקה על גבי עמודים מסותתים ובחלקם היו אפילו מים זורמים.

נשוב לרחוב ונחצה את הפורום הרומאי, המבנה הפתוח המרכזי של העיר. לכאן התנקזו חיי המסחר והחברה של תושבי העיר וסביבתה. עמודי הגרניט הגדולים שהקיפו את הפורום ששטחו היה 42 על 42 מטר מטר שרועים כיום על משטח מוגבה שלצד הדרך. הממצא העיקרי בפורום הוא פודיום, מעין במה בצורת חצי עיגול, שעליה הונח פסל הקיסר, עדות לנאמנות ההדדית בין העיר לבין השלטון האימפריאלי. בצמוד לפורום מצפון נתגלה מתחם מקודש שראשיתו כמקדש הלניסטי ממנו כמעט ולא נותרו שרידים. לאחר מכן הוקם באותו מקום מקדש רומאי שממנו נותר גרם מדרגות בולט ולבסוף לאחר ניצחון הנצרות נבנתה באותו מתחם מקודש כנסיה על חורבות המקדש.

מהפורום נשוב לדרך הראשית ובמרחק כמה פסיעות נוספות במורד הרחוב נגיע אל שרידי מבנה קטן הבנוי לתלפיות הצמוד לדרך מצד דרום. זהו ככל הנראה מקדש קטן שהוקדש לקיסרי רומא. בצמוד לו נראה מדרגות היורדות לתוך האדמה. המדרגות מוליכות לבור המים המרכזי של העיר מהתקופה ההלניסטית ששימש את התושבים לפני שנבנו אמות המים בימי הרומאים. בור המים בנוי היטב בצורת קמרון שהשתמר בשלמותו באורך 20 מטר ועומקו 9 מטר וכולו מצופה אבנים. אל בור המים הגדול הוליכו תעלות מים מרחבי העיר וניתן לעקוב אחר אחת מהן היוצאת מהפורום הסמוך.

הליכה קצרה דרומה תוביל אותנו לאזור החפירות של הביצור הרומאי, הבסטיון שהוקם על חומת העיר הדרומית ובנוי כסדרת מגדלים וחומות. לאחר שהביצור הפסיק לפעול בתקופה הביזנטית הוקם על חורבותיו בית מרחץ מפואר שניתן לראות בו את תנורי החימום הבנויים לבנים אדומות ולצידם את חדרי המרחץ וההסבה המפוארים.

אגן מים ועמודי שיש בכנסיה הצפון-מזרחית

אם נחזור אל הרחוב הראשי ונמשיך ונרד במורד הגבעה נראה מצידנו הצפוני שרידי מבנה בצורת חצי עיגול דמוי תאטרון קטן. זהו אודיאון, מעין תאטרון קטן ל500 איש בו בוצעו מופעים מוזיקליים. הדרך הראשית ממשיכה במורד וכעת נראה בצידה השני (הדרומי) שרידי רובע מגורים נרחב שרק חלק קטן ממנו נחפר בשנים האחרונות ורובו הגדול נותר מכוסה בעפר וקוצים. לאחר כמה עשרות מטרים נוספים מתפתל הרחוב במורד ההר ועובר בשערה המערבי של העיר שממנו הוליך “שביל נחש” מפותל לכיוון הכנרת ולצידו נראה שרידים נוספים של המוצב הישראלי ובהם הרכבל שהוביל אספקה וחומרי בניה למקום.

קישורים:
סוסיתא ותחומה – חידושים בתום 18 שנות חפירה ומחקר – בהוצאת מוזיאון הכט/אוניברסיטת חיפה, דצמבר 2017

עץ תות שאמי – זכרונות מסוריה הגדולה

עץ תות שאמי – זכרונות מסוריה הגדולה

Print Friendly, PDF & Email

התות השאמי הוא אחד הזנים הנפוצים של התות השחור ובלי ספק הטוב שבהם. הוא מתוק וטעים להפליא, נוח לשתילה ולגידול ויש לו סיפור היסטורי מעניין ולקינוח טיול בוסתנים בנחל העכברה שלמרגלות צפת.

עץ תות לבן משתרע מעל הטראסות של עין לבן שבהרי ירושלים

נפלאות התות השאמי

לעומת התות הלבן שיכול להתנשא תוך שנים מעטות לגובה 15 מ’ והופך לדומיננטי בכל גינה, מסתפק התות השאמי השחור בכ-6 מטרים לכל היותר, וגם קצב הגידול שלו איטי מאד כך שידרשו לו עשרות שנים להפוך משתיל לעץ של ממש, ואין לו מערכת שורשים אגרסיבית. כל אלה הופכים אותו נוח יותר ומתאים בהרבה לגידול בגינה קטנה ולקטיף תותים בעונה.

התות השאמי מתוק וטעים וצבעו סגלגל כהה עד שחור. טעמו משלב חמיצות ומתיקות באיזון מדויק המבדיל אותו מתות העץ הרגיל שכולו מתיקות. לפרי עץ התות ערכים תזונתיים נפלאים שהופכים אותו למזון על. עונתו קצרה – חודש עד חודשיים בלבד, מסוף יוני ועד אוגוסט, אך ניתן לשמר את טעמו המתוק והעדין באמצעות הכנת ריבות, עוגות או ליקרים.

עץ התות קל לשתילה, נוח לגידול, מתאקלם היטב בקרקעות שונות, מוציא נצרים ויחורים מהם ניתן לגדל עצים חדשים ואינו זקוק להשקיה לאחר שהתבסס. ככל שנגזום אותו כך תעלה תנובת הפרי שמתרכזת על ענפים צעירים. התות עמיד למחלות ומאריך ימים, וניתן ללקט פירות גם מעצים בני מאה שנה.

ליקוטים וטיולים בעקבות עץ התות

עצי תות עתיקים לליקוט ניתן למצוא בחורבות כפרים ובוסתנים בכל הארץ. כמה מהמקומות המומלצים הם עין שכווי בנחל עמוד (תות שאמי), חניוני שמורות הטבע של הדן, מושבות העליה הראשונה כמו מטולה וראש פינה, גדות נחלי החצבאני והבניאס (תות לבן ושאמי), נחל הקייני שליד מגידו, נחל אלכסנדר, בעין לבן (בתמונה) וסביב מעיינות אחרים בהרי יהודה, ליד כנסיות ומסגדים בעין כרם ובאבו גוש, בלוד ובבית לחם. עצי תות חדשים יותר, רובם של תות לבן גדול, נמצאים בערים וקיבוצים בכל הארץ (קישור למפת עצים פתוחים, בעיקר בתל אביב).

תות שאמי, בנחל העכברה

בנחל עכברה שמדרום לצפת יש שרידי בוסתנים שנטעו ערבי צפת לפני 1948 ובהם עצי תות שאמי לצד עצי תות לבן ושלל עצי עצי זית ופרי זקנים אחרים ובהם עצי שקד שהפכו מרירים במרום גילם, רימון, גפנים, פטל קדוש ומשוכות צבר. מסביב מפוזרות טרסות וחלקות עיבוד שחרבו וניטשו, ולצידן שברי תעלות השקיה שהובילו ממעיינות שסביב הנחל. נחל העכברה בשיאו בחורף ובאביב אך אם נרצה לאכול מהתות נצטרך להגיע החל ממאי (תות לבן) או ביולי (תות שאמי).
קישור לכתבה על מסלול הטיול בנחל העכברה.

המילה הערבית ‘א-שאם’ היא אחד מכינוייה של העיר דמשק וגם של אזור הלבנט, או סוריה הגדולה בכלל, כלומר המרחב שמשתרע על כל סוריה ולבנון ומכסה גם את ארץ ישראל. במשך מאות בשנים היה אזור סוריה הגדולה מאוחד תחת אותו שלטון מרכזי. באותם ימים נעו תושבי חבל הארץ הגדול ממקום למקום בחופשיות, אורחות חייהם היו משותפים, הם לבשו את אותם בגדים, גרו בבתים דומים וכולם נהנו מאותו מטבח מקומי נפלא שהיה משותף לכל העמים שחלקו את המרחב.

לאחר התפרקות האימפריה העותמנית הפך המרחב השאמי לחבל ארץ שנותר בדמיון בלבד, אך עץ התות השאמי משמר קמצוץ מאותם ימים קדומים ורחוקים. אז, טרום המצאת המזגן, ישבו בימות הקיץ החמים מנשוא כל תושבי הארצות והעמים שבאזורנו תחת הצל הרענן של עץ התות בבותסן שלצד ביתם וזזלו את הפרי המתוק והטעים בעונת הפרי שהיתה קצרה מדי.

לשמחתנו עץ התות מאריך ימים וגם אנחנו יכולים היום ללקט פירות מעצים בני מאה שנה ואף יותר שנשתלו ונזנחו בחורבות הכפרים ובבוסתנים שהיו סביבם.

עלי העץ שימשו בדמשק להכנת משי. תולעי משי שהושמו בקופסאות הואכלו בעלי תות בשרניים והפרישו חוטי משי דקים וארוכים שמהם טוו נערות סוריות עם אצבעות מיומנות בדי משי ששימשו לאריגת בגדים יוקרתיים העשויים ממשי דמשקאי אותם מכרו סוחרים כבגדי שרד לשליטים, אנשי דת ושועי עולם.

לעץ התות שני זנים עיקריים: הלבן והשחור. מקורו של הראשון בסין והוא יוצא בדרך המשי לרחבי העולם בעיקר כדי לגדל את תולעי המשי שאוהבות לזלול את עלי עץ התות . מקורו של הזן השני, השחור, ככל הנראה באזור איראן ומשם התפשט עד מהרה לאזורנו. עץ התות הלבן מניב פירות ראשון, בין מאי ליוני בעוד עץ התות השאמי מבשיל מעט לאחר מכן, מסוף יוני ועד אוגוסט.

עץ התות הלבן שפירותיו מגיעים לא רק בלבן, אלא גם באדום ושחור, גדל לממדי ענק, ואינו מתאים לגידול בגינה ביתית. לעומתו עץ התות השחור, המכונה גם שאמי, קטן בהרבה ומתאים מאד לגינות ובוסתנים קטנים. תנובתו של התות השאמי פחותה בהרבה ולכן הוא אינו נפוץ.

 

 

לאן נעלם אל הכרמל?

לאן נעלם אל הכרמל?

Print Friendly, PDF & Email
כמה תלמידים שקדניים בבתי הספר, ואולי גם הורים המחפשים שם מיוחד לילדם, נתקלו בוודאי באחד מפירושי המילה כרמל שמורכב מצמד המילים ‘כרם’ ו’אל’. כולם מניחים כמובן מאליו שאותו אל הוא אלוהי ישראל, אבל שיטוט בפינות חבויות ברחבי ההר ועיון במקורות היסטוריים נשכחים מעלה גם אפשרויות אחרות.

אז מי היה אותו האל של הכרמל ולאן הוא נעלם?

קפלת הלב הקדוש שהקימו הנזירים הכרמליטים בין מנזר הסטלה מאריס למערת אליהו

מצוק העורבים שבין רחוב מאיר יערי בנוה שאנן לשכונת רמת אלון שמעליה. גומחת הפולחן נמצאת בתחתית התמונה. בית חווה מהתקופה ההלניסטית נחפר כעשרים מטר מכאן בכיוון הטכניון.

את החיפוש אחר אל הכרמל אפשר להתחיל בחיפה בשכונת נווה שאנן, מקום הולדתי. כאן ליד הכניסה לטכניון נותרה פינה קטנה של טבע שדחפורי הפיתוח לא הגיעו אליה. במקום הנקרא קיר העורבים ניתן לראות לעתים גולשי סנפלינג חסונים מתאמנים בטיפוס וגלישה על המצוק. אם נעצור ונתבונן במצוק בזוית הנכונה ובאור המתאים נראה בו שתי גומחות מוזרות. במבט מקרוב רואים שהגומחות אינן טבעיות והן נחצבו בידי אדם ונראות כגומחות להצבת פסלי אלים או להקרבת קורבן כפי שהיה נהוג במקומות פולחן קדושים בימי קדם. האתר נתגלה  לראשונה ע”י פון מולינן, הדיפלומט-החוקר השוויצרי-גרמני בעת מסעו בכרמל ב1908 ומאז נבדק ונחקר ונחפר פעמים רבות אך גם כיום אין בידינו תשובה ברורה לשאלה מי בנה את המקום, מתי ובשם איזה אל.

מכאן נעלה במעלה הכרמל ונפנה שמאלה לכיוון אוניברסיטת חיפה ומיד לאחריה נפנה לחניון הדורות ונפנה שמאלה לחניה אל מצפה המפרץ המסומנת בשלט תצפית עם המספר 8. נחנה בסוף החניה המשקיפה על המפרץ וצפון הארץ ונראה עץ אורן גבוה ובולט החולש כאן על הנוף. למרגלותיו סלע שבו חצוב מזבח קדום. המזבח עשוי משני שקעים חצובים ובינם תעלה. השקע העליון שימש להקרבת הקורבן וממנו נשפכת תעלה חצובה דרכה נשפך הדם או שמן ויין של הנסך אל השקע הנמוך יותר.

מזבח קטן זה זכה למקום תצפית מהמרשימים בכרמל. מכאן נשקפים נופי צפון הארץ בלא כל הפרעה. האתר לא נסקר לעומק על ידי חוקרים ולא זוהה רשמית כמזבח וחציבות מסוג זה יכולות לשמש לשימושים שונים, אך השילוב הייחודי בין החציבה לבין המיקום על גבעה רמה מוביל למסקנה המתבקשת שכאן היה מזבח עולה, כלומר מזבח חצוב בסלע. רק מעט מזבחות עולה כאלה זוהו בארץ בוודאות. אחד מהם נמצא בעיר שומרון ושני הוא מזבח מנוח בצרעה.

המזבח בכרמל הוקם בהתאם לתיאור המקראי של הפולחן הכנעני האלילי ושל יורשו הישראלי שהיה דומה לו כמסופר בספר מלכים “וַיִּבְנוּ גַם-הֵמָּה לָהֶם בָּמוֹת וּמַצֵּבוֹת, וַאֲשֵׁרִים, עַל כָּל-גִּבְעָה גְבֹהָה, וְתַחַת כָּל-עֵץ רַעֲנָן” (מלכים א’, י”ד, 23) וגם “עַל-רָאשֵׁי הֶהָרִים יְזַבֵּחוּ, וְעַל-הַגְּבָעוֹת יְקַטֵּרוּ, תַּחַת אַלּוֹן וְלִבְנֶה וְאֵלָה, כִּי טוֹב צִלָּהּ; עַל-כֵּן, תִּזְנֶינָה בְּנוֹתֵיכֶם, וְכַלּוֹתֵיכֶם, תְּנָאַפְנָה” (הושע, ד’, 13).

מכאן נמשיך לתחנה הבאה הלא היא מערת אליהו הידועה. כאן במערה האפלולית שבקצה הכרמל, במקום הפונה אל הים, היה מקום פולחן שהתקיים משחר התרבות האנושית ורק החליף עמים ואלים בהתאם לשליטי הארץ שהתחלפו בעולם שמחוץ למערה. על קירות המערה נחקקו כתובות הקדשה ותפילות רבות שהשאירו אחריהם אנשים שביקרו במקום וחיפשו מזור, תקווה ונחמה ובהם יהודים, נוצרים, מוסלמים, וגם עובדי אלילים ובני דתות לא מזוהות. לפי הממצאים במקום שימשה מערת אליהו בתקופה הרומאית מקדש לבעל כרמל, האל המקומי שהיה מקביל לזאוס ויופיטר, אלי רומא ויוון – על קירה המערבי של המערה נתגלתה חריטה של תרשים מהתקופה הרומית של פולחן פאגני עם דמותו של אל קדום שזוהה על ידי החוקרים במקום כאל בעל כרמל.

מערת אליהו קיבלה את שמה וקדושתה ליהדות בשל האמונה שכאן שהה אליהו הנביא בעת שנמלט מאחאב מלך ישראל ולקראת צאתו למלחמה בנביאי הבעל. אלא שאליהו לא השאיר כאן סימן וכדי לחפשו נסע אחורה בזמן ודרומה בכביש החוצה אץ הכרמל אל הקצה השני של ההר אבל לפני כן כדאי שניזכר בסיפור הדרמטי שבספר מלכים א’ פרקים י”ז-י”ח.

אליהו שניצב לבדו מול אחאב, אחד מהרשעים והחוטאים במלכי ישראל, נאלץ להימלט ולהתחבא בבית אלמנה עניה בצרפת שבלבנון ושם ארע הנס שקיים אותו ואת האלמנה ובנה: “כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא תֶחְסָר עַד יוֹם תֵּתן יְהוָה גֶּשֶׁם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.” מכאן המשיך אליהו בביצוע שליחותו בשיטה שידועה היום כשיטת המקל והגזר. ביד אחת עשה נסים ועזר לחלשים וביד השנייה הטיל על אויביו עונשים אכזרים, החל מהכרזת בצורת נוראה על הארץ ועד לטבח נביאי הבעל. כאשר נפגשו לבסוף שני היריבים, אחאב ואליהו, הגיעה הדרמה לשיאה “וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֵלָיו הַאַתָּה זֶה עֹכֵר יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמֶר לֹא עָכַרְתִּי אֶת-יִשְׂרָאֵל כִּי אִם-אַתָּה וּבֵית אָבִיךָ בַּעֲזָבְכֶם אֶת-מִצְוֹת יְהֹוָה וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים”. כעת לא נותרה ליריבים ברירה והוכרזו כללי הדו-קרב שיערך בכרמל “וְעַתָּה שְׁלַח קְבֹץ אֵלַי אֶת-כָּל-יִשְׂרָאֵל אֶל-הַר הַכַּרְמֶל וְאֶת-נְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע-מֵאוֹת וַחֲמִישִּׁים וּנְבִיאֵי הָאֲשֵׁרָה אַרְבַּע מֵאוֹת אֹכְלֵי שֻׁלְחַן אִיזָבֶל”. אליהו אחד לבדו נעמד כנגד 450 נביאי הבעל ו400 נביאי האשרה. “וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל-כָּל-הָעָם וַיֹּאמֶר עַד-מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל-שְׁתֵּי הַסְּעִיפִּים אִם-יְהֹוָה הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם-הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו וְלֹא-עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר”. שיטת הדו קרב שנבחרה היא הבאת פרים לשני מזבחות כאשר באחד קראו נביאי הבעל לאל הבעל בתחינה שידליק את האש ובשני קרא אליהו לה’. המשכו של הסיפור בניצחונו המוחלט של אליהו בעזרת ה’ שהסיר בו ביום את הבצורת מעל הארץ לאחר שלוש שנים כשהמטיר עליה גשם זלעפות. עם סיומו של הסיפור הדרמטי מגיע גם סופם המר של נביאי הבעל “וַיֹּאמֶר- אֵלִיָּהוּ לָהֶם תִּפְשׂוּ אֶת-נְבִיאֵי הַבַּעַל אִישׁ אַל-יִמָּלֵט מֵהֶם וַיִּתְפְּשׂוּם וַיּוֹרִדֵם אֵלִיָּהוּ אֶל-נַחַל קִישׁוֹן וַיִּשְׁחָטֵם שָׁם”.

כביש 672 חוצה את הכרמל ומוביל למוחרקה שניצבת על פסגה רמה בקצהו הדרומי של ההר. לכאן לפי המסורת הגיע אליהו לקרב המכריע מול 450 נביאי הבעל. משמעות המילה מוחרקה בערבית היא חריכה, שריפה. בתקופת המקרא עבדו בני ישראל את ה’ אך גם שורה של אלים אחרים שירשו מהכנענים. לא לחינם היה המאבק בכרמל דווקא נגד נביאי הבעל. בעת המאבק בכרמל סבלה הארץ מבצורת כבדה שהטיל ה’ כעונש על חטאי העם. הבעל שהיה החשוב באלי הארץ היה גם אל הגשם ואליו היו קוראים בתחינה שיוריד מים על הארץ היבשה. עם ישראל ציפה שאחד האלים, ה’ או הבעל, יביא את הישועה המיוחלת מהבצורת הקשה.

בין מאבק הנביאים במוחרקה בתקופת מלכי המקרא לבין השרידים הרומיים שבמערת אליהו מפרידים כמעט אלף שנה שבמהלכם נמשך פולחן הבעל בכרמל במקביל לקיומה של הדת היהודית המוכרת. סיפורו של הבעל והסיבה להצלחתו לשרוד לאורך השנים מתוארת בפוסט על הסטף.

בכרמל היו גם אלים מסתוריים אף יותר שגורלם אבד ולא הותירו זכר. סיפורו של אחד מהם שזכה לשם האל כרמל התפרסם גם הוא בתקופה גורלית וקשה לעם ישראל. לאחר שפרץ המרד הגדול ברומאים והיהודים זכו להצלחות ואף הביסו את הכוח הרומאי שיצא מסוריה, שלחו הרומאים את אספאסינוס להוביל את דיכוי המרד. אספאסינוס שהיה מבכירי המפקדים בצבא הרומאי, יצא בראש לגיונותיו והחל במסעו לכיבוש הארץ. בשנת 69 לספירה בעיצומו של מסע המלחמה לדיכוי המרד הודח הקיסר נירון ברומא וגם מחליפו נרצח במהרה וכך החל מאבק על כס הקיסרות בין אספאסינוס לבין מועמד אחר שעמד מולו.

הנואם והיסטוריון הרומי טקיטוס כתב על ההיסטוריה של היהודים ועל המרד הגדול. הוא מתאר את אותה תקופה מכרעת בה לחם אספסינוס ביהודים ובו זמנית נערך למאבק על השלטון ברומא. בספרו היסטוריות II, פרק 78 (1) מתואר מפגש מעניין בין אוגוסטוס לבין האל כרמל: “בין יהודה וסוריה נמצא הכרמל, זה השם שניתן הן להר והן לאלוהות. לאל כרמל אין דמות או מקדש – כך בהתאם לנוהג מימי האבות, וישנו שם רק מזבח לעבודה של האל. כאשר אספסיאנוס הקריב שם קורבן וחשב בליבו על תקוותיו הכמוסות, בחן בקפידה הכהן באסילידיס את איבריו של הקורבן ואמר לו: ‘כל מה שתכננן אספאסינוס, באם יהיה זה לבנות בית, להרחיב את נחלתך או להגדיל את מספר עבדיך, האל ייתן לך בית עצום, שטחים בלתי מוגבלים ואין ספור אנשים’. אמירתו הלא ברורה של האל עשתה כנפיים וכולם דיברו בה…”

מי הוא אותו אל כרמל? האם הוא אל פאגני? אם כן מדוע אין לו דמות, פסל או מקדש כמקובל בעבודת אלילים. באזור החוף בתקופה זאת חיו יהודים ולצדם בני עמים אחרים שהיו עובדי אלילים. גם היהודים התחלקו באותה תקופה לכתות ואמונות שונות. הייתכן שהאל כרמל התקיים בקו התפר שנוצר בין הדתות והתרבויות האלה? השפעה יהודית על עובדי אלילים ואולי להיפך? אולי פולחן האל כרמל שיקף עולם ביניים שכזה בין היהדות לעמים שסביבה – נביא עבור היהודים ואורקל עבור היוונים והרומאים.  אלים רבים חלפו ועברו בכרמל במהלך הדורות ונותר רק לנחש מי מהם נתן להר את שמו.

ומהו הכרם שבכרמל?

הכרמל מוזכר במקרא עשרות פעמים ולפי הכתוב ברור שהיו בעצם שני כרמלים. האחד היה באזור יהודה והשני הוא הוא הר הכרמל של ימינו שעליו נאמר בספר ירמיהו “חַי אָנִי נְאֻם הַמֶּלֶךְ יְהוָה, צְבָאוֹת שְׁמוֹ, כִּי כְּתָבוֹר בֶּהָרִים וּכְכַרְמֶל בַּיָּם יָבוֹא” (מ”ו, 18). הכרם שהיא החלק השני בשם כרמל באה על שום כרמי הזית והענבים שכיסו את ההר, “וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל-אֶרֶץ הַכַּרְמֶל, לֶאֱכֹל פִּרְיָהּ וְטוּבָהּ” (שם, ב’, 7). הכרם מבטא את פוריותו של ההר הירוק תמיד, אז כהיום.

כיום מכוסה רוב הכרמל בחורש והוא אינו מאוכלס בצפיפות כפי שהיה בעבר ולכן גם הכרמים בו מועטים. אך לא כך היה בעבר. מדרשי חז”ל משבחים את שמני הכרמל ותנובתו במילים “זה הכרמל שפירותיו מעדני מלך” ואכן בכל חורבה עתיקה מבין עשרות שנמצאות בכרמל אפשר לראות גתות ששימשו לסחיטת ענבים ליין מהכרמים שהיו פזורים סביב. על רקע זה אפשר להבין את תיאורו של אסף הרופא על יינות הארץ: “יין לבנון ויין חרמון ויין הכרמל ויין הרי ירושלים ויין הרי שמרון וין כפתור ויין מצרים, כל שבעת היינות האלה הם עליונים על מיני יין שבעולם, ויתר היינות הם הבל לעומת אלה”.

הסטף – שירת דודי לכרמו

הסטף – שירת דודי לכרמו

Print Friendly, PDF & Email

חורף בחלקת הבעל בסטף – התאנה רדומה, ולמרגלותיה הרקפת בשיאה.

בסטף שבמבואות ירושלים משמרת הקרן הקיימת בצורה מופלאה ויפה את נופי החקלאות המקומית המסורתית של ארץ ישראל – בוסתנים בהשקיית בעל נטועים מעל מדרגות אבן עתיקות, מעיינות נקבה עם בריכות אגירה ולמרגלותיהן טרסות תלולות שעליהן חלקות ירק בהשקיית שלחין.

את ההשראה לשחזור הנוף ההסטורי של ארצנו נותן כמובן התנ”ך אבל את חומרי הגלם מספק בעיקר הכפר הערבי שהיה במקום עד לחורבנו במלחמת השחרור.

בשנות ה50 שימש המקום (הר איתן) כבסיס אימונים ויציאה לפעולות של יחידת ה101 המפורסמת ולאחר מכן ניטש. משנות ה80 פועלת הקק”ל לשיקום המקום ולשחזור נופי קדם והיא עושה כאן עבודה מצוינת שאחד משיאה הוא פרויקט בוסתנוף שבו שוכרים ומעבדים תושבי ירושלים שטחים חקלאיים אישיים בטרסות שלמרגלות המעיינות.

מי היה הבעל?

בוסתן עצי הפרי שלאורך שביל הבעל מושקה בהשקיית בעל, כלומר במי גשמים. אבל מי היה אותו בעל?

בעל הוא החזק באלי הארץ הקדומים ולשעבר היה אדונה. המקרא לא חוסך שבטו מפולחן הבעל שהיה נפוץ מאד לא רק אצל הכנענים אלא גם בקרב היהודים שעבדו את הבעל במקביל לעבודת השם ואכן ספר מלכים מתאר בדרך ציורית וכמעט נוטפת דם את ניצחונו המוחץ של הנביא אליהו על 450 נביאי הבעל שיצאו להתמודד מולו בהר הכרמל. במיתולוגיה הכנענית בעל הוא אל החיים.  הוא אדון הארץ. בנו של אל מלך האלים ושל אשתו העשרה. אחיהם של ים וענת ובעלה של עשתורת. בארץ כנען השחונה חיים היו תלויים במים ועל כן היה בעל אל הרעם, הברק והגשמים שמרווה את האדמה במים ונותן חיים לבני האדם. במרבית תקופת המקרא עבדו קדמונינו גם את הבעל בתקווה לפריון האדמה ולגשמי ברכה מרובים. הפולחן לבעל כאל הגשם היה כה מושרש בתרבות העברית עד שאפילו בתקופת המשנה חז”ל מזכירים ומסבירים את המונח ומאז נתקבע השימוש במונח השקית בעל. מונח זה ממחיש עד כמה הפגאניות נוכחת בתשתית התרבות העברית.

בתקופה הכנענית, ועוד שנים רבות לאחר שירשו אותם בני ישראל, היו בארץ גם אלים מקומיים רבים שנקראו על שם הבעל, בהם בעל חצור, בעל צפון, בעל כרמל, בעל עמון, בעל הדד (אל העיר אוגרית בסוריה), בעל זבוב (האל של עקרון הפלשתית שבשמו ניבאו מי לחיים ומי למוות) בעל לבנון ובעל חרמון.

הבעל לא חי לבד. לכל בעל מקומי שכזה היתה גם אשרה מקומית. הבעל היה האל הגברי והאשרה היתה אשתו. האשרה התגלמה לרוב בצורה של עץ רענן. בעוד הבעל הוריד גשם לבני האדם ושמר על חייהם, האשרה הביאה פריון לאישה ולאדמה. היא נתנה לבני האדם ילדים ופירות לאכול.  אלוהי הבעל והאשרה המקומיים השלימו זה את זה וביחד הם הצליחו ליצור לעולם חיים ולקיים סביבה שופעת ופוריה. צמד האלים היווה שיקוף של תמונת חיי האדם בימי המקרא. ירידת הגשם נתפסה כפעולה זכרית של בעילת האדמה, שכתוצאה מכך מתעברת ומולידה את הצמחים. בהתאם הגבר זכה להיקרא בעל ולאחר שבעל את אשתו נולדו לה ילדים וכך נוצרו החיים במעגל מקביל למעגל המיתולוגי של האלים שהגנו עליהם.

חלקת הבעל בסטף. עצי תאנה

משמו של האל הקדום נוצר החל מתקופת המשנה הביטוי חקלאות בעל, שהיא חקלאות המסתמכת על חסדי האל כלומר על מי הגשם בלבד, ללא תוספת השקיה ובכך היא נבדלת מחקלאות השלחין שתלויה במים זורמים שיכלו להגיע בימי קדם רק מנחל או מעין סמוך ועל כן היתה חקלאות השלחין נדירה בארצנו. חקלאות הבעל היתה מקור המזון והפרנסה העיקרי בארץ ישראל הקדומה. עם הגידולים החקלאיים שהתאימו לגידולי בעל נמנו חיטה, שעורה ועצי פרי כתאנה, זית, תמר ורימון, כלומר שבעת המינים. החריש המתבצע כאן באדמת הבוסתנים בחורף, כמו במקומות אחרים בחקלאות הבעל, נועד למנוע התפתחות עשבייה המתחרה עם העצים על מעט המים שבקרקע.

שומרה בשביל ישראל למרגלות בי”ח הדסה שסביבו כמה מנופי הטראסות היפים והשלמים ביותר של הרי יהודה

קפיצה לאחור בזמן

לשביל הבעל מגיעים מאזור המזנון והחניה המרכזית של האתר בהליכה בשביל הכחול או בנסיעה קצרה לכיוון החניה התחתונה שליד המעיינות. לקראת סיום הדרך ישנה חניה קטנה מצד ימין וממנה מוליך שביל הבעל המסומן כחול לתוך בוסתן הבעל.

כאן, בבוסתן הבעל, משמרת קק”ל זנים של עצי פרי מהחקלאות המסורתית שנאספו מרחבי הארץ. זהו “בנק גנים” של זנים מקומיים של עצי הפרי של ארצנו אך גידולם פסק והמשך קיומם היה בסכנה. כאן אפשר להתקרב ולטעום מעצי שבעת המינים המקוריים.

בבוסתן הבעל מגדלים מטעי גפנים מ25 זנים קדומים ובכך משמרים אותם לדורות הבאים. החקלאות המודרנית מבוססת על יעילות כלכלית, אורך חיי מדף, דרישת השוק לאספקת מוצר אחיד כל השנה, התאמה לחומרי הדברה כימיים ושאר שיקולים שמובילים לאחידות ולהעלמות המגוון הטבעי. עשרות זנים מקומיים שהיו כאן בעבר הוחלפו בזן אחיד (שעונה לשמות רבים – ענבי טלי, תומפסון או ג’1) שהשתלט על מדפי המרכולים.

אחדים מהגפנים המשתרעים על הקרקע הם מהזן דבוקי, המכונה גם בלאדי. הדבוקי הוא ענב ירוק של פעם, עם גרעינים, במתיקות עדינה, מומלץ וטעים. בהר חברון מכונה הדבוקי אל-חלילי, כלומר גפן חברונית (שמקורה מהעיר חברון) או אל-בלאדי, כלומר המקומי או הכפרי. הדבוקי הוא הנפוץ בזני הבלאדי של ארץ ישראל בשל טעמו הטוב, קצב הצימוח המהיר, העמידות הגבוהה, יכולתו לשגשג בסוגי אדמות שונים ובמקומות שונים בארץ והתאמתו למאכל, צימוקים, חומץ ובשל מתיקותו הרבה גם להכנת עראק ויין. גם כיום ישנם יקבים בארץ, כמו במנזר הכרמיזאן שמדרום לירושלים, המכינים יין לבן מזן הדבוקי.

לפירוט על זני הבלאדי בארץ ובסטף – בכתבה על הגפן.

סטף – המדרגות היורדות מהמעיינות וצידן חלקות הירק

הכרמים הבנויים על מדרגות האבן היפות – הלו הן הטראסות המסורתיות של הרי יהודה וירושלים – שלאורך שביל הבעל מציגים למבקר תיאור חי של “משל הכרם” הנודע מישעיהו פרק ה’ שבא לתאר את מערכת היחסים מלאת התקוות והאכזבות שבין אלוהים לבין עמו. במשל הכרם אלוהים נמשל ליוגב, כלומר לחקלאי, ועם ישראל נמשל לכרם שלו ומתואר בו תהליך בניינה החקלאי של הארץ וחורבנה. “אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי, שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ: כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי, בְּקֶרֶן בֶּן-שָׁמֶן. וַיְעַזְּקֵהוּ (הוצאת האבנים הגדולות מהאדמה) וַיְסַקְּלֵהוּ (העברתם לבניית מדרגות אבן או ערימות) וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק (גפנים), וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ (שומרה), וְגַם-יֶקֶב חָצֵב בּוֹ; וַיְקַו לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים, וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים (ענבי בוסר). וְעַתָּה יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם, וְאִישׁ יְהוּדָה–שִׁפְטוּ-נָא, בֵּינִי וּבֵין כַּרְמִי. מַה-לַּעֲשׂוֹת עוֹד לְכַרְמִי, וְלֹא עָשִׂיתִי בּוֹ: מַדּוּעַ קִוֵּיתִי לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים, וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים. וְעַתָּה אוֹדִיעָה-נָּא אֶתְכֶם, אֵת אֲשֶׁר-אֲנִי עֹשֶׂה לְכַרְמִי: הָסֵר מְשׂוּכָּתוֹ וְהָיָה לְבָעֵר, פָּרֹץ גְּדֵרוֹ וְהָיָה לְמִרְמָס (גם חיות אוהבות ענבים ועלי גפן. לכן, אז כהיום, היו הכרמים מוקפים משוכות אבן או גדרות משיחים קוצניים).  וַאֲשִׁיתֵהוּ בָתָה, לֹא יִזָּמֵר וְלֹא יֵעָדֵר, וְעָלָה שָׁמִיר, וָשָׁיִת; וְעַל הֶעָבִים אֲצַוֶּה, מֵהַמְטִיר עָלָיו מָטָר. כִּי כֶרֶם יְהוָה צְבָאוֹת, בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְאִישׁ יְהוּדָה, נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו; וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח, לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה”.

חלקת הירק שמטפחת הקק”ל למרגלות המעיינות

ביציאה מחלקת הבוסתן העיקרית ממשיך שביל הבעל ועובר בתוואי שביל קדום ובנוי היטב. האבנים הגדולות התומכות בשביל הרחב נותרו כאן מימי קדם והן מזכירות את הימים בהם הגיעו לכאן תושבי הכפר עם חמורים ועליהם סלים לאסוף את הענבים הבשלים. מכאן ממשיך השביל ועובר לצד שומרה, הלא היא המגדל ממשל הכרם, גת בה דרכו ענבים להפקת תירוש ויין, בריכות אגירה למי גשמים, חורשת אלונים שנשתמרה בשל קדושתה ובהמשך המסלול חלקות עצי פרי נשירים (תפוח, אגס, שקד, שזיף ומשמש), בוטנה (עץ הפיסטוק) ובוסתן עצי ארץ ישראל שמאכלס את עצי הארץ הקדומים ובמרכזו סוכת עץ. כאן אפשר לנוח ולהרהר בפסוק הנודע ממלכים א’, ה’, 5: “וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כֹּל יְמֵי שְׁלֹמֹה”.

במעיינות הסטף

עין ביכורה. מוצא הניקבה אל בריכת האגירה

סיום שביל הבעל בעין סטף, אחד משני המעיינות שבמקום, לצד עין ביכורה שנמצא כמאה מטר בהמשך המישור. שני המעיינות שופעים מים כל השנה בזכות ניקבות שחצבו בהם בימי קדם כדי להרחיב את עוצמת הנביעה. ספר שיר השירים מכנה מעיינות כאלה, הנפוצים מאד בהרי יהודה, “גן נעול, מעיין חתום” (שיר השירים ד,12). מי המעיינות יוצאים אל בריכות עמוקות ומהן מערכת תעלות מים מובילה אל חלקות השלחין הסמוכות בהם מגדלים ירקות בשיטות אורגניות. בין המעיינות ומעליהם נראים חורבות הסטף, הכפר הערבי הנטוש. השביל העולה מעין ביכורה משוחזר כשביל הררי מסורתי. לצד בריכת המעין נטוע כרם, מוקף בגדרות אבן ובשערים. בכרם משתמשים בשיטות הדלייה שונות: סוכה (עריס), עמוד (דלית) וגפן שרועה (רוגלית).

כדאי להצטייד בפנס ולהיכנס לניקבות שבמעיינות ורצוי מאד להימנע מביקור באזור המעיינות בשבת או בחגים כאשר המקום עמוס מדי. הסטף מתאים לביקור פעמים בשנה. בוסתן הבעל והאזור כולו פורח ויפה בחורף ובתחילת האביב אבל דווקא בשלהי הקיץ ניתן להנות מפירות התאנה, הענבים והרימון.

צפייה במפה Open Street Map אינטראקטיבית

 

 

 

עין קדם ואל-טירה (טירת הכרמל)

עין קדם ואל-טירה (טירת הכרמל)

Print Friendly, PDF & Email

עד חורבנה במלחמת השחרור היתה אל-טירה הכפר הערבי הגדול ביותר בנפת חיפה ועד היום נותרו במקום שרידים מעניינים. ראשית ההתיישבות במקום קדומה מאד והכפר המבוצר ששכן כאן בימי הצלבנים נודע כס’ן זאן דה-טיר ומאז נשמר השם טירה. שמו המלא של הכפר היה טירת אלכרמל, ולעתים טירת חיפה ואף כונה טירת אללוז, על שם השקדים הרבים שהיו נטועים בואדי הסמוך שנקרא כיום נחל גלים.

לכפר היו מספר מעיינות שופעים שהגדול והחשוב בהם הינו עין קדם שבמוצא נחל נדר אל נחל גלים שנשפך לכפר ממזרח. המעין  סיפק לכפר מים זורמים באמצעות מערכת אמות מים מעניינית. עין קדם נמצא שני ק”מ מהכפר הקדום (ומשולי העיר טירת כרמל כיום) והוא ללא ספק אחד המעיינות הבולטים והיפים בכרמל. יש במעין שתי נקבות חצובות. הימנית שאורכה 12 מטר מהנה וקלה למעבר. למרגלות המעין פלג מים המחיה את סביבתו והמקום כולו מזמין לפיקניק.

טירת הכרמל, קטע ממפת הכרמל בקנ”מ 1-20,000, מ1942. לחץ למקור באתר הספריה הלאומית.

מעין קדם הובילו לכפר שורה של אמות מים שהוליכו מים טובים אל בריכת איגום שהיתה בשוליים המזרחיים של הכפר. האמות נבנו זו על גבי זו ושוקמו במשך השנים לפי יכולתם הטכנולוגית של בני כל תקופה. ראשית האמות בתקופה הרומית בה נבנו הנקבות שבמעין והן היו בשימוש עד לתחילת המאה העשרים. האמה הראשונה היתה בנויה מאבנים לא מסותתות והיא מטויחת בטיח לבן. האמה השנייה בנויה חוליות אבן מרשימות שרובן נלקחו בהמשך לבניה משנית של בתי הכפר, והאמה האחרונה נבנתה בתקופה העותמאנית והיא עשויה אבנים קטנות ובתוכה צינור חרס שחור שהוחלף לאחר מכן בצינור אדום. כל השלוש נבנו באותו תוואי וניתן להתחקות אחרי שרידיהם בהליכה נעימה מעין קדם לשולי העיר טירת הכרמל שמכסה חלק מחורבות הכפר הקדום.

חורבות הכפר אל-טירה. מצולם מתוואי אמות המים שעל המורד הצפוני של נחל גלים. ממול גבעת א-שייח סולימאן.

בתי מגורים ובוסתן בשולי הכפר טירה שעל חורבותיו הוקמה טירת הכרמל. אמת המים מעין קדם אל הכפר נראית במורד מהעל הבתים.

אמת המים מעין קדם לכפר טירה. שרידי אמת החרס ומאחור מציץ צינור הברזל המנדטורי. בסמוך לנקודה זאת ישנו ברז חבוי שעדין פעיל.

צינור החרס של אמת המים העותמאנית מעין קדם לכפר טירה.

אמת המים מעין קדם לכפר טירה – חוליות האמה הרומאית בעליה למעין.

בשלהי קיומו של הכפר, בתקופת המנדט הבריטי, הוחלפה האמה בצינור ברזל שזורם עד היום מהמעין לכיוון טירת הכרמל. הצינור  הישן עדין פעיל ובמספר מקומות יש בו ברזי מים שעדין ניתן לפתוח ולהזרים מהם מים אך הם חבויים באדמה ויש לחפשם. הדיפלומט השווצרי, פון מולינן שסקר בהרחבה את הכרמל ב1908 מתאר בהרחבה את אמות המים שבדיוק עברו שיפוץ בעת ביקורו במקום.

שביל מסומן כחול לאורכו של נחל גלים יוצא מהקצה המזרחי של טירת הכרמל ומוביל למפגש עם נחל נדר ולפלג הזורם בו בחורף מעין קדם (שביל קצר מסומן שחור). מטירת הכרמל ניתן לצאת מזרחה בשביל הכחול לאורך נחל גלים היוצא מבית הקברות המוסלמי הנטוש שבקצה העיר, או לעלות בשביל האדום ולטפס לגבעה חולשת מדרום לנחל ועליה חרבת א-שיח סולימאן. בהמשכה של הגבעה מערת אורנית שהיא אחת המערות היפות והנגישות בארץ.

מעל לבית הקברות המוסלמי נמצאים חורבות הכפר על פני מורד הרכס מצפון. בין השרידים יש מערות, חורבות צלבניות וערביות וקבר שיח. המקום לא נוח לסיור.

אמות המים נמצאות במורד הצפוני של נחל גלים, כמה עשרות מטרים מהשביל הכחול ומעניין ללכת לאורכן ולנסות להתחקות אחרי התוואי שלהם שחלקו הגדול גלוי לעין לאורך הדרך למעין. באמצע הדרך מגיעים לשני מבנים חרבים חלקית (תמונה) וסביבן שורת מבנים חרבים (תמונה עליונה) מהם שרדו בעיקר רצפות ושאריות כלים ואביזרים שונים. סביב החורבות שרידי טרסות ובוסתנים של זית, שקד, לימון, קלמנטינה, רימון וצבר. נראה שאלה שרידי הכפר הערבי. הבניה משלהי ימי המנדט.

קישור למפה

 

 

על יחורים וריבוי עצים – איך מקימים בוסתן עצי פרי מקומיים?

על יחורים וריבוי עצים – איך מקימים בוסתן עצי פרי מקומיים?

Print Friendly, PDF & Email
כתבה במדריך המשתלה הביתית של גינת בוסתן

חלקת הבעל בסטף. ליקוט תאנים ודבלים מעצי תאנה מזני בלאדי .

יחור תאנה בשנה הראשונה לאחר השתילה. תאנה מזן עסיסי בשתילת בעל במסגרת שיקום הטרסות של ואדי עבדאלה

רוב בני האדם לא שמעו מעולם על ייחורים ומתפלאים כאשר מראים להם עץ פרי בוגר ומספרים כיצד הוא נולד מענף קטן. מה שטוב במיוחד הוא שקל לעשות ייחורים מכמה מעצי הפרי המקומיים הטעימים ביותר – תאנה, רימון, גפן ותות. זאת גם דרך נפלאה לשמר אצלנו בגינה או ביישוב את הזנים המקוריים (זני הבלאדי) של עצי הפרי משבעת המינים הגדלים עדיין בבוסתנים הנטושים ברחבי הארץ.

מאמר זה הינו החלק הרביעי בדפי הגינה בנושא המשתלה הביתית והוא עוסק בריבוי עצי פרי ומתמקד בעשיית יחורים לעצי ארץ ישראל, כאשר מרבית התמונות צולמו בסדנת שתלנות מסורתית  אצל עמית פומפןהחלק החמישי בדפי הגינה עוסק בנטיעת עצי פרי ומפרט כיצד לנטוע עץ שנרכש במשתלה.

המשתלה הביתית – עצי פרי מקומיים

איך הופכים ענף לעץ?

אין קל מלקחת ענף מעץ פרי טוב, לנעוץ באדמה ולהמתין בסבלנות עד שיצמח ממנו עץ לתפארת. אם נצליח נקבל עץ זהה גנטי לעץ ממנו נלקח הענף המקורי. כך עושים ילדים לעצים שאנו אוהבים.

עשיית יחורים היא דרך קלה להרבות צמחים המתאימה לחלק מעצי הפרי וגם לשיחים שונים ולרוב צמחי התבלין.

העונה לשתילת ייחורים היא החורף, כאשר העץ בתרדמת ואין לו עלים. המועד המיטבי לשתילה הוא בין ט”ו בשבט לאמצע מארס, רגע לפני הצמיחה מחדש. אבל כל התהליך מתחיל בעצם חצי שנה קודם לכן. בקיץ הלוהט, בעונה שבה עצי הפרי המקומיים מניבים פירות עסיסיים, נצא לשוטט בבוסתנים ובמטעים הנטושים שכמותם פזורים רבים ברחבי הארץ, כדי לבחור את עצי הפרי הרעננים והטעימים ביותר שאליהם נחזור בחורף לקחת יחורים.

איזה עצים ניתן לגדל מיחורים?

גידול מיחורים מתאים לארבעה מעצי הפרי המקומיים החשובים – תאנה, רימון, גפן ותות. יחורים מצליחים גם לריבוי פסיפלורה, ועצי בר כער אציל (שיעדיף אדמת גיר קשה כדי לשגשג), עוזרד ומורן החורש. למעשה ניתן לעשות יחורים כאלה מכל העצים הנשירים, כולל גם שקד, אפרסק, שזיף, דובדבן ותפוח, אך כל אלה יהפכו לעץ מניב ובריא רק אם יגודלו בהרכבה על כנה מתאימה ולכן אין טעם בהשקעת המאמץ בגידולם מיחורים.

כיצד נעשה יחור טוב?

סדנת שתלנות עם עמית פומפן – חפירת בור ליחורי תאנה בעומק 60-70 ס”מ

ראשית יש למצוא עץ פרי משובח ושנית יש לבחור בו ענף טוב ולגזום ליחורים. בשלב ההא נכין את האדמה ולאחר מכן ננעץ את היחור ונכסה בחיפוי. השלב האחרון הוא הטיפול לאחר הנטיעה.

  • הקפדה על עץ פרי משובח – אסור לטעות בבחירת העץ ממנו נקטוף את הענפים ליחורים כי יהיה חבל מאד להשקיע 3-4 שנים בגידול עץ ולבסוף לגלות שאיננו מניב פרי או שהפרי איננו טוב למאכל ועל כן יש לקחת מעץ שמכירים.
  • בחירת ענף טוב – יחור טוב הוא קטע מענף רענן, שנלקח מחלקו התחתון של העץ הסמוך לאדמה. נעדיף ענף לא צעיר מדי אך גם לא זקן, בן שנה-שנתיים. נחפש ענף חצי ירוק וחצי מעוצה, בעובי בוהן, ובאורך 50 ס”מ. חשוב להיזהר מלקיחת ענף מת שאין בו סימני גידול או ענף מחלקו העליון של העץ. מאלה לא יצמח מאומה.
  • חיתוך הענף ליחורים – לאחר שבירת הענף נגזום ממנו כמה מקטעים שכל אחד מהם יהיה יחור. כדאי להגזים בכמות היחורים כי אחוזי ההצלחה אינם גבוהים ורצוי שתול מספר יחורים כדי שלפחות אחד יצליח. בחיתוך נקפיד על כמה עקרונות שרובם קשורים לעיניים. העיניים הן הבליטות שעל הענף שמהן מתפתחים ענפים, עלים או פרחים. עיניים אלה הן המפתח ליחורים. העיניים מהוות תאי גזע שיכולות להתמיין לשימושים שונים בהתאם לצורכי העץ. במקרה שלנו נרצה שיהפכו לשורשים. השורשים לא גדלים רק מהעיניים הבולטות אלא גם ובעיקר מהעיניים הרדומות, אלה הן בליטות קטנטנות שעל הענף. נוודא לכן שאנו בוחרים ענפים עם עיניים רדומות רבות.
    על מה יש להקפיד בחיתוך?
    – בכל קטע ענף שנחתוך יהיו לפחות 5 עיניים ראשיות וגם נקודות קטנות (אלה הן העיניים הרדומות שמבן תתפתח צמיחת השורשים)
    – חיתוך החלק התחתון (זה שינעץ באדמה) – החלק התחתון של הענף הוא זה הסמוך לגזע ואותו יש לנעוץ באדמה. את החיתוך רצוי לעשות כחצי ס”מ מתחת לאחת העיניים.
    – סימון הענף כך שנדע להבדיל מה החלק התחתון של הענף (הקרוב לגזע) ומה החלק העליון. הסיכוי להצלחה נמוך אם נתבלבל וננעץ את החלק העליון באדמה.
  • שימור יחורים עד השתילה –  רצוי לטעת את ענפי היחורים מהר ככל האפשר כדי שלא יתקלקלו מהיובש. אם לא ניתן לשתול תוך יום יש לאחסן אותם באופן ששומר על הלחות והחיות שלהם. ניתן לעטוף בסמרטוט לח ולאחסן במקום מוצל למשך שבוע או במקרר למשך חודש. אפשרות אחרת היא לנעוץ בדלי מים למשך מספר ימים וכך גם ניתן להשרות בחומר השרשה (חיוני במיוחד ליחורים של עצי תות).
  • חפירת בור ושתילת היחור – בשתילת יחור, בדיוק כמו בנטיעת עץ, שלב הכרחי להצלחה הוא חפירת בור עמוק ככל האפשר כדי לאוורר ולשפר את הקרקע. הבור צריך להיות בעומק של לפחות חצי מטר ורצוי 70 ס”מ. לאחר החפירה נערבב לתוך האדמה קומפוסט כמות נדיבה ונמלא חלק מהאדמה שהוצאנו חזרה. כעת נשתול את היחורים, כל עץ לפי ההנחיות שמפורטות למטה, ונכסה בעוד אדמה כדי לכסות ולהשאיר עין אחת בחוץ. לא נכסה עד גובה פני הקרקע אלא נשאיר שקע כדי שתהיה גומת השקיה עמוקה יחסית. בסיום נהדק מעט את האדמה כדי למנוע כיסי אויר שמעודדים רקבון.
  • כיסוי והשקיה ראשונה – לאחר שלב השתילה נכסה בשכבה עבה של חומר חיפוי אורגני כדוגמת קומפוסט חצי בשל, עלים או גזם. לבסוף נשקה בהצפה – 20 ליטר (שני דליים) – אלא אם האדמה רטובה מגשמי החורף.
  • סדנת שתלנות עם עמית פומפן – שתילת 3 יחורי תאנה בבור

    השקיה עד להתבססות העץ – את היחורים שותלים בחורף ועל כן אין הכרח להשקות עד תום עונת הגשמים. נשקה רק אם יעברו שבועיים בלא גשם או שבוע במקרה של ימים חמים במיוחד. לאחר סיום הגשמים חשוב לשים לב לשני נושאים – כיצד להשקות וכיצד

  • השקיה: נרצה לגדל עץ עצמאי, כזה שידע לשגשג בתנאי בעל, כלומר בלא השקיה. לשם כך נרצה להרגיל אותו בהדרגה להסתדר בכוחות עצמו ולשם כך הוא יהיה חייב להעמיק שורשים. לפיכך משטר ההשקיה יהיה של מנות בתכיפות הולכת ופוחתת ובכמות הולכת וגדלה כך שהעץ ילמד להעמיק שורשים כדי להגיע אל המים. בהתחלה נשקה אחת לשבועיים ועד סוף הקיץ הראשון נוריד את תכיפות ההשקיה לאחת לחודש. גם בקיץ השני לחיי העץ נשקה אחת לחודש או חודשיים. במקביל נעלה את כמות המים ל40 ו60 ליטר בכל פעם. לאחר שנתיים העץ אמור להסתדר בכוחות עצמו.
  • הצלחה: נדע האם הצלחנו כמה חודשים לאחר השתילה. במאי, יוני ויולי העץ צריך לפרוץ ולצמוח. צריך לראות גדילה של הענף או צמיחה של ענפים חדשים וכך נדע שהצלחנו. אלא שלא כל היחורים מצליחים. בחלק מהיחורים נראה שהענף מתייבש או קופא במצבו ואחרים מוציאים כמה ניצנים ועלים בלבד אך אלה נובעים מכוח החיים שהיה אגור בענף ולא מקליטה של היחור באדמה. במצבים אלה אין ברירה אלא לעקור נטוע ולנסות שוב בשנה הבאה.

יחור בעציץ או ישירות באדמה?

במשתלות עושים יחורים בעציץ המיועד למכירה, אך בחקלאות המסורתית שהיתה נהוגה בארץ מימי קדם עשו יחורים לעצי הפרי ישירות באדמה ודילגו על שלב העציץ.

לנטיעת יחור בעציץ מספיק ענף קצר יחסית באורך  20-30 ס”מ כאשר על רוב הענף (לפחות 3 עיניים) להיות בתוך האדמה ומחוץ לאדמה מספיק להשאיר עין אחת שסביבה  תחל הצמיחה החדשה. בשתילה בעציצים, משאירים את העץ בעציץ לפחות עד שבית השורשים יצמח והעץ יפרח ויש לחכות כמה חודשים לפני שמעבירים עץ מעציץ לאדמה. לאחר ההעברה לחלקת האדמה יש להמשיך להשקות באופן סדיר עד לקליטה מלאה. בשתילה באדמה, רצוי לשתול באותו בור שתילה זה ליד זה 3 ייחורים כדי להגדיל את הסיכוי שלפחות אחד ייקלט.

במשתלות נוהגים להשתמש באבקת השרשה המכילה הורמונים המגבירים את סיכוי ומהירות הקליטה. כאשר הייחור נעשה עם ענף ירוק צעיר סיכוי ההצלחה גבוה יותר אך כאשר משתמשים בענף בוגר ומעוצה כדאי להשתמש באבקת השרשה. את האבקה ניתן לרכוש בכל משתלה (הורמוריל 3 – ריכוז נמוך, הורמוריל 8 – ריכוז גבוה). לשימוש באבקת השרשה כדאי לבצע חתכים בחלק התחתון של הענף ולהשרות את הענפים למשך יום בדלי מים שפיזרנו לתוכו אבקה.

שתילת בעל

סדנת שתלנות עם עמית פומפן – כיסוי יחורי תאנה באדמה וקמפוסט בבור לאחר השתילה

וכי תבואו אל הארץ, ונטעתם כל עץ מאכל” (ויקרא, י”ט, 23). עצי הפרי המקומיים של הארץ מתאימים לשתילת בעל ויגדלו גם בלא השקיה, אך לשם כך צריך לבחור את המקום הנכון ולזכור להשקות בקיץ בשנה הראשונה. כדאי לשתול באותו בור שתילה כמה יחורים כדי להגדיל את הסיכוי שלפחות אחד יקלט. המקום הנכון לשתילה הוא בתחתית מדרון או במורדות טרסה כך שיוכל לקבל די מי גשמים. כדי לעזור באיגום המים נציב שורת אבנים מהצד השני של המדרון. יש לחפור בור עמוק כך שלאחר נטיעת ענף היחור והכיסוי באדמה עדין תיוותר גומת השקיה שתאפשר השקיה בהצפה. אחרי השתילה כדאי לכסות את אזור השתילה באבנים כדי ללכוד טל ולמנוע התאיידות ולכסות בשכבה נוספת של חיפוי עלים וענפים למנוע התאיידות וצמיחת עשבים. מיד לאחר ההשקיה יש להשקות בהצפה (כמות של 2-3 דליים בבת אחת). לאחר תום עונת הגשמים יש להמשיך בהשקיה לתוך הקיץ במנות גדולות אחת לשבועיים או חודש לערך כדי שהעץ יהיה צמא מאד ויעמיק את שורשיו ככל האפשר כך שיוכל לשרוד בעצמו לאחר העזרה שקיבל מאיתנו בשנה הראשונה. גם בקיץ השני לחיי העץ מוספים בשתילה המסורתית השקיה בהתאם למצב העץ ומנסים להגדיל את המרווחים בין ההשקיות (לאחת לחודש-חודשיים) ומגדילים בהתאם את כמות המים כדי להבטיח שהעץ יעמיק את שורשיו.

התאנה

התאנה היא עץ פרי מעולה – טעימה, מפתה ועם ריח משכר והיא נפלאה במיוחד כשהיא נמצאת בבוסתן לצד גפנים מטפסים ובשל כך הוקדש לתאנה פוסט ארוך בגינת בוסתן. 

עונת השתילה – בשתלנות המסורתית נוטעים הפלאחים יחורי תאנה בשלהי החורף, מיד לפני שיוצאים העלים הראשונים. המועד המתאים הוא מאמצע פברואר ועד תחילת מארס.

בחירת עץ מקור – ראשית יש לבחור ולגזום את ענפי היחור מעץ תאנה ותיק. גידול מיחורים דורש זמן רב ועצוב יהיה לגלות אחרי שלוש, ארבע או חמש שנים שבחרנו תאנה מזן גרוע או כזאת שלא מניבה פרי. כדי למנוע מצב ביש שכזה חשוב לבחור יחור מתאנה רק לאחר שטעמנו ממנה בקיץ פרי טעים ועסיסי ורצוי גם למצוא תאנה הגדלה בתנאים דומים לאלה שבגינה שלנו. תאנה מזן הגדל מהרי הגליל העליון או הרי יהודה תתקשה להתאקלם במישור החוף.

בחירת ענף מתאים – בתאנה נחפש ענפים הפונים כלפי מטה, כלומר כאלה שבתחתית העץ. יש בהם יותר תאי גזע ולכן הם מתאימים יותר לעשיית יחורים. נבחר ענף הנראה רענן ובריא ואינו זקן מדי וגם לא צעיר מדי. כלומר ענף בעובי 2 ס”מ (כמו אגודל) ובגיל של 2-3 שנים (נזהה את הגיל לפי קבוצות צפופות של כמה עיניים. כל קבוצה כזאת מסמנת את סיומה של עונה, כלומר שנה). אפשר לגזום ענף אחד כזה ואח”כ לחתוך אותו לכמה חלקים ולשתול כל אחד מהם כיחור. ניתן להשתמש גם בייחורי אמיר, כלומר יחור שכולל את קצה הענף (להבדיל מהגפן שם עדיף לקחת מאמצע ענף). לצרכי נטיעה באדמה שוברים חלקי ענף באורך 40-50 ס”מ ולצרכי נטיעה בעציץ נסתפק בענף באורך 25-30 ס”מ ובעובי של אצבע רגילה.

סדנת שתלנות עם עמית פומפן – פיזור קומפוסט לתוך בור השתילה

בשתילת היחור ניתן לנטוע בעציץ או ישירות באדמה ובכל מקרה יש לנעוץ את מרבית הענף באדמה (עם לפחות 2-3 עיניים) ומספיק להשאיר שליש ממנו מחוץ לאדמה. בחלופה הראשונה נוטעים תחילה בעציץ וכך משרישים ומחזקים את היחור לפני הנטיעה באדמה. כך מגדלים תאנים במשתלות. חשוב להפקיד על אדמה לחה באמצעות השקיה יום-יומית ועל הצללה חלקית. אפשר לטבול קודם בהורמון השרשה וכדאי לשתול מספר עציצים כאלה כי לא כולם יצליחו. התאנה תהיה מוכנה להעברה לשתילה באדמה בספטמבר.

בחלופה השנייה נוטעים את היחור ישירות באדמה ומתפללים לטוב. ראשית יש לחפור בור שתילה עמוק ככל האפשר ולאחר הנטיעה להותיר צלחת השקיה עמוקה יחסית שתוכל לקלוט מי השקיה. לאחר הנטיעה משקים שוב בהצפה ומכסים בחיפוי. בנטיעה המסורתית אצל הפלאחים, וגם בארצות הים התיכון האחרות, נוטעים 3 יחורים באותו בור שתילה כדי להגדיל את הסיכוי שלפחות אחד ייקלט.

לגידול בעל יש לחזק את העץ ולהפכו לעצמאי. כל עוד יורדים גשמים אין צורך לעזור אך מתום עונת הגשמים יש להשקות בהצפה. השקיה בטפטפות אינה מתאימה לבניית עץ חזק בגידול בעל כי היא מפתחת תלות בהשקיה ולא תעודד שורשים עמוקים. לכן, בתחילה נשקה אחת לשבוע-שבועיים ולאחר מכן אחת לחודש וכך עד בוא הגשם הראשון. למעשה מתחילים בהשקיות תכופות כדי לתת לעץ תנופה ראשונית אך כדי לחזקו ולעודדו לעצמאות מגדילים בהדרגה את מרווחי הזמן שבין ההשקיות ומקפידים שהם יהיו בהצפה כך ששורשי העץ יעמיקו לעומק האדמה.

חלקת הבעל בסטף

גידול ייחורי גפן מזני בלאדי שונים באדנית עד להתחזקותם והעברתם לאדמה

הגפן

בתרדמת שלפני הלבלוב (סוף החורף) נחפש זמורה (הענף של הגפן) בת 2-3 שנים. בגפן, הענף מהשנה האחרונה חלק ולעומתו אלה מהשנים הקודמות עצי ומתקלף ונבחר ענף כזה. ממנו חותכים קטע ענף עבה יחסית (בעובי זרת לפחות) באורך של כ-80-60 ס”מ ורצוי שיהיו לו לפחות 5 עיניים (בליטות בענף). נסיר את קצה הענף הצעיר והדק יותר. לאחר חפירת גומה עמוקה, שותלים מספר יחורים באדמה (אין צורך להשריש) כאשר שליש מהענף מציץ החוצה, מכסים באדמה, מסדרים גומה מסביב עם קצת זבל ומשקים בנדיבות.

כמו בתאנה, ניתן לשתול גפנים בחורף באדמה או בעציץ. אם נשתול בעציץ נמתין עד לאחר שנראה צמיחה באביב ובקיץ ולאחר שיפתחו מערכת שורשים ענפה נוכל להעבירם לאדמה בספטמבר.

סרט הדרכה כיצד לגזום ענפים לעשיית יחורים מגפן

הרימון

סדנת שתלנות עם עמית פומפן – יחורים לעץ רימון לקראת שתילה.

ברימון כמו בגפן צריך להשתמש בקטע האמצעי של ענף בריא. רצוי להעדיף את החזירים, אלה הענפים המיותרים שגדלים מתחתית העץ כלפי מעלה. נשבור ענף עבה יחסית (2-3 ס”מ) משני צדיו כדי לקבל ייחור חזק באורך 60-80 ס”מ אבל נקפיד לשתול באדמה את החלק התחתון.  ישנם פלאחים הנוטעים יחורי רימון עמוק באדמה לא באמצעות חפירת בור (כמו בתאנה או בגפן) אלא באמצעות דפיקתו באבן לתוך האדמה כדי לדחוס ולהדק אותו ואחרים חופרים בור אך לאחר הנטיעה דורכים על האדמה ומהדקים אותה. גם את הרימון חשוב לשתול במהלך תרדמת החורף וזמן קצר לפני תחילת הלבלוב וכך העץ יהיה בשיא כוחו. כמו בתאנה ובגפן, ניתן לשתול רימון גם בעציץ בחודש פברואר ולאחר שיפתח מערכת שורשים ענפה להעבירו לאדמה בספטמבר.

הפסיפלורה

בעציץ עם אדמת שתילה יש לשים כמה ענפים עם 3-4 עלים. להחזיק במקום מוצל ולהשקות במשך עד חודשיים עד שהשתילים שיצליחו יראו סימני צמיחה ברורים ואז ניתן להעביר לאדמה.

גידול עצי פרי מזרעים

ריבוי עצי שקד, אגוז ואלון נעשה באמצעות שתילת הזרעים שלהם באדמה.
בשקדים, לרוב שקד מתוק יהפוך לעץ שקד מתוק (אם כי במשתלות נוהגים להרכיב שקד מתוק על כנה של עץ חזק יותר ובעבר השתמשו לשם כך בשקד הבר שטעמו מר). את השקדים אוספים מהעץ כשהם בשלים עם קליפה (כלומר בספטמבר-אוקטובר) ושותלים אותם לגדול באדמה בתחילת החורף (נובמבר-דצמבר). ניתן לשים ערימת שקדים באדמה ולכסות בתערובת שתילה או בקומפוסט חצי בשל ולהקפיד על השקיה כדי שהתערובת תהיה לחה כל הזמן. כל הנבטה דורשת רטיבות מתמדת עד שהצמח מתחיל לגדול. כדי לשפר את סיכוי ההצלחה ניתן לבצע את ההנבטה מחוץ לאדמה במצע נביטה  – ארגז עם אדמה מאווררת – שנשים בצל ונשקה מדי יום עד לנביטה. את השפיץ של הנבט יש לשתול כפי מטה – זהו השורש.
לשקד שורש שיפודי שמעמיק לחפור באדמה לעומק רב ולכן יש יתרון לגידול העץ באמצעות הנבטת זרע ולא משתיל שנרכש במשתלה. עץ שקד שהונבט ישירות באדמה יכול לחיות 100 שנה בלא קושי בתנאי בעל בעוד עץ שנשתל מעציץ בגינה יחיה 20-30 שנה.
בשקד חשוב מאד לא להשקות לאחר שהעץ נקלט. רק בעת הקליטה ובקיץ הראשון נדרשת השקיה. לאחר מכן השקיה רק תזיק לו.

היכן ניתן למצוא בוסתנים אבודים?

כדי להשיג את הייחורים לשתילה בגינה יש לצאת בקיץ ולחפש את עצי הפרי הטעימים ולחזור שנית בשלהי החורף כדי ללקט ייחורים לשתילה. ישנם אינספור בוסתנים אבודים ועצי פרי הגדלים בעל ברחבי הארץ.

בסטף מקיימת הקרן הקיימת בוסתן בעל ובו אוסף מופלא ונרחב של תאנים, גפנים ורימונים מזני הבלאדי המסורתיים של ארץ ישראל ולצידם גם שקדים, אלת הבוטנה (עצי פיסטוק), זיתים, אוג הבורסקאים ואחרים. בוסתן הבעל נטוע מעל טרסות ששוקמו יפה והשבילים שבו מוליכים מטה לשני המעיינות שהיו במרכז הכפר הקדום שמהן יוצאות תעלות להשקיית חלקות ירק סמוכות.

סדנת שתלנות עם עמית פומפן – הידוק האדמה לאחר השתילה

סדנת שתלנות עם עמית פומפן – נעיצה והידוק של יחורי הרימון באדמה בעזרת אבן

בשמורת נחל עמוד מתחזקת רשות הגנים בוסתן נאה עם מגוון רחב של עצי פרי מקומיים משבעת המינים ומזנים אחרים כמו לימון שעליו היתה גאוות הנחל בשנים עברו, אגוזים ושקד. בעבר הבוסתן.

 

קישור חיצוני: ילקוט הרועים – עמית פומפן, מומחה לשתלנות מסורתית

 

מדריך המשתלה הביתית

זהו פרק נוסף בסדרת דפי הגינה של גינת בוסתן מדריך הכוללת (עד כה):

רשימת הירקות: מ-א’ (אבטיח) עד ת’ (תרד)

Print Friendly, PDF & Email

ירקות בעונתם עד לפני שנים לא רבות גדל כל ירק ופרי בעונתו. סלט עגבניות ומלפפון נאכל בימי הקיץ וסלט חסה או כרוב החליף אותו בימי החורף. התות המתוק נמכר רק בחורף והאבטיח הגיע לשווקים בקיץ. אך ימים אלה חלפו ללא שוב. תחום המזון תועש והונדס במלואו וגם גידול הירקות הונדס ונוטרלה כמעט לחלוטין השפעת עונות השנה ומזג האוויר. כיום…

0 comments

מה הסוד להצלחה בגידול מלפפונים, קישואים ואבטיחים? על הפרית דלועים

Print Friendly, PDF & Email

במשפחת הדלועים חברים כמה מפירות וירקות הקיץ החשובים והטעימים ביותר ובהם האבטיח, המלון, המלפפון, הקישוא והדלעות לסוגיהן. הדלועים מצטיינים מבחינה בריאותית. הם בעלי ערך קלורי נמוך, אפס שומן ואפס כולסטרול. הם עשירים בסיבים תזונתיים, בנוגדי חמצון שמפחיתים סיכוי לחלות בסרטן ומחלות לב, במגנזיום וחומצה פולית, באשלגן, וגם בויטמינים A,B,C. את הדלועים שותלים מסוף פברואר ובמשך מארס-אפריל ומקבלים…

2 comments

גידול ירקות בגינה הביתית

Print Friendly, PDF & Email

  אמא אדמה. הכל נובע מהאדמה. כל מה שסביבנו, החי, הצומח והדומם, בא מהאדמה, ניזון ממנה ולבסוף מת לתוכה כחלק ממעגל החיים והטבע. כמעט בכל תרבות, דת ומיתולוגיה מזוהה האדמה עם אלוהות נשית, אמא מיתולוגית,  ועוצמת הטבע. זהו פרק נוסף במדריך המשתלה הביתית של גינת בוסתן והוא מציע שיטות להעשרת האדמה וטיפוחה, טכניקות לגידול ירקות בגינה,…

0 comments

גיזום עצי פרי

Print Friendly, PDF & Email

את גיזום עצי הפרי הנשירים מומלץ לעשות בחורף (ינואר-פברואר) כאשר העצים בתרדמת ובשלכת, ואת גיזום ההדרים רצוי לעשות בסוף החורף (פברואר-מארס) לפני הפריחה. קיימות שתי שיטות גיזום עיקריות המתאימות למרבית עצי הפרי: גיזום גביע וגיזום ענף מוביל עם גביע צירי. בנוסף קיימות שיטות ספציפיות המתאימות לגיזום עצי הדר, תאנה, גפן, זית, רימון ותות. על כל אלה נפרט כאן.…

0 comments

נטיעת עצי פרי

Print Friendly, PDF & Email

כשמגדלים עצי פרי כדאי להפעיל שיקול דעת של הורים או מחנכים. שתילת עץ פרי היא השקעה לטווח ארוך. לכן לא נלך דווקא בדרך הפשוטה והקלה אלא נעדיף לעשות נכון גם אם המעשה הנכון איננו הקל והאינטואטיבי ביותר. כך למשל, כשנוציא את השתיל שזה אתה רכשנו במשתלה מהעציץ לא נרחם על השורשים אלא נגזור אותם כדי…

0 comments

תות שדה

Print Friendly, PDF & Email

אתרי מכירות באינטרנט מציעים שלל זרעי תות שדה. הפרסומים מבטיחים תותים נפלאים וגדולים כמו תפוח אדמה שמגיעים בכל צבעי הקשת, מכחול זרחני, דרך סגול ועד שחור. רק חבל שלא נוכל לגדל מזרעים אלה תותים כמו אלה שבפרסומים של אתרי המכירות. מעבר לעובדה שרוב המודעות פשוט מזויפות ואין תותים כחולים, קשה מאד לגדל תות מזרעים. זאת עבודה…

0 comments

על יחורים וריבוי עצים – איך מקימים בוסתן עצי פרי מקומיים?

Print Friendly, PDF & Email

רוב בני האדם לא שמעו מעולם על ייחורים ומתפלאים כאשר מראים להם עץ פרי בוגר ומספרים כיצד הוא נולד מענף קטן. מה שטוב במיוחד הוא שקל לעשות ייחורים מכמה מעצי הפרי המקומיים הטעימים ביותר – תאנה, רימון, גפן ותות. זאת גם דרך נפלאה לשמר אצלנו בגינה או ביישוב את הזנים המקוריים (זני הבלאדי) של עצי הפרי…

4 comments

איך מתחילה גינה? ריבוי צמחי תבלין וירקות

Print Friendly, PDF & Email

כדאי שתהיה לגינת המאכל משתלה משלה. אפשר כמובן לבחור במקום זאת בדרך קלה יותר וללכת למשתלה מסחרית ושם נוכל לקנות שתילים מכל סוג וצבע שנרצה. זה קל, מהיר ונוח וגם לא יקר מדי. אבל אם ניקח שיעור בבית הספר של הטבע ונלמד את רזי השתילה ואת שיטות ריבוי הצמחים נוכל במקום זאת להקים משתלה קטנה משלנו, כזאת…

0 comments

שתילת פרחי בר בגינה

Print Friendly, PDF & Email

למה הגינה תמיד פורחת? לפעמים נראה שכל הגינות נראות אותו דבר. בטבע שסביב המגוון עצום ומשתנה ממקום למקום ולאורך השנה אך למרבה הצער במשתלות ובגינות שוררת אחידות עגומה. בגינה הישראלית הטיפוסית קשה למצוא קשר בין מראה הגן לבין מראה הטבע שמסביב ואין בה כמעט רמז לארץ ולמקום בו היא נמצאת או לזמן ולעונת השנה.  האם מצב זה נובע…

3 comments

לאן נעלמו זקני צפת?

11/07/2018 0
Print Friendly, PDF & Email

סיפורה של צפת הוא סיפור עצוב של פספוס. צפת נהנית מאוויר הרים קריר וצלול המצנן את הנפש גם בימי הקיץ הלוהטים ולכן עד המצאת מיזוג האוויר נחשבה צפת לעיר תיירות מבוקשת ולמוקד משיכה לישראלים שהגיעו אליה כמקום מפלט מימי שרב וחמסין. אבל המצאת המזגן שינתה את מפת התיירות בארץ והנחיתה מכת מוות על התיירות בצפת. במהלך שנות…

By asaf

מסע בזמן – טיול בנחל המעיינות (נחל ביתר)

15/04/2018 0
Print Friendly, PDF & Email

מעטים המקומות והנופים שלא השתנו מאז ימי אבותינו מדי יום נבנים בארץ עוד מגדלי מגורים נוצצים וסביבם נפרשים ככורי עכביש רשתות כבישים מהירים ולצידם נפתחים מרכזי קניות חדשים מעל כל חלקת אדמה. כך הולכים ומתמעטים להם השטחים הפתוחים והחקלאים וגם שיטות העיבוד החקלאי הולכות ומשתכללות. כנגד כוחות אדירים אלה הולכת ונעלמת לה החקלאות המסורתית שפרנסה את תושבי הארץ מתקופת…

By asaf

סוסיתא העתיקה – וילה בג’ונגל

18/01/2018 0
Print Friendly, PDF & Email

סוסיתא זה לא רק מכונית ישנה, אלא גם עיר עתיקה ומפוארת להפליא המשקיפה אל הכנרת מעל קיבוץ עין גב. מאז שנת 2000 נערכות במקום חפירות ארכאולוגיות נרחבות בהובלת אוניברסיטת חיפה. אחד הממצאים המרתקים שנתגלו הוא מערכת ביצורים חזקה ששימשה להצבת מכונות מלחמה מאיימות. הביצורים הוקמו ופעלו דווקא בשיא תקופת השלום הרומאי וכאשר הישובים והערים האחרות בסביבה…

By asaf

עץ תות שאמי – זכרונות מסוריה הגדולה

31/08/2017 0
Print Friendly, PDF & Email

התות השאמי הוא אחד הזנים הנפוצים של התות השחור ובלי ספק הטוב שבהם. הוא מתוק וטעים להפליא, נוח לשתילה ולגידול ויש לו סיפור היסטורי מעניין ולקינוח טיול בוסתנים בנחל העכברה שלמרגלות צפת. נפלאות התות השאמי לעומת התות הלבן שיכול להתנשא תוך שנים מעטות לגובה 15 מ’ והופך לדומיננטי בכל גינה, מסתפק התות השאמי השחור בכ-6…

By asaf

לאן נעלם אל הכרמל?

21/04/2017 0
Print Friendly, PDF & Email

כמה תלמידים שקדניים בבתי הספר, ואולי גם הורים המחפשים שם מיוחד לילדם, נתקלו בוודאי באחד מפירושי המילה כרמל שמורכב מצמד המילים ‘כרם’ ו’אל’. כולם מניחים כמובן מאליו שאותו אל הוא אלוהי ישראל, אבל שיטוט בפינות חבויות ברחבי ההר ועיון במקורות היסטוריים נשכחים מעלה גם אפשרויות אחרות. אז מי היה אותו האל של הכרמל ולאן הוא…

By asaf

הסטף – שירת דודי לכרמו

18/04/2017 0
Print Friendly, PDF & Email

בסטף שבמבואות ירושלים משמרת הקרן הקיימת בצורה מופלאה ויפה את נופי החקלאות המקומית המסורתית של ארץ ישראל – בוסתנים בהשקיית בעל נטועים מעל מדרגות אבן עתיקות, מעיינות נקבה עם בריכות אגירה ולמרגלותיהן טרסות תלולות שעליהן חלקות ירק בהשקיית שלחין. את ההשראה לשחזור הנוף ההסטורי של ארצנו נותן כמובן התנ”ך אבל את חומרי הגלם מספק בעיקר הכפר הערבי שהיה…

By asaf

עין קדם ואל-טירה (טירת הכרמל)

16/04/2017 0
Print Friendly, PDF & Email

עד חורבנה במלחמת השחרור היתה אל-טירה הכפר הערבי הגדול ביותר בנפת חיפה ועד היום נותרו במקום שרידים מעניינים. ראשית ההתיישבות במקום קדומה מאד והכפר המבוצר ששכן כאן בימי הצלבנים נודע כס’ן זאן דה-טיר ומאז נשמר השם טירה. שמו המלא של הכפר היה טירת אלכרמל, ולעתים טירת חיפה ואף כונה טירת אללוז, על שם השקדים הרבים…

By asaf

על יחורים וריבוי עצים – איך מקימים בוסתן עצי פרי מקומיים?

13/04/2017 4
Print Friendly, PDF & Email

רוב בני האדם לא שמעו מעולם על ייחורים ומתפלאים כאשר מראים להם עץ פרי בוגר ומספרים כיצד הוא נולד מענף קטן. מה שטוב במיוחד הוא שקל לעשות ייחורים מכמה מעצי הפרי המקומיים הטעימים ביותר – תאנה, רימון, גפן ותות. זאת גם דרך נפלאה לשמר אצלנו בגינה או ביישוב את הזנים המקוריים (זני הבלאדי) של עצי הפרי…

By asaf