“ואביא אתכם אל ארץ הכרמל לאכול פריה וטובה” (ירמיהו, פרק ב’, פסוק ז’).

בזכות יופיו של הר הכרמל יכלה חיפה להיות פנינה של טבע עירוני, עיר ירוקה של ממש, אבל חיפה והכרמל הם כמו שמן ומים, יפים ביחד אבל לא מתחברים. פרנסי העיר לדורותיהם העדיפו את הכרמל כרקע ירוק לבתי העיר ולמרבה הצער לא עשו מאומה כדי לחבר את העיר לטבע. הוואדיות נותרו מנותקים מהשכונות, שבילים ישנים נעלמו, המעיינות נזנחו ויבשו ואת מקומו של החורש הטבעי הפתוח והמזמין החליפו יערות אורנים סבוכים. העיר הלכה ונסגרה מהסביבה הירוקה שעוטפת אותה. מהטבע העירוני של חיפה נותרו רק חזירי הבר שבאים לשוטט ברחובות העיר.

התיקון הגיע באופן בלתי צפוי דווקא משריפות. האורנים נשרפים בקלות וכשהם נשרפים נוצר מקום לתיקון. כך עשתה עירית חיפה לאחר השריפה הגדולה של 2016 כאשר השכילה להחליף יערות אורנים חרוכים בחורש טבעי עם עצים מקומיים, עצי פרי ושבילי הליכה נעימים. החורשות החדשות פתוחות ומותירות מקום לבני אדם. הן משלבות עצי ארץ ישראל כמו אלון מצוי, אלה ארץ ישראלית, חרוב, כליל החורש, ער אציל וקטלב ביחד עם עצי פרי כשקד, תות, תאנה וזית.

אורנים OUT, חורש טבעי IN
שיקום נזקי השריפה – חורש מגוון ניטע בין דרך פרויד לרח’ אידר

כך נעשה ברצועת החורש שבין רחוב איינשטיין לרחוב הנטקה שם הוחלפו האורנים השרופים בחורש מקומי ועצי פרי. חורש דומה, שלאורכו הוסדר גם שביל הליכה ניטע לאורך המדרון שבין שכונות רוממה החדשה לבין דרך חנקין ובכניסה אליו (רחוב דקר 19) נשתל שביל תבלינים. החורשה הקטנה שלצד גן מנוחה שבכניסה לרחוב הפלמ”ח שוקמה בעזרת תרומה נדיבה שאפשרה נטיעת עצים מקומיים בוגרים ושיקום הטרסות והשבילים. מקום קטן, מושקע ויפה. גם במדרון שממנו מתחיל נחל אחוזה בין רחוב אידר לדרך פרויד פינו האורנים השרופים את מקומם לחורש טבעי פתוח ומגוון.

במקומות ששוקמו עשתה עירית חיפה עבודה טובה. המקומות יפים ונעימים ובעוד כמה שנים יראו כמו נופי הכרמל הטבעיים, אלה שהיו כאן לפני שעצי הארץ נעקרו כדי לבנות מסילות רכבת ולפני שהכרמל כוסה במעטה אורנים סבוך. בכל המקומות האלה ניבנו טרסות אקולוגיות מגדמי עצים וסלעים כדי למנוע סחף קרקע, וגם ענפי העצים המתים רוסקו והפכו לגזם ששימש לחיפוי הקרקע כמצע לשבילים. 

שביל הטרסות של גולדה

נחל עובדיה הוא הארוך מבין הנחלים היורדים מקו הרכס של חיפה אל הים. שמו העברי הוא עברות שמו הערבי המקורי – ואדי עבדאללה (עובד-יה במקום עבד-אללה). מי היה אותו עבד-אללה איננו יודעים וגם מתי נבנו הטרסות ואת מי שימשו לא נדע (1). השטח שעליו עובר כיום שביל הטרסות שבפתחו של נחל עובדיה בשכונת רמת גולדה היה מכוסה גם הוא ביער אורנים סבוך. חזירי הבר היו כאן בני בית אך בני אדם לא יכלו לעבור בסבך והשימוש היחידי של היער היה כדי להשליך לתוכו פסולת בניה.

אלא שבסוף 2018 גילחה העיריה את האורנים שעטפו את הרחובות הסמוכים כדי ליצור אזור חיץ להגנה משריפות ובין לילה נתגלו מחדש הטרסות הקדומות שבמורד הואדי.  החורש הארץ-ישראלי הטבעי זקף את ראשו, עצי אלון וחרוב הופיעו ובחורף הראשון הצטרפו שלל פרחי רקפת ויקינטון ולצידם מרבד אדום בוהק של פרחי צבעוני. אתר טבע עירוני חדש נולד.

שביל הטראסות מנסה להחזיר לחיפה את הטבע והנוף שהיה בה בימי קדם, כשעל הגבעה היה שטח פתוח עם חורש טבעי שהיה בית חם לחיות בר וציפורים מכל סוג, מסביב השתרעו מרבדי פריחה באביב, ובמורד ניבנו טראסות שעליהן ניטעו מטעי זיתים, גפנים, תאנה ושקד.

בשטח שנחשף לאחר שהוסר מעטה האורנים הולך משתקם החורש הטבעי הארץ ישראלי עם עצי אלון מצוי, חרוב, אלה ארץ-ישראלית, אשחר ארץ-ישראלי, בר זית ואחרים. רובם עדין קטנים אך כבר יש כאלה שנותנים צל ומקום למנוחה למטיילים ולעוברי אורח. רבים מהעצים השתקמו לאחר שגם הם נכרתו ביחד עם האורנים, אלא שלהבדיל מאורנים, לעצים המקומיים יש יכולת מופלאה להתחדש ולצמוח מחדש לאחר כריתה ושריפה – קישור לכתבה על גידול עצי ארץ ישראל והאופן בו אפשר לעזור לעצים להתחדש.

בינות לעצים משתרעים שיחים ובהם אלת המסטיק, שיחי לוטם עם פרחים ורודים ולבנים וקידה שעירה קוצנית. אחדים מהעצי מכוסים במרבד של לבבות, אלה הם עלי הקיסוסית המטפסת עליהם. בשטחים הפתוחים ישנם צמחי תבלין ובהם מרווה, קורנית ושומר פשוט, ובחורף אפשר ללקט כאן צמחי מאכל כמו חוביזה, חרדל מצוי, שום בר ואפילו אספרג החורש, הגרסה הטבעית של האספרגוס. באביב אפשר ללקט עלי שומר ואת העלים הטעימים של הפרסיון הגדול. שביל הטראסות (מסומן בחץ כחול) מוליך מסביב למדרון שלאורכו משתרעות שלוש טראסות עתיקות. שלושה עצי אלון מצוי נמצאים בפינות השטח ומציעים מקום רגוע למנוחה או פיקניק. מהאלון המזרחי, זה שסמוך לעץ האורן הענקי, יוצא שביל קצר המוביל אל מערת הרועים. מערת רועים נקראת כך בשל המבנה שלה: פתח צר שקל לחסום אותו ולהפוך אותה ממערה לדיר. גודלה של המערה כ5 על 5 מטר לערך ויש בה עדויות לנוכחות אנושית בתקופות שונות. המערה היתה מכוסה בסבך האורנים עשרות שנים אך לאחרונה נחשפה שוב.

בלב השטח ישנם אזורים שנפגעו יותר בשל כריתת העצים ובהם גדלים בעיקר צמחים חד שנתיים – קוצים, עשבונים, צמחי מעזבות ודגנים. בין הקוצים בולטים הגדילן והברקן ובין העשבונים ניתן לראות בוצין מפורץ שבולט בזכות שושנת עלים גדולה. צמחי מעזבות הם אלה שאוהבים את אזורי התפר בין האדם לטבע ובמיוחד את המקומות בהם האדם פגע בטבע ובהם בולטים חוביזה וחרדל. בין הדגנים ישנה שיבולת שועל שבראשה ערימת חיצים אותם מעיפים הילדים זה על זה ועבדקן מצוי שלו תפרחת עבה ונעימה דמוית מטאטא קטן. בעתיד יש לקוות שישתקמו גם אזורים אלה והקוצים המציקים יפנו את מקומם לשיחים ולפרחים ובעוד כמה שנים ישתקמו גם כאן עצי החורש.

מכאן ממשיך השביל (מסומן בחץ ירוק) ויורד בין מדרגות האבן, חולף בתוך רצועת חורש דלילה מעורבת של אורנים עם חורש מקומי ועובר מתחת לקו חשמל, ומוביל אל שטח פתוח. שטח טבעי לחלוטין, בתולי, נעים לשיטוט, כזה שמעולם לא נפגע על ידי בני אדם. האבנים שבשטח הפתוח יפות ומיוחדות, חלקן בצורת אצבעות, אחרות משובצות אבני צור וישנן גם כאלה הנראות כמאובנים. כאן גדלים שלל פרחי חורף ובהם חצבים, רקפות, כלניות, נרקיסים רבים ועירית גדולה, ובחודש מארס נפרשים כאן מרבדים נפלאים של מאות פרחי צבעוני בוהקים באדום עז.

באביב ועד סוף אפריל נצבע שביל הטראסות בפריחה אביבית עזה עם הפרחים הכחולים הנמוכים של מרגנית השדה, מעליהם הפרחים הצהובים – סביון, חרצית וחמציץ. פרחי סייפן ופשתה שעירה מוסיפים נגיעות של ורוד, ובסוף האביב כשהצהוב מחליף את הירוק, מזדקפים מעל הנוף הפרחים הלבנים הגבוהים והגדולים – האמיתה הקיצית שבראשה מספר סוככי פריחה לבנים ולצידה הגזר הקיפח עם הפרח הלבן הענקי שבמרכזו כתם דמוי חיפושית. למטה מכאן אפיק הנחל. מים זורמים בו רק לאחר שיורדים גשמים עזים ובשאר הזמן האפיק יבש. סביב נקודת המוצא בראשיתו של האפיק מטע קטן של עצי זית שנראים כבני מאה שנה לערך. אמיצים יכולים לנסות וללכת מכאן לאורך הנחל לכיוון טירת הכרמל. השביל שלאורך אפיק הנחל אינו מסודר וההליכה בו אינה קלה – קישור לכתבה מצולמת על מסלולי ההליכה בנחל עובדיה.

שביל הטראסות מחובר ליערות הכרמל ועל כן מגיעות אליו חיות בר. חזירי בר נכנסים ממנו אל השכונה ומעת לעת ניתן לראות בו נמיות, שפני סלע, לטאות ואפילו צבים וגם תנים מגיעים ליילל בשולי השטח. באביב מתעופפים כאן פרפרים רבים. ציפורים מכל סוג מצייצות בכל עת ובשעות הבקר ואחרי הצהריים נשמעת מקהלה של ציפורי שיר המתערבבת בצווחות עורבים. בלילות אפשר לעתים לראות תנשמת או ינשוף.

גישה: שביל הטרסות של גולדה נמצא בכניסה ליובל האמצעי של נחל עובדיה, שראשיתו במפגש הרחובות ד”ר יונה אנג’ל וגולדה מאיר. ניתן להגיע לשביל משני כיוונים: בשטח הפתוח שבקצה רחוב ד”ר יונה אנג’ל ישנה חלקת יער אליה מוליכה דרך עפר, פונים בה שמאלה וכעבור 100 מטר מסתיימת הדרך ומתחיל שביל הטרסות. גישה חלופית היא משביל מאולתר שיוצא מאחורי המיחזורית שברחוב יחזקאל קויפמן ונכנס לתוך החורש.

(1) – אזור זה של הכרמל מעולם לא היה מיושב בצפיפות. בסקר הארכיאולוגי של רשות העתיקות נמצאו באזור רק שרידים מועטים של מתקני חווה שונים ודרכים עתיקות שהוליכו על הכרמל. גם התיעוד ההיסטורי מועט. חוקר הכרמל החרוץ פון מולינן שביקר כאן בשנת 1907 מספר (עמוד 207 במהדורה העברית)  שעל הגבעה הסמוכה (מקומו של המרכז המסחרי באיינשטיין בימינו) היה שטח מעובד בשם מנזלת חמד ובמרכזו בית חווה.

רוצה להגיד משהו?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.