פארק עמק התכלת שבפאתי צפת הוא מקום יפה ומושקע. הוא נקי, מטופח ומתוחזק היטב ואפילו פתוח בשבת, דבר שאינו מובן מאליו בצפת שרבים מתושביה ופרנסיה דתיים הדוקים. יופיו של העמק, נגישותו הרבה ורמת ההשקעה והטיפוח הניכרת לעין עומדים בניגוד מדהים למיעוט המבקרים במקום ולחוסר הפרסום של המקום בקהל הרחב בארץ. ברוב הזמן המקום שומם ולעתים אין בו אפילו נפש חיה, להוציא רק את שלל חיות הבר המשוטטות באופן חופשי בפארק. פה ושם יורדים לכאן תושבי צפת, חילונים וחרדים כאחד. הם באים להלך בשבילי העמק, לנשום את האוויר הצלול וליהנות מהרוגע ששורה על המקום. מעת לעת מגיעים גם מעט מבקרים ממקומות מרוחקים יותר, אך התחושה הכללית היא של מקום קסום ונסתר, כמעט סודי, שמחביא תחתיו היסטוריה נשכחת ושניצל בנס מציפורני הקבלנים והעסקנים שהתכוונו להפכו לעוד שכונת מגורים צפופה וחסרת יחוד.

מקום לא מוכר, שנמצא מעבר לתודעה. מקום שיש מי שמטפח, משחזר ומשמר בו את מה שהיה כאן פעם, את הנופים האנושיים, נופי הטבע וחיות הפרא. מקום שחושף את יופיו של הגליל כפי שהיה עד לא מזמן, גליל של בוסתנים, מעיינות, ריחות וטעמים, בו חיים בעלי חיים לצד בני אדם, איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד.

ארבעה מעיינות נותנים לעמק התכלת את יופיו

העמק פורה וירוק בזכות ריכוז של ארבע מעיינות ולצידן נביעות נוספות השופעות מים בחורף. מעיין התכלת, עין חסיל, עיין אל עפיא, ועין סיס. שני הראשונים נמצאים לאורכו של ה”מסלול הקצר” היוצא מהבריכות שבכניסה לגן. הליכה של 50 מטר במעלה העמק מובילה לחורשת עצי צפצפה נעימה ומתחתיה הנביעה הקטנה של עין חסיל, כלומר בתרגום מערבית “מעיין היבול”, על שם חלקות הירק המושקות שהיו כאן פעם ושמהן הגיעו ירקות טריים לשווקי העיר. מכאן השביל עולה אל מעין התכלת, מעין נקבה קדום המשמר את שמו הערבי המקורי, עין אל-זרקא, שנתן לעמק כולו את שמו “עמק התכלת”. הקק”ל שיקמה את המעין, סגרה את בריכת המעין (לא ניתן להיכנס), בנתה מחדש מערכת תעלות השקיה ושיקמה את בוסתני הפרי שבינות לעצי החרוב והזית העתיקים.

שני המעיינות הנוספים, עין אל עפייא ועין סיס, נמצאים במורד העמק אליו מגיעים ב”מסלול הארוך” אך מעיינות אלה דלים ויפים פחות. בהמשך המסלול השביל הארוך חולף על פני תצפיות ופינות מנוחה ומוליך במורד הואדי אל פינת חמד שבה נופלים מי הנחל במפל לבריכה נאה. באחת התמונות ניתן לראות את המפל כפי שהוא כיום (1919) ובתמונה הסמוכה נראה המפל כפי שהיה לפני 100 שנה (גלויה מ1920). בריכת המפל מעוטרת בצמחי שרך שערות שולמית והיא מוקפת עצי תאנה הנותנים למקום ריח משכר בקיץ. קריר ונעים כאן גם בימות שרב חמים. סדרת המדרגות של השביל הארוך נמשכת במורד ומובילה לשטחים פתוחים, מתוחזקים פחות מהם ניתן להמשיך במורד השביל לאורך נחל ביריה אל נחל עמוד.

קק”ל הביאה לפארק חיות בר והן מוסיפות עניין רב למי שלוקח את הזמן כאן. כבר בכניסה פוגשים להקת ברווזים, אווזים וצבי ים שטים לאטם בבריכות המים. מסביב עופות מים גדולים. למטה מכאן, במורד העמק תוכלו לפגוש סביב השבילים ובמורדות שמעל עדרי איילים, יעלים ודישונים, המשוטטים כאן חופשי.

בכל רחבי העמק מפוזרים בוסתנים של עצי פרי, חלקם עצים עתיקים וחלקם ניטעו על ידי הקק”ל בשנים האחרונות. על המורדות עצי זית עתיקים עם גזעים מפותלים הנראים כאילו הם מסתירים סודות מלפני מאות שנים, לצידם עצי רימון, שקד וחרוב, ובמורד הנחל משתרעים להם עצי תאנה וצפצפה על פלגי המים. לצד המדרגות היורדות לעמק גדלים עצי תאנה מזנים שונים ולצידם עצי תות לבן ובין לבין חבויים כמה שיחי גפן שמתגלים רק בקיץ. לאורך הנחל משתרעים צמחי מאכל כולל נענע משובלת, כרפס וגרגיר הנחלים. בחורף העמק בשיא יופיו עם כשהוא צבוע בירוק עז, עם פריחה מרהיבה ונביעות חורפיות הנשפכות מהגבעות שסביב.

עמק נחבא בשולי העיר

בשלהי המאה ה19 הגיע לצפת בן ציון פרידמן, יהודי מומר שהפעיל בעיר בית חולים מודרני לרווחת תושבי צפת היהודים. הצלחתו של בית החולים של המיסיון הכעיסה את תושבי העיר היהודים והם פנו לברון רוטשילד שהקים עבורם חלופה בצורת בית חולים יהודי כשר למהדרין. פרידמן מת ממחלה ב1916, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה והובא לקבורה בחצר בית החולים, אך מנוחתו הופרה בשנות ה30 כשהוקם במקום “מלון מרכזי” שהיה המלון המודרני הראשון בצפת ומסופר עליו ש”רבים נהרו לחזות בפלא המים היוצאים מהקיר כאשר מסובבים ידית…”. כדי לאפשר את הקמת המלון הועברו עצמותיהם של פרידמן ושל אשתו אל בית הקברות הנוצרי הקטן שבשולי העיר. על מצבת הקבר כתובת עברית-אנגלית המתמצתת את אמונתו של האיש. מאמר בכתב העת אריאל מספק הרחבה על סיפור חייו של האיש בצפת העותמאנית.

מצידו הדרום-מערבי של בית הקברות הנוצרי בו קבור פרידמן, היה בית הקברות המוסלמי של העיר הנמצא במורד הנחל, מעבר לדרך העפר (הדרך עוברת על גבי דרך קדומה שהובילה מאזור ביריה לצפת – מסומנת גם במפה המנדטורית). שני בתי הקברות חרבים לחלוטין כיום. הברושים נותרו מסביב, אבל המצבות מנותצות והעשבים מכסים אותם.

מסוף שנות ה50 היה עמק התכלת מקומה של בריכת השחייה העירונית של צפת שפעלה כאן עד 2008 כאשר המתחם כולו נמכר על ידי עסקנים בעיריה לקבלן פרטי בעסקה תמוהה שלא פורסמה בציבור ובמחיר מציאה של 930 אלף דולר בלבד. הקבלן קיבל את אישורה של העיריה לשינוי יעוד הקרקע לבניה למגורים והחל לפעול להקמת שכונה צפופה לחרדים. כשנתפרסם הדבר התאחדו במחאה רבים מתושבי העיר, חרדים וחילונים גם יחד, וקראו לביטול התוכנית שהיתה אמורה להביא לחיסולה של פנינת הטבע שבעמק.

עקב הקפאת תוכנית הבניה, לקחה הקרן הקיימת אחריות על הפארק, וביחד עם העיריה, היא הכשירה בפארק מערכת שבילים, שיקמה את המעיינות ואת תעלות המים,הסדירה בריכות מים, שיקמה את הבוסתנים האבודים והביאה לכאן מגוון חיות בר.

גישה ומידע
מפה מנדטורית של צפת מ1942, קנה מידה 1-20,000. עמק התכלת מוקף בעיגולי תכלת

הגעה: נוסעים בכביש 8900 לכניסה הראשית לצפת. הניווט בWAZE ל”עמק התכלת” מסתיים באמצע רחוב העצמאות לפני מרכז העיר והתחנה המרכזית. במקום בו מסתיים הניווט צריך לפנות ימינה בדרך קצרה המובילה אל הפארק.
המקום פתוח מדי יום, כולל בשבת. אסור להדליק מנגלים (וטוב שכך!). הכניסה ללא תשלום.
מנקודת הכניסה יוצאים שני מסלולים. המסלול הקצר (800 מטר של הליכה נינוחה במסלול מעגלי) עולה במעלה העמק והמסלול הארוך יורד בשורה של 160 מדרגות אל המפל ואל העמק שבמורד.
קישור לדף המידע של קק”ל
קישור למפת פארק עמק התכלת
קישור לבלוג Zefat Photos – גלוית המפל.

מכאן אפשר להמשיך לצדה השני של צפת, אל הבוסתנים של נחל העכברה, מקום נחבא עוד יותר ונגיש פחות לאורך אפיק נחל, עם מעיינות נחבאים, שרידי בוסתנים, וטבע אנושי שעוצב לאורך הדורות על ידי תושבי צפת. קישור למסלול הטיול בנחל העכברה.

רוצה להגיד משהו?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.