סוסיתא העתיקה – וילה בג’ונגל

סוסיתא העתיקה – וילה בג’ונגל

18/01/2018 0 By asaf
Print Friendly, PDF & Email

סוסיתא זה לא רק מכונית ישנה, אלא גם עיר עתיקה ומפוארת להפליא המשקיפה אל הכנרת מעל קיבוץ עין גב. מאז שנת 2000 נערכות במקום חפירות ארכאולוגיות נרחבות בהובלת אוניברסיטת חיפה. אחד הממצאים המרתקים שנתגלו הוא מערכת ביצורים חזקה ששימשה להצבת מכונות מלחמה מאיימות. הביצורים הוקמו ופעלו דווקא בשיא תקופת השלום הרומאי וכאשר הישובים והערים האחרות בסביבה כמעט ולא היו מבוצרים. מדוע טרחו שליטי העיר העשירה להקים מערכת ביצורים כה חזקה וממי הם חששו? וכיצד צברה העיר את עושרה המופלא בתקופה בה חיו אלפי אנשים חיי דלות ועוני בישובים שסבבו אותה?

ההיסטוריה היא גלגל

הפודיום בפורום הרומאי שעליו הוצב פסל הקיסר

סוסיתא היתה אחת מעשרת ערי הדאקפוליס (“עשר הערים”), ברית ערים גלובלית וקוסמופוליטית שהתגבשה באזור מקומי ומרוחק ממרכזי האימפריה הרומית. ערי הדקפוליס נמצאות בגולן ובעבר הירדן ותרבותן ושפתן היתה זאת של המעצמות הרומיות-יווניות ולא זאת של המרחב השאמי-יהודי בו הם התקיימו. סוסתיא נמצאת פיזית בארץ ישראל אבל מעולם לא היתה באמת חלק ממנה. שמה של העיר ניתן לה על שם צורת ההר עליה העיר יושבת הדומה לסוס ולכן שמה היווני המקורי היה היפוס, כלומר סוס, ומכאן התגלגל תרגום השם סוסיתא לארמית ועברית.

סוסיתא נוסדה על ידי אנטיוכוס הגדול, המלך היווני הסלוואקי שצבאו שלט בסוריה וגם בחלק מארץ ישראל במאה השנייה עד לגירושו על ידי החשמונאים בעת שהרחיבו את ממלכתם לאחר מרד המכבים שנחגג עד ימינו כל שנה בחג החנוכה. בעקבות הכיבוש החשמונאי אולצו כל תושביה לעבור ברית מילה. על אף זאת נותרו תושביה הלניסטיים, כלומר יוונים בתרבותם, ועובדי אלילים בדתם והם שנאו בכל מאודם את הישוב היהודי שפרח באותה העת סביבם. למזלם של תושבי סוסיתא הם נאלצו להמתין שנים מעטות עד שהתהפך גורלם שוב כאשר בשנת 63 לפנה”ס, השתלט המצביא הרומאי פומפי על ארץ ישראל. תושבי סוסיתא ראו אותו כמשחרר העיר מעול הכיבוש היהודי.

מאז נאבקה סוסיתא כנגד טבריה, העיר היהודית החשובה שעמדה מנגד בצידה השני של הכנרת, עד למרד הגדול שבראשיתו ניסו היהודים ללא הצלחה לעלות על העיר ולכבשה ובהמשכו כשגברה ידם של הרומאים השתתפו תושבי סוסיתא בטבח היהודים סביב הכנרת ואף תפסו את היהודים המעטים שגרו בעיר ומכרו אותם בשווקי עבדים. כששים שנה לאחר מכן בעקבות כישלונו של מרד בר-כוכבא בשנת 135 קיבלה העיר זריקת מרץ נוספת מהשלטון הרומאי והגיעה לשיא פריחתה כאשר הוקמו בה שלל מבני ציבור ושלטון מפוארים לפי מיטב המסורת וסגנון הבניה הרומאי.

רחובה הראשי של העיר נסלל אז מחדש ורוצף במרצפות שהונחו במלאכת מחשבת ונותרו על מקומם עד היום כאשר מעליהן הוצבו מאות עמודי גרניט אדומים שהובאו ממצרים הרחוקה, עדות לעושרה הבלתי רגיל של העיר באותה העת וליחסי המסחר הפתוחים שהיו באותה עת ברחבי האימפריה.

גת לסחיטת ענבים ליין באזור התעשייה שבלב סוסיתא

בריכות אגירה לצד הגתות באזור התעשיה. כאן היה היקב בו הוכנו היינות של תושבי העיר.

בליבה של העיר הרומית נחשף מבנה מפואר בצורה בלתי רגילה, הבזיליקה הרומאית, הבנויה עם 32 עמודי ענק ולהם כותרות קורינטיות מסותתות בדיוק ויופי מושלם. הבזיליקה עמדה במרכז כל עיר רומאית שכיבדה את עצמה. החל מהמאה הרביעית כשהנצרות הפכה לדת הרשמית ברחבי האימפריה הפכו מבני בזיליקה רבים לכנסיות ומכאן אימצה הכנסייה את השם בזיליקה שהפך לתיאור גנרי לכנסיה. לצידה של הבזיליקה נחפר הפורום הרומאי, שהיה מבנה ציבור מפואר לא פחות אך פתוח בלא תקרה. שני אלה, הפורום והבזיליקה היו הלב החי של העיר הרומאית וניתן למצוא אותם במרכז כל עיר רומאית שכיבדה את עצמה. כאן פעלו השווקים והתנהל המסחר ולצידו חלפנות כספים ומקום למשפט ולמפגש חברתי לתושבי העיר ומבקרים מבחוץ.

מתקני מים בסוסיתא – חולית צינור מאמת המים, מדרגות הכניסה למאגר המים התת-קרקעי ותעלת ניקוז שהובילה מים מאזור הפורום למאגר המים.

אספקת מים היתה חיונית בכל ישוב קדום. בראשיתה קיבלה העיר את מי השתייה שלה מבורות מים שנחצבו בה אך בתקופה הרומית הובטחה אספקת מים שוטפת באמצעות אמת מים מחרס שהובילה מים זורמים מעין פיק ובהמשך נסללה גם אמה משוכללת שהוליכה מנחל אל-על שבמרחק 25 ק”מ מהעיר. האמה נבנתה בחלקה מחוליות צינור אבן שהובילו את המים במעלה הגבעה לפי חוק הכלים השלובים.

וילה בג’ונגל

אחד הממצאים המפתיעים שנתגלו בחפירות שנערכות במקום בשנים האחרונות ע”י אוניברסיטת חיפה היא מערכת ביצורים חזקה שהוקמה בצידה הדרומי של העיר מעל לדרך הגישה העולה לעיר. מערכת הביצורים שאורכה 52 מטר כללה סדרת עמדות להצבת מכונות המלחמה המאיימות ביותר של העת העתיקה – בליסטראות שהטילו אבנים וקטפולטות שירו חצי ברזל. באחד המגדלים שבביצור אף נחשף פתח גיחה ממנו יכלו לצאת לוחמים בחשאי להתקפת פתע כנגד האויב העולה על העיר. לפי הממצאים שנתגלו הוקמו הביצורים במאה הראשונה לספירה, ככל הנראה במסגרת ביצור ערי הדקפוליס בהוראת ומימון השלטון הרומאי ערב המרד הגדול או במהלכו והם נותרו בשימוש גם לתוך המאה השנייה, תקופת הפקס רומנה – “השלום הרומאי”. מערכת הביצורים משתלבת בחומות החזקות שהגנו על העיר מכל עבר וכללו גם מגדלים מבוצרים, שערי כניסה ואף חפיר שנחפר בסלע שבאוכף ממנו מגיעים אל העיר. מעניין מדוע דווקא בתקופה זאת בה היו רוב ישובי הארץ ללא חומה השקיעו פרנסי העיר משאבים רבים כל כך בהגנה על עירם. בעידן “השלום הרומאי” החלו נזנחות רבות ממערכות הביצורים העירוניות ברחבי הארץ ואף פרחו בה ערים גדולות ובלתי בצורות, כדוגמת בית שאן, ציפורי וטבריה.

בית מגורים מפואר עם חצר פנימית בלב העיר

הנוף הנשקף אל הכנרת מחלקו העליון – המזרחי – של האתר

הפתרון לחידה נמצא כנראה בפוליטיקה של הזהויות. בימינו נראה שישראל הולכת ומתפצלת לשבטים ולמגזרים המתרחקים זה מזה ובהם האשכנזים, הרוסים, המזרחיים, הדתיים, החרדים, התל-אביביים והערבים, כאשר כל שבט דואג לעצמו ומנוכר למגזרים האחרים ולגורלם לעתים עד כדי פחד, הסטה ושנאה. גם ימי השלטון הרומי בארץ ישראל התאפיינו בריבוי תרבויות ומגזרים שהקשר העיקרי בינם היה השנאה ההדדית שנצברה בלבבות והמתינה לשעת כושר להתפרץ כפי שהיה במרחצי הדמים שאירעו במרד הגדול ובמרד בר-כוכבא.

עמוד שיש וריצוף באפסיס של אחת הכנסיות במרכז העיר

תושביה של סוסיתא לא ראו עצמם חלק מהישוב היהודי הגליל ובגולן. להפך, הם בזו ליהודים שגרו סביבם ולסגנון חייהם הכפרי והסגפני, לאמונתם המשונה, ולמנהגי האכילה והשבת המוזרים שלהם. תושבי סוסיתא ראו עצמם כבני התרבות היוונית-רומית שאותה ראו כנעלה וגבוהה יותר. הם דיברו יוונית, עבדו את אלי יוון ורומא, אהבו את החיים הטובים, היו קשורים בקשרי מסחר אל האימפריה וינקו את תרבותם, אומנתם, עושרם ואת סגנון חייהם הראוותני וההדוניסטי ממנה. עשרות אלפי יהודים חיו בכפרים ובעיירות סביב הכנרת ובגולן. תושבי סוסיתא שנאו את היהודים האלה וחששו מהם שינצלו שעת כושר כדי לעלות על העיר ולהחריבה ועל כן ביצרו את עירם במיטב הציוד הצבאי הרומי המשוכלל כדי להגן על ממלכתם.

סוסיתא אמנם נמצאת בארץ ישראל אבל היא מעולם לא היתה חלק ממנה. כמו וילה בג’ונגל היא ניצבה על גבעה רמה, התנכרה לסביבתה והתנשאה מעליה.

סעודה כיד המלך

היותה של סוסיתא בשר מבשרה של האימפריה הרומית בלב סביבה מנוכרת ועוינת הביאה מצד אחד לכך שהעיר נאלצה להתבצר ולהתקיים תחת איום קיומי ובחשש מתמיד מסביבתה, אך מצד שני היא הביאה לעיר מבני פאר מרשימים, עושר וחיי רווחה מפנקים. תושביה נהנו מפינוקים כמו מים זורמים שהגיעו לבתיהם, מרחצאות, הצגות תאטרון ומרכזי קניות ובילוי מפוארים בהם נמכרו סחורות מרחבי תבל. כמו שכניהם היהודים הדלים הם אכלו מדגי הכנרת אך תושבי סוסיתא אכלו אותם בכלי חרס יוקרתיים מיובאים ושתו לצידם יין משובח שהוגש בכלי זכוכית עדינים שהונחו על שולחנות שיש בבתי מגורים בנויים כהלכה ומעוצבים בטעם טוב.

סוסיתא – הבסיליקה הרומית – פריט שיש

תושבי העיר לא התפרנסו בדחק מעבודת כפיים חקלאית או דיג כמו שכניהם בכפרים היהודים שסביב. רובם נהנו מפרנסות קלות ורווחיות יותר כמו מסחר, עיצוב והנדסה (למשל בניין העיר) או נשאו משרות ממשל מקומי שינקו את כוחן מעטיני השלטון הקיסרי שהיה זקוק לכוחות נאמנים בערים ההלניסטיות שברחבי האימפריה. הגודל והפאר של מבני הציבור בעיר, הבזיליקה המקורה והפורום הפתוח, מעידים שהעיר היתה מקום מסחר מרכזי לכל האזור.

החיבור בין העיר לממשל נעשה גם דרך השירות הצבאי. באימפריה הרומית זכה חייל משוחרר שהשלים שרות מלא לקבל נחלה ופנסיה ברחבי האימפריה. נראה שחלק מהחיילים המשוחררים בחרו להתיישב בסוסיתא וליהנות מחיי העיר ותרבותה ההלניסטית. בחפירות נמצאה כתובת מהמאה השלישית או הרביעית שלשונה “במזל טוב, איזידורוס ודומיטינוס, הווטרנים (משוחררי הצבא) של הפרטוריום הקדוש (מקדישים פסל זה) למולדת העצמאית”.

הבזיליקה הרומית

בסופו של דבר חרבה העיר הרומית המפוארת לא מידי אויביה שמהם חששה והתבצרה, אלא דווקא מידי שמים, כאשר רעש האדמה שפקד את אזורנו בשנת 363 מוטט את בניניה וארמונותיה המפוארים והפך את העיר לעיי חורבות. לאחר מכן בתקופה הביזנטית שוקמה העיר בהדרגה עד שרעש אדמה נוסף שארע בתקופת השלטון המוסלמי בשנת 749 הביאה לחורבנה הסופי של העיר ממנו לא קמה שנית.

סיור בסוסיתא העתיקה

סוסיתא – מפת האתר(התרשים – אוניברסיטת חיפה)

סוסיתא נמצאת על גבעה רמה המתנשאת לגובה 350 מטר מעל הכנרת. העיר הקדומה מוקפת תהומות מכל עבר להוציא אוכף צר שמאפשר אליה גישה נוחה יחסית מצד מזרח. אל האוכף עולים בכביש צר ומפותל היוצא מכביש 92 . כביש הגישה לסוסיתא יוצא מכביש 92  המקיף את הכנרת. בכניסות לכביש הגישה מוצבים שלטי אזהרה האוסרים על נסיעה בכביש אך הוא אינו חסום פיזית. לאחר נסיעה של כעשר דקות בכביש המשובש והמפותל מגיעים אל החניה הקטנה של האתר המסומנת בשילוט ‘סוסיתא – גן לאומי’ וממנה מגיעים אל העיר בהליכה קצרה לאורך האוכף המוביל אל העיר. בשנים האחרונות משקיעה רשות הגנים רבות בחפירות ובהסדרת האתר וכפי הנראה בשנים הקרובות ייסגר האתר ויהפוך לגן לאומי בתשלום אך בינתיים עדיין ניתן להנות מביקור חופשי ופתוח בו.

אורכו של שביל הגישה שעל האוכף כ300 מטר ולא כדאי למהר ללכת בו מאחר ויש סביבו אתרים וממצאים מעניינים. מצידו הימני של האוכף ניתן לראות חוליות אבן דמויות צינור ולצידם שברי מבנים וארונות גדולים מאבן. חוליות הצינור הן שרידי אמת המים שהוליכה מים זורמים אל העיר ושברי הארונות הן שדה סרקופגים (ארונות מתים ביוונית) שבהם הונחו תושבי עיר המתים שהשתרעה על האוכף. בעיר המתים נמצאו גם חורבות של מספר מבני מאוזוליאום שבהם נקברו עשירי העיר. אחד מהם נחפר ונחשף במלואו. מצידו השמאלי של האוכף נראה סדרת חפירות חדשה (2014-2017) שחשפה מתחם חיצוני לעיר ובו סדרת מבנים מעניינים אליהם נרד בשביל מסודר פחות. ראשית נעבור בשער מונומנטלי מפואר שהוביל לתוך המתחם ובהמשכו נתגלה בית מרחץ גדול שעדין לא נחפר ובהמשך השביל (כ100 מטר מהשער לכיוון הגבעה) נתגלה מקומו של התאטרון של העיר בשקע טבעי במורד הגבעה. רק קטע קטן מהתאטרון נחפר אך לפי מבנה השטח משערים שקוטרו היה 60 מטר והוא הכיל כ6,000 מושבים. לאחר הסיור במתחם החיצוני נשוב אל השביל שעל האוכף ונעבור את החפיר שנחצב בסלע ברוחב 7 מטר כדי להגן על החומה מפני פולשים. לאחריו מתחילה העליה הקצרה אל הגבעה. נעבור בתוך שער העיר המערבי שסביבו נראה את החומה ושרידי מגדל שמירה עגול מהתקופה הרומית. כאן נוכל לשים לב שבביצורים הקדומים משתלבים גם תעלות קשר שהיו חלק ממוצב צבאי ישראלי שהוחזק במקום עד שחרור הגולן במלחמת ששת הימים.

את העיר חוצה לכל אורכה רחוב רומי מפואר, הדקומנוס מקסימוס. אורכו של הרחוב 600 מטר והוא סלול היטב ומרוצף במרצפות אבן נאות מבזלת ומסביבו פזורים עמודי שיש וגרניט שנפלו ברעש האדמה. מחצית מאורך הרחוב נחשפה ושוקמה בחפירות ובמקומות שונים נוכל לראות מתחתיו תעלת מים שהובילה את מי האמה לתוך העיר ופיזרה אותם לבתים ולמרחצאות. לאחר הליכה קצרה ברחוב הראשי נעבור על פני שני מבנים גדולים עשויי בטון הנמצאים משני צדי הדרך העתיקה. אלה בניניו של המוצב הישראלי שהיה כאן עד 1967. שטחי החפירות העיקריים מתחילים לאחר הבניינים. מיד לאחר הבניין הדרומי נראה חורבות כנסיה מפוארת שנחפרה בתחילת שנות ה50 בחפירת הצלה בעת הקמת מוצב צה”ל והיא מכונה מאז הקתדרלה. רצפתה וקירותיה נבנו משיש וכיום נותרו ממנה בעיקר שתי שורות עמודים צפופות שנפלו כקוביות דומינו ברעש האדמה של 749.

סוסיתא – תרשים מפורט ומדויק של האתר משנת 1885 לפי סקר של המהנדס הרכבות הגרמני, גוטליב שומכר, שהיה הראשון שחקר את המקום.

מצידה השני של הדרך הראשית נראה אזור חפירות נרחב ובו מבני ציבור, כולל הבזיליקה שהיתה מוקד חיי היום-יום של העיר הקדומה. הבזיליקה עמדה בצמוד לפורום (אליו נגיע במורד הרחוב בעוד כמה רגעים) והיא היתה מקורה להבדיל מהפורום שהיה פתוח לשמיים. הבזיליקה הגדולה, ששטחה 55 על 30 מטר, היתה בנויה סביב ארבע שורות עמודים והתנשאה לגובה של 15 מטר. קירותיה נבנו אבני גזית גדולות שחופו בטיח צבעוני ובמרכזה הוצב שחזור של כמה עמודי ענק ולצידם כותרות שיש מסותתות להפליא.

באזור החפירות שמסביב נחשפו מספר כנסיות ביזנטיות, בית מרחץ, רובע תעשייתי קטן ובליבו בתי בד להפקת שמן וגתות ליצור יין ובסמוך נחשף גם רובע של בתי מגורים. מבני המגורים בנויים בסטנדרט בניה גבוה. בליבם של בתי המגורים בעיר היתה חצר מרכזית שלעתים היתה משותפת לכמה בתים. החצר היתה מרוצפת ולעתים מקורה בחלקה ובה בישלו בני הבית את ארוחותיהם והעבירו בה את רוב שעות היום. קירותיהם של בתי המגורים צופו בטיח נאה ותקרתם הוחזקה על גבי עמודים מסותתים ובחלקם היו אפילו מים זורמים.

נשוב לרחוב ונחצה את הפורום הרומאי, המבנה הפתוח המרכזי של העיר. לכאן התנקזו חיי המסחר והחברה של תושבי העיר וסביבתה. עמודי הגרניט הגדולים שהקיפו את הפורום ששטחו היה 42 על 42 מטר מטר שרועים כיום על משטח מוגבה שלצד הדרך. הממצא העיקרי בפורום הוא פודיום, מעין במה בצורת חצי עיגול, שעליה הונח פסל הקיסר, עדות לנאמנות ההדדית בין העיר לבין השלטון האימפריאלי. בצמוד לפורום מצפון נתגלה מתחם מקודש שראשיתו כמקדש הלניסטי ממנו כמעט ולא נותרו שרידים. לאחר מכן הוקם באותו מקום מקדש רומאי שממנו נותר גרם מדרגות בולט ולבסוף לאחר ניצחון הנצרות נבנתה באותו מתחם מקודש כנסיה על חורבות המקדש.

מהפורום נשוב לדרך הראשית ובמרחק כמה פסיעות נוספות במורד הרחוב נגיע אל שרידי מבנה קטן הבנוי לתלפיות הצמוד לדרך מצד דרום. זהו ככל הנראה מקדש קטן שהוקדש לקיסרי רומא. בצמוד לו נראה מדרגות היורדות לתוך האדמה. המדרגות מוליכות לבור המים המרכזי של העיר מהתקופה ההלניסטית ששימש את התושבים לפני שנבנו אמות המים בימי הרומאים. בור המים בנוי היטב בצורת קמרון שהשתמר בשלמותו באורך 20 מטר ועומקו 9 מטר וכולו מצופה אבנים. אל בור המים הגדול הוליכו תעלות מים מרחבי העיר וניתן לעקוב אחר אחת מהן היוצאת מהפורום הסמוך.

הליכה קצרה דרומה תוביל אותנו לאזור החפירות של הביצור הרומאי, הבסטיון שהוקם על חומת העיר הדרומית ובנוי כסדרת מגדלים וחומות. לאחר שהביצור הפסיק לפעול בתקופה הביזנטית הוקם על חורבותיו בית מרחץ מפואר שניתן לראות בו את תנורי החימום הבנויים לבנים אדומות ולצידם את חדרי המרחץ וההסבה המפוארים.

אגן מים ועמודי שיש בכנסיה הצפון-מזרחית

אם נחזור אל הרחוב הראשי ונמשיך ונרד במורד הגבעה נראה מצידנו הצפוני שרידי מבנה בצורת חצי עיגול דמוי תאטרון קטן. זהו אודיאון, מעין תאטרון קטן ל500 איש בו בוצעו מופעים מוזיקליים. הדרך הראשית ממשיכה במורד וכעת נראה בצידה השני (הדרומי) שרידי רובע מגורים נרחב שרק חלק קטן ממנו נחפר בשנים האחרונות ורובו הגדול נותר מכוסה בעפר וקוצים. לאחר כמה עשרות מטרים נוספים מתפתל הרחוב במורד ההר ועובר בשערה המערבי של העיר שממנו הוליך “שביל נחש” מפותל לכיוון הכנרת ולצידו נראה שרידים נוספים של המוצב הישראלי ובהם הרכבל שהוביל אספקה וחומרי בניה למקום.

קישורים:
סוסיתא ותחומה – חידושים בתום 18 שנות חפירה ומחקר – בהוצאת מוזיאון הכט/אוניברסיטת חיפה, דצמבר 2017