הימים מתקצרים במהירות אך אין סיבה לדכדוך. הגינה קוראת לנו והעבודה מרובה. את הפירות נקצור בחודשים הבאים. אך לפני הכל, ננצל את הימים הראשונים של נובמבר ולפני שיאו של החורף כדי לשתול פרחי בר ופקעות של פרחי ארץ ישראל. אם נפזר עכשיו זרעים של כרמלית נאה, ציפורנית מצרית, פרג ותורמוס או נשתול פקעות של כלנית ונרקיס נהנה עם בוא האביב ממרבדי פרחים נפלאים. אך שתילת חלקה קטנה של פרחי בר נותנת לנו הרבה יותר ממרבד של צבע ויופי. היא תומכת בקיימות, נותנת ביטוי לעונתיות, למקומיות ולמורשת של הארץ, היא חוסכת במים ולא זקוקה לגינון אינטנסיבי ומעבר לכך היא מחזקת את הטבע במאבק החשוב, שלעתים נראה חסר כל סיכוי, כנגד הפיתוח האורבני המואץ שעוטף אותנו מכל עבר. את פרחי הבר כדאי לשתול בגינה הביתית, בבתי ספר ובגני ילדים ובשטחים ציבוריים בכל ישוב.

מה עושים בגינה בנובמבר?

גינה קהילתית בלונדון

העצים בשלכת והגננים אוספים ומפנים ערימות עלים ענקיות מהגינות הפרטיות והציבוריות ומשליחים אותם בלא מחשבה שניה אל פחי האשפה שברחוב. אך בגינה המקיימת נתייחס אל העלים לא כאל פסולת או מטרד שיש להיפטר ממנו אלא כאל משאב חיוני וחומר גלם לצמיחה. בגינה המקיימת לא זורקים מאומה. נצא לאסוף את כל עלי  השלכת ונערום בערימת הקומפוסט כדי שיבשיל בסוף החורף וישמש אותנו להזנת האדמה ולצמיחת העצים באביב הבא. כך נמחזר את פסולת הגינה ונחזיר לאדמה את מה שלקחנו ממנה. אם יישארו לנו עודפי עלי שלכת (אפשר לבקש גם מהשכנים שמתכוונים לזרוק לזבל) נחפה את הקרקע שסביב העצים והירקות וכך נגן על האדמה החשופה מהגשם ומהקור ואף נפרה אותה בחומרים מזינים שיתפרקו אט-אט.

תיחוח להשבחת האדמה – בתחילת החורף מומלץ לתחח ולעשב את הגינה ובעיקר את חלקות הירקות וסביב עצי הפרי ובמיוחד סביב עצי הזית. פתיחת האדמה מאפשרת למי הגשמים לחלחל פנימה, היא מספקת אוויר למערכת השורשים, מאפשרת לזרעים ולשתילים להתפתח ומונעת התקשות פני הקרקע. יש להשתמש בקלשון או במעדר לתיחוח פני השטח בין שורות הצמחים לעומק 10-15 ס”מ. רק להיזהר שלא לתחח כשהאדמה רטובה כי כך רק נהדק ונקשה אותה וזה בדיוק ההיפך ממה שנרצה להשיג.

השקיה – בחורף מפסיקים את ההשקיה של הדשא ועצי הפרי. ירקות ושתילים צעירים צריכים השקיה רק במידה ואין רצף גשמים (שבוע ללא גשם).

איסוף מי גשמים – עם תחילת החורף כדאי לפזר כלים גדולים לאיסוף מי גשמים. בנוסף וכדי לחסוך בהשקיה צריך לנצל את המדרונות הטבעיים לאיסוף מי הגשמים כך שנוכל לנווט אותם אל עצי הפרי באמצעות פריסת סוללות עפר לאורך השיפוע הטבעי כדי לנקז את מי הגשמים ולהוליכם כמו בתעלות ניקוז על עבר העצים.

מה שותלים בנובמבר?

ירקות חורף: בנובמבר ממשיכים בזריעה ושתילה של ירקות חורף (למאמר המפרט על סוגי ירקות החורף ואופן גידולם). בשיא החורף לא ניתן לשתול כך שבהרים ובאזורי הארץ הקרים יהיה חודש נובמבר החודש האחרון לשתילת ירקות חורף.

ירקות עלים: חסה, עלי בייבי, רוקט/אורוגולה, עלי גרגיר הנחלים, מנגולד, כרוב לבן ואדום, פטרוזיליה, סלרי, שמיר, בוק-צ’וי, קייל, עירית, בצל ירוק, עולש.
ירקות שורש: סלק, גזר, לפת וגם שורש סלרי ופטרוזיליה.
פקעות ובצלים: תפוח אדמה, בצל, שום, צנון, /צנונית,כרשה.
ניצני פריחה: בהמשך החורף מבשילים – ארטישוק, ברוקולי, כרובית.

ירקות החורף בגן הירק השיתופי בקיבוץ צבעון שבגליל העליון

זריעת דגנים וקטניות, כמו חיטה, שומשום, קצח, דורה, חומוס, שעועית, עדשים, אפונה ותורמוס, נעשית בנובמבר ועד תחילת דצמבר. אין טעם לנסות לפני נובמבר כי דגנים וקטניות הן גידולי בעל הזקוקים לרצף גשמים ולכן יש לשתול אותם לקראת שיא עונת הגשמים, אך גם לא להתעכב ולשתול לאחר אמצע דצמבר כי הזרעים לא יכולים לנבוט כשיגיע שיא הקור של ינואר-פברואר.

שתילת תבלינים: בתחילת החורף ניתן לשתול את כל סוגי התבלינים – זורעים פטרוזיליה, כוסברה ושמיר. שותלים נענע, זעתר, אורגנו, קורנית, רוזמרין, מרווה, לוונדר, עשב לימון, לואיזה. כדאי דווקא להגזים בשתילת תבלינים – בפינות הגן, בעציצים, בחלקה ייעודית ועצם בכל מקום. הם יפים, טעימים, בריאים, מסייעים למשיכת חרקים מועילים ולסילוק מזיקים ואינם צורכים טיפול רב או השקיה רבה מדי. למאמר על ריבוי וגידול תבלינים.

שתילת פקעות פרחי ארץ ישראל – בנובמבר עדין ניתן לשתול פקעות פרחים (קישור למאמר על שתילת פרחי ארץ ישראל).

מה עוד?

ליקוט צמחי בר – לאחר בוא הגשמים מתחילה עונת הליקוטים. ניתן לזהות בקלות יחסית את נבטי החרדל ושאר המצליבים (הרחבה למטה), וגם את אלה של החוביזה והגדילן (שלהם עלי נבט המזכירים את אלה של הצמח הבוגר) לזלול אותם בשיא טריותם בלא הגבלה. את כל אלה נזהה באמצעות נבט דו-פסיגי (כלומר שני עלים יוצאים מאותו גבעול צעיר).

כיצד נזהה נבטים ממשפחת החרדל?

נבטים של חרדל ממשפחת המצליבים. את ירקות החורף ניתן לזרוע בגינה החל מסוף ספטמבר.

החרדל ואחיו ממשפחת המצליבים טעימים ובריאים. כדאי לדעת לזהות אותם כבר בשלב הנבט בו הם מזינים פי כמה. נזהה את הנבטים הצעירים בשדה בקלות – הגבעול הטרי מוציא תחילה 2 עלים צמודים שלכל אחד צורה של לב מעוגל (תמונה למטה), והם בעלי ריח צנוני-חרדלי. רק בשלב הבא, כעבור כמה ימים, יצאו גם עלים המזכירים במראם את עלי הצמח הבוגר.
את המצליבים ניתן לאכול בכל שלבי הצימוח – מנבט ועד לזרע.

למשפחת המצליבים המפוארת שייכים מיני ירקות ידועים וטובים ובהם: כרוב, כרובית, רוקט, צנון, ברוקולי, קייל, בוק-צ’וי, וגם מיני בר ובהם נפוץ במיוחד החרדל, ואחרים מוכרים פחות כגון ילקוט הרועים. 

פריחת החורף: בתחילת החורף נראה סתווניות פורחות למרות החום וחוסר הגשמים ושלל עלי נרקיסים פורצים מתוך האדמה. זהו כוחו של הבצל שמנצל כעת מזון ומים שנאגרו בחורף הקודם כדי לאפשר לפרח להזדקף במלוא יופיו לקראת עונת הגשמים והאביב שלאחריה.

עונת מסיק הזיתים כעת בשיאה, ואל מטעי הזית בגליל, בהרי השומרון, ובשאר הארץ, מגיעות משפחות שלמות לעבודת המסיק. תוך כדי המסיק גוזמים ומעצבים מחדש את עצי הזית.

זריעת בלוטים של עצי אלון

בלוטים של אלון התבור לאחר הנבטה של 3 שבועות בעציץ עם מצע שתילה בתחילת החורף ושמירה על לחות בעזרת מי גשם ומעט השלמת השקיה.

האלון הוא אחד העצים החשובים והיפים בחורש הארץ ישראלי. האלון גדל מבלוטים ואם נרצה לגדל אלונים בעצמנו נוכל לאסוף בלוטים ולשתול אותם. את הבלוטים יש לאסוף במועד הנכון, כלומר יש ללקטם כאשר הם בשלים מספיק כך שניתן להפריד בקלות מהספלול אך לפני שהם מתחילים להתייבש, מה שקורה תוך חודש מנפילתם על הקרקע. את זרעי האלון המצוי אוספים בנובמבר-ינואר ואת זרעי אלון התבור באוקטובר-נובמבר. את הבלוטים יש לשתול מיד לאחר האיסוף כדי שלא ירקבו (אם נרצה לאחסן כדאי לעשות זאת במקרר). אך לפני השתילה רצוי להרטיבם במים כדי לוודא האם הם טובים לזריעה. אלה שישקעו טובים ואלה שיצופו אינם טובים. כדי לשתול יש לחפור בור באדמה ולמלא באדמת יער עשירה או קומפוסט ולהשכיב את הבלוט בעומק 5-10 ס”מ ולהשאיר גומה להשקיה. רצוי לשתול קבוצה גדולה של בלוטים כי רק אחוזי הנביטה נמוכים מאד. לבלוט נדרש חודש-חודשיים כדי לנבוט. בחורף הראשון ינעץ האלון שורש עמוק לתוך האדמה ויחל בצמיחה איטית. שתלנים מומחים נוהגים להציב סביב הבלוט או השתיל שרוול שתילה מפלסטיק כדי להגן מרוח וחיות. אם הבלוט נבט אין חובה להשקות, אך אם נשקה בעונה הראשונה יעלו סיכויי ההצלחה. שיטה שנייה היא להכניס ערימת בלוטים לעציץ ולערבב עם מצע שתילה וכמו בכל תהליך הנבטה חשוב מאד להשקות בעקביות כדי לשמור על לחות מתמדת. תוך כמה שבועות נקווה לראות שחלק מהבלוטים נבטו ואז נעביר אותם לשתילה באדמה. הנבט הוא דווקא השורש ולכן יש להקפיד לשתול כאשר הנבט מופנה כלפי מטה! חשוב לדעת שבשתילה בשדה פתוח אחוז הנביטה והשרידות יורד מאד. יש לטמון את הבלוטים בטבע במקומות מוצלים, קרירים ומוגנים כמו מתחת לסלע גדול או בתחתית טרסה ומתחת לשיחים ירוקי עד ואורנים. עץ אלון לא ממהר. ראשית הוא מעמיק את השורש ורק אחר כך השתיל גדל כלפי מעלה. לעץ בן שנה יהיה שורש בעומק של מטר וגבעול שגובהו סביב 10 ס”מ בלבד.  לכן עדיף שלא לקנות עץ אלון ממשתלה מאחר ועץ אלון שגדל בעציץ מאבד את היתרון של השורש העמוק ולא יוכל לשגשג כמו עץ שבקע מהבלוט באדמת היער. לכן גם אין טעם לנסות להעתיק ממקומו אלון שנבט ביער. רצוי להשקות בקיץ בשנים הראשונות. האלון גדל באזורים בהם יש לפחות 500 מ”מ גשם בשנה. בטבע האלון גדל לאט-לאט אך בגינה הוא יגדל מהר יותר אם יקבל השקיה. כדאי לגדל אלונים מסוג שגדלים באזור ולא להביא אלונים מזנים אחרים מאחר שסיכויי ההצלחה קטנים. למשל אלוני תבור כמעט ולא גדלים בהרים אלא במישור החוף ובעמקים. 

לוח השנה לגינת המאכל

קישור לחודשי השנה האחרים:

רוצה להגיד משהו?

השאר תגובה