Print Friendly, PDF & Email

יש מעיינות בחיפה. רובם נסתרים מהעין, נחבאים בתוך ואדיות ובפינות נעלמות. מעטים מתושבי העיר מכירים את המעיינות ועיריית חיפה מצידה לא מתאמצת לשקם אותם וגם לא פועלת כדי לחבר אותם לעיר ולשלבם במרקם החיים והפנאי.

טבע עירוני בחיפה – לראות ולא לגעת

מרבית מתכנני העיר חיפה לדורותיה ראו בטבע העירוני שבו נתברכה העיר לא יותר מרקע ירוק לבתי המגורים, יפה למראה אך לא נגיש ובוודאי שלא מזמין. חזירי הבר שבכרמל מוצאים את דרכם לשכונות המגורים אך לתושבי חיפה קשה לעשות את הדרך ההפוכה ולצאת לטבע שסביבם. אמנם בכרמל הוותיק הבניה הישנה אינה צפופה ומאפשרת פה ושם גישה לוואדיות ולאתרי הטבע העירוני, אך דווקא בשכונות המגורים החדשות כמעט ולא נעשו מאמצים לשלב את הטבע והעיר. להפך, הוקמו קירות וגדרות החוסמים את הגישה לוואדיות. שבילים, דרכים, בוסתנים ומעיינות שהיו כאן במשך מאות שנים נחסמו ונזנחו. כך בשכונות המודרניות של העיר, כמו רמת אלמוגי, רמת גולדה, סביוני דניה, רמות אשכול, רמות ספיר ורמת חן. בשכונות האלה צריך להיות חזיר בר או הרפתקן אמיץ במיוחד כדי לנסות ולרדת לוואדיות הצמודים לבתי העיר. עבודה טובה יותר נעשתה בתכנון רמות אלון ורמת בגין שם נעשה חיבור לטבע ושבילים יוצאים ליערות ולוודאיות הסמוכים.

בחיפה למרבה הצער העיריה לא תורמת לחיבור הטבע לעיר ולפתיחת מסלולי גישה למעיינות. העבודה נעשית רובה ככולה על ידי מתנדבים ותושבים. יש לחיפה הרבה מה ללמוד מהעבודה המצוינת שנעשתה בירושלים בשנים האחרונות. מקומות מקסימים כמו פארק עמק הצבאים שבלב העיר, נחל עין כרם ששוקם על ידי התושבים, המעיינות ששוקמו בפארק עמק רפאים, ושורת שבילי הליכה ואופניים ששולבו לתוך פארק ירושלים הסובב את העיר, מחברים את הטבע העירוני ומנגישים אותו לתושבי העיר. העיריה לוקחת אחריות והובלה, התושבים מצטרפים ותורמים לניקיון ולטיפוח, המקומות מושקעים, מחוברים היטב לעיר, נקיים, בטוחים ומזמינים. משפחות ירושלמיות רבות מגיעות מדי יום למקומות האלה והם הפכו לחלק חשוב במרקם החיים של העיר.

אז עד שעירית חיפה תיזום מהלך דומה, נצטרך להתאמץ כדי להגיע למעיינות. המעיינות בחיפה יפים והמאמץ כדאי, אז נצא לדרך. נתחיל במעיינות הידועים יותר ומהם נמשיך למעיינות הנחבאים והסודיים ולבריכות המים החרבות שמחכות ליד שתשקם אותם.

בוסתן כיאט

בוסתן כיאט הוא בועה קסומה. בזמנו היה זה גן תענוגות, גן עדן עלי אדמות. עצי רימון, תאנה, הדרים מכל סוג, משמש, תות, פיסטוק, תמרים, כרמי גפנים וגן ירק רחב ידיים. לא כל עצי הבוסתן שרדו וגם המזרקות שבקו חיים, אך קסמו של המקום לא התפוגג, וכיאה לגן עדן אף אחד לא גר כאן. בעל הבית המקורי, עזיז כיאט, בן לאחת המשפחות האמידות בעיר, היה סוחר ערבי-נוצרי אמיד שעשה את הונו מחפירת עתיקות בלבנון ומכירתם בארה”ב. כיאט השתקע בחיפה ובנה את הבוסתן ב1936 ומאז היה מגיע למקום בסופי השבוע כדי להירגע מהמולת חיי העיר, להתענג מיופיו של הטבע, ולארח את משפחתו וחבריו. אחרי פטירתו, התגלגל הבוסתן לידי עירית חיפה.

הבוסתן מרושת במערכת תעלות פתוחות היורדות מהמעין של עין שיח בסדרת מפלונים. מים חיים מגיעים לכל קצוות הבוסתן. המים משקים את עצי הפרי ונותנים מרגוע לנפש מטרדות היום-יום.

זהו בוסתן ערבי מסורתי במיטבו. מקום שהוא בין המציאות לדמיון, בין האדם לטבע. יש בארץ עוד הרבה גנים יפים, בוסתני פרי וגינות מקסימות, אבל אני לא מכיר שום מקום שמזקק כל כך יפה ובמדויק את הרעיון של בוסתן מקומי, כך בדיוק זה צריך להיראות. במונחים של הפילוסופיה של אפלטון זאת האידאה, הרעיון עצמו.

רק עבודה מסורה של חברי הקואליציה למען בוסתן כיאט, ארגון של אוהבי הבוסתן, בסיוע החברה להגנת הטבע ועמותות אחרות, הפועלים ביחד עם מתנדבים, שומרת על קסמו של המקום. שנים של שיקום איטי חיברו רסיסים של יופי. הבוסתן קם מחדש, המים ממשיכים לזרום בתעלות, למלא את הבריכות, ולהשקות את עצי הפרי.

בכל זאת ועל אף שהוא נגיש בקלות רק מעטים מגיעים למקום. גם כאן העיריה לא ממש מעורבת ולמרבה הצער היא תרמה לאורך השנים בעיקר להזנחתו ולהסתרתו מעין. מצד שני אפשר לראות במצבו הנטוש והמוזנח למחצה של המקום דווקא ברכה שמוסיפה ליופי ולקסם של הבוסתן. בכל פעם שאני חוזר לכאן, הבוסתן משנה את פניו, ונותר בלתי צפוי , פראי בדיוק במידה הנכונה ומסתורי. שתי בריכות משתרעות בלב הבוסתן, לעתים מלאות מים ומזמינות ולעתים ריקות ועגומות, וכך גם השבילים בשולי הבוסתן, לעתים פתוחים ומזמינים ולעתים חסומים בקוצים שגדלו פרא.

בוסתן כיאט והמעיינות הסמוכים שבמעלה נחל שיח נמצאים בשולי העיר. מגיעים למקום בדרך עפר קצרה היוצאת ממול לשער ברוש של בית העלמין חיפה. דרך העפר חולפת מעל קומץ בתי מגורים ועוברת מעל הבוסתן, היא מסומנת בסימון שבילים שחור, וממשיכה הלאה לעין שיח הסמוך שמימיו משקים את הבוסתן ונותנים לו חיים.

תרשים עם עצי הפרי כפי שהיו בבוסתן כיאט בשנות ה-70. מתוך תיק תעוד לנחל שיח, ע”י רות ליברטי שלו.

מעיינות נחל שיח

עין שיח. כאן יוצאים מים זכים ונקיים מפתח הסלע ונשפכים לבריכה קטנה ונעימה. המים ממשיכים וזורמים לאטם בתעלת בטון אל בוסתן כיאט. מעין קטן ומקסים, מתאים לשכשוך של תינוקות ולא פחות לפיקניק של אחרי הצהריים כשהשמש הולכת ושוקעת לתוך הים שבקצה הוואדי. אם מגיעים בשעה חמה יותר ומעדיפים צל, עדיף לנפוש מתחת לעצי התות המצלים שבבוסתן כיאט או להמשיך בשביל לעין משוטטים.

מעין שיח, ממשיכה העלייה בנחל שיח, אך דרך העפר הופכת לשביל. כעבור חמש דקות הליכה מגיעים לשרידי המנזר הכרמליטי שפעל כאן בימי הביניים. הנזירים הכרמליטים הגיעו לארצנו החמה מאירופה הקרה וחייהם סבבו סביב סגפנות ועבודה קשה. המנזר מוקף חומה ונראה כמבצר צלבני קטן, אך ביצוריו לא עזרו לו כשהגיעו חורבנה של הממלכה הצלבנית עם הכיבוש המוסלמי של הארץ. המקום נותר קסום ומסתורי, אך למרבה הצער הוא מוקף היום בגדר וסגור למבקרים.

שלוש דקות הליכה נוספות לאורך הנחל מובילות לעין משוטטים. לכאן היו מגיעים חברי אגודת המשוטטים, שהיתה קבוצת המטיילים הראשונה בארץ ישראל. האגודה הוקמה ב1916 ע”י המורה לטבע של ביה”ס הריאלי בחיפה ובין חניכיה היה זאב וילנאי, ממייסדי החברה להגנת הטבע.

שמו הערבי של המעיין הוא עין אל פרג’, כלומר מעין הישועה, זכר לימים בהם התבודדו כאן נזירים שחיפשו את עקבותיו של אליהו הנביא. מי המעין יוצאים בנקבה צרה ונשפכים אל בריכת מים. מסביב עצי ברוש, תאנה, רימון ותות. המקום מוצל ונעים גם בשיא השרב ולכן מתאים לפיקניק ביום קיץ חם. על המורדות מסביב שרידי טראסות עתיקות שבהן גידלו הנזירים גפנים ועצי פרי. נחל שיח הוא היפה בנחלי חיפה. עוד ק”מ וחצי של עליה מתונה בשביל, שתחילתו בנויה על קירות תמך עתיקים, שריד לדרך קדומה שעברה כאן, והמשכה במעלה הואדי, תוביל אותנו לתחילת הנחל ולקצה המסלול היוצא אל רחוב לוטוס (ליד בית מספר 3) שבאחוזה.

מעיינות נחל אחוזה

נחל אחוזה נשרף לחלוטין בשריפה הגדולה של שנת 2016. מאז הנחל משתקם לאיטו. אל הנחל מובילות מדרגות ברזל היורדות מתחנת האוטובוס שעל דרך פרויד פינת רחוב ויתקין. בהמשך המדרגות יורדים בדרך העפר למטה ומיד פונים ימינה ומוצאים את השביל הצר היורד אל הואדי. הירידה תלולה, כדאי ללכת לאט ובזהירות. הנוף החשוף שנותר כאן לאחר השריפה מפנה את מקומו עד מהרה לחורש טבעי יפה. בליבו של החורש חבוי עין התאנה, בריכה מקסימה הקולטת את מי המעין הסמוך. בועה של שקט ורוגע בלב העיר.

כדאי לשים לב לניגוד שבין האורנים שכיסו את מורדות הואדי לבין החורש הטבעי שבלב הנחל וסביב המעין. האורנים נשרפו ונכחדו ולא נותר מהם זכר. החורש הטבעי שסביב המעין נותר בדיוק כשהיה, כאילו השריפה לא היתה כלל.

עד לשריפה, נדרשו רק כמה דקות הליכה נוספות במורד הנחל כדי להגיע למעין השני של הנחל, מעין אחוזה. המים היו נשפכים מכאן בפלג מים לתוך אפיק הנחל. מאז השריפה נסתם השביל שבין עין התאנה ומעין אחוזה בסבך קוצים וקטע זה של הנחל ממתין לשיקום שנקווה שיבוא במהרה בימינו.

בהמשך נקטע הנחל על ידי דרך פרויד ולא ניתן לרדת לכיוון הים. אפשר לחזור כפי שבאנו או לעלות ימינה בשביל אל רחוב יוסף שכטר.

עין קדם

בעין קדם אפשר להתבלבל. המעין נראה כאילו נלקח מהרי ירושלים. בדומה ליפים שבמעיינות הניקבה של הרי יהודה, גם לעין קדם יש נקבה שניתן לזחול בה, למרגלותיו בריכה, סביבו עצי פרי, ונשפך ממנו פלג מים נאה, והלאה משם משתרעת אמת מים עתיקה המוליכה אל חורבות הכפר הסמוך.

אל הנחל אפשר להגיע בהליכה לאורך השביל היורד מרחוב נורווגיה שבדניה או לחלופין לצאת מטירת הכרמל, שם נחפש את דרך העפר שלאורך נחל גלים, אליה אפשר להגיע מקצה העיר, ליד בית ספר שיפמן. בכל אחת משתי החלופות תידרש לנו חצי שעה של הליכה נינוחה להגיע לעין קדם. הדרך הראשונה עדיפה למי שמעדיף לרדת והשנייה תתאים למי שמעדיף לעלות, רק לא לשכוח שבדרך חזרה ירידה הופכת לעליה.

למעין שתי נקבות שנחצבו בימי קדם להגביר את שפיעת המעין. הראשונה נוחה להליכה ולאחר הליכה שפופה של כ15 מטר מגיעים למקום בו פורצים המים מן הסלע. לא לשכוח להביא פנס! הכניסה לנקבה השנייה נעשית דרך חור בקיר בטון והיא מתאימה רק להרפתקנים רזים. השביל השחור היורד מהמעין לכיוון נחל גלים וטירת הכרמל צמוד לתוואי אמות המים העתיקות שהובילו את מי המעין לכפר טירה ולצידן צינור ברזל מימי האנגלים. בהמשך השביל, לאחר המפגש עם נחל גלים, אם נפסע לאט בצמוד לצינור הברזל נגלה בו ברז. למרבה ההפתעה אפשר לפתוח אותו והמים יזרמו החוצה.

המעין שופע בכל ימות השנה והמקום יפה במיוחד דווקא בימי הסתיו בזכות מרבדי החצבים שפורחים בכל האזור. מושלם לטיול של אחרי הצהריים.

עיינות ורדיה

בסמוך לשכונת ורדיה מתחבא מעין קטן שממנו נשפך פלג מים, בסמוך באר עמוקה וזולה למנוחה. הגישה מתחנת הדלק סונול ורדיה. יש ללכת בשביל היוצא מהחניה הקטנה שבתחנה ועובר בגשר שמתחת לכביש הראשי. מגיעים לואדי ועולים מעט בשביל עד למעין ולזולה. מכאן אפשר לחזור לתחנת הדלק או להמשיך לעלות בשביל שלאורך הואדי עד ליציאה לרחוב מבצע יונתן באחוזה.

השביל נחסם לעתים בצמחיה וקוצים. בחורף קל יותר לעבור. מעת לעת נערכים סיורים בנחל ע”י מתנדבים או חניכי תנועת הצופים שפותחים ומנקים את המסלול.

מעין קיר העורבים

מעל הטכניון מתחבאת חורבה קטנה ומסתורית. בקיר הסלע הידוע כמצוק העורבים היה מקדש לאלי הכרמל הקדומים (הרחבה בכתבה לאן נעלם אל הכרמל?). כמה עשרות מטרים מזרחה משם, בחורש הטבעי שלכיוון הטכניון, חורבת חווה הלניסטית גדולה ובקצה שלה היתה בריכת אגירה גדולה במקום בו יורד ערוץ קטן מרמת אלון. הבריכה עדין נראית כשקע באדמה, המוקף בחלקו בסלעי אבן גדולים. מסביב סבך של קנה סוף. בחורף עם קצת מזל אפשר למצוא כאן מים ואם פחות מזל נצטרך להסתפק בבוץ.

מעיין סעדיה

נחל סעדיה הוא נחל איתן שנביעתו צלולה. אין בארץ כמעט נחלי איתן אבל מיקומו האומלל של הנחל, לצד הצ’ק פוסט, בתוך מערבולת של כבישים, חרץ את גורלו והוא נותר מוזנח, מלא אשפה, לא נגיש ולא מוכר. מעיין עין סעדיה נובע במרגלות הכרמל, מול צומת הצ’ק פוסט, ומשם זורם הנחל צפונה בתעלה פתוחה מתחת לגשר של המוצא הצפוני של מנהרות הכרמל ונשפך בסופו של דבר לנחל הקישון. את המעין רואים מדי יום אלפי נהגים עצבניים החולפים על פניו בלי לשים לב. המעין צמוד לקצה הצפוני של כביש 752 מעל הפיצוציה שבצומת הצ’ק פוסט, אך על אף קירבתו הוא לא נגיש. כדי להמשיך עם הנחל צריך לעבור לצידו השני של הכביש. אפשר להגיע גם מדרך הגישה למרכז הבקרה של מנהרות הכרמל. לאורך הנחל צמחית נחלים, סביבו ציפורים, בליבו בריכות מים טבעיות ובתוכו דגים, אך מראהו הכללי מוזנח, מלוכלך ועגום. מתחת לערימות הזוהמה, מסתתרת לה פנינת טבע בעלת פוטנציאל שצריך לשקם ולטפח. לאורך הנחל אפשר לראות כמה צריפים, אנשים, כבשים ולעתים כלבים מאיימים. את סיפורם אפשר לקרוא כאן. בעירית חיפה קיימת תוכנית מתאר לשיקום אזור הצ’ק פוסט כולל הנחל וסביבתו. המקום מחכה להצלה. הוא יכול להפוך משטח עירוני מבוזבז לריאה ירוקה. 

 

רוצה להגיד משהו?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.