מסע בזמן – טיול בנחל המעיינות (נחל ביתר)

מסע בזמן – טיול בנחל המעיינות (נחל ביתר)

15/04/2018 0 By asaf
Print Friendly, PDF & Email

מעטים המקומות והנופים שלא השתנו מאז ימי אבותינו

נחל המעיינות -עין אל עמוד/עין אל בלד – הסככה הצמודה למעין משמשת מקום מפגש לפלאחים, לסוחרים ולמבקרים [5 במפה]

מדי יום נבנים בארץ עוד מגדלי מגורים נוצצים וסביבם נפרשים ככורי עכביש רשתות כבישים מהירים ולצידם נפתחים מרכזי קניות חדשים מעל כל חלקת אדמה. כך הולכים ומתמעטים להם השטחים הפתוחים והחקלאים וגם שיטות העיבוד החקלאי הולכות ומשתכללות. כנגד כוחות אדירים אלה הולכת ונעלמת לה החקלאות המסורתית שפרנסה את תושבי הארץ מתקופת התנ”ך ועד לפני מאה שנה וכבר כמעט שאין לה זכר בארצנו. למרבה המזל שותפות אינטרסים מפתיעה עוזרת לשמר מספר קטן של מקומות מופלאים שבהם עדיין חיים ומתפרנסים בני אדם מחקלאות בעל ושלחין שכמעט ולא השתנתה מאז ימי התנ”ך. במקומות אלה הזמן פשוט נעצר מלכת. במקומות אלה שרק מעטים מכירים ונמצאים ברובם בשטחי יהודה ושומרון, מעבדים אנשים את אדמתם כפי שעשו אבותיהם ואבותינו. שם נטועים עצי זית בני מאות שנים על מדרגות האבן העתיקות שבמורדות ההרים. למרגלותיהם משתרעות חלקות ירק קטנות לאורך נחלים ופלגי המים היוצאים מהמעיינות שבהר.

 בין המקומות הנדירים האלה ניתן למנות את נחל המעיינות ואת ואדי פוכין הסמוך לו, שניהם בקרבת בית”ר עילית שבהרי יהודה. בהרי השומרון ישנם ואדי זרקא (נחל נטוף), ובמידה פחותה גם נחל קנה ונחל דולב. בהר חברון  ישנו העמק הציורי של ואדי ארטאס שבקרבת בריכות שלמה. סה”כ נותרו בין חמישה לעשרה מקומות שכאלה ובכולם יש רגישות ביטחונית המחייבת טיול בקבוצה. גם בתחומי הקו הירוק, סביב ירושלים נותרה חקלאות מסורתית במספר מקומות כמו בסטף, שם שוחזרה החקלאות המסורתית בחלקות ירק מושקות במי המעיין ובבוסתן הבעל בו מטפחת הקק”ל עצי פרי מקומיים, וגם בעין רפא שם מזין מעין הכפר שדות עם ירקות עונתיים המשמשים את מסעדת רשטא שבכפר, ובמידה מסויימת גם בחורבות ליפתא ובכפר עין כרם. בבקעת בית נטופה שבגליל התחתון מגדלים הכפריים בקיץ בחלקות משפחתיות זעירות אבטיחים, חיטה מזנים מקומיים וירקות בלאדי קיציים. 

,נחל המעיינות -תחילת הנחל מול חוסאן [4 במפה] – פלאחית עובדת בחלקת הירק המשפחתית

ברית מופלאה

בברית המופלאה והבלתי רשמית שמגנה על מקומות אלה פועלים יחדיו באופן נדיר וייחודי הרשות הפלסטינית, עם תמיכה מהאיחוד האירופאי, מארגון אונסקו של האו”ם וארגוני שמאל ישראלים ביחד עם מתנחלים שמתנגדים אידאולוגית לגדר ההפרדה ועם גורמים ישראלים ירוקים ובהם רשות הטבע והגנים ובית ספר שדה כפר-עציון. כולם פועלים במרץ, כל אחד משיקוליו שלו, לשימור מקומות אלה ולעצירת הזמן בהם.

המכנה המשותף של חברי הקואליציה היא הרצון לשמור על ערכי הטבע והנוף של הארץ בה אנו חיים בלי קשר לשאלה מהו שמה של אותה הארץ (ישראל מבחינת היהודים, פלסטין מבחינת הערבים או הארץ הקדושה מבחינת הנוצרים) ומי בעל הבית שלה. הנוף התרבותי מספר את סיפורם של התושבים, את המורשת הרוחנית וההיסטורית ממנה באו ואת החלומות שלהם ועל כן חובה לשמר אותו. מכאן קצרה הדרך גם להתנגדות העקרונית של כל גופי הקואליציה להקמת גדר ההפרדה שמהווה מכשול פיזי בלתי עביר הפוגע במרקם הנוף והחיים באותם אזורים בהם נשתמרו באופן כה ייחודי נופי התנ”ך ואורח החיים של ימי קדם כפי שהוא משתקף באופן ייחודי בנופי החקלאות הקדומה של הרי יהודה שבאזור נחל רפאים, ובייחוד בנחל פוכין ונחל המעיינות.

נחל המעיינות – שדות פורחים באביב סביב עצי הזית

הנוף בהרי יהודה איננו נוף טבעי. אלה נופי תרבות. מעשה ידי אדם. כאן התנחלו בהר בני ישראל לפני למעלה מ3,000 שנה וכאן הם בנו אלפי מדרגות חקלאיות במורדות ההרים ועליהן נטעו עצי זית ועצי פרי משבעת המינים. לאחר מכן למדו גם כיצד לווסת את נביעות המים הטבעיות. המעיינות אשר אנו רואים היום בהר אינם מעיינות טבעיים אלא מעשה ידי אדם.  התושבים בימי קדם זיהו את בצבוצי המים לאחר הגשם מעל שכבת החוואר וחפרו ניקבות בתוך הסלע להוצאת המים אל בריכות אגירה שבנו ומהן חפרו תעלות להשקיית חלקות שלחין. בשדות שבעמקים שתלו חיטה, שעורה, חומוס ושומשום. נופים אלה עוצבו בידי תושבי הארץ לדורותיהם במשך 3,000 שנה.

מסיבות אלה גם הכיר אונסק”ו בנוף התרבותי של החקלאות המסורתית ההררית שסביב הכפר בתיר כאתר מורשת עולמי. ההכרה עוזרת לשמר את נופי החקלאות המסורתית הכוללת מדרגות אבן במורדות ההרים, שומרות שבהן לנים תושבי הכפר בעונת המסיק, שפע מעיינות המזינים מערכות השקיה שמאפשרות קיום חלקות עיבוד קטנות. אונסק”ו כידוע איננו ארגון חובב ציון וההכרה ניתנה בעקבות פניה דחופה של הרשות הפלסטינאית שמתנגדת גם היא כמובן מסיבות ברורות להקמת גדר ההפרדה. מימון לפיתוח ולשימור החקלאות המסורתית ניתן גם על ידי האיחוד האירופאי. תושבי הכפרים שבמרחב מדרום לנחל רפאים (פוכין, חוסאן, בתיר ואל-וואלג’ה) הם עובדי אדמה המגדלים את תוצרתם החקלאית בשיטה המסורתית של חקלאות בעל באמצעות טרסות וחקלאות שלחין – שליחת המים מבריכות אגירה לערוגות ולשדות שבהם הם מגדלים חצילים, קישואים, עגבניות, נענע ריחנית ושאר ירקות עונתיים.

כדי לבקר במקומות אלה אפשר להצטרף לטיולים המודרכים שנערכים בהרי יהודה על ידי בית ספר שדה כפר עציון (בחוה”מ פסח, סוכות ומועדים אחרים שמתפרסמים באתר). במרחב השומרון נערכים מעת לעת (ובעיקר בחוה”מ פסח ובחגים אחרים) טיולים דומים בהובלת מרכז סיור ולימוד שומרון/מדרשת חלקת השדה, בית ספר שדה עפרה, מרכז הדרכה שומרון של רשות הטבע והגנים, בית ספר שער הגיא. סיורי קבוצת עמיתים לטיולים נערכים בכל הארץ ובכל ימות השנה.

אל נחל המעיינות

מפת נחל המעיינות (על בסיס מפת המרכז למיפוי ישראל)

נחל המעיינות הוא כינויו של נחל ביתר (או ואדי גָ’מְעַה בערבית) היוצא מהכפר חוסאן ועובר למרגלותיו ולמרגלות הכפר בתיר בדרכו אל נחל שורק. חלקו העליון של הנחל משובץ במעיינות רבים שממיהם נאגרים בבריכות ומשם נלקחים להשקיית חלקות משפחתיות קטנות בעיבוד אינטנסיבי. מעל חלקות השלחין נמצאות חלקות הבעל. על גדות הנחל סדרת מדרגות אבן שנבנו ביד מוכשרת בימי קדם ויוצרות טרסות אבן שעליהם גדלים עצי זית רבים ולצידם פזורים גם עצי שקד, תאנה, תות, גפן, משמש ועצי פרי אחרים.

מרבית תושבי הכפר חוסאן אינם עוינים וחלקם ישמחו לשוחח ואף להציע למבקרים מפרי גינתם, אך בכל זאת ניתן לטייל במקום רק בקבוצות עם נשק. עדיף לבקר בשעות הבקר שאז בד”כ המעיינות (ובייחוד עין אל הָוּוִיָה שהוא גולת הכותרת של הביקור בנחל)  פנויים יחסית. על אף יופיו ויחודו של הנחל אין בו כמעט מבקרים ישראלים ואולי זה חלק מקסמו של המקום.

הגישה מאזור בית שמש נעשית בכביש 386 (או 375 מעט דרומה משם). בין צור הדסה למבוא בית”ר עובר הכביש את גדר ההפרדה במחסום בית”ר (1, במפה) ומיד לאחריה נעצור בתחנת הדלק סונול (2). זאת נקודת היציאה. עוברים ברגל את הכביש לצידו השני ויורדים בירידה מתונה על שביל עם סימון שחור (שקשה למצוא) אל הנחל. כעבור 5 דקות הליכה נגיע אל הטרסות הראשונות שעליהן מטעי זיתים -עתיקים (3). נלך ימינה לאורך הטרסות ותוך 5 דקות יתגלה לנגד עינינו מצד שמאל נוף הנחל המרהיב (4). למרגלותינו נראה במורדות הוואדי סדרת מדרגות אבן בנויות לתלפיות כאשר בטרסות שמעליהן מטעי זית ובוסתני פרי ובתחתית הנחל נפרס תשבץ צבעוני של חלקות ירק קטנות שבינן בריכות השקיה קטנות ומהן יוצאות תעלות מים להשקיית החלקות, כל אחת בתורה.

הליכה של 5 דקות נוספות על דרך העפר המוליכה מהכפר אל המחסום תוביל אותנו לפאתי הכפר חוסאן. כאן נראה את הפלאחים והפלאחיות כפופי הגב העמלים בשדות, חלקם מוליכים חמור בעבודת החריש, אחרים מסדירים את חלוקת המים להשקיה או אוספים עשבים ויש הקוטפים את פרי עמלם, ירקות הבלאדי העונתיים. מעניין לראות שרוב העובדים בטרסות הם גברים ובשדות הרוב הן נשים.

נחל המעיינות -עין אל עמוד (5 במפה)

בריכת מים גדולה בפינת הכפר, במקום בו נפגשת דרך העפר עם תחילת הוואדי מהווה מקום מפגש ומנוחה לפלאחים. זהו עין אל-בלד (5) שהיה ונותר מוקד מרכזי של חיי הכפר. במפה המקום מסומן כ’עין אל עמוד’ על שם העמוד הרומאי שמוצב כאן. לכאן מגיעים חמורים, מכוניות ואנשים לאיסוף הסחורה. במוצא הבריכה אל הוואדי ברז מים גדול שממנו יוצאים המים דרך תעלות בטון לחלקות האדמה הסמוכות. החלקות קטנות וכל אחת בבעלות משפחה אחרת. הברז נפתח על ידי אנשי הכפר בשעות נקובות כדי להקצות לכל חלקה את המנה המגיעה לה.

על הקיר ממול לעין אל-בלד מוצב תחריט אבן עם מפה המתארת את המעיינות והבריכות של הכפר. ממול לבריכה ומעבר לדרך העפר יוצא שביל צר בין השדות ומוליך לקבוצת הנביעות שנקראת עין נמוס (6) שנפרסת סביב קו המצוק במפגש בין שכבת הגיר האפורה לשכבת החוואר הצהובה. לאורך השביל שנמשך פחות מ100 מטר סדרה של מעיינות קטנים ובריכות ובהמשך סלע גדול ובקצה השביל נקבת מעין קטנה החודרת לתוך ההר.

נחל המעיינות -אחת הבריכות בנביעות עין נמוס [6 במפה]

נחזור לדרך העפר. כמה מטרים מערבית לעין אל בלד יורד השביל המוליך לתוך נחל המעיינות (7). בחלקו הראשון, מוביל אותנו השביל בתוך תוואי הנחל לצד חלקות ירק המושקות באמצעות תעלות בטון שיוצאות מבריכות איגום קטנות לאגירת מים. המשך השביל מוליך אותנו על קו גובה אחיד בגדה המזרחית של הוואדי וכך ככל שמתקדמים בדרך, עולה השביל מעל תוואי הנחל ובהדרגה נגלה למרגלותינו נוף הנחל הנראה כפאזל של חלקות ירק קטנות. השביל עובר לצד טראסות שעליהן מטעי זית וגפן.

מעין האהבה

נחל המעיינות – עין אל הוויה [8 במפה]

הליכה של 10 דקות על השביל מעין אל-בלד מובילה למפגש עם דרך עפר המגיעה מהכפר חוסאן ויורדת מכאן בסדרת מדרגות שהוסדרו במימון האיחוד האירופאי אל עין אל הָוּוִיָה שהוא המעיין היפה והמטופח ביותר בנחל המעיינות (8). הָוּוִיָה בערבית היא אהבה (וגם תעודת זהות כפי שיודע כל חייל ששירת בשטחים). יופיו וקסמו של המעין מושך אליו זוגות צעירים מהכפר הסמוך. המקום עמוס במקומיים במיוחד בימי ששי בצהריים לאחר התפילה במסגדים. מי המעין ממלאים בריכה מקסימה בנויית בטון בגודל 5X3.5 מטר ובעומק 70 ס”מ המתאימה לרחצה וגם לשתייה. למעין נקבה צרה ויפה שבסופה חדר אליו נשפכים המים במפל.

נחל המעיינות – עין אל הוויה [8 במפה] – בני טרופר מעביר הדרכה לסיור של בית ספר שדה כפר עציון

מעין אל הָוּוִיָה ניתן לבחור לסיים את הטיול ולחזור לנקודת המוצא או להמשיך במורד הנחל. כדי לחזור נעלה בשביל שבתוך הנחל. כ30 מטר מעל המעין חוצה את הנחל קיר אבן מרשים שמייצר שתי טרסות. המדרגה התחתונה מושקת במי המעין וגדלים בה חצילים ושאר ירקות עונתיים והעליונה מאכלסת בוסתן זיתים, תאנים וגפנים ובתוכה בור אגירה חרב. בלב קיר האבן נקובים 3 חלונות המיועדים לאפשר זרימת מי גשמים בחורף. מהטרסה העליונה ניתן להמשיך בשביל בתוך הנחל חזרה לכיוון עין אל-בלד שבחוסאן אך כדי לחזור לרכב נעלה במדרגות האבן שבגדה הימנית ולאחריהן נעלה בשביל המעפיל בין הטרסות לאורך הגדה המערבית של הוואדי. כעבור 10 דקות מגיעים לדרך העפר היוצאת מעין אל בלד לכיוון מחסום ביתר. הליכה של 15 דקות נוספות על הדרך ובהמשך על השביל ממנו יצאנו תחזיר אותנו לתחת הדלק ממנה יצאנו.

8 ימים בשבוע

אם נרצה להמשיך בטיול במורד הנחל נצא מעין אל הָוּוִיָה בשביל היורד בתוך הוואדי ועובר בסדרת מדרגות אבן לצד חלקות שמיעוטן מושקות במי המעיינות ורובן חלקות בעל המסתפקות במי הגשמים הזורמים בנחל בחורף. לאחר 5 דקות הליכה במורד נגיע לצמד בריכות איגום נוספות למי השקיה (9) ומצידו השני של הוואדי לעין אל-בסין שגם לו נקבה קצרה ובריכה. אם ממשיכים בירידה באפיק הוואדי  עוברים משטח הכפר חוסאן לשטח הכפר בתיר שמתנשא מעל הנחל. ראשון המעיינות של בתיר הוא עין גָ’מָעַה, כלומר ‘המעין של החברה’ שנמצא לצד דרך עפר במבואות הכפר (10). לעין גָ’מָעַה בריכה גדולה ועתיקה הבנויה מאבנים אך המקום אינו נעים לביקור כמו עין אל הָוּוִיָה. מעל המעין נוכל לראות פארק מים המיועד לבילוי משפחות עם בריכה, מדשאות ומגלשת מים לילדים (11). בהמשך הוואדי עובר השביל לצד שני מעיינות נוספים המשמשים את תושבי בתיר להשקיה (12) עד לסופו של הוואדי במפגש עם נחל רפאים שלאורכו מתפתלת מאז שנת 1892 מסילת הרכבת לירושלים. מעלינו, בלב העתיק של הכפר נמצא המעין המפורסם של בתיר שאינו חלק ממסלול הטיול בנחל.

נחל המעיינות – מים קפואים בעין אל הוויה (8 במפה)

בכפר ביתר 8 משפחות גדולות ובריכת מעין אחת ועל כן מחולק השבוע בביתר ל8 ימים במקום 7 ימים כמקובל בשאר העולם. גם ימי השבוע נקראים בכפר על שם שמונת החמולות וכך מדי יום מגיע אחד מזקני הכפר אל בריכת המעין, בדיוק כפי שעשו אבותיו ואבות אבותיו, ומקצה בעזרת מקל מדידה את מנת המים היומית אל התעלות המובילות לחלקות הירק של המשפחה שהגיעה תורה להשקות את שדותיה (13 במפה – העליה ללב הכפר בתיר ולתל ביתר) – קישור לסרטון על מעין בתיר.

בסיום הנחל, מתנשא מעל הגדה הימנית תל קדום. זהו מקומה של חרבת אל יהוד, הלא היא ביתר העתיקה, מעוזו האחרון של בר-כוכבא, גיבור עלילות ל”ג בעומר, שהוביל את המרד הכושל כנגד הרומאים. כאן, בגבעה שמעל הנחל, הגיע סופו המר של המרד שבעקבותיו חרבה הארץ ונסתיים השלטון היהודי בה. כך החלה הגלות בת אלפיים השנה. על שמה של אותה ביתר הקדומה נקרא הכפר הערבי בתיר שמעלינו, כמו גם הישובים היהודים שהוקמו בסמוך – מבוא בית”ר ובית”ר עילית.

עולם הולך ונעלם

היעלמות החקלאות המסורתית לא מתרחשת בוואקום. אין זה תהליך מקרי וגם לא תוצר לוואי מחויב המציאות של הקדמה הטכנולוגית.  חקלאות מסורתית היא חלק מאורח חיים איטי יותר, עצמאי יותר, משפחתי יותר, מקומי יותר וכזה שמסתפק בפחות, פחות קניות, פחות כסף ופחות צריכה מיותרת. לרוע המזל כל אלה ערכים שמנוגדים לאידאולוגיה הניאו-ליברלית שמובילה את העולם בעשורים האחרונים ומקדשת גלובליזציה ללא גבולות, מאפשרת צמיחת תאגידי ענק חסרי מעצורים וכזאת שמפעילה כל מניפולציה אפשרית כדי להפוך אותנו מבני אדם לצרכנים.

נחל המעיינות – עין אל הוויה (8 במפה)

מה הסיכוי שמישהו ירצה לטרוח ולשמר זרעים מעונה לעונה כאשר חברות ענק שמייצרות זרעים וכימיקלים מציעות לו זרעים בזול? הרי את המחיר האמיתי החקלאי והצרכנים (כלומר אנחנו) ישלמו רק בעוד שנים מאחר והזרעים האלה מייצרים תלות הולכת וגדלה ביצרן ומגיעים עם חומרי ההדברה מסוכנים שנדרשים במינון הולך וגדל. או מה הסיכוי שמישהו בגליל או בשפלת יהודה יוכל לטעת כרם קטן ולצידו לפתוח יקב ומרכז מבקרים כמו בדרכי היין היפות של טוסקנה, פרובאנס וקליפורניה, כאשר התקנות בישראל מאפשרות לו לפתוח יקב רק באזור תעשייה כאילו שמדובר במפעל תרופות. ולמה שמישהו יתאמץ לשמר בחצרו את הזנים המקומיים של הגפנים, התאנים והשקדים שהם חלק מהמורשת התרבותית והמגוון הביולוגי שלנו, כשמדיניות הממשלה מקלה כל כך על יבוא זול של פירות כאלה?

חברה חקלאית מסורתית מבוססת על יחסים קרובים במשפחה. כל בני המשפחה חייבים להתגייס ולעבוד ביחד בעונות החריש והקטיף. והילדים עוזרים להוריהם כשצריך ולא כשבא להם. בחברה כזאת גם הקהילה המקומית כולה מגובשת הרבה יותר. בעולם כזה דני מגדל תותים ומוכר לרינה שמכינה מהם ריבה שמוכרת אותם לדליה שאופה מהריבה עוגות ומוכרת אותם, ומהכסף שהיא מקבלת היא יכולה להזמין את הבת של דני לעשות אצלה בייביסיטר. יש כאן מעגל ששומר את הכסף והמשאבים ומגלגל אותם שוב ושוב בתוך הקהילה. אין בה צורך בתאגידי ענק וגם אין בה מקום למנגנונים שמאפשרים התעשרות אינסופית של מעטים, ובוודאי שאין בה צורך לעודד צריכה אינסופית של עוד ועוד מוצרים מיותרים. בחברה כזאת לא מופעל לחץ לבלות כל רגע בעבודה, בבהייה פסיבית במסך או בקניה של עוד משהו טפשי. אנשים כאלה מעריכים זמן פנוי ושמחים על כל רגע של בטלה מתחת לסוכת גפנים, שיחה נעימה או סתם בהייה בכבשה שלועסת עשב בשדה מנוחה.

של מי המקום הזה?

טרסות אבן מעובדות במורדות הכפר בתיר

בהרי יהודה יש נופים של אף אחד. מקומות שמי שבנה אותם לא השאיר אחריו כתובת או סימן בעלות ברור. כך הם המעיינות והנקבות שחצובות בהר, השבילים שנסללו ברגלי ההיסטוריה, החוות החקלאיות שנעזבו, קברים קדושים המתנשאים מעל ראשי ההרים, חומות ומצודות שחרבו ונשכחו, ומעל לכל בולטים בנוף אלפי מדרגות אבן שמשתרעות על מורדות ההרים.

מי בנה את אותן מדרגות אבן שקיימו חקלאות ברת-קיימא ובכך אפשרו את קיום החיים באזור ההר? מסתבר שזאת שאלה פוליטית ולא היסטורית. כי רק דבר אחד ידוע בוודאות – היו אלה אנשים פשוטים שחיו את חיי היום-יום שלהם. לא היו אלה המלכים והשליטים שכתבו את ספרי ההיסטוריה והשאירו אחריהם תעודות, מטבעות או מקראות שנועדו לתעד ולפאר את מעלליהם, מלחמותיהם והצלחותיהם.

על פניו נראה שמדרגות האבן נבנו בתקופת הזוהר של ממלכת יהודה המתוארת בתנ”ך. גרסה אחרת משייכת את רובן לתקופת הפריחה של עם ישראל בשלהי ימי בית שני. מדרגות האבן היפות שסובבות את ביתר, מעוזו האחרון של בר-כוכבא, ממחישות היטב את עוצמת החיים שהיו כאן באותם ימים סוערים ערב החורבן. לעומתם יש חוקרים המשערים שהמדרגות נבנו דווקא בתקופה הביזנטית כאשר הארץ היתה מאוכלסת עד אפס מקום וישנם אף מחקרים המעידים שדווקא הערבים הם אלה שבנו את מדרגות האבן במאות השנים האחרונות.

יתכן שהתשובה הנכונה היא שכולם צודקים. כנראה שהמדרגות הן הסיפור של כולנו. הסיפור של הארץ. דור אחרי דור בנה ושיקם את מה שחרב לפניו. ראשונים היו הכנענים ואחריהם באו מלכי יהודה שהקימו את תשתית הטרסות הנרחבת שאותה שיפרו וחיזקו אבותינו בימי בית שני טרם צאתם לגלות, לאחר מכן באו הכובשים הרומאים, ולאחריהם חקלאים ביזנטיים שהתיישבו כאן. אחריהם פסעו צלבנים שהגיעו מארצות אירופה הקרות, ולבסוף שיקמו את הטרסות תושבי הארץ המוסלמים שרבים מהם נטשו לבסוף את בתיהם בעקבות מלחמת העצמאות וכך היו האחרונים בשרשרת הדורות שהשאירה לנו את נופי התרבות של אף אחד.

 

מפות האזור

במפה של המרכז למיפוי ישראל (מאתר Govmap) נראה בפירוט חלקו הראשון של המסלול (או המסלול המקוצר) - אל המעיינות, החלקות והטראסות של הכפר חוסאן.

במפה המנדטורית (משנת 1940, בקנ"מ 100:000 מאתר Govmap) נראה כל מרחב החקלאות המסורתי שבכפרים מדרום לנחל רפאים - אל וואלג'ה, בתיר, חוסאן ופוכין.

במפת Googlemap נראים – נקודת המוצא בתחנת הדלק, הכפרים חוסאן (למטה) ובתיר (למעלה) והנחל שמשמאל לכפרים. בהגדלת המפה ניתן לראות היטב את השבילים הרבים שבאזור.

[mappress mapid=”1″]

לקריאה נוספת

(1) כתבה יפה המציגה כיצד גם החברה הפלסטינאית הופכת מחברה מסורתית וקהילתית לחברה מודרנית וצרכנית ותוך כדי כך מאבדת את ערכיה ועוצמתה החברתית, וכל זאת בלי האשמה אחת כנגד ישראל.

(2) אתרי עתיקות במאבק הפוליטי –  פרסום של ארגון “עמק שווה” על אתרי גוש עציון ומרחב בתיר מנקודת מבט פלסטינאית.

(3) עמדת רשות הטבע והגנים נגד הקמת גדר ההפרדה באזור נחל רפאים ובתיר.

(4) מצגת טיול בנחל המעיינות של בית ספר שדה כפר עציון.

(5)  ההכרזה של אונסק”ו על הנוף התרבותי של החקלאות המסורתית ההררית שסביב הכפר בתיר כאתר מורשת עולמית

(6) נופי החקלאות הקדומה בהרי יהודה, כולל סקירת האתרים (בעיקר בשטחי הקו הירוק) החל מעמוד 116. פרסום של נקודת ח”ן – ארגון אקולוגי ביוזמת משפחת רוטשילד.

(7) סרט תיעודי של אל-גזירה על הכפר בתיר והחקלאות המסורתית שסביבה.

הנוף מתחילת נחל המעיינות. מימין חוסאן (מימין) ובמורד עין אל הוויה (בלב הוואדי). מצולם מדרך העפר (מספר 4 במפה).

נחל המעיינות – טרסה מעל עין אל הוויה עם 3 פתחים לזרימת המים בשטפונות החורף

נחל המעיינות – בריכת השקיה לצד השביל היורד בוואדי (7 במפה)

נחל המעיינות -ביקור פמליית שר החקלאות הפלסטינאי