פרחי הצלף בולטים מרחוק ביופיים ובדידותם בנוף השומם של ימי הקיץ החמים. הצלף גדל גם בקירות-אבן ובין סלעים.

עונת הצלף נמשכת לאורך הקיץ. הצלף הוא צמח קוצני ירוק ומרהיב עם סיפור מיוחד, והוא נותן לנו שיעור חברה על משחק החיים ועל תחרויות הישרדות ומלמד גם שיעור בעסקים על משמעותו של יתרון תחרותי והחשיבות של ייחודיות.

הצלף פשוט לא משתתף באותו משחק בו מתחרים כל שאר הצמחים. בעוד שאר הצמחים גדלים בחורף ובאביב ונאלצים להתחרות זה בזה ולהתמודד על כל פיסת מים, שמש ואדמה פנויה ועל כל דבורה שחגה מסביב, הצלף שפורח דווקא בקיץ נותר בלא תחרות וכך הוא גדל ומשגשג בלא הפרעה בשיא החום כאשר מרבית הנוף סביבו נבול ויבש. הוא בולט ביופיו ומזהיר בבדידותו דווקא בעונה השחונה כאשר שאר הצמחים קמלים, נובלים ומצהיבים. הוא בולט למרחוק בזכות צבעו הירוק העז ופריחתו המרהיבה. לצלף פרחים רבים ומעניין שכל אחד מהם גדל רק למשך 24 שעות ובזמן הקצר הזה הם חייבים לעבור הפריה ולכן הם כה גדולים, בוהקים ומלאי צוף עסיסי שקורא לכל דבורה, פרפר וחרק שעובר בקרבת מקום.

הצלף הוא צמח עקשן ונחוש ששורד בתנאים קשים במיוחד. בתלמוד מסופר על המינים העקשניים ביותר ששורדים בכל מצב ושם משווים את הצלף לעם ישראל ולכלבים: “עזים הן ישראל באומות, כלב בחיות, תרנגול בעופות, עז בבהמה, וצלף באילנות”.  באותה תקופה התפרנסו אנשים מאיסוף צלפים, שימורם ואף מהכנת יין מהם. מקצועם של אנשים אלה נקרא “קפר” ואחד מהם הנציח את שמו  ומקצועו בכתובת עתיקה שעל משקוף בית כנסת בכפר דבורה: “זה בית מדרשו של רבי אלעזר הקפר”.

צנצנת צלפים לאחר הכבישה והתיבול עם עלי דפנה ופלפל שחור

מתכון לכבישת צלפים

מתכון עונתי – ניתן ללקט את פרחי הצלף מסוף האביב ועד אמצע הקיץ.

בחודשים מאי, יוני ויולי מלקטים את ניצני הפרחים הקטנים שעדין לא נפתחו. לקטוף רק את הקטנים. זה יותר קשה אבל אסור להתפתות ולקטוף את הצלפים הגדולים יותר משום שאלה יפתחו ויתקלקלו בעת הכבישה. ככל שהצלף קטן יותר כך הוא טעים יותר אך מאחר וקשה לקטוף צלפים קטנים, הצנצנות שעל מדפי הסופר מכילות לרוב צלפים גדולים ותפלים שעיקר טעמם הוא טעם המלח המעשיר אותם. אנו בכל זאת נתאמץ ונלקט אותם קטנים. מי שחושש מהקוצים החדים כדאי לו שייעזר בסבלנות, זה עוד אחד מהלקחים שהצלף מלמד אותנו. מי שידיו עדינות יוכל להסתייע גם בכפפות ובמקל לאחיזת הענפים.

המתכון – ראשית, משרים את הצלפים שאספנו במים למשך 3 ימים ומדי יום מחליפים את המים. כך מסלקים את המרירות. לאחר מכן מכניסים לצנצנת זכוכיות מעוקרת (20 דקות בתנור ב120 מעלות) ובמקביל מכינים את תמיסת הכבישה – מחממים בסיר כוס מים עם כוס חומץ בן יין לבן (עדיף על חומץ רגיל אבל גם הוא יעשה את העבודה), וכף מלח גס (או כמויות קטנות יותר באותו יחס – להכנת צנצנת קטנה מספיק 1/3 מהכמויות האלה).
אפשר להוסיף לתמיסה גם מעט תבלינים כגון עלי דפנה, פלפל שחור, שום או שמיר. עודף תבלינים עלול לקלקל.
לבסוף מכניסים את הצלפים לתמיסה החמה ומכבים את האש (לא לבשל את הצלפים).
כעת שופכים את התמיסה החמה עם הצלפים לצנצנת ומעל שופכים שכבה דקה של זמן זית. אוטמים ומניחים במקום מוצל.
לאחר שבועיים-שלושה בודקים אם הם כבר מוכנים (טועמים עם מזלג. היד מקלקלת) ובמידה והטעם נכון – מכניסים את הצנצנת לשימור במקרר.

הצלפים מתאימים כתוספת לסנדוויצ’ים, לתיבול דגים, תבשילים, פסטות ופיצות.

רוצה להגיד משהו?

תגובה אחת

השאר תגובה