דצמבר (כסלו) – הסלט הירוק

דצמבר (כסלו) – הסלט הירוק

02/12/2017 0 By asaf
Print Friendly, PDF & Email

דצמבר הוא החודש הירוק

גשמי החורף הראשונים כבר שטפו את שאריות העשבים היבשים וסילקו את הקוצים הצהובים מעל הארץ אך הפריחה הצבעונית שתבוא עם סוף החורף עדין לא נראית באופק. בינתיים הזרעים נבטו וכל הארץ מתמלאת צמיחה ירוקה עזה. שלל צמחי בר נובטים ולצידם הנרקיסים והרקפות הראשונות מבשרים את בוא החורף. גם בגינת הירק נקטפו העגבניות האחרונות ואת מקומם תפסו ערוגות עם עלי סלט ירוקים, חסה, כרוב, בצלים ושומים טריים ורעננים.

מה נאכל?
בחורף אוכלים בעיקר ירקות של פקעות, שורשים ועלים. אם שתלנו בקיץ ובסתיו פקעות תפוחי אדמה וארטישוק ירושלמי נוכל לחכות עד שהעלים יצהיבו ויחלו לנבול וכך נדע שהגיעה הזמן לנבור באדמה ולהוציא את הפקעות ולהכניסם לתבנית האפייה, לסיר הבישול או לקדירה שתחמם את ליבנו בימי החורף הקרים.
החורף היא עונתם של עצי פרי ההדר. בדיוק כאשר עצי הפרי הנשירים ועצי שבעת המינים שוקעים בתרדמת החורף, גדלים ומבשילים התפוזים, האשכוליות, הקלמנטינות והלימונים שהופכים גדולים, טעימים ומתוקים מיום ליום.

עלי רוקט ענקיים בשיא החורף

מה נשתול?
בדצמבר, וכל עוד לא הגיע הקור העז של שיא החורף, עדין ניתן לשתול ירקות חורף כמו חסות, פטרוזיליה ועלים מכל סוג, בצלים, תרד, כרוב, שום, אפונה וכמובן שתילי תות שדה ולצידם לזרוע את ירקות השורש של החורף ובהם תפוח אדמה, צנון, צנונית, סלק וגזר.
קישור לפוסט הראשי על שתילת ירקות.

הטיפול בגינה
בתחילת החורף נעצור את ההשקיה ונתן לגשם ולאלוהי הבעל לעשות את שלהם במהלך החורף. במידה ותפילות הגשם לא יענו ויחלפו שבועות שלמים בלא גשם לא נתן לגינה להתייבש אלא נחזיר את ההשקיה לשתילים הצעירים בכמות מדודה.
כדי להגן על ערוגות הירק נוסיף מעל האדמה  שכבת חיפוי שתגן על השתילים הצעירים מפני הקור העז וגם כדי להפחית מצמיחת העשבים הנוטים להתפרץ בעוז בתחילת החורף.

עציץ פטרוזיליה ושעועית

גם שתילי עצי פרי זקוקים לעזרה כדי לעבור את סערות החורף ולכן נקשור תמוכות לעצים צעירים כדי להגן מפגעי הרוח. חשוב שלא לקשור את התמוכות בצמידות לעץ אלא לתת לעץ מרווח לנוע מעט, כדי שילמד להתחזק בעצמו.

זאת העונה שבה ניתן לצמצם  את כמות עשבי הבר בגינה. הם נובטים בתחילת החורף ומתרבים בסיומו ובאביב. לכן אם נרצה לצמצם את כמות העשבים בשנים הבאות יש לעקור אותם בתחילת החורף או לגזום אותם בהמשכו לפני שיוציאו את הפרחים שיפיצו את הזרעים שמהם יתרבו העשבים בשנה הבאה. בימים שלאחר רדת גשמים האדמה רכה במיוחד וקל לעקור את העשבים מהשורש.

ארטישוק ירושלמי

ארטישוק ירושלמי – בחורף מגיע השתיל לגובה קומת אדם ואז ניתן לנבור באדמה ולהוציא פקעות מבין שורשי הצמח

צמח עם שם מוזר ומראה מטעה. לא מדובר בארטישוק וגם אין לו קשר לירושלים. הארטישוק הירושלמי נראה בכלל כחמנייה. הוא גבוה כקומת אדם, נושא עלים גדולים ובראשו פרחים צהובים ענקיים. מקורו בצפון אמריקה ושמו הוא גלגול ובלבול בין שפות. מתיישבים איטלקיים באמריקה פשוט קראו לצמח  Girasole, כלומר חמנייה באיטלקית, ושכניהם האנגלים שהיו פרוטסטנטים אדוקים שראו עצמם כבני ישראל החדשים ואת אמריקה כארץ הקודש שינו רק במעט את השם לJerusalem וכך התקבע המוצא הירושלמי של הצמח. הארטישוק ניתן לצמח על שום טעמו של השורש המזכיר את טעמו של הארטישוק. סודו של הארטישוק הירושלמי טמון דווקא מתחת לאדמה, שם גדלות הפקעות הטעימות שלו. יש לו טעם עדין ומיוחד והוא מתאים לשיפור תבשילים, מרקים ומאפים. הוא מככב במיוחד במטבח המרוקאי, שם מכונה הפקעת בטטה קסבייה.

כדי לגדל ארטישוק ירושלמי פשוט טומנים פקעות שקנינו בסופר כמה ס”מ בעומק האדמה כאשר ניתן לשתול את הפקעת מהאביב ועד תחילת הסתיו. הארטישוק אוהב הרבה שמש והמון מים. הצמח גדל במהירות אך הפקעות מתרבות רק עם בוא הקור של תחילת החורף והן גדלות ומשתרעות ב.מהלך החורף עד לנבילת הצמח.

זריעת בלוטים של עצי אלון
האלון הוא אחד העצים החשובים והיפים בחורש הארץ ישראלי. האלון גדל מבלוטים ואם נרצה לגדל אלונים בעצמנו נוכל לאסוף בלוטים ולשתול אותם. את הבלוטים יש לאסוף במועד הנכון, כלומר יש ללקטם כאשר הם בשלים מספיק כך שניתן להפריד אותם מהספלול אך לפני שהם מתחילים להתייבש, מה שקורה תוך שבוע-שבועיים מנפילתם על הקרקע. את זרעי האלון המצוי אוספים בדצמבר-ינואר ואת זרעי אלון התבור באוקטובר-נובמבר.
את הבלוטים יש לשתול מיד לאחר האיסוף כדי שלא ירקבו. אך לפני כן רצוי להרטיבם במים כדי לוודא האם הם טובים לזריעה. אלה שישקעו טובים ואלה שיצופו אינם טובים. כדי לשתול יש לחפור בור קטן ולכסות ב1-2 ס”מ אדמה. רצוי לשתול קבוצה גדולה של בלוטים כי רק מעטים יצליחו. בחורף הראשון ינעץ האלון שורש עמוק לתוך האדמה ויחל בצמיחה איטית. רצוי להשקות בקיץ בשנים הראשונות. קישור למאמר נרחב ממשתלת עצי אלון.

מתכון החודש: קציצות חוביזה
קציצות חוביזה הן וריאציה על קציצות תרד. בחודשי החורף והאביב החוביזה גדלה בכל פינה והיא שימשה מזון של עניים לתושבי הארץ מאז ומעולם ונותרה מלכת צמחי הליקוט ואצל הערבים היא נחשבת לחם של ממש ואם כל זה לא מספיק, החוביזה גם בריאה מאד וערכיה התזונתיים, כמו גם טעמה, דומה לשל תרד. את עלי החוביזה יש ללקט כשהעלים צעירים וירוקים ולכן המתכון במיטבו בדצמבר וינואר. להמשך המתכון – בדף המתכונים – קציצות חוביזה.

מתכון עונתי: דלעת ערבית (קרעה)

דחליל ודלעת ערבית – קרעה

הדלעת הערבית קשה להשגה וצריכים לחפשה בשווקים הנכונים בסתיו ובתחילת החורף, אך אם קונים פעם אחת ניתן לתת לה להתייבש ואז נאסוף את הגרעינים הרבים ונשתול בגינה לקראת החורף הבא. לדלעת המוזרה והגדולה הזאת יש שמות רבים – דלעת לבנה, דלעת ירוקה, דלעת בלאדי או קרעה שהיא המילה הערבית לקישוא מכל סוג. למאכל כדאי להעדיף דלעת קטנה יחסית משום שטעמה יהיה עסיסי ועז יותר. את הדלעת אופים בתנור בחום של 200º. אחרי 3/4 שעה מוציאים ופורסים לשני חצאים כמו חציל ומחזירים לתנור לחצי שעה נוספת. לאחר מכן מטפלים כמו בחציל – יוצקים טחינה גולמית או סילאן או שמן זית עם מלח ופלפל. במטבח הערבי מכינים מהם גם ממולאים בשרניים ברוטב עגבניות.

כתבות נוספות וקישור לחודשים הסמוכים: