Print Friendly, PDF & Email

חג החנוכה – היוונים ואנחנו

דצמבר מביא עמו את חג החנוכה. אך מה בעצם מסמל החג? שירי החג מדברים על מרד, על גבורת החשמונאים ועל נס פח השמן, אך מה הרלוונטיות של כל אלה לחיינו במאה ה21?

המרד, יותר משהיה צבאי היה תרבותי. היוונים הביאו לכאן לראשונה את הגלובליזציה, את תרבות המערב שכבר אז קידשה קידמה בכל מחיר והעריצה נוחות וטכנולוגיה חדשנית, אך הביאה עמה גם ערכים בעייתים יותר, כאלה שמקדשים מרדף אינסופי אחרי עושר, תרבות צריכה ופאר והבדלי מעמדות קיצוניים, וכל זה תוך השתלטות על משאבי הטבע וניצולם.
כנגד כל אלה מרדו היהודים. הם ביקשו לעצמם אורח חיים פשוט יותר, מקומי, מקיים ואיטי. מאז עברו מעל 2,000 שנה אך רק מעט השתנה. התרבות המערבית והגלובליזציה של ימינו מקדשות את הטכנולוגיה, המירוץ קדימה, הצמיחה המתמדת והצריכה האינסופית ומבוססות על האשליה שאם רק נקנה את הדבר הנכון נהיה מאושרים יותר.

חג החנוכה מאפשר לנו להרהר בכל אלה, לחפש את מה שאמיתי ונכון לנו, להתחבר למה שמקומי ומגיע מכאן ובעיקר להאט במעט את הקצב. חג החנוכה חוגג את המקומי והאיטי. הגינה הארץ ישראלית דומה לחג החנוכה. גם היא מקומית ומקיימת והיא מאפשרת לנו להאט ולבחון מחדש את סדרי העדיפויות – קישור לכתבה על שעוני הזמן בטבע.

דצמבר הוא החודש הירוק

גשמי החורף הראשונים כבר שטפו את שאריות העשבים היבשים וסילקו את הקוצים הצהובים מעל הארץ אך הפריחה הצבעונית שתבוא עם סוף החורף עדין לא נראית באופק. בינתיים הזרעים נבטו וכל הארץ מתמלאת בצמיחה רעננה ונצבעת בירוק עז. שלל צמחי בר נובטים ולצידם הנרקיסים והרקפות הראשונות מבשרים את בוא החורף. גם בגינת הירק נקטפו העגבניות האחרונות ואת מקומם תפסו ערוגות עם עלי סלט ירוקים, חסה, כרוב, בצלים ושומים טריים ורעננים.

מה נאכל?

בחורף אוכלים בעיקר ירקות של פקעות, שורשים ועלים. אם שתלנו בקיץ ובסתיו פקעות תפוחי אדמה וארטישוק ירושלמי נוכל לחכות עד שהעלים יצהיבו ויחלו לנבול וכך נדע שהגיעה הזמן לנבור באדמה ולהוציא את הפקעות ולהכניסם לתבנית האפייה, לסיר הבישול או לקדירה שתחמם את ליבנו בימי החורף הקרים.
החורף היא עונתם של עצי פרי ההדר. בדיוק כאשר עצי הפרי הנשירים ועצי שבעת המינים שוקעים בתרדמת החורף, גדלים ומבשילים התפוזים, האשכוליות, הקלמנטינות והלימונים שהופכים גדולים, טעימים ומתוקים מיום ליום.

מה נשתול?

באזורי ההר הקרים קשה להצליח בשתילה בדצמבר.  אך במישור החוף ובעמקים עדין ניתן לשתול ירקות חורף בתחילת דצמבר, וכל עוד לא הגיע הקור העז של שיא החורף. הירקות המתאימים הם חסות, פטרוזיליה ועלים ירוקים מכל סוג, כמו גם בצלים, תרד, כרוב, שום, אפונה וכמובן שתילי תות שדה ולצידם לזרוע את ירקות השורש של החורף ובהם תפוח אדמה, צנון, צנונית, סלק וגזר.
קישור לפוסט הראשי על שתילת ירקות.

הטיפול בגינה בדצמבר

השקיה: בתחילת החורף נעצור את ההשקיה ונתן לגשם ולאלוהי הבעל לעשות את שלהם במהלך החורף. במידה ותפילות הגשם לא יענו ויחלפו שבועות שלמים בלא גשם לא נתן לגינה להתייבש אלא נחזיר את ההשקיה לשתילים הצעירים בכמות מדודה.

חיפוי האדמה: כדי להגן על ערוגות הירק נוסיף מעל האדמה שכבת חיפוי שתגן על השתילים הצעירים מפני הקור העז וגם כדי להפחית מצמיחת העשבים הנוטים להתפרץ בעוז בתחילת החורף.

עציץ פטרוזיליה ושעועית

תמיכה לעצים: גם שתילי עצי פרי זקוקים לעזרה כדי לעבור את סערות החורף ולכן נקשור תמוכות לעצים צעירים כדי להגן מפגעי הרוח. חשוב שלא לקשור את התמוכות בצמידות לעץ אלא לתת לעץ מרווח לנוע מעט, כדי שילמד להתחזק בעצמו.

סילוק עשבים: זאת העונה שבה ניתן לצמצם  את כמות עשבי הבר בגינה. הם נובטים בתחילת החורף ומתרבים בסיומו ובאביב. לכן אם נרצה לצמצם את כמות העשבים בשנים הבאות יש לעקור אותם בתחילת החורף או לגזום אותם בהמשכו לפני שיוציאו את הפרחים שיפיצו את הזרעים שמהם יתרבו העשבים בשנה הבאה. בימים שלאחר רדת גשמים האדמה רכה במיוחד וקל לעקור את העשבים מהשורש.

מתכונים עונתיים

קציצות חוביזה
קציצות חוביזה הן וריאציה על קציצות תרד. בחודשי החורף והאביב החוביזה גדלה בכל פינה והיא שימשה מזון של עניים לתושבי הארץ מאז ומעולם ונותרה מלכת צמחי הליקוט ואצל הערבים היא נחשבת לחם של ממש ואם כל זה לא מספיק, החוביזה גם בריאה מאד וערכיה התזונתיים, כמו גם טעמה, דומה לשל תרד. את עלי החוביזה יש ללקט כשהעלים צעירים וירוקים ולכן המתכון במיטבו בדצמבר וינואר. להמשך המתכון – בדף המתכונים – קציצות חוביזה.

חביתת לקט
עלי ראשית החורף מצטינים בטעם חזק ומרקם טרי והם עדין לא ספגו את המרירות שתגיע עם האביב. ניתן ללקט כעת בטבע שלל סוגי עלים ירוקים, תבלינים טריים ואפילו כמה גבעולים של אספםרג החורש ולהכין מהם חביתת לקט להמשך המתכון – בדף המתכונים – חביתת לקט.

דלעת ערבית (קרעה)

דחליל ודלעת ערבית – קרעה

הדלעת הערבית קשה להשגה וצריכים לחפשה בשווקים הנכונים בסתיו ובתחילת החורף, אך אם קונים פעם אחת ניתן לתת לה להתייבש ואז נאסוף את הגרעינים הרבים ונשתול בגינה לקראת החורף הבא. לדלעת המוזרה והגדולה הזאת יש שמות רבים – דלעת לבנה, דלעת ירוקה, דלעת בלאדי או קרעה שהיא המילה הערבית לקישוא מכל סוג. למאכל כדאי להעדיף דלעת קטנה יחסית משום שטעמה יהיה עסיסי ועז יותר. את הדלעת אופים בתנור בחום של 200º. אחרי 3/4 שעה מוציאים ופורסים לשני חצאים כמו חציל ומחזירים לתנור לחצי שעה נוספת. לאחר מכן מטפלים כמו בחציל – יוצקים טחינה גולמית או סילאן או שמן זית עם מלח ופלפל. במטבח הערבי מכינים מהם גם ממולאים בשרניים ברוטב עגבניות.

טיול החודש – סוסיתא

פתחנו בסיפור החנוכה. אפשר לראות את הסיפור כולו בשרידי העיר היוונית-רומאית המפוארת סוסיתא שמשקיפה על הכנרת. נראה בה את חיי הפאר, הראווה והצריכה שאפיינו את התרבות היוונית, החל מרחוב החנויות המפואר (הקניון של פעם), בתי המרחץ בהם התענגו התושבים,  המים הזורמים שהדגיעו לעיר והביאו אליה את הקידמה והנוחות, התיאטרון בו בילו תושבי העיר את זמנם ועמודי השיש שהגיעו מארצות רחוקותצ בזכות עידן הגלובליזציה הראשון שיעה ארצנו. לכתבה המלאה על סוסיתא.

 

בלוטים של אלון התבור לאחר הנבטה של 3 שבועות בעציץ עם מצע שתילה בתחילת החורף ושמירה על לחות בעזרת מי גשם ומעט השלמת השקיה.

זריעת בלוטים של עצי אלון
האלון הוא אחד העצים החשובים והיפים בחורש הארץ ישראלי. האלון גדל מבלוטים ואם נרצה לגדל אלונים בעצמנו נוכל לאסוף בלוטים ולשתול אותם. את הבלוטים יש לאסוף במועד הנכון, כלומר יש ללקטם כאשר הם בשלים מספיק כך שניתן להפריד אותם מהספלול אך לפני שהם מתחילים להתייבש, מה שקורה תוך חודש מנפילתם על הקרקע. את זרעי האלון המצוי אוספים בדצמבר-ינואר ואת זרעי אלון התבור באוקטובר-נובמבר. את הבלוטים יש לשתול מיד לאחר האיסוף כדי שלא ירקבו (אם נרצה לאחסן כדאי לעשות זאת במקרר). אך לפני צריך להרטיבם במים כדי לוודא האם הם טובים לזריעה. אלה שישקעו טובים ואלה שיצופו אינם טובים. כדי לשתול יש לחפור בור באדמה ולמלא באדמת יער עשירה או קומפוסט ולהשכיב את הבלוט בעומק 5-10 ס”מ ולהשאיר גומה להשקיה. רצוי לשתול קבוצה של בלוטים כי רק מעטים יצליחו. בחורף הראשון ינעץ האלון שורש עמוק לתוך האדמה ויחל בצמיחה איטית. שתלנים מומחים נוהגים להציב סביב הבלוט או השתיל שרוול שתילה מפלסטיק כדי להגן מרוח וחיות. אם הבלוט נבט אין חובה להשקות, אך אם נשקה  בעונה הראשונה יעלו סיכויי ההצלחה. שיטה שנייה היא להכניס ערימת בלוטים לעציץ ולערבב עם מצע שתילה וכמו בכל תהליך הנבטה חשוב מאד להשקות בעקביות כדי לשמור על לחות מתמדת. תוך כמה שבועות נקווה לראות שחלק מהבלוטים נבטו ואז נעביר אותם לשתילה באדמה. הנבט הוא דווקא השורש ולכן יש להקפיד לשתול כאשר הנבט מופנה כלפי מטה! חשוב לדעת שבשתילה בשדה פתוח אחוז הנביטה והשרידות יורד מאד. יש לטמון את הבלוטים בטבע במקומות מוצלים, קרירים ומוגנים כמו מתחת לסלע גדול או בתחתית טרסה ומתחת לשיחים ירוקי עד ואורנים. עץ אלון לא ממהר. ראשית הוא מעמיק את השורש ורק אחר כך השתיל גדל כלפי מעלה. לעץ בן שנה יהיה שורש בעומק של מטר וגבעול שגובהו סביב 10 ס”מ בלבד.  לכן עדיף שלא לקנות עץ אלון ממשתלה מאחר ועץ אלון שגדל בעציץ מאבד את היתרון של השורש העמוק ולא יוכל לשגשג כמו עץ שבקע מהבלוט באדמת היער. לכן גם אין טעם לנסות להעתיק ממקומו אלון שנבט ביער. רצוי להשקות בקיץ בשנים הראשונות. האלון גדל באזורים בהם יש לפחות 500 מ”מ גשם בשנה. בטבע האלון גדל לאט-לאט אך בגינה הוא יגדל מהר יותר אם יקבל השקיה. כדאי לגדל אלונים מסוג שגדלים באזור ולא להביא אלונים מזנים אחרים מאחר שסיכויי ההצלחה קטנים. למשל אלוני תבוא כמעט ולא גדלים בהרים אלא רק במישור החוף ובעמקים. 

קישור למאמר נרחב ממשתלת עצי אלון 

כתבות נוספות וקישור לחודשים הסמוכים

 

רוצה להגיד משהו?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.