“ונתן עץ השדה את פריו והארץ תתן יבולה, והיו על אדמתם לבטח” יחזקאל, ל”ד, כ”ז
“וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל” ויקרא, י”ט, כ”ג.

לאן נעלמו העצים?

חורש ליד מדרך עוז

כשהגיעה הקידמה לארצנו נעשו החיים נוחים יותר אך את המחיר שילם הטבע. תוך שנים מעטות נעלמו הדובים, התנינים והנמרים ועמם נכדו היערות שכיסו את הארץ מאז ימי קדם. הרס היערות החל באמצע המאה ה19 כשאוכלוסיית הארץ גדלה במהירות. חורשות שלמות נכרתו לאספקת עצי הסקה לצרכים ביתיים וגם לבניית מסילות הרכבת שהחלו להיפרס בארץ ובעבור הפחמים להנעת הקטרים, ולבסוף הגיעה מלחמת העולם הראשונה שבמהלכה הטילו האנגלים מצור ימי על הארץ ועל כן הורו השלטונות הטורקיים לכרות את יערות הארץ כדי לספק פחמים להנעת רכבות במסגרת המאמץ המלחמתי שלהם. החורש הטבעי נעלם כלא היה. עצים מועטים נותרו לפליטה סביב המקומות הקדושים (כתבה על המקאם והעץ הקדוש) ובמטעים של עצי פרי.

מי שרוצה לדעת כיצד נראו נופי הארץ באותן שנים צריך  לנסוע לכיוון הגבול עם סוריה או לבנון שקל מאד לזהותו מרחוק בשל הנוף החשוף, השומם מעצים שמהצד השני.

השלטונות דרשו מתושבי הכפרים לכרות את העצים באזורם ואלה עשו כפי שצוו, אך במקומות רבים הותירו למשמרת עץ או קבוצת עצים קטנה ועקב כך עד היום ניתן לראות ברחבי הארץ שדות חקלאיים ושטחי בור רבים שבמרכזם או בשוליהם עצי  חרוב, אלון או אלה עתיקים ורמי צמרת. עם כיבוש הארץ בידי האנגלים נסתיים ההרס השיטתי ומאז מתחדשים היערות אט-אט.

התחדשות טבעית של עצים

עץ חרוב גדול מימדים עומד בדד ונראה למרחוק – מקום מפגש לרועים ועוברי אורח. חורבת בית נטיף שליד בית שמש

לעצי ארץ ישראל יש תכונה שהיא ברכה וקללה גם יחד – הם לא מתים. גם שהורגים אותם הם מתחדשים, אבל זה בדיוק מה שמקשה על העיצוב שלהם וגורם לכך שרבים מהם נראים כשיחים סבוכים ולא כעצים.
עצי החורש הארץ ישראלי יכולים להתחדש בשתי דרכים: לעתים הם מתחדשים מגדמים שנכרתו ולעתים הם מתחדשים מנביטה מבלוטים או זרעים. התחדשות מגדמים מהירה וחזקה אבל התוצאה מאכזבת – צרור גזעים דקים וחלשים במקום גזע אחד יפה וחזק ולכן שטחי חורש רבים כל כך נראים כסבך של שיחים ולא כיער. רק עץ שגדל מבלוט הופך לעץ של ממש, עם גזע וצמרת, עץ נאה שמזמין אותנו לשבת בצילו, אלא שלבלוטים קשה לנבוט והם זקוקים לתנאי סביבה נוחים, כמו הגנה של קוצים מפני חיות. הבלוטים נישאים לעתים למרחק על ידי בעלי חיים ובעיקר ציפורי העורבנים שהתרבו מאד בארץ בשנים האחרונות. העורבנים אוכלים כמויות גדולות של בלוטי האלון ותוך כדי כך לוקחים אותם עמם ומאחסנים אותם וכך נובטים אלונים גם באזורים בהם אין עצי אלון סמוכים.

נראה שהאלונים מתחדשים רק בתחומים בהם היה יער בעבר
העצים לא גדלים באזורים בהם לא צמח יער טבעי. בשיטוט ביערות מנשה אפשר לראות כיצד אזורים מסוימים עמוסים בעצי אלון וחורש טבעי ואזורים אחרים ריקים לחלוטין מעצים. ישנה טענה שהסיבה נעוצה בזרחן שבאדמה. אדמות עשירות בזרחן מזמינות צמיחת עשבים שאינם מאפשרים לבלוטים לנבוט בעוד אדמות דלות בזרחן מזמינות את עצי היער הארץ ישראלי.

עץ בודד על רכס הכביר בהרי השומרון

סודות הבוסתנאות

יש דבר אחד שחייבים לדעת לפני שמעתיקים עץ צעיר כמו ער אציל, קטלב או שיח לוטם ממקומו הטבעי. עצי החורש הים תיכוני (ולא רק הם) תלויים בפטריות מיקרוזיה שנמצאות סביב השורשים ומזינות אותם. לכן כשמעתיקים שתילים כאלה ממקומם הטבעי בחורש צריך לקחת עם השתיל גם דלי עם אדמה מסביבת השורשים של העץ ושאותה נפזר בבור השתילה החדש סביב השורשים. לעצי אלון שורש שיפודי עמוק מאד הננעץ באדמה ולכן עדיף שלא לנסות להעבירם.

הזמן הנדרש לנביטה של רבים מעצי ארץ ישראל ארוך מאד
להנבטת בלוטי אלונים, זרעי חרוב, ער אציל או כליל החורש נדרשים לפחות 2-3 חודשים. מי שרוצה לנסות להנביט עצים כאלה צריך להתאזר בסבלנות. הנבטה בעציץ מחייבת להשקות לפחות פעמיים בשבוע ולהמשיך גם אחרי הנביטה ולסלק עשבי בר שיקשו על נביטת הזרע. מאחר שלרבים מעצי ארץ ישראל יש שורש שיפודי עמוק. אם יעמוד העציץ על האדמה  צפוי השורש לצאת מהחורים בתחתית העציץ ולהינעץ באדמה. לכן במשתלות מציבים עציצים על מדפים.
קישור לכתבה על הנבטת בלוטי אלונים (בדף המידע של חודש נובמבר).

הנטיעה בשטח צריכה להיעשות בשלהי הסתיו עם תחילת הגשמים
בשנה הראשונה, כשהשתיל צעיר הוא זקוק לעזרה וצריך להשקות מדי פעם בקיץ בשנה הראשונה. מעניין (וגם חשוב לדעת אם באים לנטוע עצים) שעצי אלון ועצי ארץ ישראל אחרים לא גדלים בכל מקום. הם רגישים לסוג האדמה.

אין טעם לנטוע עצים שלא בסביבתם הטבעית
זה פשוט לא יצליח. למשל אם באזורך יש חורש מפותח של עצי אלון מצוי ואלה ארץ ישראלית אין טעם לנטוע אלון תבור. האלון המצוי גדל באזורים הררים וגבוהים יותר ומעדיף אדמה רדודה עם מצע סלעי בעוד אלון התבור גדל במישורים עם אדמה עמוקה וברום נמוך של עד 250 מטר. מצד שני, צריך לדעת שעד תחילת המאה ה20 היו רבים מחלקי הארץ משובצים ביערות אלון התבור ויש להם אפשרות לגדול גם בשטחים נרחבים במישור החוף, במרחב טבעון-שפרעם-ציפורי, בגליל התחתון, בכרמל ובחלקים מדרום הגולן.

קק”ל מגינה על נטיעות עצי ארץ ישראל באמצעות עטיפת השתילים בשרוולי נטיעה מפלסטיק.
השרוולים מסייעים מאד להישרדות העץ ומעודדים צמיחה לגובה במקום התפזרות לצורת שיח סבוך. כמו כן בעת הנטיעה מסייעים לעצים הצעירים בעזרת חיפוי האדמה בשכבה עבה של גזם וגם בתוספת מספר מנות השקיה בקיץ בשנים הראשונות.

מה קרה לחורש הטבעי ומדוע צריך לעצב עצים?

חורש טבעי, עם קצת עזרה – בגן של עתי

ישנם מספר מקומות בהם החורש הארץ ישראלי יפה, פתוח ומזמין. הדוגמאות היפות ביותר נמצאות בעצים שבמקומות הקדושים (קישור לכתבה על המקאם והעץ הקדוש) ובכמה חורשות נאות של עצי אלון התבור כמו שמורת אלוני אבא עם שבילי ההליכה שבינות לעצים וכך גם בשמורת אלוני יצחק שברמות מנשה או בחורשת טל שם טובלים העצים בפלגי מים. לעתים נדירות יותר אפשר למצוא חורש יפה גם בחורשות של אלון מצוי, אך אלה מרוכזות בעיקר במקומות בהם אנשים סייעו לאורך הדורות בשמירה, עיצוב ודילול של החורש כמו בחורשת הארבעים שבכרמל או יער ברעם שבגליל העליון. באופן כללי חורש של אלון תבור פתוח, נעים ומזמין יותר לשיטוט מתחת לעצים הגדולים והמצלים לעומת חורש של אלון מצוי שנוטה מטבעו להיות סבוך יותר ונעים פחות לבני אדם.

אך במרבית המקומות השתקמו עצי ארץ ישראל לאחר כריתה, שריפה או רעיית יתר ועצים אלה התחדשו אך איבדו את צורתם הנאה כעצים רמים ובמקומם התפתח חורש של עצים הנראים כשיחים סבוכים עם אין ספור גזעים קטנים. למעשה חלק גדול מעצי האלון המצוי, החרוב, האלה הארץ-ישראלית וכליל החורש גדלים כשיחים סבוכים מרובי גזעים דקים היוצאים מהגדמים או מהגזעים הפגועים.

בכמה מקומות השקיעה הקק”ל מאמץ אינטנסיבי והיערות “תוקנו”, עצים עוצבו לגובה, הסבך דולל והוסרו ענפים נמוכים כדי לפתוח שבילים, כך ביער גורן שבגליל המערבי, סביב דרך נוף כרמל, בשביל סובב שמשית שלאורך נחל ציפור, לאורך שביל נחל השופט או בשביל האלות שבפארק בריטניה. ראויה לציון לשבח גם עירית חיפה שהחליפה חורשות אורנים שנשרפו בשריפה הגדולה של 2016 בחורש טבעי מגוון ופתוח (לקישור לכתבה על חידוש החורש הטבעי בחיפה).

חידוש חורש טבעי

בחורש טבעי שמתחדש לאחר פגיעה ניתן לתקן את עיצוב העצים אם מתערבים מוקדם מספיק. כאשר תופסים עץ כזה בשלב הראשוני אפשר עדין לתקן את צורתו, יש לנסות לגזום את מרבית הנצרים ולעצבו כדי שיגדל לגובה עם גזע מרכזי אחד או מספר גזעים מצומצם. לאחר מכן, יש לשוב אל העץ מדי כמה חודשים ולהסיר את החזירים החדשים בעזרת מזמרה.

לאחר שריפת יער, או פגיעה אחרת, שניים מהזנים הראשונים הגדלים בעוצמה הם שיחי אלת המסטיק והלוטם. שני אלה מתחדשים בקלות ובעוצמה מנצרים וזרעים ומשמשים צמחי חלוץ חשובים לסייע בהמשך להתחדשות היער כולו.

כמובן שאפשר גם לשתול אלונים מבלוטים. אלונים שגדלים מבלוטים צומחים לגובה והופכים לעצים נאים. כדאי לסייע גם להם עם עטיפה בשרוול נטיעה ולאחר מכן עיצוב לסילוק ענפים נמוכים.

גיזום עצים

עצי ארץ ישראל מסתדרים בכוחות עצמם וצריך להמעיט בגיזום למינימום הנדרש לעיצוב הכרחי של העץ. המטרה העיקרית היא לעצב עצים עם גזע אחד או מספר קטן של גזעים ולהימנע מעצים שגדלים כשיח סבוך עם עשרות נצרים דקים היוצאים מהאדמה. לשם כך חשוב מאד להקפיד על כלל אחד בגיזום העצים. הגיזום חייב להיעשות בהסחה (כלומר חיתוך הענף לאחר מקום צמיחת ענף משנה כדי לעודד את צמיחתו של ענף המשנה) או בדילול (גיזום הענף בנקודת המפגש עם הגזע) אבל לא בהקצרה (גיזום פשוט כדי לקצר ענף).

עצים כמו אלון, חרוב וזית מגיבים בעוצמה כנגד גדיעת הגזע או גיזום ענפים בהקצרה . במצבים אלה אמצעי הנגד של העצים הוא פריצה של חזירים רבים מהגזע או ממקום הגיזום שיהפכו את העץ לשיח סבוך מידה ולא נגזום אותם.  שלב הגידול המואץ של החזירים נמשך כשנה לאחר הגיזום ובהמשך קצב הגידול פוחת. כדי לשמר את הגזע הראשי ולאפשר לעץ לגדול לגובה ולא כסבך יש להסיר את החזירים החדשים בעזרת מזמרה לפחות פעם-פעמיים בשנה הראשונה ובתדירות נמוכה גם בשנים הבאות.

להוציא את העז

חורבת דלית א-רווחה ברמות מנשה. בוסתנים נטושים משולבים עם חורש טבעי מעל נחל שלף

אם נבקש לדעת מה גרם לחורש הטבעי לשנות את צורתו ולאבד מיופיו נמצא את אחת התשובות בקורותיה של העז הארץ ישראלית. העז היתה אחד מעמודי התווך של כלכלת הארץ, כמו הסטארט-אפיסטים של ימינו, מנהיגי עם ישראל, אברהם אבינו, משה רבנו ודוד המלך היו כולם רועי צאן. העזים מילאו תפקיד כלכלי וחברתי חשוב אך מעבר לכך היתה להם גם השפעה גדולה על עיצוב נוף הארץ. לאורך הדורות אכלה העז הארץ ישראלית השחורה את השיחים והקוצים ביער ובכך פתחה שבילים בסבך ואף זללה את החלקים הנמוכים של העצים ובכך תרמה לעיצוב העצים לגובה. אלא שבמהלך המאה העשרים פינו העזים המקומיות השחורות את מקומן לטובת עזים לבנות שיובאו מאירופה בשל כדאיות כלכלית, כלומר תפוקת חלב גבוהה בהרבה, אך אלה מבלות את חייהן בדיר ולא יוצאות כלל למרעה. מאז שנות ה70 עת יושמו תקנות שהביאו לסילוק כמעט מוחלט של העזים השחורות מהארץ (מהלך שנעשה בעצם על מנת לדחוק את רגליהם של בעליהם הבדואים והפלסטינאים) כבר לא נותר מי שיברא את סבך העצים ויפרוץ שבילים ביער.

במהלך אלפי שנים של חיים ביחד עם בני אדם שכורתים אותם וחיות שאוכלות אותם, סיגלו לעצמם עצי אלון, חרוב, כליל החורש ועצים אחרים תכונה של הוצאת נצרים וחזירים (הנצרים גדלים מהשורש ויוצאים מהאדמה, החזירים המכונים גם ‘סורים’ יוצאים מהגזע) מכל מקום בו העץ נפגע או נגזם. כיום, בהעדר עזים שיאכלו את הענפים הנמוכים האלה הופכים רבים מהעצים לשיחים גדולים ונוצר סבך. כדי לתקן את המצב החלה הקק”ל בשנים האחרונות לנסות להחזיר עזים שחורות לרעיה מתונה ביערות.

למה שתלו כל כך הרבה עצי אורן?

עץ בודד, בלב אזור מרעה עזים, ליד יודפת

הקרן הקיימת החלה את פעילות היעור לפני כמאה שנה עם מטרה אחת ברורה – למלא שטחים נרחבים ביערות מהר ככל האפשר. בימי השלטון העותמאני והבריטי שלאחריו רכשה הקק”ל שטחי אדמה נרחבים וכדי שהאדמות הריקות האלה לא יופקעו מידיה היא נדרשה להכשירן תוך 3 שנים לשימוש כלשהוא – ישוב, חקלאות או ייעור. לאחר מלמת השחרור נוסף גם הצורך לשמור על האדמות שנכבשו בכוח. הפתרון היה יעור מהיר וקל לביצוע.

המשימה הוטלה על הקק”ל שהחלה במלאכת הנטיעות ב1908. ראשונים היו עצי הזית שניטעו כיערות נרחבים, ובהם שובצו גם עצי שקד, משמש וגפן, אך עד מהרה הסתבר שעצי פרי זקוקים לאדמה איכותית ולטיפול מסור ו”יערות” הזיתים נזנחו. אחרי כן החלו אנשי הקק”ל בנסיונות מגוונים לנטוע מכל הבא ליד וכך נשתלו חרובים, אלונים, עצי פרי משבעת המינים, אקליפטוסים, קזוארינה וגם עצים מחטניים מכל סוג ומין כמו ארז הלבנון, אורן הצנובר וברושים. עד מהרה הסתבר שעץ אחד עומד במשימה טוב כולם.

האורן הירושלמי גדל בעצמו בלי צורך בהגנה והשקיה, הוא איננו מפונק והוא גדל במהירות לגובה ומייצר יער צפוף וסגור תוך זמן קצר. היו לו גם יתרונות נוספים – קל להרבותו במשתלה בלי מיומנות כלשהיא, קל לטעת אותו ואפילו עולים חדשים שאינם דוברים עברית וילדים קטנים יכולים לעשות זאת בלי הדרכה, הוא גדל במגוון סוגי אדמות ואפילו באזורים יבשים וכמעט מדבריים. קק”ל פעלה כארגון תפעולי עם מטרה ברורה – לייער, הרבה, חזק ומהר. האמונה המנחה היתה שאדמה שאנחנו נטענו הופכת לשלנו ובכך אנו מממשים את גאולת הארץ, וכך בתהליך מואץ של ברירה טבעית, הפך עד מהרה האורן הירושלמי למנצח הבלתי מעורער של פרויקט ייעור הארץ.

אומרים שאין רע בלי טוב. יערות האורנים נשרפים בקלות, וזאת אולי הגדולה בבעיות שלהם, אך מצד שני השריפה מביאה תועלת ומאפשרת תיקון. תוחלת החיים הטבעית של האורן הירושלמי מגיעה ל150 שנה אך בפועל משך החיים של היערות שניטעו כאן קצר בהרבה בעיקר בשל שריפות. השריפות התכופות איפשרו לקק”ל למתג מחדש את יערות האורנים כיערות חלוץ, כלומר כנטיעות שהביאו לשיקום שטחים חשופים ופגועים וכעת אפשר להחליפם אט-אט במגוון עצים ברי קיימא. ולכן עם השלמת פרויקט היעור המואץ וככל שהתבררו הנזקים ארוכי הטווח של האורנים שינתה הקק”ל מדיניות. מאז תחילת שנות ה2000 נוטעים בכל מקום בו נשרפו האורנים יערות מגוונים ובריאים יותר.

רוצה להגיד משהו?

השאר תגובה