גידול ירקות בגינה הביתית

גידול ירקות בגינה הביתית

24/02/2018 0 By asaf
Print Friendly, PDF & Email
 
כתבה במדריך המשתלה הביתית של גינת בוסתן

אמא אדמה. הכל נובע מהאדמה. כל מה שסביבנו, החי, הצומח והדומם, בא מהאדמה, ניזון ממנה ולבסוף מת לתוכה כחלק ממעגל החיים והטבע. כמעט בכל תרבות, דת ומיתולוגיה מזוהה האדמה עם אלוהות נשית, אמא מיתולוגית,  ועוצמת הטבע.

זהו פרק נוסף במדריך המשתלה הביתית של גינת בוסתן והוא מציע שיטות להעשרת האדמה וטיפוחה, טכניקות לגידול ירקות בגינה, והתמודדות עם הקשיים בגידולם בגינה הביתית. הפרק הבא במדריך כולל את רשימת הירקות מ-א’ עד ת’ ובו פירוט על סוגי הירקות השונים ועל ההבדל בין ירקות קיץ לירקות חורף.

הכול מתחיל באדמה טובה

 פוריות האדמה היא הבסיס לחקלאות אורגנית. האדמה היא המקום. בשפה הערבית למילה ‘ארד’ יש משמעות כפולה – היא גם אדמה וגם ארץ. משימתו החשובה ביותר של הגנן היא להקפיד על טיפול קבוע באדמה להשבחת הפוריות, כדי שיוכל לקבל תנובת פרי וירק טובה. 

את איכות האדמה אפשר לחוש לפי המבנה שלה ולפי בעלי החיים שבה. ככל שיש בתוך האדמה יותר בעלי חיים קטנים, מוזרים ואף מכוערים כמו שלשולים, חיפושיות וטחבים, כך היא בריאה ומניבה יותר. ניתן לחפון ביד מתוך הקרקע גוש אדמה ולעמוד על טיבו. אדמה במבנה פתיתי עדין ורך היא סימן לאיזון נכון בין מרכיביה השונים.

חומר אורגני – אדמה חיה

כדי להגיע לרמת פוריות גבוהה צריכה האדמה להכיל מספיק חומר אורגני שהוא הבסיס לצמיחת הצמחים. אדמת גינה טובה מכילה לפחות 10% חומר אורגני, אך בגינת אוכל אפשר להגיע גם ל40% וכל המרבה הרי זה משובח.

החומר האורגני הוא הבסיס לאדמה חיה שהיא תנאי להצלחת גינת מאכל. החומר האורגני מאוורר את האדמה ובכך מאפשר לצמח להשתרש, משפר את השפעת ההשקיה, מעודד גידול מיקרואורגניזמים חיוניים, מאזן את חומציות הקרקע ומשחרר באיטיות ועל פני זמן חומר מזין לאדמה.  אדמה שאיבדה את החומר האורגני היא אדמה מתה ולא נוכל לגדל בה ירקות וצמחי תועלת אחרים. אדמה כזאת קשה ואטומה ורק עשבים שוטים יגדלו בה. על כן כדאי לגנן להיטיב עם האדמה ולהקפיד להעשיר אותה בחומר אורגני לפני כל עונת שתילה.

 הגדלת אחוז החומר האורגני באדמה נעשית באמצעות הוספת חיפוי קרקע אורגנית כמו עלים וגזם דשא, שתילת צמחי כיסוי או זבל ירוק, פיזור והטמעה של קומפוסט, ובגידול במיכלים גם הוספת הומוס, הידוע גם בשמו התלמודי “רקבובית”. נדע שהצלחנו כשהאדמה תהיה עמוסה בבעלי חיים קטנים הזוללים אותה ללא הרף. 

 

כיצד נדע האם האדמה שלנו עשירה בחומר אורגני?
אדמה עשירה בחומר אורגני היא אדמה חיה. היא אינה מהודקת מדי וחיים בה שלל יצורים, כולל שלשולים (שהם חיות מבורכות וכמעט קדושות בגינה בשל יכולתם לבלוע אדמה בלתי מאוזנת ולהוציאה ניטרלית מבחינת חומציות – כלומר pH7 – כפי שנדרש לרוב הצמחים). לצידם מכילה אדמה עשירה בחומר אורגני גם תולעים, חיפושיות אורי כדורי, חיפושיות צבתנים מפחידות, חיפושיות זבל וגם חיות מזיקות לגינת הירק כמו חלזונות וחשופיות (חלזונות בלי הבית) ובעיקר אין ספור יצורים זעירים, הנקראים מיקרואוגניזמים. אלה משמשים כפועלי התברואה של הגינה. הם מאווררים, מנקים, מתחחים, מפרקים פסולת, מעבירים חמצן, ממחזרים, קוברים ונותנים חיים.

איזה סוג אדמה יש לי?
מבדילים בין קרקע כבדה לקרקע קלה. בכל אחת צריך לטפל אחרת ולכן חשוב להכיר את האדמה שלנו.
קרקע קלה מאופיינת בחוליות, ולכן אחיזת המים נמוכה ומי השקיה או גשם מתנקזים מהר והיא נותרת יבשה.
בקרקע כבדה המצב הפוך. המים לא מתנקזים ממנה והיא נשארת רטובה זמן רב. מצד שני יש בעיות שנגרמות בשל ניקוז לקוי ובהתהדקות הקרקע

לעתים יש גינות עם ערבוב בין סוגי אדמה, למשל גינות רבות בחיפה ובכרמל כוללות שילוב של אדמה מקומית כבדה ופוריה מסוג טרה-רוסה (אדמת הרים שצבעה אדום בשל תכולת הברזל שבה, ומופיעה לרוב כשכבה דקה משובצת באבנים על מסלע אבן גיר קשה) עם אדמת חמרה חולית שהיא אדמת מילוי קלה-בינונית (לרוב זוהי למעשה תערובת אדמה גננית המורכבת מ40% חול, 40% טין ו20% חרסית) שהובאה למקום כדי ליישר חלקות משופעות. אם חייבים לערבב סוגי אדמה שונים, אסור לשים אדמה כבדה על קלה, אבל ניתן לשים קלה על כבדה.

אז כיצד נדע איזה אדמה יש בגינה שלנו?
> קישור למפת קרקעות בישראל– אדמה קלה נפוצה בעיקר במישור החוף, ואדמה כבדה בהרים ובעמקים. לעתים בגינה יש מילוי שהגיעה ממקום אחר.
> קרקע קלה עשירה בחול ולעומתה קרקע כבדה עשירה בחרסית. גרגירי החול גדולים יותר וכך אפשר להבדיל.
> לאחר השקיה בהצפה או גשם נותרת קרקע קלה רטובה לכל היותר במשך יומיים, קרקע בינונית 3-5 ימים וקרקע כבדה מעל 5 ימים.

מה המשמעות?
> השקיה – אדמה קלה יש להשקות באופן תכוף יותר (ופחות מים בכל פעם) ואדמה כבדה עדיף להשקות במנות גדולות אף במרווחי זמן גדולים יותר.
> הוספת קומפוסט – מועילה לשיפור המבנה של שני סוגי האדמות. לאדמה כבדה היא מאפשרת אוורור ולאדמה קלה היא משפרת את אחיזת המים.

גידול בעציצים ואדניות
לגידולים במיכלים שאינם במגע עם הקרקע עדיף לא לעשות שימוש באדמה, לא קלה ולא כבדה. הן לא מתאימות. באדמה קלה יש ניקוז יתר ובאדמה כבדה אין ניקוז טוב ואין מספיק אוויר לשורשים. לכן אין טעם למלא את העציץ באדמה מהגינה. במקום זאת יש לרכוש  במשתלה תערובת שתילה לעציצים. מדובר במצע שתילה שמכיל תעורבת חומרים שהותאמה במיוחד למיכלים והוא נותן תוצאות טובות בהרבה. תערובת השתילה כוללת גם דשן כימי בשחרור איטי (בצורת כדורים) המאיץ את צמיחת השנים אך משך החיים שלו כשנה. לאחר שנה יש להוסיף מדי שנה מנה חדשה של קומפוסט או הומוס ולתחח לתוך האדמה. בגידול במיכלים יש להומוס יתרון. בגידול במיכלים כדאי להשתמש בעציצים גדולים ועמוקים ככל האפשר

אבות המזון
המזון של הצמח נמצא באדמה ועליה להיות עשירה במזון כדי שהצמח לא יישאר רעב והוא כולל:
> מקרו-אלמנטים: 3 העיקריים והחשובים הם K אשלגן (ליצור עמילן), N חנקן (ליצור חלבון), P זרחן (כנ”ל). בחקלאות משתמשים בדשן כימי כדי להוסיף את מרכיבי הN,P,K. הוספת קומפוסט איכותי או הומוס נותנת תוצאה דומה.
> מיקרו-אלמנטים: ובהם ברזל, אבץ ומנגן. החשוב שבהם הוא הברזל. בחקלאות משתמשים בדשן אורגני להוספת מרכיבים אלה. ניתן להשתמש גם בהומוס או קומפוסט אם כי האפקט חלש יותר.

הקמת ערוגה חדשה

בניית ערוגה חדשה בגינה מתחילה בחירת מיקום נכון, נמשכת בהקמת תשתית להגבהה והגנה ומילוי אדמה וחומר מתאים.

מיקום הערוגה: ירקות הקיץ זקוקים לשמש, שמש ועוד שמש. כמה שיותר שמש. ירקות העלים הגדולים של החורף יסתדרו היטב גם בשמש חלקית.

הגבהת הערוגה מעל פני השטח: ההגבהה מיועדת לשיפור אוורור הקרקע ומחזקת את ניקוז המים וכך תורמת לצמיחה. הערוגה המוגבהת מקשה מעט גם על הגעת זרעים של עשבים שוטים ומצמצמת דריכה על האדמה בטעות. את ההגבהה מבצעים לרוב באמצעות תחימת שטח באבנים, לבנים, עצים או חומר טבעי אחר ומילוי הפנים באדמה. אין להשתמש בעץ מעובד או עץ מחוטא שמכילים רעלים. עדיף גם שלא להשתמש בקרשים כי אלה יתפרקו תוך שנתיים-שלוש. לאורך עונת הגידול מצטמצם נפח האדמה בערוגה ולכן לקראת כל עונת הגידול יש לשפוך קומפוסט מחדש ולקלטר את האדמה פנימה באמצעות קלשון או מעדר ובכך להשלים את החסר בנפח ובחומר אורגני.

הופכים את הקרקע: ישנן שיטות שונות לבניית האדמה בערוגה חדשה ובהן הפיכת הקרקע לעומק רב ושיטת השכבות. בשיטה הראשונה, נהפוך את הקרקע לעומק רב ככל שכוחנו יאפשר לנו, אפילו 30-50 ס”מ אם נצליח. זה עומק שורשי ההזנה של הצמחים (שורשי המים עמוקים יותר). לשם כך נשתמש כאת חפירה או קלשון. לאחר שלב החפירה וההעמקה נערבב לתוך האדמה קומפוסט (10 ק”ג, כלומר שקית קטנה, לכל 1 מ”ר אדמה) ורצוי גם חומר אורגני גס יותר וכדאי להוסיף חומרים לשיפור מבנה האדמה ובהם חול, ואף מעט אבני טוף קטנות או אדמת כבול כדי שאויר ומים יחלחלו לעומק וכדי שלשורשים יהיה נוח להתפשט. אם יש על האדמה עשבים נוסיף גם אותם לחגיגה. כל אלה יביאו גם להגבהה האדמה.

גן הירק בקיץ – שיחי עבגניה, ארטישוק, מנגולד, עלי שום ירוקים, ומאחור שתילי קייל ושומר.

שיטת השכבות: קיימת תורה שלמה כיצד להרכיב את אדמת הערוגה משכבות של חומר אורגני כדי להבטיח צמיחה מרבית לאורך שנים. העיקרון המרכזי שבבסיס השיטה הוא שהשכבות התחתונות יהיו עשירות בחומר אורגני ומטרתן להעשיר את האדמה בחומר אורגני גס שיתפרק בהדרגה, ואף לאורך שנים, לדשן ויחסוך מאתנו את הצורך להעשיר את האדמה בחומר אורגני בכל עונה מחדש וכמובן למנוע צורך בדישון כימי. השכבה התחתונה בערימה תהיה חומר אורגני גס כולל חתיכות בולי עץ דקות, כפות תמר חתוכות לגודל קטן ושברי ענפים. השכבה הבאה שמעל תהיה שכבת חומר אורגני עדינה יותר, כולל ענפים קטנים וחומר אורגני גס מערמת הקומפוסט שנמצא במצב ריקבון חלקי או גזם ועלי שלכת. מעליה נשים שכבת אדמה רגילה. את החלק העליון של שכבת האדמה נרכיב מאדמה באיכות גבוהה מעורבבת עם קומפוסט. לבסוף נשים שכבת חיפוי מעל האדמה (mulch) של כ 5 ס”מ גזם, קש, רסק שאספנו ביער, ואפילו חתיכות קרטון או כל חומר אורגני עדין אחר חוץ ממחטי אורנים שמונעות נביטה.

שכבת החיפוי היא השמיכה שמגנה על האדמה שלנו. החיפוי מונע מגוון בעיות – אידוי מים בקיץ, קור קטלני בחורף, הוא מקשה על נביטת עשבים פולשניים, מאפשר בית גידול לחרקים מועילים ולבסוף הוא מתפרק וכך מעשיר את האדמה בעוד חומר אורגני. הערת אזהרה: מאחר והחיפוי מונע צמיחת זרעים יש להיזהר שלא לשים חיפוי מעל זרעים שנשתלו, אלא רק מעל שתילים ששתלנו או לאחר שהנבטים הפכו לשתילים.

אבל לפני השמת שכבת החיפוי יש לבצע הכנה לאדמה לזריעה ושתילה: לאחר סיום ההקמה ולפני הזריעה או השתילה, חשוב לתת לאדמה זמן להתאושש, לקלוט את הקומפוסט ובעיקר להוציא עשבים שוטים שיכולים להפריע מאד לגידול ירקות שהם מטבעם עדינים וחלשים יותר. לשם כך יש להשקות במשך שבועיים על מנת שזרעי העשבים ינבטו ואז נקלטר את העשבים שצמחו ונהפוך שוב את החלק העליון של האדמה פנימה לתוך האדמה על מנת שתהיה נקייה ככל האפשר מזרעים ונביטה של עשבים זרים.

כעת הערוגה החדשה מוכנה לשתילה או זריעה.

 רק לשים לב: בניית ערוגה בשיטת שכבות והפיכת הקרקע הם שיטות שמתאימות לערוגה חדשה בלבד או בעת שיקום ערוגה שאדמתה מתה. בתחזוקה שוטפת של ערוגה אסור להפוך את האדמה לעומק רב כי כך נעקור את מרקם החיים שהתפתח בתוכה המבוסס על איזון עדין של בעלי חיים, שורשים ופטריות מיקורזים. ולכן במקום הפיכת האדמה נקלטר אותה לעומק של 10 ס”מ או נשפר על ידי גידולי זבל ירוק. 

הכנת קומפוסט

המטרה בהכנת קומפוסט היא להפוך את פסולת המטבח והגינה שלנו לאדמה ריחנית ומזינה. סוד ההצלחה טמון בהקפדה על שכבות. יש שני סוגי חומרים שצריך לשים בשכבות, זה על גבי זה, וחוזר חלילה – חומרים ירוקים חומרים חומים.

א. שיטת השכבות:
♦ החומרים הירוקים הם חומרים רטובים (ולעתים מסריחים ומושכים חיות) לרוב פסולת מטבח טרייה (קליפות ירקות ושאריות פרי, פסטה, אורז, ביצים ולמעשה כל דבר חוץ מבשר וגבינות) או גזם דשא, עשבי בר טריים וזבל עופות.
♦ החומרים החומים הם חומרים יבשים כגון עלי שלכת, קש וענפים דקים ובעצם כל חומר יבש חוץ מעשבים רעים שעליהם זרעים.
♦ איך זה עובד? הירוקים עשירים בחנקן והחומים עשירים בפחמן. הפחמן שבחומרים החומים מספק את החלבון הנדרש למיקרואורגניזמים לבצע את פעולת הקומפוסטיזציה, כלומר לפרק את החומר האורגני שמרוכז בחומרים הירוקים.
♦ איך בונים שכבות? לאחר השמת כל שכבה ירוקה יש לכסות  מיד בשכבה חומה. אם לא נכסה את השכבה הירוקה מיד יבואו זבובים. חשוב לשים פי 2-3 חומר חום מחומר ירוק.

ב. טעויות נפוצות:
מחסור בחומר חום הוא אחת הטעויות העיקריות שמכשילות הצלחה בהכנת קומפוסט. ערימה שלא קיבלה די חומר חום תהיה דחוסה ונוזלית.

ג. הטיפול השוטף:
♦ אפשר לערבב מדי שבוע-שבועיים את הערימה עם קלשון או מגרפה ובכך להאיץ את התהליך.
♦ חייבים לשמור על לחות – בקיץ יש להשקות מדי שבוע. תהליך הקומפוסטיזציה מבוסס על עבודה של חיידקים, פטריות ומיקרואורגניזמים ולכן יש להתייחס לקומפוסט כאל יצור חי ולהשקות בהתאם. אם הערמה לא מתחממת זהו סימן שצריך להשקות.
♦ בחורף עדיף לכסות כל הזמן מפני רטיבות יתר.

ד. לסיום – מבשלים:
לאחר מילוי הערימה לגודל של מטר על מטר צריך לבשל אותה. זהו תהליך הקומפוסטיזציה ובה היא מתחממת באופן טבעי. נדע שהערימה עובדת ומצליחה אם הליבה שלה חמה. החום מתקבל מהפירוק שמבצעים המיקרואורגניזמים והיעד הוא להגיע לחום של 50-60 מעלות. ממשיכים בהשקיה אחת לשבוע וניתן גם לערבב. ההשקיה והערבוב מאיצים את התהליך. יש לתת לערימה להתחמם ולהתבשל למשך שלושה חודשים עד שהיא מצטמצמת ומתקררת ונראית ומריחה כאדמת יער טובה ורעננה.

כדאי לקיים כל הזמן במקביל שתי ערימות, אחת במצב בישול והשנייה במצב התחלתי.

 

שמירה על בריאות האדמה

 הקומפוסט הוא כל מה שהיה פעם חי או צומח. זאת המצאה גאונית של הטבע והוא מזונם הטבעי של הצמחים. 


ההבדל בין קומפוסט והומוס

ערימת הקומפוסט תשמח לבלוע את כל הגזם והעלים שנשרו בגינה

הקומפוסט פועל פעולה כפולה – הוא מטייב את האדמה מבחינה טכנית וגם מדשן אותה. הקומפוסט מתפרק לאט ולכן מיטיב עם האדמה לאורך זמן. חומרי הדישון שבו משפרים את כמות ואיכות המינרלים הזמינים כמזון לצמחים ולחיזוק והגדלת האוכלוסייה האורגנית בקרקע. כדאי לתחח את הקומפוסט לתוך האדמה אך אפשר גם לחפות מעליו בעלים יבשים ואז לחכות לגשם שיספח אליו את החומר ויחדיר אותו לעומק האדמה.

ההומוס הוא התמצית של החומר האורגני בקומפוסט לאחר שהיגע לרמת פירוק מירבית והוא פועל רק כדשן מהיר המכיל את המרכיבים המזינים של החומר האורגני אך בלא השפעה מטיבה על מבנה הקרקע. לכן הוא פחות מתאים להשבחה ארוכת טווח של פוריות האדמה ופחות שימושי מקומפוסט בגינון רגיל. הומוס מיועד לחזק שתיל במצוקה, לאיזון אדמות חומציות מדי ובעיקר נדרש לפיזור במיכלים שאינם מחוברים לאמא אדמה.

הכמויות הנדרשות
בתחזוקה שוטפת של גינת ירק – לפני כל עונת שתילה לפזר כ-5 ליטר קומפוסט, או 2 ליטר הומוס, למ”ר אדמה קרקע.
בהקמת ערוגה חדשה או בריפוי אדמה חולה – מומלצת כמות קומפוסט כפולה (10 ק”ג למ”ר אדמה).
גם לעצי פרי כדאי להוסיף קומפוסט לפני תחילת עונת הצמיחה שלהם (להדרים בסתיו, לנשירים בסוף החורף).
בערוגות של עשבי תבלין או תמחים רב שנתיים אין צורך בהוספת קומפוסט (מספיקה פעם אחת בשתילה).

לקלטר את האדמה
עקרון בסיסי בגינון האורגני הוא שאין להפוך את האדמה לפני כל מחזור שתילה (חוץ מבפעם הראשונה בעת הכנת הערוגה) כדי לא לפגוע במיקרואורגניזמים שמזינים את האדמה. במקום זאת לפני כל עונת שתילה צריך לקלטר את האדמה. הקילטור דומה להפיכת האדמה אך הוא עדין בהרבה ונעשה רק לשכבת האדמה העליונה. את החירור נעשה באמצעות מעדר, מגרפה או קלשון לעומק של 10 ס”מ בלבד. פעולת הקלטור מביאה לכך שאוויר ומים יחלחלו לשורשים וחשוב לא פחות היא עוקרת את העשבים הלא רצויים ובכך נותנת לזרעי הירקות שנשתלים יתרון בצימוח על פני זרעי העשבים.  אין צורך לפנות את העשבים לאחר הקילטור. להיפך, הם ישתלבו בתוך הקרקע ויזינו אותה.

מחזור זרעים
כדי שהגינה לא תתעייף ותמשיך להניב שנה אחר שנה נהוג בגינון האורגני לקיים מחזורי זרעים, כלומר גידול של צמחים שונים ממשפחות שונות בזה אחר זה באותו מקום על מנת שלא תתפתח ותתחזק בקרקע אוכלוסיית מזיקים מסוג מסוים שהתפתחה בתגובה לגידול אחיד לאורך שנים. כך ניתן ליצור ‘גינת עוגה’ העשויה למשל מ-7 כאשר בכל שנה זורעים ירק אחר באחת הפרוסות וכל שנה נותנים לאחד החלקים לנוח ומאפשרים בו לעשבים לצמוח. עשבי בר מחזירים חומרים חיוניים לקרקע.

שכבת חיפוי
לא לשכוח לפרוס את השמיכה של האדמה – 5-10 ס”מ של חומר אורגני מכל סוג לאחר כל שתילה. אדמה חשופה בלי חיפוי היא אדמה לא טבעית  ולכן אדמה חולה. התועלת משכבת החיפוי נצברת בהדרגה ולאורך שנים. לחיפוי תועלות רבות. בין היתר הוא מצמצם את הצורך בהשקיה, מגן מפני קרה ושרב, מונע נביטת עשבי בר ומזין את האדמה ולכן משפר את הצמיחה.

לא לדרוך
אין לדרוך על האדמה, במיוחד לא כשהיא ספוגה במים. אדמה שמתקשה היא אדמה מתה.

סינרגיה בין צמחים  1+1=3

ערוגת תירס ודלועים. תחילת הקיץ בגינה המאפשרת שברמות הנדיב.

בגינה האורגנית משלבים בין צמחים. זאת תפיסה מנוגדת למונוקולטורה שבלב החקלאות התעשייתית שבה מגדלים גידול אחיד על פני שטח עצום ביעילות כלכלית גבוהה, בעזרת מיכון, כוח אדם זול מארצות רחוקות ושלל חומרי הדברה ודשנים כימיים המזיקים לאדם ולסביבה. באופן מעניין בחקלאות התעשייתית המודרנית מגדלים מעט מאד סוגי גידולים ובעיקר תירס וחיטה שמהם מזקקים את מרבית החומרים להכנת האוכל התעשייתי.

לעומת זאת, בערוגה משולבת, צמח אחד מגן על צמח סמוך מפני מחלות ומזיקים או מסייע לו בחומרי הזנה. בגידול משולב יש להבחין בין גידולים המעשירים את הקרקע לבין גידולים המנצלים את הקרקע, כאשר על ידי התמדה במחזורי זרעים מגיעים לשיווי משקל בינם.

באופן דומה, אפשר גם לשתול פרחים ליד הירקות כדי לסייע במשיכת דבורים וחרקים להאבקה. צמחי תבלין כרוזמרין ומרווה יגנו מפני מזיקים וימשכו דבורים ופרפרים הדרושים להאבקה של חלק מהירקות ובעיקר דלועים. את צמח השיבה יש לשתול לצד עצים כאפרסק ונקטרינה. השיבה מושך אליו כנימות ובכך מנקה את עצי הפרי מהם במקום שיפגעו מהם. גם אלת המסטיק דוחה כנימות ומזיקים וכדאי לשלב אותה סביב עצים וירקות הפגיעים למזיקים.

שילוב צמחי בר
בין הערוגות כדאי לשמור ואף לטפח צמחי בר מועילים כמו חרדל (ממנו נלקט באביב עלים ותרמילים בטעם חרדלי חריף), בבונג (פרחי הקמומיל הלבנים-צהובים שניתן לייבשם לתמצית תה), חוביזה (מעולה להכנת פשטידות וחביתות ירק בחורף) וגם סרפד (קוצני אך מלא חומרים מיטיבים לאדמה). בגינון הרגיל נוהגים לעקור ולהדביר אותם בשל חוסר מודעות או רצון בגינה נקייה.

מזיקים ועשבים
חשוב לגדל כל ירק בעונתו. צמח הגדל בעונה המתאימה לו ובתנאים מתאימים של אור, מים ואדמה טובה כמעט ולא יזדקק לסיוע וטיפול. הוא יתגבר בעצמו על המזיקים והמחלות.

בגינון אורגני לא נלחמים בעשבים שוטים עד למיגורם, אלא פועלים לשלוט בהם ומכבדים את יתרונותיהם שכוללים העשרת האדמה בחומר אורגני ותוספת יופי וגיוון. יפה לשמור על חלקים מהגינה כחלקות בר עם צמחי בר שגדלים באופן טבעי וגם כאלה שנשתול בעצמנו להוסיף גיוון ויופי ועוד דבר חשוב לא פחות – שיקוף הזמן ועונות השנה בגן.

כדאי לזכור גם שמה שאנו מכנים עשבים שוטים הם בעצם צמחי הבר המקומיים שחשובים לאיזון הטבעי בגינה ומושכים אליה חרקים טובים כמו פרות משה רבנו הנלחמות בכנימות וגם דבורים ופרפרים שיוסיפו נוי לגינה ויפרו את עצי הפרי וירקות הזקוקים להפריה. צמחי בר גם מונעים ממזיקים להתמקד אך ורק בזלילת צמחי המאכל.

הכלי העיקרי לשליטה בעשבייה הוא הכיסוח/גיזום. אין הכרח לעקור מהשורש במיוחד שלעתים השורש עמוק מכדי להצליח בכך. מספיק להקפיד על גיזום בשלהי החורף או בתחילת האביב לפני הפריחה או מיד לאחריה, אבל בכל מקרה יש לגזום לפני שהעשב מפיץ זרעים וכך נקטין את כמות העשבים שתגדל בעונה הבאה.

אמצעי שני להיפטר מעשבים היא חיטוי סולארי, כלומר באמצעות שריפת העשבים והזרעים שמחכים לעונה הבאה באמצעות חום השמש. לשם כך יש להניח יריעה שחורה על הקרקע למשך הקיץ.

דרך טיפול נוספת בעשבים היא קילטור האדמה, כלומר חפירה עדינה לעומק כ10 ס”מ באמצעות קלשון או מעדר כדי להפוך את האדמה פנימה ולאוורר אותה. פעולה זו עוקרת את העשבים והופכת גם אותם לתוך האדמה ושם הם מתפרקים ומעשירים אותה.

לצד שמירה על חלקות צמחי בר בגינה, חשוב לטפח מקום מזמין לבעלי חיים מועילים שיעזרו לנו בציד המזיקים שזוללים את הפרי והירק של הגן. כך חרקים קטנים כמו חיפושית פרת משה רבנו, שפיריות, ארינמל וגמלי שלמה, כמו גם ציפורים, קיפודים ואפילו צפרדעים מועילים בציד מזיקים.

זיהוי מחסור בברזל וחנקן
בעיות רבות בצמחים נגרמים בשל מחסור בברזל וחנקן.
> כיצד נעשה מחסור בברזל? גם כאן העלה בהיר מהרגיל וגם נראה את העורקים שלו. ומה נעשה? להוספת ברזל לקרקע ניתן להשתמש בדשן אורגני המכיל ברזל, תה סרפדים, וגם הוספת הומוס.
> כיצד נזהה מחסור בחנקן? העלה יהיה בהיר מהרגיל. ומה נעשה? הפרק הבא עוסק בהעשרת אדמה בחנקן.

ריפוי אדמה חולה – העשרת הקרקע בחנקן

 כשהאדמה חולה, בדיוק כמו כשבני אדם חולים, אפשר לטפל בסימפטומים אבל עדיף לטפל בבעיה. הוספת דשן או חומרי הדברה רק מטפלת בסימפטום ובטווח הארוך היא רק מחריפה את הבעיה. בגינת המאכל נפעל כרופאי אדמה. ארגז הכלים של רופא האדמה כולל תרופות פשוטות וטבעיות – להרבות בקומפוסט, לתחח לפני שתילה, להוסיף חיפוי, שימוש שתילים שמתאימים למקום, וגידול זבל ירוק.

תרופה טובה לריפוי אדמה חולה היא שתילת זבל ירוק ממשפחת הקטניות. התרופה עובדת לאט יותר מאקמול וידרשו כמה חודשים כדי להשפיע לטובה, אבל התוצאה הסופית היא ריפוי של ממש לא רק הקלת התסמינים.  

העשרת האדמה בחנקן היא תנאי להצלחה בגידול עגבניות, תרד, תירס וכרוב

חלק גדול מהקשיים בגידול ירקות בגינה נובע ממחסור בחנקן. אדמה דלה בחנקן תניב לנו ירקות קטנים, צהובים ועלובים במראה ובטעם (*). בחקלאות המסורתית התקיים מעגל חיים כאשר העזים והתרנגולים אכלו את העשבים עשירי החנקן שסביב השדות והצואה שלהם העשירה את השדות החקלאיים בחנקן. בגידול החקלאי המודרני (לרבות חקלאות אורגנית) משתמשים בדשנים כימיים רבי עוצמה המעשירים את האדמה בחנקן. לעומת אלה, בגינה הביתית קשה יותר להעשיר את האדמה בחנקן.
אחת השיטות בחקלאות בת-קיימא היא פיזור קומפוסט ותיחוחו לתוך האדמה. קומפוסט איכותי מכיל את אבות המזון של האדמה הטובה – חנקן, זרחן ואשלגן (**). שיטה אחרת היא מחזור זרעים או גידול מחזורי של יבולים עתירי חנקן ולאחר מכן גידול מחזור או שניים של ירקות הזקוקים לחנקן. בשיטה זאת, נשתול בערוגה חדשה צמחים מיטיבי קרקע המכונים גם גידולי חלוץ או זבל ירוק. אלה משפרים את מרקם האדמה ומעשירים אותה במינרלים והם יבואו במקום העשבים המקומיים שאותם נעקור לפני השתילה כדי שלא יפריעו לערוגה. צמחי חלוץ/זבל ירוק המעשירים את האדמה בחנקן כוללים קטניות למיניהן (שעועית, אפונה, עדשים, פול, חומוס, פולי סויה, אספסת/אלפלפא ותלתן) וגם חרדל, בבונג/קמומיל, שעורה, חיטה, שיבולת שועל, שיפון וכוסמת. הקטניות ורוב צמחי הכיסוי הם צמחי חורף כך שעונת השתילה היא בין ספטמבר לדצמבר.

לא תמיד צריך לשתול קטניות. לעתים רבות הם באים לבד לגינות שאדמתם חולה, למשל צמח הינבוט שנפות באדמות רעות ונחשב על ידי גננים לעשב רע דווקא מועיל לפוריות האדמה. את הקטניות נזהה בזכות עליהם המיוחדים – תמיד מסודרים בשורות בצורת נוצה ופירותיהם בתרמילים מאורכים.

הנחיות לזריעת נבטי קטניות: כדי להבטיח נביטה טובה רצוי להשרות את הקטניות במים למשך יומיים כאילו שאנו עומדים להכין חמין או נבטים. לאחר מכן לפזר כמויות גדולות של זרעים, לקלטר לתוך האדמה ולהשקות בהתמדה. כעת מניחים לצמח לצמוח וקוצרים לפני הפריחה. חשוב לשים לב לשתי עקרונות: חייבים לקצור לפני הפריחה מאחר שבפריחה הצמח מנצל את החנקן לעצמו במקום להעשיר את האדמה. כמו כן, לא עוקרים את הצמחים מהשורש כי בכך נקטין את אפקט פיזור החנקן. כדאי להשאיר את הגבעולים הקצורים על האדמה כחומר חיפוי.

כעת נוכל לשתול את שתילי הירקות הזקוקים לחנקן, כמו למשל עגבניות, כרוב/ותירס. בשיטת מחזורי הגידול לאחר עונה של גידול ירקות הזקוקים לחנקן נעבור למחזור גידול של ירקות שדורשים פחות חנקן כמו חברי משפחת הדלועים (למשל קישוא וחציל) או אפונה המשתייכת למשפחת הקטניות המעשירות את האדמה בחנקן.

(*) קישור למצגת של משרד החקלאות המאפשרת זיהוי הנזקים הנגרמים לצמחים ממחסור/עודף בכל אחד מחומרי היסוד כולל חנקן, אשלגן, זרחן, סידן, מגנזיום, גופרית, בורון ואבץ.
(**) בקומפוסט לא בשל שעדין לא סיים את תהליך הקומפוסטיזציה יהיה יחס הפחמן/חנקן גבוה מדי ולכן הוא דווקא יפחית את כמות החנקן באדמה.

 

הפרית דלועים

בסופרמרקט קונים מלפפונים בזול אבל אם נרצה לגדלם בעצמנו נצטרך לקום מוקדם בבוקר ולעבוד בגינה.

משפחת הדלועים, שחבריה המפורסמים הם דלעת, קישוא, מלון, אבטיח ומלפפון, זקוקה לסיוע מאתנו כדי להניב פרי. הדלועים הם צמח דו-מיני ולכן זקוקים להאבקה. בלעדיה נראה שרוב הפרחים הופכים לפירות קטנים אך קמלים לפני שהם גדלים ומבשילים. נצטרך לעשות את ההפריה באמצעות האבקה ידנית.

קישור לכתבה מפורטת על האבקה ידנית להפריית דלועים

 

מדריך המשתלה הביתית

כתבה זאת מתפרסמת בסדרת דפי הגינה שבמדריך המשתלה הביתית של גינת בוסתן הכוללת (עד כה):

רשימת הירקות: מ-א’ (אבטיח) עד ת’ (תרד)

Print Friendly, PDF & Email

ירקות בעונתם עד לפני שנים לא רבות גדל כל ירק ופרי בעונתו. סלט עגבניות ומלפפון נאכל בימי הקיץ וסלט חסה או כרוב החליף אותו בימי החורף. התות המתוק נמכר רק בחורף והאבטיח הגיע לשווקים בקיץ. אך ימים אלה חלפו ללא שוב. תחום המזון תועש והונדס במלואו וגם גידול הירקות הונדס ונוטרלה כמעט לחלוטין השפעת עונות השנה ומזג האוויר. כיום…

0 comments

מה הסוד להצלחה בגידול מלפפונים, קישואים ואבטיחים? על הפרית דלועים

Print Friendly, PDF & Email

במשפחת הדלועים חברים כמה מפירות וירקות הקיץ החשובים והטעימים ביותר ובהם האבטיח, המלון, המלפפון, הקישוא והדלעות לסוגיהן. הדלועים מצטיינים מבחינה בריאותית. הם בעלי ערך קלורי נמוך, אפס שומן ואפס כולסטרול. הם עשירים בסיבים תזונתיים, בנוגדי חמצון שמפחיתים סיכוי לחלות בסרטן ומחלות לב, במגנזיום וחומצה פולית, באשלגן, וגם בויטמינים A,B,C. את הדלועים שותלים מסוף פברואר ובמשך מארס-אפריל ומקבלים…

2 comments

גידול ירקות בגינה הביתית

Print Friendly, PDF & Email

  אמא אדמה. הכל נובע מהאדמה. כל מה שסביבנו, החי, הצומח והדומם, בא מהאדמה, ניזון ממנה ולבסוף מת לתוכה כחלק ממעגל החיים והטבע. כמעט בכל תרבות, דת ומיתולוגיה מזוהה האדמה עם אלוהות נשית, אמא מיתולוגית,  ועוצמת הטבע. זהו פרק נוסף במדריך המשתלה הביתית של גינת בוסתן והוא מציע שיטות להעשרת האדמה וטיפוחה, טכניקות לגידול ירקות בגינה,…

0 comments

גיזום עצי פרי

Print Friendly, PDF & Email

את גיזום עצי הפרי הנשירים מומלץ לעשות בחורף (ינואר-פברואר) כאשר העצים בתרדמת ובשלכת, ואת גיזום ההדרים רצוי לעשות בסוף החורף (פברואר-מארס) לפני הפריחה. קיימות שתי שיטות גיזום עיקריות המתאימות למרבית עצי הפרי: גיזום גביע וגיזום ענף מוביל עם גביע צירי. בנוסף קיימות שיטות ספציפיות המתאימות לגיזום עצי הדר, תאנה, גפן, זית, רימון ותות. על כל אלה נפרט כאן.…

0 comments

נטיעת עצי פרי

Print Friendly, PDF & Email

כשמגדלים עצי פרי כדאי להפעיל שיקול דעת של הורים או מחנכים. שתילת עץ פרי היא השקעה לטווח ארוך. לכן לא נלך דווקא בדרך הפשוטה והקלה אלא נעדיף לעשות נכון גם אם המעשה הנכון איננו הקל והאינטואטיבי ביותר. כך למשל, כשנוציא את השתיל שזה אתה רכשנו במשתלה מהעציץ לא נרחם על השורשים אלא נגזור אותם כדי…

0 comments

תות שדה

Print Friendly, PDF & Email

אתרי מכירות באינטרנט מציעים שלל זרעי תות שדה. הפרסומים מבטיחים תותים נפלאים וגדולים כמו תפוח אדמה שמגיעים בכל צבעי הקשת, מכחול זרחני, דרך סגול ועד שחור. רק חבל שלא נוכל לגדל מזרעים אלה תותים כמו אלה שבפרסומים של אתרי המכירות. מעבר לעובדה שרוב המודעות פשוט מזויפות ואין תותים כחולים, קשה מאד לגדל תות מזרעים. זאת עבודה…

0 comments

על יחורים וריבוי עצים – איך מקימים בוסתן עצי פרי מקומיים?

Print Friendly, PDF & Email

רוב בני האדם לא שמעו מעולם על ייחורים ומתפלאים כאשר מראים להם עץ פרי בוגר ומספרים כיצד הוא נולד מענף קטן. מה שטוב במיוחד הוא שקל לעשות ייחורים מכמה מעצי הפרי המקומיים הטעימים ביותר – תאנה, רימון, גפן ותות. זאת גם דרך נפלאה לשמר אצלנו בגינה או ביישוב את הזנים המקוריים (זני הבלאדי) של עצי הפרי…

4 comments

איך מתחילה גינה? ריבוי צמחי תבלין וירקות

Print Friendly, PDF & Email

כדאי שתהיה לגינת המאכל משתלה משלה. אפשר כמובן לבחור במקום זאת בדרך קלה יותר וללכת למשתלה מסחרית ושם נוכל לקנות שתילים מכל סוג וצבע שנרצה. זה קל, מהיר ונוח וגם לא יקר מדי. אבל אם ניקח שיעור בבית הספר של הטבע ונלמד את רזי השתילה ואת שיטות ריבוי הצמחים נוכל במקום זאת להקים משתלה קטנה משלנו, כזאת…

0 comments

שתילת פרחי בר בגינה

Print Friendly, PDF & Email

למה הגינה תמיד פורחת? לפעמים נראה שכל הגינות נראות אותו דבר. בטבע שסביב המגוון עצום ומשתנה ממקום למקום ולאורך השנה אך למרבה הצער במשתלות ובגינות שוררת אחידות עגומה. בגינה הישראלית הטיפוסית קשה למצוא קשר בין מראה הגן לבין מראה הטבע שמסביב ואין בה כמעט רמז לארץ ולמקום בו היא נמצאת או לזמן ולעונת השנה.  האם מצב זה נובע…

3 comments