גידול ירקות בגינה הביתית

Print Friendly, PDF & Email

ירקות בעונתם

עד לפני שנים לא רבות גדל כל ירק ופרי בעונתו. סלט עגבניות ומלפפון נאכל בימי הקיץ וסלט חסה או כרוב החליף אותו בימי החורף. התות המתוק נמכר רק בחורף והאבטיח הגיע לשווקים בקיץ. אך ימים אלה חלפו ללא שוב. תחום המזון תועש והונדס במלואו וגם גידול הירקות הונדס ונוטרלה כמעט לחלוטין השפעת עונות השנה ומזג האוויר. כיום מובלים ירקות ופירות לסופרמרקט השכונתי שלנו מארצות רחוקות ואין לנו דרך לדעת האם התפוחים, האגסים, הענבים, הקיווי ואפילו העגבניות והמלפפונים גדלו כאן או הגיעו מארצות אחרות. מעבר לכך שוכללו טכניקות המאפשרות להתגבר על העונתיות החל מגידול בחממות, דרך שימור פירות בחדרי קירור או בעזרת חומרים משמרים ועד פיתוח זני ירקות שפותחו כדי להאריך את משך החיים שלהם (לעתים על חשבון הטעם, כפי שקרה לעגבנייה שאיבדה את טעמה בדרך זאת).

אבל בגינה הביתית או הקהילתית עונות השנה עדין ממלאות תפקיד מפתח. כל ירק גדל בעונתו ונקטף לצלחת רק כשהוא בשיאו, הן מבחינת טעמו והם מבחינת ערכיו הבריאותיים.

זהו החלק השני בדפי הגינה בנושא המשתלה הביתית והוא עוסק בגידול ירקות בגינה ומפרט על ירקות קיץ וירקות חורף, סוגי הירקות השונים, הקשיים בגידולם בגינה,  ושיטות להעשרת האדמה. החלק השלישי בדפי הגינה עוסק בריבוי צמחי תבלין וירקות ומתאר טכניקות ריבוי כולל זריעה, יחורים, שלוחות, חלוקה ושתילת פקעות.

ירקות החורף

אם חושבים על זה יש הגיון רב בחלוקה בין ירקות קיץ וירקות חורף. ירקות החורף הם אלה שיודעים להתמודד עם תנאי החורף, כלומר עם קור וגשם. לכן מתחת לאדמה מתפתחים שורשים ופקעות גדולות ומעל לאדמה גדלים עלים, אך פרחים יתחילו לגדול רק בסופו. בהתאם לכך ירקות החורף הם ירקות עלים, ירקות שורש, פקעות ובצלים, ובהמשך גם ניצני פריחה.
את ירקות החורף זורעים ושותלים החל מתחילת הסתיו, בחודש ספטמבר ועד מארס. בשיא החורף (ינואר-פברואר) רק מכדי לזרוע בגינה ברוב הארץ, אבל ניתן לזרוע במשתלה מחופה בניילון ולהעביר את השתילים לגינה החל מסוף פברואר ולאחר שהשתילים יגדלו ויתחזקו.

ירקות עלים: חסה, עלי בייבי, רוקט/אורוגולה, עלי גרגיר הנחלים, מנגולד, כרוב לבן ואדום, פטרוזיליה, סלרי, שמיר, בוק-צ'וי, קייל, עירית, בצל ירוק, עולש.
ירקות שורש: סלק, גזר, לפת וגם שורש סלרי ופטרוזיליה.
פקעות ובצלים: תפוח אדמה, בצל, שום, צנון, /צנונית,כרשה.
ניצני פריחה: בהמשך החורף מבשילים – ארטישוק, ברוקולי, כרובית.
קטניות ודגנים: קטניות כמו חומוס, שעועית, עדשים, אפונה ותורמוס, וגם חיטה, דורה ודגנים אחרים
יוצאים מהכלל: תותים הם פירות הנאכלים בשלהי החורף.

ירקות הקיץ

הירקות אינם שונים משאר הצמחים. עם בוא האביב ולקראת הקיץ הירוק שבטבע מתחלף בפריחה ולאחר מכן בזרעים. זהו מחזור הגדילה השנתי של הטבע. כך גם ירקות הקיץ שהם צמחים שבהם אנו אוכלים את הפירות שלהם (שגדלו לאחר הפריית הפרח, למשל על ידי דבורה או חרק) ואת הזרעים שלהם.
את ירקות הקיץ זורעים ושותלים החל מסוף החורף, מחודש מארס ועד תחילת הקיץ בחודש יוני (או יולי ואף אוגוסט במקומות מוצלים)

פירות: עגבניה, מלפפון, פלפלים מכל הסוגים, דלעות ודלועים מכל הסוגים כולל קישוא, דלורית, אבטיח, מלון, וגם חציל, במיה דומיהם.
זרעים: תירס, חמניה, שומשום, קצח, שעועיות.
יוצאים מהכלל: בזיליקום ונענע הם ירקות קיץ בהם אוכלים את העלים. גם הפקעות של הבטטה, הארטישוק הירושלמי והשומר הן ירקות קיץ.

 

רשימת הירקות

אבטיח
ירק קשה לגידול בגינה.
ירק קיץ שזורעים באביב.
האבטיח אוהב הרבה שמש והרבה מאד מים וזקוק להרבה מקום בין שתילים.
האבטיח משתייך למשפחת הדלועים ועל כן זקוק להפריה ידנית (ראה הרחבה למטה על הפרית דלועים). 

ברוקולי
ירק קשה לגידול בגינה.
ירק חורף שזורעים בין ספטמבר לדצמבר.
בברוקולי אוכלים את ראשי הברוקולי (שהם ניצני הפרחים לפני הפריחה) שמוכנים לקטיף כ-60-90  יום לאחר השתילה. ברוקולי זקוק להפריה חיצונית מדבורים או מזנים אחרים של משפחת הכרובים שיפרו אחד את השני אם יגדלו בסמוך.

בצל
ירק קיץ ששותלים בחורף בשל זמן הגידול הארוך.
בתחילה הוא מפתח עלים ושורש עד הקיץ בו הוא מתבצל ומוכן לאכילה.
הוא אוהב אדמה אוורירית. יש להפוך את האדמה לפני השתילה.

גזר
ירק קשה לגידול בגינה.
ירק חורף שזורעים (רק זורעים. לא לשתול) מסוף הקיץ ועד תחילת החורף. הגזר נאסף כעבור 4-6 חודשים.
את הגזר שותלים בעומק עמוק יחסית של ס"מ, ולאחר שיוצאים הנבטים (שבוע-שבועיים) יש לדלל את השתילים למרחק של 10-15 ס"מ האחד מהשני כדי להשאיר מספיק מקום לצמיחת העלים. לא להתאכזב אם נקבל גזר מקומט וקטן. הוא יהיה טעים ובריא פי כמה מאחיו היפה שנרכוש בסופר.
הגזר אוהב הרבה מים וזקוק גם לאדמה אוורירית.
ירק קשה לגידול בגינה ביתית. ראשית יש לתחח את האדמה היטב לעומק של 30 ס"מ כדי שהשורש יוכל להעמיק ולגדול ולהפוך לגזר. שנית, בגזר הזריעה עדיפה על שתילת שתיל מאחר שהעברת שתיל תקלקל את השורש שהוא הגזר האכיל. שלישית, יש להקפיד על השקיה עודפת ביחס לשאר גינת הירק, ולבסוף – משך הגידול ארוך מאד – סביב 4 חודשים ולכן בגידול חקלאי נהוג לדשן את האדמה.

דלעת
ירק קשה לגידול בגינה.
ירק קיץ. זקוק למרווח רב בין שתילים.
הדלעת משתייכת למשפחת הדלועים ועל כן זקוקה להפריה ידנית (ראה הרחבה למטה על הפרית דלועים).

כרובית
ירק קשה לגידול בגינה.
הכרובית נמנית על ירקות החורף ומומלץ לזרוע בתחילת הסתיו (ספטמבר-אוקטובר) או לשתול עד תחילת החורף (נובמבר-דצמבר). נזרע בעומק 0.5 ס"מ ולאחר שינבטו השתילים (כעבור שבוע-שבועיים) נדלל. הכרובית זקוקה למרווח גדול של 30-40 ס"מ בין שתיל לשתיל.
בכרובית אנו אוכלים למעשה את הפרח.
הצלחת הגידול דורשת התמודדות עם מספר אתגרים. ראשית נדרשת אדמה עשירה בחנקן ולכן בגידול חקלאי נהוג לדשן במרץ, בנוסף במידה ואין גשמים בתקופה בה גדל הפרח נדרשת השקיה רציפה. כמו כן נצטרך להתמודד עם כנימות, זחלים וחלזונות שירצו לאכול את פרח הכרובית לפנינו. ואם לא די בכל אלה יש להקפיד בדיוק רב על מועד הקטיף. כ3-4 חודשים אחר הזריעה מתחילה פריחת הכרובית. אם נקדים בקטיף נקבל ירק שאינו אכיל ואם נאחר בכמה ימים יפרוץ הפרח ויוציא ממנו פרחים קטנים שיעידו על כך שפספסנו את המועד.

מלפפון
ירק קשה לגידול בגינה.
הבעיה הראשונה במלפפון הוא שהוא משתייך למשפחת הדלועים (ראה הרחבה למטה על הפרית דלועים). לכן נצטרך להעביר ידנית אבקה מהפרח הזכרי הגדל קרוב לגבעול אל הפרח הנקבי שגדל על מלפפון קטן (שחלה).  הבעיה השנייה במלפפון היא שהפרח הנקבי לא גדל בחום שמעל 30 מעלות ולכן מלפפון חייב לגדול בחממה או בהצללה שתגן בשיא החום.

ירק קיץ שניתן לזרוע או לשתול החל מתחילת האביב.
מטמינים באדמה 2-3 זרעים כל 25-50 ס"מ לאורך הערוגה. מעל הערוגה כדאי להכין רשת הדליה, אליה נכוון את הצמחים לקבלת תמיכה כשיגדלו. המלפפון אוהב מים.
המלפפונים שאנו קונים בסופר גדלים רובם ככולם בחממות ומעניין שכמעט כולם מגיעים ממקום אחד – החממות של מושב אחיטוב שבעמק חפר שבשטחיו גדלים 3/4 מכל המלפפונים בארץ. המלפפפונים הגדלים בחממות הם מזן שלא זקוק להפריה, אך לא כך המלפפונים מהזנים הגדלים בלאדי בשדה או בגינה. בימינו כבר כמעט שלא מגדלים מלפפוני בלאדי בעונתם מחוץ לחממות על אף שטעמם חזק ומרענן. הסיבה פשוטה. הקונים מעדיפים מלפפון גדול ונוצץ שמחזיק מעמד שבועות ארוכים, וזמין בסופר בכל ימות השנה. מלפפוני הבלאדי המעטים שנותרו גדלים בעיקר בכפרי הגליל המערבי ומגיעים במאי-יוני לשווקים הערביים או משמשים להכנת חמוצים.

פלפל
ירק קיץ שזורעים או שותלים מאמצע מארס ועד הקיץ.
אוהב שמש מלאה וחייב לא פחות מ- 5 שעות שמש ביום. אחרת הצמח יהיה שברירי וחלש. צמחי הפלפלים הם רב-שנתיים, הם נחלשים בחורף אך במידה ושרדו הצמח ישתקם מחדש ברגע שהתנאים יאפשרו לו.

צנון והצנונית
ירק חורפי שיש לזרוע בסתיו או בחורף.
זורעים בעומק עמוק של 2 ס"מ. תקופת גידול מלאה של צנון/צנונית היא כ 100 יום, אך ניתן ליהנות מצנון צעיר כבר לאחר כ 45 יום.

קישוא
ירק קשה לגידול.
ירק קיצי שזורעים באביב.
זקוק למרווח גידול רב – בשדה חקלאי נהוג רדיוס של 150 ס"מ בין השתילים.
אין צורך בהשקיה מרובה.
איסוף הקישוא: את הקישוא קוטפים ואוכל בוסר. יש לקטוף אותו 7-10 ימים לאחר ההפריה, כלומר לפני שהוא מבשיל ומגיע לשיא גודלו. קישוא שיגדל יותר משבועיים יתמלא זרעים גדולים וטעמו יהיה מר.
הקישוא משתייך למשפחת הדלועים ועל כן זקוק להפריה ידנית (ראה הרחבה למטה על הפרית דלועים). בנוסף, בית השורשים של צמח הקישוא גדול ולכן צורך כמות אוויר גדולה דבר המחייב להפוך את האדמה לעומק ולאוורר את הקרקע היטב לפני השתילה.

שומר

שומר

השומר הוא צמח גבוה ומיוחד שהפך פופולארי בשנים האחרונות בשל טעמו המיוחד וגילוי סגולותיו הבריאותיות המבוססות בין היתר על פיטוכימקל נוגד דלקות שכפי הנראה אף מקטין את הסיכון לחלות בסרטן. קיימים שני סוגי שומר. הראשון הוא שומר הבר, אותו ניתן לראות גדל לגובה של מטר או שניים בטבע בכל רחבי הארץ והשני הוא הזן המתורבת של השומר אותו מגדלים בשדות חקלאיים פתוחים ושייחודו בפקעת הגדלה מעל האדמה ואותה אוכלים. השומר קל לגידול וכמעט שלא נתקף על ידי מחלות ומזיקים והוא יתאים כמעט לכל סוג קרקע. משומר הבר אוכלים את העלים שלהם טעם עדין של אניס (שהוא צמח מאותה המשפחה) וגם את הזרעים הגדלים בקיץ. הזרעים משמשים בתערובת הזרעים הנודעת, הרב-דה-פרובאנס. מהשומר המתורבת אוכלים את הפקעת שניתן לפרוס אותה דק לסלטים או להכין ממנה תבשילים ואנטיפסטי.

שום
ירק חורפי שזורעים בסתיו או בחורף אך בתנאי צל ניתן לגדלו כל השנה וכך לקבל עלים חריפים ורעננים לתיבול כל סלט או חביתת ירק. כ-3-4 חודשים לאחר השתילה נוכל לקבל ראשי שום אך אין טעם לחכות. העלים הירוקים דמויי הבצל ירוק טובים לא פחות.
זקוק לשמש מרובה ועדיף השימוש בערוגות מוגבהות בהן הניקוז טוב יותר.
הזריעה נעשית על ידי הפרדת פקעת השום לשיני שום בודדות. כדי לגדל שום יש לרכוש בסופר שום ישראלי (בצבע סגלגל) ולא את הזן הסיני (הלבן) הנפוץ יותר שלא יצליח לגדול אצלנו. כעת נפריד את שיני השום בלא לקלף את הקליפה ולאחר שנהפוך את האדמה עם קלשון יש לזרוע בעומק 3-5 ס"מ כאשר הקצה החד פונה כלפי מעלה.
שום הבר: השום שגדל בשדות החקלאיים תורבת משום הבר. זן הבר הנפוץ בארץ הוא השום המשולש שפרחיו לבנים וקטנים והוא יוצא מפקעת קטנה בהרבה משל השום המסחרי. לאחר שתורבת בעת העתיקה היה נפוץ ברחבי המזרח הקדום כצמח מאכל וצמח מרפא חזק והיה ידוע כבר בימי יציאת מצרים כמסופר "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם , את הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים" (במדבר יא ,ז).

תפוח אדמה
ירק חורפי הגדל מתחת לאדמה. שותלים מספטמבר עד ינואר. כשבועיים לאחר השתילה נצפה לראות ניצנים ירוקים ובחלוף 3-4 חודשים, כשעלי הצמח מתחילים לנבול, נדע שהפרי מוכן ונחטט באדמה להוציא את תפוחי האדמה.
השתילה היא של תפוחי אדמה ישנים (כאלה שיש להם עיניים ירוקות). כדי לשפר את התנובה רצוי לחתוך כל תפו"א כזה לכמה חתיכות שבכל אחת יש עיניים ולשתול בעומק של 2-5 ס"מ. מאחר שתפו"א גדלים מתחת לאדמה חשוב לאוורר קודם את האדמה לעומק ולרוחב גדול ככל האפשר כדי לתת לשורשים להתפשט ולהפוך לתפו"א גדולים. האדמה צריכה להיות מועשרת בחומר אורגני ולכן תפו"א גדלים יפה דווקא בערימות קומפוסט. תפו"א אוהבים גם מים ושמש.
טיפ לקבלת יבול רב יותר – גידול בשכבות – לאחר שיוצא הצמח הירוק רצוי לכסות בשכבה של אדמה נוספת כדי לאפשרמקום לצמיחת תפוחי אדמה נוספים. אסור לאכול תפוחי אדמה לא מכוסים שצבעם ירוק מאחר והם רעילים.

תרד
מסובך יחסית לגידול.
התרד הוא ירק חורפי הזקוק לתקופת קור ממושכת כדי לגדול. בתנאים טובים התרד יבשיל כ45 יום לאחר זריעתו.
הקושי בגידולו מתחיל ברגישות למחסור בחנקן  (מתבטא בעלים צהובים ועיכוב התפתחות) לכן יש להעשיר את האדמה, באמצעות שתילה מוקדמת של קטניות או פיזור קומפוסט איכותי לפני שתילת התרד או הוספת אבני גיר מרוסקות.
את התרד קשה להעתיק ולכן עדיף לזרוע ביעד הסופי. התרד זקוק להמון מים ויש להקפיד על השקיה עודפת ביחס לשאר החלקה.
זני תרד:
♦ תרד ניו-זילנדי – ניתן לזרוע כל השנה אך עדיף בסתיו/חורף. עלים קטנים ובשרניים. מתאים לבישול ומילוי אך זקוק לחליטה קצרה מאד (כדקה) להוצאת המים העודפים מהעלים.
♦ תרד טורקי – זריעה בסתיו/תחילת החורף. העלים גדולים יותר ודקים. זקוק לחליטה של דקה או שתיים. טעמו מעודן יותר ולכן מתאים גם לאכילה בסלט וגם למילוי.
♦ תרד בלאדי – זן של תרד טורקי שגדל בשדה ולא בחממה.

ירקות רב שנתיים

את רוב הירקות זורעים בעונתם אך ישנם גם ירקות רב שנתיים שכדאי לנסות ולהשקיע בגידולם כולל ארטישוק (צמח גדול שדורש מקום רב), ארטישוק ירושלמי (צמח גבוה הדומה לחמנייה שלצד דורשיו גדלות פקעות אותם אוספים ואוכלים אך אם נשאיר כמה מהן יגדלו צמחים נוספים בעונה הבאה), בטטה ואספרגו (עבורו נדרש ידע מקצועי להצלחה). ישנם גם צמחי עלים שמזריעים עצמם משנה לשנה במידה ומותירים חלק מהצמחים ולא מפריעים להם בתהליך הטבעי של גידול זרעים ופיזורם באדמה שסביב  (צמחי חרדל, מנגולד, פטרוזיליה, גרגר הנחלים, סלרי, שומר, שמיר, בצל ושום).

הפרית דלועים

בסופרמרקט קונים מלפפונים בזול אבל אם נרצה לגדלם בעצמנו נצטרך לקום מוקדם בבוקר ולעבוד בגינה.

משפחת הדלועים, שחבריה המפורסמים הם דלעת, קישוא, מלון, אבטיח ומלפפון, זקוקה לסיוע מאתנו כדי להניב פרי. הדלועים הם צמח דו-מיני ולכן זקוקים להאבקה. בלעדיה נראה שרוב הפרחים הופכים לפירות קטנים אך קמלים לפני שהם גדלים ומבשילים. נצטרך לעשות את ההפריה באמצעות האבקה ידנית.

קישור לכתבה מפורטת על האבקה ידנית להפריית דלועים

הכול מתחיל באדמה טובה

פוריות האדמה היא הבסיס לחקלאות אורגנית. האדמה היא המקום. בשפה הערבית למילה 'ארד' יש משמעות כפולה – היא גם אדמה וגם ארץ. הגנן צריך להקפיד על טיפול קבוע באדמה להשבחת הפוריות, כדי שיוכל לקבל תנובת פרי וירק טובה.

את איכות האדמה אפשר לחוש לפי המבנה שלה ולפי בעלי החיים שבה. ככל שיש בתוך האדמה יותר בעלי חיים קטנים, מוזרים ואף מכוערים כמו שלשולים, חיפושיות וטחבים, כך היא בריאה ומניבה יותר. ניתן לחפון ביד מתוך הקרקע גוש אדמה ולעמוד על טיבו. אדמה במבנה פתיתי עדין ורך היא סימן לאיזון נכון בין מרכיביה השונים.

כדי להגיע לרמת פוריות גבוהה צריכה האדמה להכיל מספיק חומר אורגני שהוא הבסיס לצמיחת הצמחים. אדמת גינה טובה מכילה  5-10% חומר אורגני. החומר האורגני מאוורר את האדמה, משפר את השפעת ההשקיה, מעודד גידול מיקרואורגניזמים חיוניים ומאזן את חומציות הקרקע.  אדמה שאיבדה את החומר האורגני היא אדמה מתה ולא נוכל לגדל בה ירקות וצמחי תועלת אחרים. אדמה כזאת קשה ואטומה ורק עשבים שוטים יגדלו בה. על כן כדאי לגנן להיטיב עם האדמה ולהקפיד להעשיר אותה בחומר אורגני לפני כל עונת שתילה. הגדלת אחוז החומר האורגני באדמה נעשית באמצעות הוספת חיפוי קרקע אורגנית, שתילת צמחי כיסוי או זבל ירוק, פיזור והטמעה של קומפוס, ובגידול במיכלים גם הוספת הומוס. נדע שהצלחנו כשהאדמה תהיה עמוסה בבעלי חיים קטנים הזוללים אותה ללא הרף.

הקמת ערוגה חדשה

בניית ערוגה חדשה בגינה מתחילה בחירת מיקום נכון, נמשכת בהקמת תשתית להגבהה והגנה ומילוי אדמה וחומר מתאים.

מיקום הערוגה: ירקות הקיץ זקוקים לשמש, שמש ועוד שמש. כמה שיותר שמש. ירקות העלים הגדולים של החורף יסתדרו היטב גם בשמש חלקית.

הגבהת הערוגה מעל פני השטח: ההגבהה מיועדת לשיפור אוורור הקרקע ומחזקת את ניקוז המים וכך תורמת לצמיחה. הערוגה המוגבהת מקשה מעט גם על הגעת זרעים של עשבים שוטים ומצמצמת דריכה על האדמה בטעות. את ההגבהה מבצעים לרוב באמצעות תחימת שטח באבנים, לבנים, עצים או חומר טבעי אחר ומילוי הפנים באדמה. אין להשתמש בעץ מעובד או עץ מחוטא שמכילים רעלים. עדיף גם שלא להשתמש בקרשים כי אלה יתפרקו תוך שנתיים-שלוש. לאורך עונת הגידול מצטמצם נפח האדמה בערוגה ולכן לקראת כל עונת הגידול יש לשפוך קומפוסט מחדש ולקלטר את האדמה פנימה באמצעות קלשון או מעדר ובכך להשלים את החסר בנפח ובחומר אורגני.

הופכים את הקרקע: ישנן שיטות שונות לבניית האדמה בערוגה חדשה ובהן הפיכת הקרקע לעומק רב ושיטת השכבות. בשיטה הראשונה, נהפוך את הקרקע לעומק רב ככל שכוחנו יאפשר לנו, אפילו חצי מטר אם נצליח. לשם כך נשתמש כאת חפירה או קלשון. לאחר שלב החפירה וההעמקה נערבב לתוך האדמה קומפוסט (10 ק"ג, כלומר שקית קטנה, לכל 1 מ"ר אדמה) ורצוי גם חומר אורגני גס יותר וכדאי להוסיף חומרים לשיפור מבנה האדמה ובהם חול, אבני טוף קטנות או אדמת כבול כדי שאויר ומים יחלחלו לעומק וכדי שלשורשים יהיה נוח להתפשט. אם יש על האדמה עשבים נוסיף גם אותם לחגיגה. כל אלה יביאו גם להגבהה האדמה.

שיטת השכבות: קיימת תורה שלמה כיצד להרכיב את אדמת הערוגה משכבות של חומר אורגני כדי להבטיח צמיחה מרבית לאורך שנים. העיקרון המרכזי שבבסיס השיטה הוא שהשכבות התחתונות יהיו עשירות בחומר אורגני ומטרתן להעשיר את האדמה בחומר אורגני גס שיתפרק בהדרגה לדשן ויחסוך מאתנו את הצורך להעשיר את האדמה בחומר אורגני בכל עונה מחדש וכמובן למנוע צורך בדישון כימי. השכבה התחתונה בערימה תהיה חומר אורגני גס כולל חתיכות בולי עץ, כפות תמר חתוכות לגודל קטן ושברי ענפים. השכבה הבאה שמעל תהיה שכבת חומר אורגני עדינה יותר, כולל ענפים קטנים וחומר אורגני גס מערמת הקומפוסט שנמצא במצב ריקבון חלקי או גזם ועלי שלכת. מעליה נשים שכבת אדמה רגילה. את החלק העליון של שכבת האדמה נרכיב מאדמה באיכות גבוהה מעורבבת עם קומפוסט. לבסוף נשים שכבת חיפוי מעל האדמה (mulch) של כ 5 ס"מ גזם, קש, רסק שאספנו ביער, ואפילו חתיכות קרטון או כל חומר אורגני עדין אחר חוץ ממחטי אורנים שמונעות נביטה.

שכבת החיפוי היא השמיכה שמגנה על האדמה שלנו. החיפוי מונע מגוון בעיות – אידוי מים בקיץ, קור קטלני בחורף, הוא מקשה על נביטת עשבים פולשניים, מאפשר בית גידול לחרקים מועילים ולבסוף הוא מתפרק וכך מעשיר את האדמה בעוד חומר אורגני. הערת אזהרה: מאחר והחיפוי מונע צמיחת זרעים יש להיזהר שלא לשים חיפוי מעל זרעים שנשתלו, אלא רק מעל שתילים ששתלנו או לאחר שהנבטים הפכו לשתילים.

אבל לפני השמת שכבת החיפוי יש לבצע הכנה לאדמה לזריעה ושתילה: לאחר סיום ההקמה ולפני הזריעה או השתילה, חשוב לתת לאדמה זמן להתאושש, לקלוט את הקומפוסט ובעיקר להוציא עשבים שוטים שיכולים להפריע מאד לגידול ירקות שהם מטבעם עדינים וחלשים יותר. לשם כך יש להשקות במשך שבועיים על מנת שזרעים העשבים ינבטו ואז נקלטר את העשבים שצמחו ונהפוך שוב את החלק העליון של האדמה פנימה על מנת שתהיה נקייה ככל האפשר מזרעי עשבים זרים.

כעת הערוגה החדשה מוכנה לשתילה או זריעה.

רק לשים לב: בניית ערוגה בשיטת שכבות והפיכת הקרקע הם שיטות שמתאימות לערוגה חדשה בלבד או בעת שיקום ערוגה שאדמתה מתה. בתחזוקה שוטפת של ערוגה אסור להפוך את האדמה לעומק רב כי כך נעקור את מרקם החיים שהתפתח בתוכה המבוסס על איזון עדין של בעלי חיים, שורשים ופטריות מיקורזים. ולכן במקום הפיכת האדמה נקלטר אותה לעומק של 10 ס"מ או נשפר על ידי גידולי זבל ירוק.

גן הירק בקיץ – שיחי עבגניה, ארטישוק, מנגולד, עלי שום ירוקים, ומאחור שתילי קייל ושומר.

שמירה על בריאות האדמה

ההבדל בין קומפוסט והומוס
הקומפוסט פועל פעולה כפולה – הוא מטייב את האדמה מבחינה טכנית וגם מדשן אותה. הקומפוסט מתפרק לאט ולכן מיטיב עם האדמה לאורך זמן. חומרי הדישון שבו משפרים את כמות ואיכות המינרלים הזמינים לצמחים וכך משפרים את המבנה שלה ובאותה עת הוא פועל גם כמזון המסייע לחיזוק והגדלת האוכלוסייה האורגנית בקרקע. צריך לתחח את הקומפוסט לתוך האדמה או לחפות מעליו בעלים יבשים ואז לחכות לגשם שיספח אליו את החומר ויחדיר אותו לעומק האדמה.

ההומוס הוא התמצית של החומר האורגני בקומפוסט לאחר שהיגע לרמת פירוק מירבית ופועל רק כדשן מהיר המכיל את מרכיבי החומר האורגני אך בלא השפעה על מבנה הקרקע. לכן הוא פחות מתאים לטיוב אדמה או לחלקת ירקות. הומוס מיועד לחזק שתיל במצוקה, לאיזון אדמות חומציות מדי ובעיקר משמש לפיזור במיכלים שאינם מחוברים לאמא אדמה.

הכמויות הנדרשות לפני כל עונת שתילה לפזר כ-5 ליטר קומפוסט, או 2 ליטר הומוס, למ"ר אדמה קרקע. בערוגה חדשה או בריפוי אדמה חולה כדאי להשתמש בכמות קומפוסט כפולה (10 ק"ג למ"ר אדמה). גם לעצי פרי כדאי להוסיף קומפוסט לפני תחילת עונת הצמיחה שלהם (להדרים בסתיו, לנשירים בסוף החורף).

לקלטר את האדמה
לפני כל עונת שתילה צריך לקלטר את האדמה. הקילטור דומה להפיכת האדמה אך הוא עדין בהרבה ונעשה רק לשכבת האדמה העליונה. את החירור נעשה באמצעות מעדר, מגרפה או קלשון לעומק של 10 ס"מ בלבד. פעולת הקלטור מביאה לכך שאוויר ומים יחלחלו לשורשים וחשוב לא פחות היא עוקרת את העשבים הלא רצויים ובכך נותנת לזרעי הירקות שנשתלים יתרון בצימוח על פני זרעי העשבים.  אין צורך לפנות את העשבים לאחר הקילטור. להיפך, הם ישתלבו בתוך הקרקע ויזינו אותה.

מחזור זרעים
כדי שהגינה לא תתעייף ותמשיך להניב שנה אחר שנה נהוג בגינון האורגני לקיים מחזורי זרעים, כלומר גידול של צמחים שונים ממשפחות שונות בזה אחר זה באותו מקום על מנת שלא תתפתח ותתחזק בקרקע אוכלוסיית מזיקים מסוג מסוים שהתפתחה בתגובה לגידול אחיד לאורך שנים. כך ניתן ליצור 'גינת עוגה' העשויה למשל מ-7 כאשר בכל שנה זורעים ירק אחר באחת הפרוסות וכל שנה נותנים לאחד החלקים לנוח ומאפשרים בו לעשבים לצמוח. עשבי בר מחזירים חומרים חיוניים לקרקע.

שכבת חיפוי
לא לשכוח לפרוס את השמיכה של האדמה – 5 ס"מ של חומר אורגני לאחר כל שתילה.

לא לדרוך על האדמה, במיוחד לא כשהיא ספוגה במים.

סינרגיה בין צמחים  1+1=3
בגינה האורגנית משלבים בין צמחים. זאת תפיסה מנוגדת למונוקולטורה שבלב החקלאות התעשייתית שבה מגדלים גידול אחיד (בד"כ תירס או חיטה) על פני שטח עצום ביעילות כלכלית גבוהה, בעזרת מיכון, כוח אדם זול מארצות רחוקות ושלל חומרי הדברה ודשנים כימיים המזיקים לאדם ולסביבה.

לעומת זאת, בערוגה משולבת, צמח אחד מגן על צמח אחר מפני מחלות ומזיקים או מסייע לו בחומרי הזנה. בגידול משולב יש להבחין בין גידולים המעשירים את הקרקע לבין גידולים המנצלים את הקרקע, כאשר על ידי התמדה במחזורי זרעים מגיעים לשיווי משקל בינהם.

באופן דומה, אפשר גם לשתול פרחים ליד הירקות כדי לסייע במשיכת דבורים וחרקים להאבקה. צמחי תבלין כרוזמרין ומרווה יגנו מפני מזיקים וימשכו דבורים ופרפרים הדרושים להאבקה של חלק מהירקות ובעיקר דלועים. את צמח השיבה יש לשתול לצד עצים כאפרסק ונקטרינה. השיבה מושך אליו כנימות ובכך מנקה את עצי הפרי מהם במקום שיפגעו מהם. גם אלת המסטיק דוחה כנימות ומזיקים וכדאי לשלב אותה סביב עצים וירקות הפגיעים למזיקים.

שילוב צמחי בר
בין הערוגות כדאי לשמור ולטפח צמחי בר מועילים כמו חרדל (ממנו נלקט באביב עלים ותרמילים בטעם חרדלי חריף), בבונג (פרחי הקמומיל הלבנים-צהובים שניתן לייבשם לתמצית תה), חוביזה (מעולה להכנת פשטידות וחביתות ירק בחורף) וגם סרפד (קוצני אך מלא חומרים מיטיבים לאדמה). בגינון הרגיל נוהגים לעקור ולהדביר אותם בשל חוסר מודעות או רצון בגינה נקייה.

מזיקים ועשבים
חשוב לגדל כל ירק בעונתו. צמח הגדל בעונה המתאימה לו ובתנאים מתאימים של אור, מים ואדמה טובה כמעט ולא יזדקק לסיוע וטיפול. הוא יתגבר בעצמו על המזיקים והמחלות.

בגינון אורגני לא נלחמים בעשבים שוטים עד למיגורם, אלא פועלים לשלוט בהם ומכבדים את יתרונותיהם שכוללים העשרת האדמה בחומר אורגני ותוספת יופי וגיוון. יפה לשמור על חלקים מהגינה כחלקות בר עם צמחי בר שגדלים באופן טבעי וגם כאלה שנשתול בעצמנו להוסיף גיוון ויופי ועוד דבר חשוב לא פחות – שיקוף הזמן ועונות השנה בגן.

כדאי לזכור גם שמה שאנו מכנים עשבים שוטים הם בעצם צמחי הבר המקומיים שחשובים לאיזון הטבעי בגינה ומושכים אליה חרקים טובים כמו פרות משה רבנו הנלחמות בכנימות ודבורים ופרפרים שיוסיפו נוי לגינה ויפרו את עצי הפרי וירקות הזקוקים להפריה. צמחי בר גם מונעים ממזיקים להתמקד אך ורק בזלילת צמחי המאכל.

הכלי העיקרי לשליטה בעשבייה הוא הכיסוח/גיזום. אין הכרח לעקור מהשורש במיוחד שלעתים השורש עמוק מכדי להצליח בכך. מספיק להקפיד על גיזום בשלהי החורף או בתחילת האביב לפני הפריחה או מיד לאחריה, אבל בכל מקרה יש לגזום לפני שהעשב מפיץ זרעים וכך נקטין את כמות העשבים שתגדל בעונה הבאה.

דרך טיפול נוספת היא קילטור האדמה, כלומר חפירה עדינה לעומק כ10 ס"מ באמצעות קלשון או מעדר כדי להפוך את האדמה פנימה ולאוורר אותה. פעולה זו עוקרת את העשבים והופכת גם אותם לתוך האדמה ושם הם מתפרקים ומעשירים אותה.

לצד שמירה על חלקות צמחי בר בגינה, חשוב לטפח מקום מזמין לבעלי חיים מועילים שיעזרו לנו בציד המזיקים שזוללים את הפרי והירק של הגן. כך חרקים קטנים כמו חיפושית פרת משה רבנו, שפיריות, ארינמל וגמלי שלמה, כמו גם ציפורים, קיפודים ואפילו צפרדעים מועילים בציד מזיקים.

ריפוי אדמה חולה – העשרת הקרקע בחנקן

תרופה טובה לריפוי אדמה חולה היא שתילת זבל ירוק ממשפחת הקטניות. התרופה עובדת לאט יותר מאקמול וידרשו כמה חודשים אבל התוצאה הסופית היא ריפוי של ממש לא רק הקלת התסמינים.

העשרת האדמה בחנקן היא תנאי להצלחה בגידול עגבניות, תרד, תירס וכרוב.
חלק
גדול מהקשיים בגידול ירקות בגינה נובע ממחסור בחנקן. אדמה דלה בחנקן תניב לנו ירקות קטנים, צהובים ועלובים במראה ובטעם (*). בחקלאות המסורתית התקיים מעגל חיים כאשר העזים והתרנגולים אכלו את העשבים עשירי החנקן שסביב השדות והצואה שלהם העשירה את השדות החקלאיים בחנקן. בגידול החקלאי המודרני (לרבות חקלאות אורגנית) משתמשים בדשנים כימיים רבי עוצמה המעשירים את האדמה בחנקן. לעומת אלה, בגינה הביתית קשה יותר להעשיר את האדמה בחנקן.

אחת השיטות בחקלאות בת-קיימא היא פיזור קומפוסט ותיחוחו לתוך האדמה. קומפוסט איכותי מכיל את אבות המזון של האדמה הטובה – חנקן, זרחן ואשלגן (**). שיטה אחרת היא מחזור זרעים או גידול מחזורי של יבולים עתירי חנקן ולאחר מכן מחזור או שניים של ירקות הזקוקים לחנקן. בשיטה זאת, נשתול בערוגה חדשה צמחים מיטיבי קרקע המכונים גם גידולי חלוץ או זבל ירוק. אלה משפרים את מרקם האדמה ומעשירים אותה במינרלים והם יבואו במקום העשבים המקומיים שאותם נעקור לפני השתילה כדי שלא יפריעו לערוגה. צמחי חלוץ/זבל ירוק המעשירים את האדמה בחנקן כוללים קטניות למיניהן (שעועית, אפונה, עדשים, פול, חומוס, פולי סויה, אספסת/אלפלפא ותלתן) וגם חרדל, תלתן, בבונג/קמומיל, שעורה, חיטה, שיבולת שועל, שיפון וכוסמת. הקטניות ורוב צמחי הכיסוי הם צמחי חורף כך שעונת השתילה היא בין ספטמבר לדצמבר.

הנחיות לזריעת נבטי קטניות: כדי להבטיח נביטה טובה רצוי להשרות את הקטניות במים למשך יומיים כאילו שאנו עומדים להכין חמין או נבטים. לאחר מכן לפזר כמויות גדולות של זרעים, לקלטר לתוך האדמה ולהשקות בהתמדה. כעת מניחים לצמח לצמוח וקוצרים לפני הפריחה. חשוב לשים לב לשתי עקרונות: חייבים לקצור לפני הפריחה מאחר שבפריחה הצמח מנצל את החנקן לעצמו במקום להעשיר את האדמה. כמו כן, לא עוקרים את הצמחים מהשורש כי בכך נקטין את אפקט פיזור החנקן. כדאי להשאיר את הגבעולים הקצורים על האדמה כחומר חיפוי.

כעת נוכל לשתול את שתילי הירקות הזקוקים לחנקן, כמו למשל עגבניות, כרוב/ותירס. בשיטת מחזורי הגידול לאחר עונה של גידול ירקות הזקוקים לחנקן נעבור למחזור גידול של ירקות שדורשים פחות חנקן כמו חברי משפחת הדלועים (למשל קישוא וחציל) או אפונה המשתייכת למשפחת הקטניות המעשירות את האדמה בחנקן.
(*) קישור למצגת של משרד החקלאות המאפשרת זיהוי הנזקים הנגרמים לצמחים ממחסור/עודף בכל אחד מחומרי היסוד כולל חנקן, אשלגן, זרחן, סידן, מגנזיום, גופרית, בורון ואבץ.
(**) בקומפוסט לא בשל שעדין לא סיים את תהליך הקומפוסטיזציה יהיה יחס הפחמן/חנקן גבוה מדי ולכן הוא דווקא יפחית את כמות החנקן באדמה.

המשתלה הביתית

זהו הפרק הרביעי בדפי הגינה בנושא המשתלה הביתית שכולל (עד כה):
חלק א – שתילת פרחי בר וצמחי בר בגינה
חלק ב – גידול ירקות (פוסט זה)
חלק ג'- ריבוי צמחי תבלין ושאר ירקות – על זריעה, יחורים ושיטת אחרות
חלק ד'- ריבוי עצי פרי באמצעות יחורים
חלק ה' – נטיעת עצי פרי
חלק ו'- ריבוי תות שדה

 

No Comments

Leave a Comment