איך מתחילה גינה? ריבוי צמחי תבלין וירקות

Print Friendly, PDF & Email

נבטי דלעת ובזיליקום במשתלה הביתית

כדאי שתהיה לגינת המאכל משתלה משלה. אפשר כמובן לבחור במקום זאת בדרך קלה יותר וללכת למשתלה מסחרית ושם נוכל לקנות שתילים מכל סוג וצבע שנרצה. זה קל, מהיר ונוח וגם לא יקר מדי. אבל אם ניקח שיעור בבית הספר של הטבע ונלמד את רזי השתילה ואת שיטות ריבוי הצמחים נוכל במקום זאת להקים משתלה קטנה משלנו, כזאת שתתן מקום לביטוי עצמי וסיפוק מיצירת גינה ייחודית.

מאחר והמשתלות המסחריות מתמקדות בלקוחות שלהם הן ממוקדות במענה לצרכים של גננים מקצועיים ולכן מציעות בעיקר צמחים שמתאימים ואף דורשים טיפול שוטף של גנן. צמחים אלה הגיעו מכל רחבי תבל ורק מעטים מהם גדלים בארץ באופן טבעי או מתאימים למאכל. משתלה עצמית חשובה במיוחד אם נרצה דווקא גינת מאכל, גינת בוסתן ארץ ישראלי או גינת בר.  

במשתלה הביתית מקבלים כבונוס עוד כמה שיעורים חשובים, כמו שיעור על סבלנות, שהרי בטבע כל דבר קורה בעיתו ובקצב שלו ולא ניתן להאיץ, שיעור נוסף על התמדה, שהרי רוב הניסיונות נגמרים בכישלון ולא תמיד מקבלים את מה שרוצים, וגם שיעור ביצירתיות שמביא ליצירת משהו שהוא שלך ובעצם אתה. צריך להצטייד בסבלנות ולא להתייאש גם כשהניסיונות נגמרים בכישלון צורב. עם הזמן לומדים ובחלוף העונות מוצאים את השיטות שעובדות ומתאימות לתנאי הגינה שלנו. לאט לאט הגינה תפרח ותתמלא בצמחים ובעצים מעשה ידינו. למי שרוצה להימנע מלחזור על טעויות פעמים רבות מדי מומלץ להצטייד ביומן ולתעד את הניסיונות, הכישלונות וההצלחות.

בהקמת משתלה ביתית אפשר לנסות טכניקות מגוונות שכוללות זריעה, ייחורים, שלוחות וחלוקה שמתאימות לריבוי צמחי תבלין ומיני שיחים וגם את טכניקת ההרכבה שמיועדת לעצי הפרי. את המשתלה הביתית צריך להקים בצל כדי להגן על הנבטים והשתילים הצעירים. 

זהו החלק השלישי בדפי הגינה בנושא המשתלה הביתית. חלק ב' עוסק בגידול ירקות בגינה ומפרט על סוגי הירקות השונים, הקשיים בגידולם בגינה, ירקות קיץ וירקות חורף ושיטות להעשרת האדמה.

המשתלה הביתית – לצמחי תבלין ושאר ירקות

זריעה

הסתיו היא עונת הזריעה המומלצת לרוב המינים. אפשר לזרוע גם בסוף החורף אך בסוף החורף עדיף לבצע ריבוי באמצעות ייחורים או חלוקה.

הקמת המשתלה: כדי לזרוע ראשית כדאי להצטייד במגש שתילה אותו ניתן לרכוש במשתלה או לבקש מעודפים מחקלאים. נמלא את מגש השתילה באדמה איכותית של תערובת שתילה שנתין לרכוש בכל משתלה. שמים מספר זרעים בכל תא במגש ומכסים באדמה שגובהה פי שניים מגדול הזרע. לאחר הזריעה נמקם את המגש במקום מוצל מהשמש ועל שולחן, גבוה מעל המזיקים. הכי חשוב להשקות כל יום, ובימים חמים פעמיים ביום. בשלבי הנביטה הזרע רגיש כמו תינוק ויתקשה לשרוד בלא השקיה מתמדת. ההשקיה צריכה להיעשות בעדינות בעזרת משפך מסננת או בריסוס כדי לא להזיק לנבט העדין. לאחר שבועיים-שלושה לערך כשהשתיל יתבסס ונראה מספר עלים נוכל להעביר לאדמה.

צמחים מתאימים: בזיליקום, זוטה לבנה, אזוב מצוי, לבנדר, פיגם, קורנית, קמומיל.

זרעים של צמחי בר ופקעות ניתן לרכוש בזרעים מציון שבכרם מהר"ל.

בדיקת זרעים: כאשר ליקטנו ושמרנו זרעים או קיבלנו מחבר איננו בטוחים האם הזרעים טובים. אפשר לבדוק בקלות יחסית. מניחים כמה מהזרעים לבדיקה בנייר סופג או צמר גפן רטוב ושמים בקערה עם מעט מים. תוך שבוע לכל היותר הזרעים אמורים לנבוט.

החשיבות של שתילה מזרעים פתוחים: במשך אלפי שנים ועד לפני קצת יותר ממאה שנה כל אדם שגידל ירקות הקפיד בסוף העונה לשמור לעצמו זרעים לקראת העונה הבאה וכך התקיימה החקלאות ונשמרו מינים מקומיים ומגוונים. במאה ה19 הביאה הקידמה הטכנולוגית להתפתחות חברות זרעים שגידלו ומכרו זרעים לחקלאים. החברות מצאו דרכים יעילות ומרושעות כדי להפוך את החקלאים ללקוחות שבויים שלהם. כדי לאלץ את החקלאים לקנות מהן זרעים מדי שנה פיתחו החברות זרעים שניתן לשתול רק פעם אחת. אם יאספו הזרעים האלה וישתלו שוב הם לא יניבו פרי. הזרעים המסחריים גם חלשים מהזרעים הטבעיים והם פגיעים למחלות מה שחייב את החקלאים לקנות חומרי הדברה ולבצע ריסוס כימי כדי לאפשר לצמחים לגדול. צרה נוספת היא שמטעמים כלכליים היצרנים בחרו לייצר רק מספר מצומצם מאד של זרעים ובחרו באלה שהניבו להם את מירב הרווחים וכך אבד לעולם חלק גדול מהמגוון הגנטי של צמחי המאכל שליוו את האנושות לאורך השנים. לכן במקום שנוכל לבחור מבין עשרות זני עגבנייה יש לנו כיום בסופר רק זן אחד או שניים.

לעומת זאת כאשר אנו בוחרים להשתמש בגינה שלנו בזרעים טבעיים, כלומר זרעים פתוחים, נוכל ללקט את הזרעים בסיום העונה ולשתול אותם שוב ונוכל גם לבחור את הזנים שטעימים לנו במקום את אלה שבחרו עבורנו תאגידים אמריקאים גדולים. זרעים פתוחים מכונים גם זרעי מורשת. הם משמרים את המורשת ההיסטורית של המקום בו הם גדלים ושל בני הארץ. מאחר שאין אינטרס כלכלי מאוחרי זרעי מורשת צריך להתאמץ כדי להשיג אותם. אפשר ללקט בעונה הנכונה מצמחים בטבע, להשתתף במפגשי החלפת זרעים או לרכוש ממגדלים שמתמחים בזני מורשת.

גינת התבלין כוללת שתי חלקות. בחלקה היבשה מרווה משולשת, מרווה רגילה ממשתלה, לבנדר, אזוב מצוי, טרגון, ורוזמרין. בחלקה המושקת נענע, פלגריום רפואי, עשב לימון וזוטה לבנה.

ייחורים

את רוב התבלינים ניתן להרבות בקלות וגם בלא עלות באמצעות שתילת ייחורים ובכך חוסכים את קניית השתיל או הזרעים. הייחור הוא חלק אותו מנתקים מצמח האם כדי ליצור צמח חדש. הייחור נגזם מענף שבו עיניים שהן נקודות ההתפצלות של הצמח. העיניים מכילות תאים עובריים שמטבעם יכולים להפוך לכל תא שצריך: ענף, עלה או שורש.

ניתן לגדל ייחורים בשתי עונות – בסתיו או באביב אך המועד המומלץ ביותר הוא סוף החורף ותחילת האביב. את הייחור נקבל בחיתוך ענף צעיר וחי (ירוק) כזה שעדין לא יצאו ממנו ניצני הפרחים ונגדום אותו לפני הקצה באורך 10-15 ס"מ כדי להישאר עם ענף עבה יחסית. מהחלק התחתון (שני שליש מאורך הענף) נסיר את העלים לחלוטין ולאחר מכן נחרוץ בסכין עדין חריצים בתחתית הענף כדי להקל על יציאת שורשים. אפשר גם לקנות במשתלה אבקה של הורמון השרשה ולטבול את הייחור במים עם אבקה למשך כמה שעות.

לאחר מכן ננעץ את הייחורים בעציץ שתילה שמילאנו בתערובת שתילה ומיקמנו בצל. דוחפים את מרבית הענף לאדמה ומשאירים רק קצה בחוץ – שליש ענף יספיק.  חשוב להדק את האדמה. הענף לא יוציא שורשים אם לא יחוש לחץ אדמה סביבו. גידול ייחורים צריך להיעשות בצל מאחר ואור שמש מעודד מעכב השתרשות. ככל שניתן כדאי לשתול במצע עשיר בפחמן ודל בחנקן מאחר שהפחמן מעודד גדילת שורשים להבדיל מהחנקן שמעודד דווקא גדילת ענפים.

שיח מרווה משולשת בכרמל

החלק הקשה בגידול יחורים בבית הוא ההשקיה. נדרשת התמדה. האדמה חייבת להיות לחה תמיד ולכן צריך להשקות פעמים ביום. יש להשקות בעדינות (רצוי גם ריסוס מים על הצמח כדי לשמור על לחות). תוך שבועיים עד חודש הצמח אמור להיקלט ולהתחיל לצמוח מחדש ואז נוכל להעבירו למקום הקבוע.

צמחים מתאימים לריבוי מייחורים בתחילת האביב: אורגנו (ייחורים בסתיו או חלוקה באביב), אזוב מצוי (מייחורים או חלוקה באביב, או בזריעה בסתיו), זוטה לבנה (מייחורים או חלוקה באביב או בזריעה בסתיו), טרגון (מייחורים או חלוקה באביב או בזריעה בסתיו), לואיזה, לבנדר (באביב, או זרעה בסתיו), מליסה (מייחורים או חלוקה באביב, או בזריעה בסתיו), מרווה משולשת וגם זני מרווה אחרים (באביב. קשה לגדל מרווה מזרעים), סטיביה (באביב), עשב לימון, פיגם (ייחורים בסוף החורף או מזרעים בסתיו), פלגריום רפואי (באביב), קורנית (מייחורים או חלוקה באביב, או בזריעה בסתיו), רוזמרין (באביב), שיבא (באביב), גרניום, סטיוויה, ואחרים.

גם עצי פרי כתאנה, תות וגפן מגדלים מייחורים ועל כך בפוסט על ריבוי עצי פרי.

חלק מהתבלינים נרצה לייבש ולשמור במדפי המטבח. על יבוש תבלינים – בפוסט הבא.

בטטה היא צמח משתרע נוסף שמתאים לשתילה באביב ועד תחילת הקיץ. את הבטטה מגדלים מיחורים כלומר קטעי גבעולים, שיכולים להשתרש בקלות. היחור אמור להיות בגובה של 20-30 ס"מ ותוקעים חצי ממנו באדמה.  יחורים של בטטה יוציאו שורשים בנקודת השתילה, ושם נוכל למצוא את הפירות באדמה לאחר כשלושה חודשי גידול. לא שותלים את הבטטה כמות שהיא. אם נשתול בטטה שהיא עצמה שורש, לא נקבל בטטות למאכל. כדי לגדל בטטות צריך קודם כל לקנות אחת. נחצה אותה לשניים כאשר בחלק אחד נתקע קיסמים כדי שנוכל לשים את הבטטה בכלי עם מים כך שחלקה שקוע וחלקה מעל המים. כעבור שבוע-שבועיים תגדל הבטטה ענפים שלאחר שיגדלו מעט (נניח לאורך 10ס"מ) נקטוף ונשתול כיחורים. חשוב לשמור את האדמה מושקת ולחה ורצוי בשמש מלאה.


חלוקה

תבלינים רבים ניתן להרבות גם באמצעות חלוקת הצמח. מוציאים צמח בוגר מהקרקע ומפרקים בעדינות לכמה חלקים שבכל אחד חלק מהשורש עם חלק מהענפים ושותלים כל חלק מחדש.

צמחים מתאימים לריבוי בחלוקה באביב: אורגנו (ייחורים בסתיו או חלוקה באביב), זוטה לבנה (מייחורים או חלוקה באביב, או בזריעה בסתיו), אזוב מצוי (מייחורים או חלוקה באביב, או בזריעה בסתיו), טרגון (מייחורים או חלוקה באביב או בזריעה בסתיו), מליסה (מייחורים או חלוקה באביב, או בזריעה בסתיו), פרח הקמומיל

 

בזיליקום בסוף הקיץ

שלוחות והברכה

ריבוי נענע ותות נעשה באמצעות שלוחות. השלוחות הן ענפים דקים וארוכים היוצאים מצמח האם הנושאים בקצותיהם צמח עוברי ומחפשים להשתרש בקרבת מקום וכך לגדול כצמחים חדשים. השלוחות גם מספקות מים ומזון לצמחים החדשים עד להתבססותם העצמאית.

נענע – ניתן לתת לשלוחות שחלקן מזדחלות מתחת לאדמה לעשות את העבודה לבד והצמח יתרבה במהירות בעצמו ובלבד שיש במקום השקיה. אבל ניתן גם לגזום שלוחות ולשתול אותם במקום חדש בו נרצה נענע. נענע היא צמח נהדר שמתאים לפיזור סביב עצי פרי מושקים.

תות – ריבוי תות קשה יותר מאשר צמחי תבלין ודורש זמן ומעט מיומנות אבל הגמול טעים ומספק הרבה יותר מאשר פרי שנקנה בסופר. באביב, לאחר שהתות סיים את שלב הפרי , מתחיל שלב הריבוי שלו שמתרחש באמצעות גידול שלוחות ענפים שיתפשטו במהלך הקיץ ועד הסתיו. זה הזמן לתת לצמח תשומת לב ולבצע הברכה – נכופף את הענף לתוך הקרקע בצורת ברך ונכסה באדמה כדי לאפשר השתרשות וצמיחת שורשים. צריך לייצב את ההברכה באמצעות משקולת או קיבוע הענף על ידי נעיצת חוט תיל מקופל. לאחר התבססות הצמחים החדשים ניתן לנתק את השלוחות מצמח האם. את הריבוי באמצעות השלוחות אפשר לעשות לתוך סדרה של עציצים קטנים שנשים זה ליד זה. מאחר שריבוי תות שדה מסובך מעט הוקדש לנושא פוסט נפרד.

פקעות ושורשים

לשתילת פקעות של פרחי בר הוקדש פוסט נפרד אבל גם בגינת המאכל יש מקום של כבוד לפקעות. תפוח אדמה, בטטה, שום, כרישה ובצל גדלים מפקעות. את כל אלה עדיף לשתול ישירות בערוגת הגינה ולא במגשי השתילה.

את הכרישה ניתן לרכוש בסופר ולאכול כרגיל רק שבמקום לזרוק את הקצה השורשי נשתול אותו באדמה וממנו תגדל כרישה חדשה. לכשתגדל הכרישה, אין צורך לעקור אותה. מספיק לקטוף עלים והיא תמשיך לגדול. את שיני השום שותלים כל שן בנפרד ומכל אחת גדל שום חדש כאשר ניתן לאכול את העלים הירוקים או לחכות להבשלת שן השום. בשתילת שום יש להקפיד על שני דברים – להשתמש רק בשום ישראלי ולא בשום סיני שלא מתאים לארץ ולהשאיר את הירוק למעלה. השום אוהב קור וגדל בסתיו ובחורף. לשתילת בצל או בצל ירוק קל להשתמש בזרעים אך ניתן גם לקחת את החלק התחתון שלא אוכלים, זה עם השורש, ולשתול באדמה כאשר משאירים את החלק העליון חשוף.

שתיל תפוח אדמה מגיע בחורף לסוף דרכו ועם נבילתו ניתן לנבור באדמה ולאסוף תפו"א

תפוח אדמה גדל מתפוח זקן, כזה שלא נרצה לאכול מאחר ויצאו ממנו נביטות ירוקות. מפקעות עלים אלה המכונות "עיניים" יתפתח השתיל ובמידה ויש עיניים רבות נוכל לחתוך כל תפו"א לכמה חלקים ונשתול אותם עמוק יחסית באדמה – כ15-20 ס"מ. לאחר מכן נחכה לנביטת העלים ונמתין בסבלנות עד שינבלו ואז נדע שתפו"א מוכנים והגיע הזמן לנבור באדמה ולחפשם. תפו"א זקוק לאדמה טובה ולכן נעשיר בקומפוסט ונהפוך אותה לעומק רב ככל האפשר. את תפו"א ניתן לשתול מספטמבר ועד ינואר. משך הזמן מהשתילה ועד לאיסוף הוא 3-5 חודשים. תפוחי האדמה אוהבים לגדול כלפי מעלה ולכן בחלקות חקלאיות נוהגים לשתול תפו"א בערוגות מוגבהות ובגינה הביתית ניתן לכסות את השתיל לאחר שצמח באדמה נוספת ולהותיר רק רק את קצהו העליון חשוף או להציב מעליו חבית ריקה בלא רצפה ולמלא אותה באדמה ככל שהשתיל צומח וכך נקבל כעבור כמה חודשים חבית תפוחי אדמה.

המשתלה הביתית

זהו הפרק השלישי בדפי הגינה בנושא המשתלה הביתית שכולל (עד כה):
חלק א – שתילת פרחי בר וצמחי בר בגינה
חלק ב – גידול ירקות
חלק ג'- ריבוי צמחי תבלין ושאר ירקות – על זריעה, יחורים ושיטת אחרות (פוסט זה)
חלק ד'- ריבוי עצי פרי באמצעות יחורים
חלק ה' – נטיעת עצי פרי
חלק ו'- ריבוי תות שדה

No Comments

Leave a Comment