יש היסטוריה אחרת

הטרסות מספרות סיפור. זה לא סיפור כתוב וזה גם לא הסיפור הרגיל. זה לא הסיפור על המלכים, העשירים, מפקדי הצבא או כהני הדת, על מלחמותיהם, מעלליהם, נשותיהם וכיבושיהם. זה לא הסיפור שכתוב בספרי ההיסטוריה או בתנ”ך. את ההיסטוריה הרגילה והמוכרת הזאת שכתובה בתנ”ך ובשאר התעודות והספרים שנותרו מהעת העתיקה הכתיבו השליטים והחזקים. אבל הם סיפרו את הסיפור שלהם. רק להם היו את המשאבים, הסופרים, המלומדים, הארכיונים והיכולת להפיץ סיפורים. החזקים הם אלה שהכתיבו את ההיסטוריה שמוכרת לנו. לעומתם האנשים הרגילים שחיו בארץ עד לא מזמן לא ידעו לקרוא ולכתוב, וגם למעטים שכן ידעו לא היו את המשאבים לפרסם ספרים ולהפיץ אותם ולכן ההיסטוריה שאנחנו מכירים מציגה בעצם זווית צרה מאד, את זאת שהחזקים רצו להציג ולא את זאת ששיקפה את מציאות החיים. וכאן מגיע הסיפור של הטרסות, והן מספרות סיפור אחר, כזה שבכלל לא כתוב במילים, אבל הוא בעצם הסיפור האמיתי של מי שחיו כאן בארץ, לאורך כל השנים.

נוף הטרסות במיטבו, ליד בתיר
 כדי לראות עד כמה הסיפור ההיסטורי המוכר לנו רחוק מהמציאות, אפשר אולי לדמיין מישהו שיבוא בעוד 2,000 שנה ויקרא את ארכיון ציוצי הטוויטר של טראמפ או של כל פוליטיקאי אחר. הוא בוודאי יהנה מסיפור מעניין ורב עלילות אבל ברור לנו שהוא לא יקבל שיקוף של המציאות ושאין הרבה קשר בין ציוצי הטוויטר האלה למה שקורה עולם שבחוץ. 

הטרסות מספרות סיפור אחר לגמרי, את הסיפור האמיתי של אבותינו, של האנשים הפשוטים שחיו כאן, יהודים, רומאים, צלבנים וערבים. הם היו בני דתות שונות ודוברי שפות שונות, אבל זה לא ממש משנה, כי כולם בעצם חלקו את אותה הארץ, חיו באותם המקומות, אכלו את אותו האוכל, התמודדו עם אותו מחסור בגשם, אותן מחלות ואותו חוסר בטחון והם התפרנסו בדוחק מעבודת האדמה ולשם כך הם בנו את הטרסות שמעצבות עד היום את נופי המורשת של ארץ ישראל. לכאורה הם היו אנשים פשוטים, אבל היתה להם תושיה שאפשרה להם להוציא את המיטב מהאדמה שלהם, הם חיו עם הטבע ולא נגדו, הם לא התעצלו אלא השקיעו לטווח ארוך ובנו ושתלו לדורות הבאים, הם היו נבונים ולמדו כיצד להוציא מים מההר, הם התחלקו במעט שהיה להם ולא חיו בחברה מקוטבת של עשירים מול עניים, והם היו חלק מארגון משפחתי וקהילתי חזק שהקים ותחזק את חקלאות ההר, שנה אחרי שנה, דור אחרי דור.

התנ”ך לא מספר לנו כמעט דבר על בוני הטרסות וגם כותבי המשנה והתלמוד לא ממש התעניינו בהם ובחייהם. ההיסטוריה של השליטים כוללת סיפורים מסעירים על מסעות מלחמה, על כיבושי יהושע, נפילת חומות יריחו והעי, על בתי מקדש, ערי ממלכה אדירות ועל מפעלי הבניה של ממלכת דוד ושלמה. אלא שמכל המקומות האלה לא נותר כמעט זכר. החוקרים והארכאולוגים הולכים כבר מאה שנה עם תנ”ך ביד וחופרים ומחפשים אך מעלים חרס בידם ואינם מוצאים כמעט מאומה. נופי התרבות של הארץ שלנו מספרים דווקא סיפור אחר, אבל כזה שקל הרבה יותר לראות. תוואי הנוף ההיסטורי והתרבותי הדומיננטי בארץ הוא הנוף של מדרגות הטרסות שמכסות שתי וערב את הרי יהודה ושומרון, כור מחצבתו של עם ישראל, ושנפוצות גם בחלקים מהגליל, בכרמל ואפילו בנגב. בוני הטרסות האלה אמנם לא השאירו לנו שום סיפור כתוב, אבל הם השאירו אבנים ונופי תרבות ברורים ודרכם אנחנו לומדים את הסיפור האמיתי על חייהם, על קשיי היום-יום, על הפרנסה, על התושייה, על האוכל שאכלו והיין ששתו, ועל הילדים שעזרו בעבודת השדה וחזרו הביתה בערב לשחק ולאכול.

אז איך בונים טרסות?

טרסה שמונחת נכון היא לא רק סיפור היסטורי. היא גם דבר יפה להפליא. בהרי יהודה משתרעות טרסות עתיקות, גבוהות וחסונות שנראות כיצירות אומנות עם פרופורציות מושלמות שהונחו ביד אומן קדום.

כל מי שבא להניח טרסה בחצרו כדאי שידע שאין זאת מלאכה קלה. אך טרסה בנויה כהלכה תשמור על יופייה ותחזיק לאורך שנים. טרסה שנבנתה עם קיצורי דרך נראית רע והיא תתפרק בתוך שנים ספורות.

עקרונות בניית הטרסות

1. לפני הבניה צריך להתבונן, לתכנן ולאסוף אבנים רבות. אבני מסוגים שונים: אבני יסוד גדולות, אבני בניה שטוחות, אבנים ארוכות וצרות שיושמו כמסמרים לעומק הטרסה, אבני יתד בצורת וי לייצוב ולסתימת חורים בין אבנים, וגם הרבה מאד אבנים קטנות למילוי.
2. רוחב הטרסה צריך להיות 2/3 מהגובה
3. רצוי לא לבנות את הטרסה ישירות על שיפוע האדמה. כדי להבטיח יציבות, עדיף תחילה להרחיק את האדמה ולבנות את הטרסה כקיר יציב העומד בפני עצמו ורק אחרי כן למלא את האדמה עד לטרסה. אם זה לא אפשרי אז לפחות ליישר את האדמה כדי שנבנה על גבי קיר אדמה יציב שלא יתפורר לתוך הבניה.
4. בבניה המסורתית נעזרים בפטיש כדי להסיר שפיצים באבנים. לכן האבנים שבטרסות ובשומרות נראות כמסותתות.
5. במבט לעומק הטרסה היא עשויה שתי שכבות – הראשונה היא החזית של אבני החזית הגדולות (כל מה שמתואר בהמשך), השנייה היא השכבה האחורית שחוצצת בין האבנים הגדולות לשיפוע האדמה. את החלק האחורי של הטרסה נבנה משכבת מילוי נדיבה של אבנים קטנות. היא תגן על קיר האבן מפני לחץ הקרקע.
6. בכל שלבי הבניה יש לזכור:
Θ האבנים צריכות להיות צמודות זאת לזאת. כל חור ואי התאמה בין האבנים מזיק ליציבות.
Θ הטרסה צריכה להיות יפה. בכל אבן שנציב צריך לבחור את החזית המתאימה ולהתבונן מהצד.
Θ את החורים בין אבני הבניה יש למלא באבנים קטנות. צריך להניח אותם באופן יציב והדוק. לא לזרוק סתם אבנים לתוך החורים ולא להתקדם בבניה אם יש אבנים לא יציבות. כדאי לעמוד על הטרסה בכל שלבי הבניה לבדוק יציבות.
Θ אסור להניח את האבנים זאת על גבי זאת, אלא במדורג, כלומר על אבן אחת להניח שתי אבנים.
Θ הצד העליון של כל שורת אבנים צריך להיות שטוח ככל האפשר. את האבנים נניח כך שהצד העליון יהיה הצד הישר יותר של האבן כך שיהיה בסיס מוצק לקומת האבנים שמעל. את הבליטות שבאבנים יש להפנות כלפי מטה ולסתום עם אבנים קטנות.
Θ את הטרסה בונים בשיפוע. כל שורת אבנים נסוגה מעט לעומת השורה שמתחתיה.
Θ ככל שעולים בגובה אפשר להשתמש באבנים קטנות יותר, אך לא קטנות מדי. האבנים הקטנות ממש משמשות רק למילוי.
7. שורת הבסיס של האבנים תהיה מורכבת מאבני יסוד גדולות. האבנים בשורה הראשונה חייבות להיות גדולות ורחבות ככל שניתן להשיג ובשאיפה באותו הגובה כדי לאפשר את בניית השורה שמעל. במידת האפשר יש להניחן על סלע האם או במגע עם סלעים שיעזרו לחזק את הטרסה. אם אין סלע, יש לחפור לפני הצבת האבנים כך ש1/3 מגובה אבני היסוד יכוסה באדמה.
8. השורה העליונה של האבנים צריכה להיות מורכבת מאבנים מוצקות ומסודרות היטב שצורתן שטוחה, כדי לאפשר הליכה על קצה הטרסה.
9. אבנים ארוכות: בכל שורת אבנים, נקפיד שיהיו אבנים ארוכות שיונחו לעומק הטרסה, לא לאורכה כמו שאר האבנים, כמו מסמר שננעץ בקיר, . זה נראה לא יעיל מבחינת ניצול האבנים ודורש יותר זמן אבל האבנים האלה נותנות לטרסה את חוזקה. כשמתבוננים בטרסות המרשימות של הרי יהודה מיד רואים שמי שבנה אותן לא התעצל והקפיד על הצבת אבני עומק ארוכות.
10. קצות הטרסה או פינה בטרסה חייב להיבנות מאבנים גדולות ויציבות.

רוצה להגיד משהו?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.